אנחנו כל כך מתורגלים במצבי חירום, שבניגוד למקומות אחרים, שבהם שם המלחמה ניתן בדיעבד, אצלנו כבר יודעים לתת לה שם שעות אחרי שהאירועים מתחילים. זה מקל על פתיחת ערך בוויקיפדיה, למשל (כן, ברור שיש כבר). מבצע "שומר החומות" מתאים לרוח צה"ל, צבא הגנה, שמירה, התגוננות. לא מבצע "התגובה שלא תישכח", "חיסול ראשי הנחש", או משהו כזה.
אפשר להגיד שאיפוק הוא כוח וכולי, אולי זה גם נכון כל עוד הנזק שנגרם לנו אינו כבד מנשוא. ברמת המאקרו גם אובדן כספי גדול שקול לאובדן חיי אדם, כי בדמים, בכסף, ניתן להציל חיים.
בשני העשורים האחרונים השוק הישראלי הצליח להיכנס לרשימה המכובדת של השווקים המפותחים, לא רק במדדים הפורמליים, אלא גם בבגרות, בהתנהגות השחקנים. בסוף ספטמבר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הבורסה נפלה ולא הצליחה להתאושש במשך ארבע שנים. כבר בתחילת האירועים התחושה היתה שלא מדובר באירוע נקודתי בר־חלוף, אלא בפתיחה של מלחמה של ממש, כזו שלא ניתן לחזות את סופה. במשך אותה תקופה הבורסה איבדה בממוצע כ־10% בשנה, עד שהשלימה ירידה של 40%. ההתאוששות היתה איטית, אך היא נקטעה באירועי צוק איתן בקיץ 2014, שנמשכו ב־2015 עם השיא באירועי הר הבית באוקטובר וכך הלאה.
אלא שאחרי האירועים הממושכים של הפרעות שמכונות אינתיפאדה שנייה, נראה שהמשקיעים בבורסה התעייפו מהאפיזודות הביטחוניות האלה. המחירים הוטמעו במין מצב אמצע מתוח, כך שהירידות בבורסה בעקבות אירועים רצחניים הפכו להיות מינוריות יותר ונקודתיות. כך למשל, באירועי צוק איתן שנמשכו כמעט חודשיים, הבורסה הגיבה במשך 10 ימים בלבד שאחריהם היא התנתקה מהאירועים באופן תמוה. נוצר מעין דיסוננס בין מצב הרוח הלאומי, החדשות המדכדכות לבין ביצועי הבורסה.
בתחילת השבוע נראה היה שהבורסה מגיבה בדרמטיות לפרעות החדשות. הירידות החדות באמצע יום שלישי השבוע, שהגיעו ליותר מ־3% במדדים המובילים, נראו תואמות להפליא לידיעות על שני ההרוגים בירי המרצחים בדרום. אלא שהירידות הללו התמתנו עד לשעת סגירת המסחר לפחות ב־50%, לכיוון ירידות של 1.6% בלבד. יתרה מכך, לא היה לירידות האלה של שני ושלישי דבר עם אירועי הטרור, הן תאמו את הירידות בבורסות בארה"ב, באירופה ובאסיה, ואלה נבעו מהציפיות הגבוהות במיוחד לאינפלציה. למעשה, הציפיות בשווקים בארה"ב רשמו השבוע שיא של 10 שנים, עם ציפיות של 3.6%. זו היתה הסיבה המיידית לנפילות בשווקים.
מחליטים לא להחליט
השפעה ברורה יותר של המצב על השוק בארץ ניתן היה לראות בשער הדולר. מול סל המטבעות הוא נחלש, אך הוא התחזק מול השקל, כצפוי באירועים מעין אלה. אך גם כאן במדובר בהתמתנות של 1% ולא בדרמה של ממש.
מעקב אחר שוק ההון עשוי לסייע לנו לשמור על פרופורציות נכונות של האירועים. הם מתומחרים במספרים על ידי גורמים מוסדיים ופרטיים, ולמעשה מהווים תוצאות הצבעה בכל רגע נתון. אינפלציה, כאמור, מדאיגה את השוק הרבה יותר מאירועים רצחניים מעין אלה שאנחנו חווים. זה נראה ציני מכיוון שכל בר־דעת יבחר בצרה אינפלציונית, אם הבחירה היא בינה לבין איומי טרור. אלא שהתמחור של השוק אינו מבטא את העלות הנתפסת של האירועים הללו, אלא את מידת ההשפעה שלהם על ביצועי החברות. מבחינה זו כדאי לזכור שפוטנציאלית, מלחמות הן גם מחוללות צמיחה. הן יוצרות ביקוש לשיפוצים, לבנייה, לציוד, לשירותים ולאמצעי לחימה. מנגד, הן לא פוגעות באופן אנוש בתוצר. זאת למרות שניתן לטעון שלטווח הארוך יש לאירועי הטרור הללו השפעה שלילית על יכולת ההשתכרות שלנו בעתיד. תלמידים מפסידים לימודים, וגרוע מכך, ילדים רבים בשטח גדול מהמדינה צוברים טראומות שעלולות לפגוע בתפקודם בעתיד.
הרי ראינו את התופעה הזו גם בשנת הקורונה האחרונה, הפאניקה והדכדוך מהמצב לא תאמו את ביצועי השווקים - לא הפיננסיים ולא הריאליים. למרות הקורונה מחירי הבתים עלו במקביל למחירי המניות. גם אז ראינו שאמירה של יו"ר בנק מרכזי וציפיות לצמיחה ולאינפלציה מהשוק הרבה יותר קריטיים ממחלקות בתי חולים, סגירת גבולות ואפילו עוצר בית המוני.
למרות שישראל מתורגלת מאוד במצבי חירום, בעיקר בדרום הארץ, עדיין לא נוצר פרוטוקול התנהלות ברור למשק. הורים מתבשרים שילדיהם לא ילכו לבית הספר ולגני הילדים ביום שלמחרת, ובמקרים רבים, כשמדובר בפעוטות אבל לא רק, הם נאלצים להישאר איתם בבית. גם נער מתבגר לא נעים להשאיר בבית עם האפשרות שהוא יצטרך להתמודד עם פגיעה ישירה בבית.
אז מה עושים? לפי התקדימים שנוצרו, ברור שמותר להורה להישאר עם ילדיו במקרה כזה ובמקרה הספציפי כשמדובר ביישובים במרחק של עד 80 ק"מ מגבול עזה. אך האם המעסיק חייב לשלם בגין אותם ימים שהעובד אינו מגיע לעבודה? ומי בכלל יפצה את המעסיק על אובדן התוצר הנגרם לו בשל היעדרות העובד? ובכן, המדינה לא מעוניינת להכריע בסוגיות הללו, אבל נוצרו תקדימים מהאירועים הקודמים שלפיהם הממשלה מממנת חלק מהתשלום לעובדים שנאלצו להישאר בבתיהם והמעסיקים מפוצים לפי שיעור הירידה במחזור. כאמור, אין החלטה כזו כעת, אבל די סביר שתהיה בדיעבד.
גם במצב חירום
מערכת הפיצוי לנפגעי רכוש הרבה יותר מתורגלת. שמאים מגיעים די מהר למקומות שנפגעים, ובניגוד לעבר הרחוק יותר, המדינה יודעת להעניק את השיפוי באופן יעיל ומהיר.
למרבה הצער, גם בפרעות הפעם רבים מערביי ישראל הוסיפו אש למדורה והסבו נזקים כבדים לתשתיות. בכבישי הצפון, ביפו, בלוד, בחיפה ובדרום הושחתו רמזורים, תמרורים וציוד ציבורי. גם תיקונם בסמוך למועד הפגיעה לא התאפשר, וכך הנזק נמשך. גם את היחסים בין אזרחי ישראל היהודים לערבים ניתן לתמחר ברשימת הנזקים. אנחנו עובדים יחד ויש בינינו יחסי תלות מסוימים.
אבל בסופו של דבר, ישראל מוכיחה שוב ושוב שהיא יכולה לספוג די הרבה, מבלי שהאירועים החריגים ישפיעו על יחסי המסחר העולמיים באופן דרמטי, מבלי ששוק ההון ייפגע וגם תוך שמירה על יציבות המטבע. קשה לדמיין עוד מדינה שיתבצע בה ירי על בתי תושבים באזורים כה נרחבים והיא תוכל להמשיך לנהל שוק הון במנותק מאירועים אלה ולשמור על יציבות המטבע שלה ועל מדדים חשובים נוספים.