נאום השבטים של יעקב

מעט ורעים היו ימי חיי יעקב. רצופים בחיכוכים, שנאה ואסונות משפחתיים. היריבות מול עשיו אחיו מתחילה עוד בבטן אמם וממשיכה בשנות בגרותו, כשהוא נאבק על תשומת הלב של אביו, ובהמשך על ברכתו הגדולה. יעקב יודע שאם לא ישיג את הברכה, הוא עלול לאבד הכל. ברגעיו האחרונים, יעקב מבין את ההשלכות של מעשה זה על חייו ובוחר במילותיו האחרונות לתפור את הקצוות, ומבקש להשאיר לילדיו מורשת אחרת.

אברהם ויצחק בחרו במודל דיכוטומי - יש שניים שמרכזים ומבטאים תכונות נפש שונות ומנוגדות, ולכן רק אחד יכול לרשת את הברכה. מציאות זו היא בהכרח של התנגשות - מי שזוכה בברכה, זוכה בכל הקופה. ולכן, הלכה היא בידוע - שעשיו שונא ליעקב. אי אפשר להתחמק מהגורל הזה. גם הבחירה של אברהם את יצחק על פני ישמעאל מייצרת תחרות על משאבים, שנאה ועוינות, שבהמשך מחוללת גם תפיסות דתיות במסלול התנגשות, למרות האל המשותף ואהבת אותה האדמה.

יעקב יודע מה המחיר שמשלמים על העוינות הזאת. ולכן לבניו, מציע יעקב מנוחה ונחלה. יעקב אוסף את ילדיו סביב מיטתו, ומרשה לעצמו לומר את כל מה שעל ליבו, מטוב ועד רע. רגע לפני שייאסף אל אבותיו הוא פוצח בנאום שבטים חריף.

בכל אחד מילדיו מונה יעקב חסרונות ויתרונות, מטיל משימות, ובעיקר מזכיר לילדיו את השוני שביניהם. לא כדי שיילחמו בינם לבין עצמם, אלא כדאי שיכירו אלה בחסרונותיו וביתרונותיו של אלה, וישלימו זה את זה כחלקי פאזל. יעקב יכול היה לבחור את ראובן הבכור, את יהודה המנהיג, או את יוסף האהוב. אולם באקט יוצא דופן ושונה מאבותיו, הוא לא בוחר אחד, אלא 12.

ברכת יעקב מנטרלת מציאות חברתית ופוליטית של הכרעת צד אחד את האחר, ואימוץ של סט ערכים שלם, ומציעה מציאות שבה בהכרח על כולם להתפשר כדי לבחור בדרך האמצע, בשביל הזהב. יעקב יודע שחברה זקוקה לריבוי פנים ולריבוי תרבויות, ובכך, סביב מיטתו ברגעיו האחרונים, הוא מניח את התשתית לריבונות הישראלית של ימינו. 

נריה רפאל כנפו הוא פייטן, ממובילי קבלת השבת של 929,
ראש תחום צדק.ה בקהילת ציון

אוצר מילים

אמרי שפר

"נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא). המילים הקצרות הללו הן ברכתו של יעקב לנפתלי. המילים יפות, אך משמעותן לא לגמרי ברורה והוצעו פירושים שונים.
תרגום אונקלוס, כמו פרשנים רבים, מבין את חלקו הראשון של הפסוק כמתייחס לנחלתו הפורייה של בנימין. לאור זאת הוא מתרגם את חציו השני של הפסוק כך - "יְהוֹן מוֹדַן וּמְבָרְכִין עֲלֵיהוֹן" - כלומר הרואים את פירותיה המשובחים של ארץ בנימין, ייתנו "אמרי שפר" - דברי הלל ושבח. הצירוף "אמרי שפר" מקובל בימינו ביחס לדברי חוכמה ודברים הנאמרים בלשון יפה. שפר הוא גם שמו של יישוב בצפון הנמצא בנחלת בנימין. 

כתיבה: דניאל שרשבסקי

בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח www.929.org.il