קריאת השכמה לחברה

סיפור מכירת יוסף מגיע לרגעי השיא שלו. סיפור של שנאת אחים אשר דורש חשבון נפש רב־דורי: במסורת יהודי אתיופיה, מכירת יוסף אירעה ביום הכיפורים. תפילות היום ודם שעיר העיזים הם קריאה לתיקון מעשה הונאת האב בכתונת הספוגה בדם השעיר, ותיקון שנאת אחים עד כדי רצון להרוג ומכירה לעבדות.
יהודי אתיופיה מוסיפים רובד נוסף ליום הכיפורים, יום שבו נדרשת תשובה חברתית.
הגביע נמצא בתיקו של בנימין. בן רחל המועדף, זה שקיבל חליפות יותר מכל אחיו, לכאורה, נתפס בגניבתו. בנימין יושלך לבור או שיילקח לעבדות, ונוצרת הרגשה של דז'ה וו, היינו בסרט הזה. תפנית בעלילה מביאה את יהודה לגשת אל המשנה למלך מצרים, ובפעם הזאת לגלות אחריות, מנהיגות וערבות. התיקון המיוחל מגיע מיהודה.
התיקון מתחיל בגישה. יהודה ניגש בעוצמה וברכות, בעוז ובענווה, דורש את הצדק ומכבד את הסמכות. יהודה ערב את הנער, קול הבטחתו לאביו נשמע חזק ומהדהד מאי פעם: "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו". יהודה מבקש לממש את הערבות ולהיות במקומו של בנימין: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי".
"אנוכי אערבנו מידי תבקשנו", זו קריאת השכמה חברתית ביחס לבני הנוער ולאלו שהואשמו על לא עוול בכפם, ואלו שכשלו ונתפסו בקלקלתם: איך נעלה אל אבינו והנוער איננו איתנו? מה צריכים אותם נערים ונערות? תחושת שייכות, שהם חלק מהמשפחה גם אם מעדו, ולפחות מבוגר משמעותי, אח או אחות שיהיו ערבים להם.
כיצד מרגיש בנימין כשיהודה ניגש למשנה למלך? האם מבוכה או רגשות אשמה? שמא מתמלא הוא בכוח ובהבנת עוצמת האחריות שיאפשרו לו לשאת את המטען הגנטי, שממנו יצמחו שאול המלך הראשון בישראל, ומרדכי היהודי איש ימיני?
בכל דור ודור יש אחים ואחיות ב"בור", כאלו שהוכנסו אליו בשל מעשיהם ועליהם לשאת באחריות, וכאלו שנפלו על לא עוול בכפם. נערות ונערים עם צרכים מגוונים בחוויה של ייאוש וחוסר תקווה זקוקים ליהודה שיהיה ערב להם, שייגש בעבורם ויגיש להם את התקווה להיות שווים בעולם. 

הכותב הוא איש משפחה ומחנך. נולד וגדל בבת ים.
עומד בראש מכון חינוך "דרך כפר" המכשיר סגלי חינוך

אוצר מילים

עוד אבינו חי

כשיוסף מתגלה לפני אחיו הוא מפנה אליהם שאלה שטמונה בה חרדה גדולה - "הַעוֹד אָבִי חָי?!" (בראשית מה ב). לימים יבוא האיש שייסד את "תנועת הסטודנטים להצלת יהודי בריה"מ", יעקב בירנבאום, ויבקש מהרב שלמה קרליבך לחן למילים "עם ישראל חי". את השיר ביקש לצורך הפגנת ענק שהתכוון לארגן. הרב שלמה הלחין והוסיף שלוש מילים "עוד אבינו חי". את סימן השאלה של יוסף הפך קרליבך לסימן קריאה, ויעקב־ישראל לא רק שלא מת, אלא עודנו חי עד ימינו - "עוד אבינו חי!". השיר הפך להיות המנונם של יהודי בריה"מ ושגור על פיהם של יהודים רבים המבקשים עידוד בעת מצוקה. 

כתיבה: דניאל שרשבסקי

בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח www.929.org.il