מסיבת (חיסול) עיתונאים

רק שבועיים אחרי, הצליחה אולגה צ'ורקובה לכתוב בדף הפייסבוק שלה את שאירע לה. "15 ביולי, לילה. אני צועדת במעבר חציה עם בחור סיפמטי - באור אדום. הבחור שואל אותי בזהירות: שמת לב בכלל שיש אדום? אוליה, מה קרה לך? בו במקום פרצתי בצחוק מהול בדמעות. כי מה שקרה הוא שעשר שעות לפני כן, המדינה חיסלה את עבודתי האהובה".

צ'ורקובה עבדה ב"פרויקט", אחד מאתרי התחקירים האיכותיים ברוסיה. במרוצת השנים פרסם "פרויקט" תחקירים מעמיקים על השחיתות החובקת־כל ברוסיה - מסדרת כתבות על צבירת ההון בידי פוטין, עבור בסכמות להברחת סיגריות, ועד לכריתת יערות בלתי חוקית בסיביר. "קל לחקור שחיתות ברוסיה כי היכן שלא תנסה, תמיד תמצא", אמר לפני חודשים אחדים עורך "פרויקט", רומן בדנין. אבל ב־15 ביולי השנה הכל נגמר. בלי כל התרעה, הרשויות הכריזו על האתר "ארגון לא רצוי", ולמעשה הוציאו את פעילותו אל מחוץ לחוק. כעת אסור אפילו להזכיר את שמו בפרסומים ציבוריים, ואילו עובדי צוותו הקטן הוכרזו "סוכנים זרים" - מעין אות קין, שפירושו המעשי: חיוב לצרף דיסקליימר לפני כל הודעה פומבית - אפילו פוסט על פגישה עם חברים בפייסבוק - ומטריד אף יותר: חובת דיווח לרשויות על הוצאות ובעיקר על הכנסות. למי שאיבד את עבודתו גם קשה מאוד למצוא חלופה, הגם שאין שום הליך להסרת הסטטוס. השלטון סימן אותך, עכשיו תחיה עם זה.

חיסול כשר

מאז חודש דצמבר אשתקד, הכריז הקרמלין מלחמה על כל כלי התקשורת והעיתונאים העצמאיים במדינה, ועורך פוגרום שיטתי בכל כלי תקשורת שאינו מיישר קו. מה קרה, אתם שואלים? זה כמה שנים שההכנסה של משקי בית רוסיים מצטמקת. ברחבי המדינה נרשמו אשתקד כמה מחאות נקודתיות; המחאה בבלארוס השכנה הוסיפה שמן למדורה; ולפני שנה בדיוק השלטונות גם ניסו להרעיל את האופוזיציונר אלכסיי נבלני, שחזרתו מהטיפול בגרמניה לרוסיה הוציאה מאות אלפים לרחובות.

אבל חשובה מכל היא העובדה שבאמצע החודש הבא ייערכו ברוסיה הבחירות לפרלמנט ולרשויות המקומיות, ומצבה של המפלגה השלטת, "רוסיה המאוחדת", בכי רע. היא, כמובן, תנצח בסוף כי איש לא ביטל את הזיופים הסיטונאיים, אבל באוטוקרטיה היברידית כמו רוסיה יודעים היטב שגם בזיופים אסור להגזים כדי לא לקבל אפקט הפוך. אז מה עושים? סוגרים ארגונים של החברה האזרחית, מרחיקים מהבחירות את המועמדים העצמאיים הפופולריים, תופרים תיקים לפעילים בולטים באופוזיציה - או פשוט גורמים להם להגר.
הפוגרום בעיתונות החופשית הוא חלק מהמאמץ הזה. איך עורכים אותו? לעיתים פשוט חוסמים אתרים משפיעים, כפי שקרה למשל ל־Open Media; לפעמים פותחים בחקירות באמתלות שונות, ומפקיעים כל ציוד שיכול לשמש לעבודה; ולעיתים מכריזים על גופים כמו "הקרן למלחמה בשחיתות" - "ארגון מסית", ובכך מחסלים אותו. אבל השיטה הנפוצה מכל היא שיטת "הסוכנים הזרים": מעניקים סטטוס כזה לכלי תקשורת, מטביעים את קיומו בביורוקרטיה אינסופית, וחשוב מכל - מאותתים למפרסמים להתרחק. כלי תקשורת שלא יצליח לגייס מספיק מנויים - נגזר דינו.
כך קרה הקיץ לאתר VTimes, שהיה מעין מקבילה רוסית ל"פייננשל טיימס". אתרים אחרים, כמו Meduza.io, הצליחו לגייס מנויים ובינתיים שורדים, אבל לא לעולם חוסן, כי גם ציד העיתונאים נמשך - ובקצב גובר. כמה גובר? מאז השקת הרשימה ב־2017 ועד לדצמבר 2020, נמנו ברוסיה 11 כלי תקשורת המוגדרים "סוכנים זרים". מאז דצמבר ועד יולי השנה התארכה הרשימה בעוד עשרה שמות. אבל בחודש האחרון הקצב נעשה מטאורי, ובתוך שבועות בודדים נוספו לרשימה עוד 22 כלי תקשורת ועיתונאים.

נפילת "עלה התאנה"

לפני ימים אחדים הגיע תורו של האתר Istories, ובאופן מבשר רעות אף יותר - תורו של הערוץ "דוז'ד". כאן מדובר לא רק בקפיצה כמותית אלא גם סמלית, כי דוז'ד ("גשם" ברוסית) היה ערוץ הטלוויזיה העצמאי האחרון ברוסיה, מעין שמורת טבע בין הערוצים הפדרליים, שנותר חופשי ומילא את תפקידו העיתונאי: להיות ביקורתי כלפי השלטון. למה הותר לו להישאר? כי קיומו הועיל הרבה יותר משהזיק לקרמלין: שיעורי הצפייה בו לא היו גבוהים מחד, ומאידך תמיד אפשר היה לנפנף בו כלפי מי שהיה מעז לשאול לאן נעלמים חופש הביטוי והדמוקרטיה ברוסיה.

במרוצת השנים צעדיו הוצרו פעמיים, אבל הדבקת התווית "סוכן זר" היא כבר משהו אחר. באופן סמלי, המהלך התרחש במלאת 30 שנה בדיוק לפוטש של הצמרת הסובייטית, שניסתה למנוע את התפרקות בריה"מ ולשם כך, בין השאר, חסמה כלי תקשורת. אז הפוטש הפסיד, אבל כעבור 30 שנה הרוח שלו חיה וחונקת.
"הדבר המשעשע ביותר הוא שהוכרזנו סוכנים זרים, אבל לא קיבלנו שום נימוק", סיפר העורך הראשי של הערוץ, טיכון דזיאדקו, "כלומר, במשיכת קולמוס (או מקלדת) הוכנסנו לרשימה, ואחר כך 'גורם בכיר' גילה לסוכנות ידיעות ממשלתית שהמימון הזר שלנו זה ארבעה תקבולים, שאחד מהם היה עבור ערב הקראת שירה". יומיים אחר כך הוחלפה הגרסה, ו"התברר" שהערוץ מואשם בציטוט של "סוכנים זרים" אחרים.

מנגד, הצעדים האלה עלולים לחזור לשלטון כבומרנג. "המלחמה בתקשורת העצמאית, כמו גם באופוזיציה בכלל, מסוכנת בכך שהיא משתלבת רע עם צמיחה כלכלית", אומר ל"ישראל השבוע" היועץ האסטרטגי עבאס גליאמוב, "פיזית, אפשר להגביל את חופש הביטוי עוד יותר, אולם הדבר יכה חזק עוד יותר באקלים להשקעות ברוסיה ויתרום להפחתת ההכנסות של האוכלוסייה, מה שיגדיל עוד יותר את התסיסה. כדי שזה לא יקרה, הקרמלין ינסה למצוא את האיזון בין המגמה להגברת הלחץ לבין שמירה על הגינות כלשהי".

למרות הלחץ, חלק ניכר מהעיתונאים לא מתכוונים לוותר. השבוע הפגינו כמה מהם ליד בניין הפס"ב (השב"כ) במוסקבה. אחת מהן היתה יוליה סטרוסטינה, עיתונאית של The Bell, שעמדה במקום עם השלט "לא נפסיק להיות עיתונאים" עד שעוכבה. "כל עיתונאי עצמאי ברוסיה צריך להבין שבמוקדם או במאוחר הוא יכול להפוך מטרה לרדיפה פלילית", אמרה סטרוסטינה, שעבדה בעבר ב"פרויקט", "מכיוון שהעבודה שלנו אינה נשלטת על ידי המשטר, הוא לא זקוק לה. הפגנתי כדי להראות שהמדינה שלנו זקוקה לעבודתנו, ושלמרות הכל, העיתונאים ימשיכו לדווח על מה שחשוב". בינתיים, אולגה צ'ורקובה ועמיתתה ל"פרויקט" סוניה גרויסמן השיקו פודקאסט "הי! אתה סוכן זר", שבו הן מספרות על החיים בסטטוס החדש, ואילו מייסד האתר הודיע כי "פרויקט" יוקם מחדש בחו"ל, הפעם תחת השם "הסוכנות". כן, כהגחכה של ציד "הסוכנים הזרים".