חורבן בית שלישי - החרדה הישראלית

צום תשעה באב שיחול במוצאי השבת לא ממש נוגע לסדר היום הישראלי, אולם החרדה לחורבן הבית השלישי נעשתה בימים אלה משותפת לרבים.
כמה הוגים הזהירו מפני סכנת העשור השמיני. היתה זו מלכות דוד ושלמה, שהגיעה לקיצה כממלכה מאוחדת בעשור השמיני, וכך קרה גם לממלכת החשמונאים. ארי שביט, בספרו החדש "בית שלישי", מנתח כיצד הפכו הישראלים לאויב הגדול של עצמם: "עם אתגרים ביטחוניים אפשר להתמודד... אבל על התפוררות זהותית אי אפשר להתגבר" (עמ' 192). מסר דומה העביר במאי הקולנוע גידי דר בהקרנת הבכורה של סרטו הייחודי "אגדת חורבן", כאשר אמר בראיון ("בשבע", 8.7) כי הוא חושש מחורבן שעלול להתרחש.

לא כל אזרחי ישראל נושאים עימם חרדת חורבן. המטען הזה מעיק בעיקר על היהודים. במדינת ישראל אזרחים רבים שאינם יהודים, והם כמובן זכאים לשוויון אזרחי מלא, אבל החרדה לעתיד המדינה היא בראש ובראשונה יהודית. אין ביכולתנו לדמיין את הגורל הנוראי הצפוי ליהודים ישראלים בתרחיש אימה קיומי שכזה. נכון שגם תושבי אום אל־פחם או טייבה יאבדו במצב כזה את המעטפת התומכת של מדינת ישראל, אבל המשך קיומם במקומות מגוריהם, בחיק החמולה המורחבת, ככל הנראה אינו נתון לאיום.

מעבר לכל מה שכרוך בתנאי הקיום הפיזיים, ראוי להעמיד את מלוא משמעותו הרוחנית של חורבן בית שלישי לעם היהודי - מדובר באסון רבתי, שספק אם יוכל העם היהודי להתאושש ממנו. בהיבט הזה, החרדה מפני חורבן המדינה היא יהודית ייחודית, בעלת משמעות קוסמית במלוא ממדיה. חרדה זו מכוננת מרכיב בסיסי בשורשי זהותה ובתכליתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ברוח זו חזר דוד בן־גוריון והדגיש כי מדינת ישראל אינה מטרה כשלעצמה, היא נדרשת להרבה יותר מניהול יעיל של ועד בית משותף. היא אמצעי לתכלית הנצחית: "גאולת ישראל, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית".
בפסח תש"י, בכנס תל יוסף עין חרוד, דיבר בן־גוריון על עומק משמעותו המעשית של קיבוץ הגלויות: "לא ביטחון ולא פיתוח הארץ הם עיקרה של המדינה. הם אינם אלא תנאים חיוניים מוכרחים לעיקר. כי לא ככל המדינות מדינת ישראל, אין דוגמה בהיסטוריה לתקומת מדינת ישראל: ייחוד תקומתה הוא פרי ייחוד ייעודה... העם כולו נשא תוחלת הגאולה בליבו, והמדינה אינה אלא ראשית בוא התוחלת. וקיבוץ גלויות הוא משאתה וייעודה ושליחותה של מדינת ישראל. בלי ייעוד זה היא מתרוקנת מתוכנה ההיסטורי ומתכחשת לעם היהודי בימינו, בדורות שקדמו לנו ובדורות שיבואו".

תודעת ייעוד זו היתה משותפת באותם ימים לרוב מוחלט של יהודי הארץ. ביד אמן מתאר ארי שביט בספרו את מגמות השינוי, שחוללו מאז ימי בן־גוריון חברה ישראלית לגמרי אחרת. השינויים שהתחוללו מושפעים גם ממגמות גלובליות. לא רק בישראל התערערה יציבותה הפנימית של המדינה. גם בארה"ב ובמדינות האיחוד האירופי התעצמו ממדי האיום הפנימי.

ובכל זאת, גם לאיום הפנימי במדינת ישראל יש ייחוד. הוא טעון בכל ממדיו - גם בכל הקשור לערביי ישראל - בסיפור הייחודי של תקומת המדינה. זה מה שעושה את סכנת חורבן בית שלישי לחרדה ייחודית, הממוקדת מראשיתה בשאלת זהותה ותכליתה של המדינה כיהודית. לא מסע שורשים אל העבר היהודי נדרש כאן, אלא מאמץ תרבותי־דתי לכינון סיפור יהודי־ישראלי חדש, מותאם לאתגרי העתיד. עם ישראל זקוק בסוגיות אלה למנהיגות פוליטית שמעבר לכישורי ניהול, מחויבת לשיעור קומה רוחני עילאי.