המצע הכי רדוד שיש: המהלך שלאיזנקוט פשוט אסור לעשות

אווירת ה"בחירות – מחר" משפיעה גם על גדי איזנקוט, החש, אולי, שעליו למהר ולחבור לגורם אחר במערכת, לפני שיהיה מאוחר מדי. כנראה שהוא רואה באביגדור ליברמן פוטנציאל לחבירה. זו עלולה להיות טעות קשה, לאחר שהתנהל בשיקול דעת, בזהירות, אך גם בהכרת ערך עצמו מאז נפרד מחברו ומפקדו בני גנץ.

הסיבה העיקרית שלא לקיים את החבירה הזו היא סדרי היום השונים של שניהם. איזנקוט הוא ציוני ליברל, המבין היטב שיש צורך לקיים מסגרת ביטחונית המרתיעה את אויבינו לצד השגת הסכמים מדיניים, שבלעדיהם לא יהיו ההישגים הביטחוניים בני קיימא.

ליברמן, שאיומו להפציץ את סכר אסואן עדיין לא הוסר, התומך הנלהב בהבל עונש המוות, והנמנה על המשוכנעים כי אם משהו אינו הולך בכוח, הוא ילך ביותר כוח, הוא ההיפך הגמור מן הרמטכ"ל לשעבר. אם הם ימצאו עצמם בקדנציה הבאה באותה ממשלה – יהיה עליהם למצוא פשרות כדי לפעול ביחד. אבל אם ירוצו תחת אותו דגל, ירחיקו אנשים משני צדי הקשת הפוליטית, והמצע המשותף שלהם יהיה המכנה הרדוד ביותר.

איזנקוט הוא ציוני ליברל, המבין היטב שיש צורך לקיים מסגרת ביטחונית מרתיעה לצד השגת הסכמים מדיניים. ליברמן, הנמנה על המשוכנעים כי אם משהו אינו הולך בכוח, הוא ילך ביותר כוח, ההוא ההפך הגמור

איזנקוט נמצא כרגע בתנופה. בעלת הברית הטבעית שלו היא מפלגת הדמוקרטים, אך הוא יחשוש ליצור איתה מסגרת משותפת כדי לא להרחיק את אנשי "הימין הרך". במצב זה נכון יהיה מבחינתו להמשיך בדרך שבה הלך עד כה. את השותפות עם גורמים שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא למנוע מנתניהו תקופת כהונה נוספת עם בן גביר וסמוטריץ', אפשר לדחות ללילה שבו ייוודעו תוצאות הבחירות.

עוגת הגרדום. רק מוח חולני יכול היה לאפות עוגת-גרדום לכבוד יום הולדת. אבל יום ההולדת ההיסטורי של השר העבריין היה הביטוי הבוטה ביותר להבדל בין גזעני העבר וההווה בכנסת. נכון, היו גם בעבר גזענים מובהקים בכנסת ישראל, אבל דבר אחד לא היה בה עד לכנסת הנוכחית: התחושה הברורה, בארץ ובעולם, כי ממשלת ישראל מעניקה הכשר לברית הבריונים בישראל ובשטחים. חברי הממשלה שהגיעו ליום ההולדת ההזוי של השר המתמוגג, ויותר מהם – הניצבים שהתייצבו לאירוע, כאחרוני מלחכי הפנכה - האירו את התופעה האפילה הזו באור נגוהות.

יש תוכנית מדינית? לפני ימים אחדים התראיין האלוף במיל' יצחק בריק (נביא הזעם הצבאי שחובה להאזין לדבריו, בין אם מאמצים אותם ובין אם לא), ובדברו על שנות המלחמה הארוכה ביותר של ישראל, ביקר את העובדה שאין לישראל אסטרטגיית ביטחון. אכן, אין לישראל אסטרטגיה כזו, אבל איך יכולה להיות אסטרטגיית ביטחון למי שאינו מוכן לשרטט שום אופק מדיני חוץ מן ההבטחה המרנינה שעלינו להשלים עם היותנו ספרטה? האסטרטגיה הביטחונית היא נגזרת ישירה מן המדיניות ארוכת הטווח. למשל, מי שכובש שטח ואינו מתכוון להישאר בו, יכול להקים היאחזויות כפי שהקמנו בחצי האי סיני, וקיפלנו אותן לאחר שמנחם בגין ואנואר סאדאת חתמו על הסכם השלום הישראלי-מצרי. מי שרוצה לכבוש ולהישאר, יכול לבנות מבני קבע. אבל מי שאינו יודע מה הוא רוצה, פשוט לא יכול לקבוע לו חזון בטחוני.

להבטיח את שילוב מנסור עבאס בממשלה הבאה. אין טעם להכביר מילים על דבריו המטורפים של סמוטריץ' השבוע, אודות טבח 7 באוקטובר. על המפלגות המבקשות להקים את הממשלה הבאה להודיע כי מנסור עבאס יוזמן להשתתף בה, בין אם יהיה צורך בסיוע סיעתו כדי להקים את הקואליציה ובין אם לאו. תגובתו הספונטנית של עבאס, ביום המר והנמהר ההוא, היתה: "האירועים המצערים, הטראגיים והמגונים שאנו עדים להם מאז הבוקר, מחייבים את כולנו לנהוג באחריות ובשיקול דעת".

תגובתו של סמוטריץ', בישיבה ממשלתית באותו יום, היתה: ""חטופים, בני ערובה, שבויים – להתעלם! אי אפשר להתנהל במחשבה כזו!"...