הסכם שבשתיקה
בישראל הביעו ספקנות מראשית הדרך לגבי סיכויי המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן אחרי הפסקת האש. זה דיווח של CNN לפי גורם ביטחוני ישראלי. הדבר היחיד שמצריך הבהרה: יכול להיות שזה לא רק ספקנות. לא בטוח שישראל רוצה שיושג הסכם על הגרעין עם המשטר האיראני הנוכחי. ודבר נוסף נכון: בישראל מתקשים או בכלל לא מבינים את ההתנהלות של טראמפ.
תוצאות הסבב הקטן של עימות ימי במצר הורמוז מראות על יתרון אמריקני. האיראנים תקפו בכל הכלים, ולא הצליחו לפגוע במשחתות או בספינות שהצי האמריקני איפשר להן לחמוק מאחורי מסך ההגנה שלו ולהגיע ליעדיהן. האיראנים תמיד מתרברבים, אבל האמריקנים הראו שאפשר לפרוץ את המצור האיראני במפרץ הפרסי. אך האיראנים ירו על איחוד האמירויות וטראמפ ביטל את מבצע ליווי הספינות דרך המחסום האיראני. באותו זמן, המצור האמריקני שהוא מאוד אפקטיבי נמשך. השאלה היחידה היא מתי תגיע הנקודה הקריטית שבה המשק האיראני יקרוס, ומה פירושה של קריסה כזאת.
איראן טוענת: זה שיגור הטילים לעבר המשחתת האמריקנית במצר הורמוז // סוכנות הידיעות IRIB
המצב איננו סטטי, כפי שחלק מהפרשנים מציגים. המצב משתנה מיום ליום תחת המצור לרעת האיראנים. כשהם מחוללים אש במצר הורמוז, זה בעיקר כותרות ומחירי נפט. זאת התשובה שלהם לתהליך הקריסה האיטית שלהם; חלק מההנהגה האיראנית מהמר על חוסר היכולת של ממשל טראמפ לבצע מהלך שמצריך אורך נשימה. אפשר להוסיף על כך את קטאר וערב הסעודית שלא עומדות בלחץ ודוחפות להסכם מהיר לסיום המלחמה. המצור האמריקני ותוצאותיו הבלתי נמנעות מצריך סבלנות וסבולת. כך שהמצב הקיים שבו מתנהל משא ומתן עקר שלא מוביל להסכם גרעין חדש, עשוי להתקבל בישראל כעדיף. בישראל מעריכים שהתמוטטות הכלכלה האיראנית היא עניין של כחודשיים. התמדה במהלכי לחץ ויוזמות התקפיות שאינן כוללות הפצצות, דווקא עשויה להניב גם את הפלת המשטר וחילופי שלטון, כפי שרבים בישראל מקווים. כאן מדובר על הרבה יותר מחודשיים.
אם יושג הסכם גרעין – נניח שזה כולל גם את הוצאת האורניום המועשר מגבולות המדינה – הוא קודם כל מבטיח את הישרדות משטר האייתוללות ומשמרות המהפכה. ורק הפלתו תבטיח בסופו של דבר שלא יהיה על ישראל ומדינות האזור איום איראני גרעיני לשני דורות ויותר.
המשך המצב הקיים, בלי שהמשטר נופל – הרי מי יכול להבטיח שזה יתרחש – יחייב את ישראל לבצע פעם בשנה בערך סבב תקיפות כדי לעצור את הניסיונות האיראנים לחזור למסלול הנשק הגרעיני. וזה מציב סימן שאלה על ההתנגדות הקיימת לניסיונותיו של הנשיא טראמפ להגיע להסכם גרעין משופר. בישראל חוששים מהכרזה על "הסכם מצוין". השותף הסמוי בהתנגדות להסכם הוא מוג'תבא חמינאי שאומר לא על כל דבר.
היתרון של הסכם הוא, שלאחר עצירת פרויקט הגרעין במבצעי שאגת הארי ועם כלביא, העשרת האורניום תוקפא לתקופה ארוכה, האורניום המועשר יוצא מהמדינה, וכל הפרויקט יוכנס למשטר פיקוח בינלאומי. האם אפשר להפוך את התקופה ל-20 שנה לפחות במקום 15 שנה? בכל אופן ללא תפוגה מדורגת כמו בהסכם שעשה אובמה. בלי להיכנס לפרטים, ישראל תוכל לעשות את הערכת המצב שלה בעוד לא מעט שנים. וכמו במערכות של 2025 ו-2026 היא תוכל, אם צריך, לפעול צבאית.
הדברים שאמר השבוע הנשיא לשעבר אובמה בעצם מזכים את טראמפ ונתניהו מהחשדות של החדשות; הוא אמר ל"ניו יורקר", כי "נתניהו אמר לי את אותם נימוקים לטובת עימות מזוין עם איראן כמו שעשה מול טראמפ", ו"אני חושב שההערכה שלי היתה מדויקת".
כך שראש הממשלה לא גרר את הנשיא טראמפ אלא שטראמפ החליט בצורה הפוכה מאובמה. מאחר שמדובר במשטר אסלאמיסטי ללא עכבות בשימוש בטילים כולל עם ראשי נפץ מתפצלים נגד אוכלוסיה אזרחית, מותר להיות חשדנים לגבי השימוש שאיראן היתה עושה בראשי נפץ אטומיים. לכן העובדה שמדובר במערכה ארוכה גם בהבטיה הצבאיים, לא אומרת שאובמה צדק. הוא פשוט גלגל את הפחית במורד, ושני אישים שהוא לא אוהב החליטו לעלות למגרש ולהתעמת עם הבעיה.
שובה של הבג"צוקרטיה
אירועי ל"ג בעומר במירון נותנים תמונה לגבי מה זאת הפקת לקחים מוועדת חקירה. כתוצאה מהטיפול המשפטני בכל נושא אתר קבר הרשב"י, ובסוף גם ועדת החקירה שהוקמה לצרכים פוליטיים על ידי ממשלת בנט-לפיד, החליטו הרשויות לקראת ל"ג בעומר לאסור את קיום האירוע המסורתי באתר הרשב"י, למעט כניסה מוגבלת של קבוצות להדלקת מדורות סמלית. כמה מאות בלבד. הסיבה: הסכנה לירי טילים וחדירת רחפנים לאזור.
עובדה שפרצו למקום אלפים, אולי אלפים רבים. קודם כל משום שנציגי "הציבור הנאור" שמאיישים ועדות חקירה החמיצו את ההתפתחות של העשורים האחרונים: האתר במירון הפך למקום עליה לרגל שווה בערכו לכותל המערבי. בכל מקרה, ההחלטה למנוע את קיום האירוע היתה מה שנקרא כסת"ח. אנחנו את שלנו החלטנו, וההמון עשה מה שעשה. בפועל, ההחלטה "האחראית" עמוסת שיקולי ביטחון, לא עזרה לביטחונו של אף אחד, מלבד ביטחונו הביורוקרטי המשפטי של המחליט.
יש טענה, שבארץ אף אחד לא מבין ממש את טראמפ. אם ירגיש מרוצה מהסכמות מסוימות, הוא עלול להעדיף הכרזה על הסכם. אפשר להעריך שראש הממשלה וחלקים במערכת הביטחון מעדיפים שלא יהיה הסכם. בעניין הזה יש להם שותף - מוג'תבא חמינאי
בימין נשמעים קולות שחלק גדול מהאשמה בנושא שיבוש המערכות המשפטי, נופל על המחנה הכולל שנקרא "ימין". השתלטות ההפיכה המשפטית נגד השלטון הדמוקרטי הנבחר ונגד הרוב בכנסת הוא תהליך ארוך שנים. מאז שנות השמונים. ההאשמה היא, שבליכוד ראו את זה קורה אבל לא מצאו או לא ניסו למצוא את הדרך לחסום את העריצות המשתוללת בבית המשפט העליון שאותה כינה הנשיא משה לנדוי עוד לפני יותר מ-25 שנה "דיקטטורה שיפוטית" ושלמה אבינרי השתמש בביטוי "בג"צוקרטיה". אבל זאת הטרגדיה. בגלל ההגמוניה של שלטון מפא"י, הימין השליך את יהבו על מערכת המשפט כמי שתשים גבול ל"ממלכתיות" המפלגתית.
והשופטים הגדולים של העבר אכן ידעו לפסוק בדרך שהגנה על זכויות הפרט, זכויות האזרח, נדבך אחר נדבך; פרופ' מני מאוטנר דגל בעבר בשיטה הזאת והתנגד לשיטת ההפיכה שמתחת לרדאר אותה הנהיג הנשיא בדימוס אהרון ברק.
הלובי המשפטי, שהשמאל מכנה "ליברלי" בליכוד, היה חזק. דן מרידור, מיכאל איתן, אוריאל לין. מיכאל איתן דווקא הבין מה קרה ב-1992 עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. והיו הפרופסורים הדגולים קלינגהופר ופלר. ומנחם בגין בכבודו ובעצמו.
אבל זה לא מספיק כדי להסביר את הקריסה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית אל מול הבליץ של ברק ויורשיו. הזרוע הנוספת שכולם מכירים היא השוט של הפרקליטות וחקירות המשטרה, שכללו לא רק חקירות בפועל אלא גם ארונות עם תיקי חקירה פוטנציאלים שנועדו לאיים על הפוליטיקאים ונבחרי העם. בזיון נוסח ג'יי אדגר הובר. שורה ארוכה של חשודים שחלקם גם זכו לכתבי אישום: קהלני, רפול, רובי ריבלין, יעקב נאמן, חיים רמון, דרור חוטר-ישי ובוודאי רבים ששמותיהם נשכחו. מי ילחם כך נגד בג"ץ, כאשר תומכי ההשתלטות זוכים ברווח אישי ופוליטי עם מאמרי קילוסין בעיתונות ושלל פרסים ותארי דוקטור כבוד?
כך אפשר לראות שכל החלטה חוקית וריבונית של הממשלה או גופי הכנסת עוברת אוטומטית לעיונו של יצחק עמית או מי מאנשיו בבית המשפט העליון, כולל חוות דעת "קובעות" של היועמ"שית. איש אינו יודע מה יילד יום, איזו החלטה יקבל אלכס שטיין. אלו מסממני הרודנות. כולם דרוכים לפסיקה של קבוצה קטנה של עורכי דין נטולי הבנה ביטחונית או לאומית שחדלו מזמן לפסוק לפי החוק, התחום הבלעדי שהם אמורים להבין בו.
אפשר לשאול מתי המצב יתוקן. כמו אירועים טראומטיים מעברה של המדינה, זה יקרה רק אחרי קריסה טוטלית שאיש אינו יודע להגדיר איך תיראה. לא רק 7 באוקטובר קיים בהיסטוריה. זכורה גם קריסת הבנקים והבורסה ב-1983. הכלכלה היציבה, הצומחת, עם השקל החזק - היא תולדה של אותה קריסה. "המוסד" המפואר של היום הוא תולדה של מחדלי שנות התשעים ועוד מחדל או שניים בעשור הראשון של שנות האלפיים.
בגידת האינטלקטואלים
תופעה שעשויה להיראות מוזרה: הטרור הוא אמצעי התעמולה וכלי השכנוע היעיל ביותר – בעיקר של האליטות. הלכי הרוח המתבטאים במאמרים ובפורומים של דיונים בתקשורת באקדמיה ובכל מקום, לא היו נוצרים בלי שקודם לכן נפלו על ראש האינטלקטואלים כמה טילים בליסטיים. או איזה ראש מצרר. או מתפצל.
דור אחד קודם לכן היו אלה המחבלים המתאבדים. היום תופעת פיגועי המתאבדים כבר עברה את הליכי העיכול התיאורטי וההסתגלות המוחית, אבל בזמן אמת זה היה דבר שאיש לא ציפה לו; הכל נראה מאוד לא הגיוני. וזה הביא כמובן אנשי שמאל לתת גט כריתות לפלסטינים ומאבקם הצודק. לפחות לשבוע. או עד שמאמרי המערכת של עיתון "הארץ" יסיימו את תהליך ההתארגנות התיאורטית. עד שהמו"ל האנטי-ציוני יחזור מאיזה כינוס בחו"ל. ועד שהשותף הציוני שתומך בעיתון אנטי-ישראלי יבין שזה כל כך דמוקרטי להבין, להכיל, ולהמשיך הלאה.
ויום אחד, כמו פגז שנופל קרוב אליך - זה קורה. כלומר, פתאום אינטלקטואל מוכר חוזר הביתה עם צעצוע חדש: ג'נוסייד א-סימטרי. יש הרי לימודי ג'נוסייד במקביל ובהמשך ללימודי הקולוניאליזם, שלתוכם ארוגה האנטי-ציונות. הטיל יש לו תכונה שלא רק שהוא מאוד משכנע אינטלקטואלים מהשמאל לעזוב את הארץ, אלא הוא גם מוליך של מגלומניה מוסרית; כהכנה נפשית פוליטית לעקירה, מתבצעת השמדה של מדינת ישראל לפחות קונספטואלית. אתה מייד מהרהר בזכות הקיום. מצד אחד אי אפשר לחיות כאן, טוענים אחדים; מצד שני, החיים מתנהלים כרגיל, בשגרה שמוציאה את האינטלקטואל המגלומן מדעתו. וזאת מאחר שהסבל הוא ללא נשוא. בצד השני של הגבול.
אבל האמת היא, שלאלה המתקשים להכיל את הסיטואציה "המורכבת" קשה לקבל את התנהגותו של העם שבתוכו הם חיים. מה בקשר לאפשרות שהעם בישראל גילה שהוא עם אמיץ עם כוחות בלתי נדלים להילחם נגד אויב טוטליטרי ג'נוסיידי, ג'יהאדיסטי? מה בקשר להיעדר האומץ של האינטלקטואלים בשמאל להגיד שירי חופשי של טילים על העורף האזרחי מבטא כוונת רצח עם, והכי גרוע: הוא מרגיל את "העולם" לכך שיש איזה היתר להפעיל נשק כזה נגד אזרחים. זהו שלב אחד לפני שימוש בנשק להשמדה המונית. אבל על זה, הס.
בחינה מלאכותית
בלי שאנחנו שמים לב איורים באמצעות ה-AI הופכים לאסתטיקה המקובלת בכל הטריטוריה המגזינית, המקוונת והלא מקוונת. לפני כשמונה שנים יצא הכרך השני (!) בביוגרפיה של סטלין, אותה חיבר – או עדיין מחבר – פרופ' סטיבן קוטקין, אחד ההיסטוריונים שאתה תמיד משחר למוצא פיו. הכרך כיסה תקופה שאין בלתה מבחינת לומדי סטלין והסטליניזם, מ-1929 ועד חודשי הקיץ של 1941, והעניין ברור.
על פי החוזה בין הפריקים של הביוגרפיה ומחברה, הכרך הסופי – ממלחמת העולם השניה ועד מותו של סטלין (1953) היה אמור לצאת כבר בסביבות 2022. אנחנו כבר ב-2026. יש קוראים שמזדקנים בהמתנה המתוחה לכרך הסופי האולטימטיבי, ויש שמתים בדרך הנפתלת.
יחד עם מומחית לביצועי AI נתתי כמה הנחיות לאיור שיבטא את המצוקה של הקוראים, ומדובר בתור הקבלה של הנפטרים למעלה בשמיים אצל אלוהים, כשביניהם משובצים גם קורבנות ההמתנה לכרך המסיים המיוחל. כל התהליך ארך כחמש דקות וקיבלנו איור מתוחכם למביני דבר מחוג מתענייני קוטקין והקליינט שלו, סטלין.
אחר כך אתה נכנס לאיזה אתר מוכר ורואה איור באותו סגנון של שופטי ביהמ"ש העליון בוושינגטון. האם כמו שה-AI מדלל את שורות ההייטקיסטים, זה מה שיקרה גם למאיירים, לציירים? האם זהו קץ התרבות?
