"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
לפעמים גם האמת היא אופציה. ביידן ונתניהו (ארכיון) , אי.פי.אי
לפעמים גם האמת היא אופציה. ביידן ונתניהו (ארכיון) | צילום: אי.פי.אי

הבכיר האמריקני דיבר - ואז הבנתי: רק נתניהו היה עומד בלחץ כזה

עדות יועץ ביידן חושפת את האמת על "העסקה שהוחמצה" • בין הלחץ מארה"ב לאיום שחמאס יחזיק בחטופים במשך שנים, נתניהו נדרש לתמרן בתנאים שהיו מכריעים ראש ממשלה אחר • ובוושינגטון, על חורבות המרכז הליברלי, נבנה הימין האמריקני החדש

0השמעה

"בולשיט גמור"

השבוע הגיע תורו של ברט מקגורק, הבכיר מממשל הנשיא ג'ו ביידן, להפריך שקרים שמופצים בידי הגלקסיה הביטחוניסטית שאופפת את גדי איזנקוט. מקגורק היה מתאם הפעולות של ממשל ביידן במזרח התיכון, ומונה על ידי הנשיא כנציג האמריקני למשאים ומתנים לשחרור החטופים מיומה הראשון של המלחמה, 7 באוקטובר 23', ועד עזיבתו של ביידן את הבית הלבן. הוא הוציא עכשיו ספר בשם "על הסף", והעניק שני ראיונות עומק ל־CBS ולדן סינור. מקגורק הוא האיש שנשים ואימהות ישראליות פרצו בבכי לפניו על המסך בעת שניהל איתן שיחות, רגע לאחר מציאת אחד מאהובי ליבן מת.

ביידן אמר למקגורק: "תעשה הכל כדי להחזיר את האנשים האלה" (החטופים). מקגורק אומר לסינור: "הרעיון שחמאס היה מוכן לשחרר (כבר בהתחלה) את כל החטופים זה בולשיט גמור".

פגישת נתניהו עם השליח המיוחד של נשיא ארה״ב למזרח התיכון ברט מקגורק // איתי בית-און / לע״מ, סאונד: יחזקאל קנדיל / לע״מ

סינור מזכיר את הסיפור של שחרור כל החטופים מייד בהתחלה. מקגורק: "כן. אם תשחררו את כל האסירים מבתי הכלא ואנחנו (קרי, חמאס) נשארים בשלטון ומתקיימת הפסקת אש ללא הגבלה, וחוזרים לסטטוס קוו של 6 באוקטובר. אף ממשלה ישראלית לא היתה מוכנה לקבל את זה". מקגורק מפרט לגבי המשא ומתן הראשוני בנובמבר 2023, והמאבק על שחרור הנשים והילדים, בייחוד הנשים הצעירות, שחמאס האמין שהן הנכס הכבד ביותר שיש בידיו.

המספר הגדול של משוחררים במקצה הראשון הוא לזכותו של ראש הממשלה נתניהו. המיקוח עם הנטל הכבד ביותר מבחינה מוסרית היה אם לקחת את המספרים הגדולים של משוחררים על חשבון הנשים, או להיכנס למיקוח לטובת הנשים הצעירות שסבלו והיו הקלף האכזרי בידי חמאס. באותה עת ההחלטה היתה לא לוותר ולא להתעלם מהנשים, כי אחרת "אנחנו למעשה חותמים להן על גזר דין מוות. לעולם לא נצליח לשחרר אותן", אומר מקגורק. אם אני מבין נכון, המיקוח ההתחלתי הוא זה שאפשר בסוף לשחרר את הנשים (בתוכן רומי ואמילי) גם אחרי 14 חודשים.

בארץ ספק אם היה אדם אחד שהאמין שהמלחמה תיגמר למעשה כשישראל משחררת את כל החטופים; התחושה הכללית היתה, כפי שחמאס בעצמו האמין, שהמלחמה תיגמר כשבידיו נשארים מספר מסוים של חטופים.

סינור: "לנצח?"

מקגורק: "למשך שנים ארוכות".

התחושה הכללית היתה, כפי שחמאס בעצמו האמין, שהמלחמה תיגמר כשבידיו נשארים מספר מסוים של חטופים. שורד השבי אביתר דוד חוזר הביתה, צילום: גדעון מרקוביץ'

ההחמצה שלא היתה

הוא הוסיף שכאשר היו מפרסמים בתקשורת שחמאס מסכים לאיזושהי הצעה במסגרת המשא ומתן, זה תמיד אומר: ואנחנו נשארים בשלטון. "חמאס אמר כן רק לאחר שסינוואר מת, וכל מאזן הכוחות השתנה".

בתחילת אפריל 2024, ה"ניו יורק טיימס" דיווח שביידן קרוב מאוד לקרע עם נתניהו. "באותו רגע, אלמלא מתקפת הטילים האיראנית כשפרסנו כוחות... אני חושב שהיינו נוקטים צעדים די דרקוניים נגד ישראל. הפסקת אספקת הנשק לישראל בהחלט היתה על סדר היום", מקגורק אמר למרגרט ברנן ב־CBS.

בתהליכים האלה אתה מבין ששום ראש ממשלה חוץ מנתניהו לא היה עומד בלחצים הממשיים ובאיומים של ביידן ואנשיו. מקגורק מסביר שאם ביידן היה הולך יותר רחוק בכיוון של לחצים על ישראל, כולל ניתוק אספקת הנשק - זה לא היה עוצר את המלחמה. הליכה מעבר לסף היתה מקשיחה את עמדת חמאס. "אם אתה מפסיק את התמיכה האמריקנית בישראל, זה לא מסיים את העימות, זה רק מחמיר אותו", אמר מקגורק. ונראה שנתניהו הבין את זה. הוא ראה כיצד ההיגיון הזה פועל לטובת חופש פעולה ישראלי, למרות הלחצים הבלתי נסבלים מצד ממשל ביידן.

מקגורק מציין, שלדעת הקהל בארה"ב היתה השפעה שלילית על המשא ומתן לשחרור החטופים. אפשר להוסיף שגם ראשי הפגניסטאן בישראל תרמו את שלהם להקשחת העמדות של חמאס. "במאי 24' היתה לנו עסקה שישראל חתמה עליה", הוא אומר. "אבל חמאס מעולם לא השיב להצעה של 31 במאי 24'. זאת התוכנית שנתניהו הסכים לה".

כל מה שסופר בתקשורת הישראלית לגבי "ההחמצה" של מאי והנסיגה מההסכם של נתניהו מסיבות פוליטיות, נחשף על ידי ברט מקגורק כשקר. מה שקרה לאחר "הסכם מאי" זה שחיזבאללה הוציא את התקפת הטילים הגדולה ביותר שלו. "ראינו שאיראן מאותתת לחמאס לא להתפשר בכלל. חמינאי נשא נאום משוגע".

כל מה שסופר בתקשורת לגבי "ההחמצה" של מאי והנסיגה מההסכם של נתניהו מסיבות פוליטיות, נחשף על ידי ברט מקגורק כשקר. מה שקרה לאחר "הסכם מאי" זה שחיזבאללה הוציא את התקפת הטילים הגדולה ביותר שלו

חמאס לא משיב על ההצעה משך חמישה שבועות אף שההצעה הלכה הרבה מאוד לקראתם. "בהצעה של 16 באוגוסט הלכנו עוד יותר לקראתם (בהסכמת נתניהו)", מסביר מקגורק. "ואז אני מחכה, ולא מגיעה תשובה. ב־31 באוגוסט אני מקבל טלפון מביל ברנס (ראש ה־CIA), והוא מספר מפי רונן בר שנמצאו במנהרה ברפיח הגופות של ששת האנשים היפים האלה, החטופים. הירש, ועדן, אורי וכרמל, אלכס ואלמוג". ברנס אומר לו שבלי עסקת חטופים אי אפשר לסיים את המלחמה.

חמאס לא ניסה להצטדק כאילו איזה שומר נכנס לפאניקה וירה בששת החטופים. "בזמן שנערכו ההלוויות, חמאס שחרר סרטונים של גופות החטופים", למעשה כדי להפעיל על הציבור הישראלי עינוי פסיכולוגי. רצח החטופים היה התשובה של חמאס להצעת ההסכם מאמצע אוגוסט.

הגלגל התהפך בעקבות מתקפת הביפרים ולאחר מכן חיסול נסראללה ושדרת הפיקוד של כוחות רדואן. גם אז, מי שהיה מצוי בהכנות של צה"ל יודע שבסוף השנה התכוננו לנסיגה כמעט מוחלטת מרצועת עזה עם חיץ ביטחוני מינימלי, במסגרת עסקה לשחרור פחות מעשרה חטופים. בסופו של דבר זה קרה כעשרה חודשים יותר מאוחר, ב־13 באוקטובר, אחרי שישראל תקפה את הגרעין האיראני ב"עם כלביא" ונכנסה לעיר עזה. זאת האמת, אבל זה לא מפריע לניצן אלון, לדרור שלום ולאיזנקוט עצמו להאשים את ראש הממשלה בכך שניתן היה לשחרר את "כולם" לפחות שנה קודם. ברט מקגורק שכח את האופציה שהיתה להיכנע, כשהחטופים המשוחררים מחפים על קריסת הביטחון של ישראל, וחמאס משאיר בידיו מספר חטופים כאופציה גרעינית.

האם באמת היה אפשר להחזיר את כולם קודם לכן? עכשיו העובדות מדברות. ספיר כהן וסשה טרופנוב במסוק בדרך לבית החולים, לאחר עסקת החטופים השנייה, צילום: דובר צה"ל

הגל השמרני הבא

מי שראה שטר מקומט של 50 שקל נושר בסלואו מושן מבין אצבעותיו של בנימין נתניהו כמו עלה ירקרק כשלידו יושב ביל קריסטול, מבין איך השתנו הזמנים. זאת היתה מסעדת הסטייקים "גיליס" בירושלים שנדדה לתל אביב. וביל קריסטול, בנם של שניים מאבות השמרנים החדשים אירווינג קריסטול וגרטרוד הימלפרב, נחשב היום על ידי אחדים כמי שעבר לשמאל. בכל אופן, יורם חזוני אומר חד־משמעית שקריסטול הבן הוא דמוקרט. "הוא תמך בממדאני", הוא אמר לי כשנתקלתי בו במקרה בכניסה לוועידה הבינלאומית של "השמרנות הלאומית".

קריסטול הוא לא היחיד. הגל השמרני הקודם, של הניאו־קונים (הניאו שמרנים) דעך והתפורר. בירושלים ראינו השבוע בבנייני האומה את התותחים הכבדים שמנסים לחולל את הגל השמרני הבא. בהרצאה שנשא קווין רוברטס, נשיא מכון הריטג', בפתח הכינוס, הוא הכתיר את חזוני כאינטלקטואל החשוב ביותר של "השמרנות הלאומית".

בדיוק באותו יום התפרסמה ב"ניו יורקר" כתבה גדולה על התנועה החדשה. הכתבת טענה, בין השאר, שקווין רוברטס נוהג להופיע גם לאירועים רשמיים או ציבוריים חשובים כמו זה בירושלים כשהוא נועל מגפי בוקרים. ניסיתי להתמקד בנעליים שלו, והיה לי קשה לראות אם אלה מגפי בוקרים. הם היו בצבע חום־בז', שזה מנוגד לסטנדרט המקובל של נעליים שחורות מטופחות ושטוחות.

חזוני אמר שהכתבה, באופן מפתיע, דווקא עושה טוב לתנועה ולימין האמריקני. היא כאילו מחזירה אותם לעניינים ומציגה אותה ואת מחלוקותיה בצורה הוגנת. למשל, העובדה שהתקציב השנתי של מכון הריטג' הוא 100 מיליון דולר פלוס רזרבות של 400 מיליון דולר.

יורם חזוני העלה לבמה את שותפתו למאבק, יו"ר מכון אדמונד ברק, אנה ווליש, אמריקנית ממוצא פולני. דמות יפה ואצילה שהחזירה את הקהל שבוע לאחור, ל־30 בספטמבר, לטיסה ההיא. "יש משהו בטיסה הזאת שממצה את המקום הזה (ישראל)", היא אמרה. "היה ברור שיש פיגוע טרור. בתוך 30 שניות נמצאו בין הנוסעים האנשים שקמו ומנעו את הפיגוע. האינסטינקט. משהו שאדם עושה. אישה שמתריעה בפני כולם. זה ממצה את ישראל, הרפלקס הזה להילחם. המסורת, האמונה. זה מה שמגדיר את המקום הזה. להשיב מלחמה, ולהילחם כדי לנצח. אתם לא לבד בתגובה הזאת. יש עלייה בתנועות הימין".

השאלה היא מה מאפיין את גל השמרנות הלאומית לעומת גל השמרנות החדשה שהתיישנה וקרסה בעקבות מלחמות עיראק ואפגניסטן. לפי חזוני, הגל הקודם היה מותאם למה שכונה הסדר הליברלי הפוסט־מלחמתי. הסדר הליברלי חדל לתפקד ב־2016. "אז התברר שזה לא עובד, ובאותה שנה עולים טראמפ והברקזיט בבריטניה. לאחר מכן עולות התנועות הפוסט־ליברליות. המסר הוא שגבול זה לא רשע. קורה מעבר מסדר ליברלי לפוסט־ליברלי", ויורם חזוני שקרא ודקדק עם חבריו בהייק ובמילטון פרידמן אומר עכשיו בקול רם: "הסחר החופשי לא עבד".

המשק היצרני עבר מארה"ב, מגרמניה ומשאר ארצות המערב לסין. זה גם הרקע לעליית הסוציאליזם בארה"ב. "אבל הסוציאליזם מחובר מאוד לאנטישמיות", אומר חזוני. "היהודים נחשבים לחלק מהמעמד המדכא. יהודים ולבנים יחדיו. זאת היום התפיסה של הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית. המפלגה הדמוקרטית הולכת בכיוון אנטישמי".

זה כולל כמובן התפתחויות חמורות מקבילות בצד הרפובליקני הימני. "מאז 7 באוקטובר התופעות האלה כבר יצאו מהשוליים הרחוקים", אומר חזוני. "מפתחי תיאוריות קונספירציה נגד ישראל והיהודים, כמו טאקר קרלסון וקנדיס אוונס, בולטים ביותר בעולם הפודקאסטים. בשנים האחרונות הרפובליקנים קרעו את עצמם לגזרים בשאלה אם טאקר קרלסון הוא חלק מהתנועה, בגלל האשמותיו בדבר ה'רוע' של העם היהודי".

יורם חזוני: "הסוציאליזם מחובר מאוד לאנטישמיות. היהודים הם חלק מהמעמד המדכא. יהודים ולבנים יחדיו. זאת היום התפיסה של הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית. המפלגה הדמוקרטית הולכת בכיוון אנטישמי"

המיפוי הוא שהזרם המרכזי של טראמפ, ג'יי די ואנס ומרקו רוביו שולט בכ־70 אחוז מהמפלגה. "קיימת אלטרנטיבה, והיא עלולה להיות אנטישמית", אומר חזוני.

"אישה שמתריעה בפני כולם. זה ממצה את ישראל". יורם חזוני, צילום: מתוך ויקיפדיה

המרכז לא מחזיק

קווין רוברטס, שעמד במוקד שערוריית הראיון שערך קרלסון עם ניק פואנטס, מגנה לאורך הרצאתו שוב ושוב מכל הזוויות האפשריות את האנטישמיות. חזוני צודק שצריך לשמוע את האנשים כפי שהם ולא להתמכר לדימויים מוקצנים שמדביקים להם בתקשורת הליברלית. רוברטס, כמו שדיבר על הברית היהודו־נוצרית, חזר והזכיר את הברית הקטלנית של האדום־ירוק. "בעשור הקרוב הפוליטיקה תשתנה באופן הרחב ביותר מאז המלחמה הקרה", אומר רוברטס. "השמאל מוכן לקרב. הימין לא מוכן. אנחנו לקראת תבוסות אלקטורליות".

זה מאבק ציוויליזציוני, הוא אומר. "האליטות משני הקטבים הפוליטיים בזבזו את הניצחון במלחמה הקרה. משני הצדדים קשרו קשר לאבד את הריבונות הלאומית. טיפחו מוסדות גלובליסטיים כמו בדאבוס. וכמובן האו"ם המשוקץ. העבירו את המשק היצרני לסין. הציפו אותנו בחובות. הכל על חשבון האנשים הפשוטים שניצחו עבורנו במלחמה הקרה.

"עמי המערב רוצים את מולדתם בחזרה, גבולות בטוחים וגירוש הזרים. רוצים מקומות עבודה ושכר הוגן. הפושעים לכלא. רוצים שמירה על התרבות והזהות. (...) התנועה, הברית של השמאל הרדיקלי והאסלאמיזם, מאורגנת כדי להרוס את התרבות שלנו. קוראים לביטול הנשיאות ובית המשפט העליון, פתיחת הגבולות".

רוברטס מונה חמש ערי קודש של המערב, שהברית האדומה־ירוקה מבקשת להרוס: פילדלפיה, אתונה, רומא, לונדון וירושלים - "עיר הנצח, העיר האהובה", כמו שכינתה אותה אנה ווליש.

רוד דרהר מתכוון להוציא בשנה הקרובה ספר שמשווה בין ארה"ב של היום לגרמניה בשנות ה־20 של המאה הקודמת בזמן רפובליקת ויימאר. "אני בן 60", הוא אמר, "לא חלמתי שאראה בימי חיי את הדמון הזה (של האנטישמיות) חוזר לחיים".

לפני שסיים בקריאה "עם ישראל חי", הוא סיכם את הערכת המצב לגבי אירופה וארה"ב: "כמו בוויימאר, המרכז לא מחזיק".

כדאי להכיר