בכיר סעודי ל"היום": "אנחנו במלחמה עם איראן, גם אם לא רשמית"

סעודיה בין המצרים

השתלטות החות'ים על צוואר הבקבוק של באב אל־מנדב היא מהלך איראני מתוחכם, שנועד ללחוץ על טראמפ באמצעות מחירי הנפט לקראת בחירות האמצע לקונגרס. בעצם, מלחמה באמצעות פרוקסי מפתיע ונחוש, מבלי להכריז מלחמה ישירה מצד איראן. והסעודים בלחץ גדול משלוש סיבות: חסימת באב אל־מנדב והפגיעות במתקני הנפט, ירי טילים אל מרכזי אוכלוסייה ושדות תעופה, וחשש אמיתי מפני ניסיון פלישה חות'י לשטח סעודיה עצמה. לפי מקורותינו באזור, הצבא הסעודי הזעיק לגבול הזה כוחות רבים, והוא מרכז מתקפות אוויריות בעיקר על ריכוזי הכוחות החות'יים הסמוכים לגבול.

לאחר הפרסום הבלעדי שלנו ביום שני על כך שסעודיה פנתה לישראל בבקשת סיוע במלחמתה בחות'ים, קיבלתי פנייה לקשר מגורם סעודי די בכיר, שלא היה עימי בשיח עד כה. להלן דבריו: "אנחנו במלחמה עם איראן אף שזה לא מוכרז רשמית. איראן מפעילה את 'אנצאר אללה' (החות'ים) נגדנו, כדי לחסום את הנתיב הימי השני (באב אל־מנדב) ולהעלות את מחיר הנפט העולמי. אבל נוסף על כך, הם מכוונים גם לערעור הממלכה ולגרימת כאוס בכל המפרץ, מתוך המצוקה הפנימית שלהם והחשש שהמשטר שלהם בסכנה".

לדבריו, "הפלת המשטר בטהרן היא אינטרס אזורי ועולמי. ברור לנו שישראל יכולה לעזור, היא זו שיצרה את המלחמה באיראן וגם היחידה שהוכיחה יעילות במלחמה נגד 'אנצאר אללה'. הסיוע הישראלי פה חשוב לכל האזור וגם לעולם, העובדה שישראל היתה היחידה שנענתה לא הפתיעה, וזה יהיה חלק מהשיקולים המדיניים שלנו בהמשך".

תרגום: בשלב הזה הקשר ממוקד בהיבט מודיעיני־ביטחוני, אבל מניח תשתית להמשך. עם זאת, לא צפוי מהלך מדיני דרמטי בתקופה הקרובה, והכל תלוי במצב המשטר באיראן ובנואשות MBS.

כוויית תחילה

בקצה הצפוני של המפרץ הפרסי שוכנת כווית. מדינה קטנה יחסית, שנפגעה מאוד מתקיפות איראניות במהלך המלחמה, גם בשל הבסיסים האמריקניים בתחומה וגם כי אין לה מוצא אחר ליצוא הנפט שלה, זולת הורמוז. ישראל סייעה הגנתית לאיחוד האמירויות מפני איראן, בין השאר בהצבת מערכת כיפת ברזל על אדמתה, ואנו פרסמנו במהלך המלחמה כי עוד מדינות במפרץ זכו לסיוע הגנתי ישראלי באמצעות מידע על שיגורים. הסיוע הזה נעשה תוך תיאום הדוק עם סנטקום והבית הלבן, ועסק בהגנה הן על בסיסים אמריקניים והן על מטרות אסטרטגיות. הוא היה משמעותי מעבר למודיעין, וכלל מדינות החברות בהסכמי אברהם וגם כאלה שלא.

המלחמה באיראן והסיוע הזה עוררו במדינות המפרץ שינוי של ממש ביחס לישראל, ואחת מהמדינות שבהן נעשה השינוי המשמעותי ביותר היא כווית. המפרצית הקטנה ידועה דווקא בקובץ חוקים אנטי־ישראלי חמור במיוחד, הכולל איסור מגע עם ישראל וישראלים ועוד הרבה. במלחמה כמובן חלק מהחוקים הופרו בשל הצורך הדחוף, וכעת, כך מוסרים לי מקורות דיפלומטיים במפרץ, הוחל בהליכים לביטול או לשינוי של לפחות חלק מהחוקים. בין השאר מדובר בשינויים בחוק החרם הוותיק, בחוק איסור קידום הנורמליזציה שנחקק לאחר הסכמי אברהם, ובחוק האוסר הבעת אהדה פומבית לישראל וקשרי תרבות עימה.

שניים ששילמו מחיר כבד כשעברו על החוק הזה הם העיתונאי ג'אסם אל־ג'רייד, שקרא לארצו להצטרף להסכמי אברהם, ובשל כך פוטר מעבודתו ונאלץ לעזוב את המדינה. השנייה היא פאג'ר אל־סעיד, מחזאית ומשפיענית שאף התראיינה לכאן 11, ובשנת 2025 נשפטה לשלוש שנות מאסר בפועל.

השבוע יותר מרמז יוסי שלי, שגריר ישראל באמירויות, על המהלכים מול כווית: "בתוך כמה חודשים תצטרף מדינה נוספת להסכמי אברהם. להערכתי מדובר בטווח של ארבעה חודשים עד חצי שנה. אולי תהיה לנו הפתעה. אני יודע שכולם עובדים על זה. מהניתוח שלי, וממה שאני למד מהעולם האקדמי, גם הכוויתים מתחילים להבין שמשהו קרה פה, ואולי הם יהיו הסנונית הבאה".

מקורותיי אומרים כי בכווית לא אהבו את האזכור הזה, העשוי לעכב הליכים, אבל, הם מסבירים, ישראל היא המעצמה האזורית שלה היכולות והרצון להיאבק באיראן ולהגן על המפרציות, והיא עובדת יד ביד עם האמריקנים, לכן זה רק עניין של זמן.

מה זה באמת נז"א?

בשבוע שעבר הגיע לפיקוד דרום מידע על מיקום מדויק של מחבל שהשתתף בטבח 7 באוקטובר, וגם באחד מאירועי החטופים הקשים. תהליך ה"הפללה" עד למתן פקודת האש הוא ארוך ומורכב. המערכת בוחנת את ההצדקה לפגוע ביעד, את הדרכים היעילות ביותר והמדויקות לבצע את הפגיעה ואת המיקום.

במקרה המדובר, התברר כי היעד נמצא סמוך מאוד לאוהל שבו משפחה פלסטינית שלמה. לאחר התלבטויות, נבחר סוג חימוש קטן יותר. הפקודה יצאה לדרך, והיעד - מחבל לא בכיר אך מתועב במיוחד - נפצע ולא נהרג.

ההחלטה הנכונה ערכית ומבצעית ממחישה את עומק הסילוף ואת גודל השקרים של אותו סרט של "היוצרים", שהדבר היחיד שהם ביקשו ליצור זה דה־לגיטימציה לישראל, פגיעה בה ובעוצמתה וסיוע לחמאס ולארגוני הטרור.

בעת המלחמה העצימה, התהליך מהיר יותר ונדרש - בשל הסיכון לכוחותינו המתמרנים, וגם כשהיו מטרות איכותיות שלחיסולן היה אפקט אסטרטגי עצום, כמו חיסול מוחמד דף ומפקדים אחרים עימו. גם במקרים כאלה נעשו לא מעט פעולות לצמצום הפגיעה בלא מעורבים. על המאזניים שיקולים אסטרטגיים, שיקולי תועלת, שיקולי מוסר וערכים ושיקולים מבצעיים. על כתפי הקצינים הדנים ומאשרים רובץ כובד משקל של הגנה על אזרחי ישראל וחיילי צה"ל לצד השיקולים הנוספים, ואין שום צבא בעולם שהיה מעורב במלחמה דומה שנקט כל כך הרבה פעולות ואמצעים לצמצום פגיעה בלא מעורבים.

כל מי שמצוי מעט בעניינים, לרבות אנשי 8200, יודע שלא פעם לא מתבצעת תקיפה כדי לא לפגוע באזרחים, וגם כשמתקבלת החלטה כשידוע שייפגעו בלתי מעורבים, נעשה כל מה שאפשר כדי לצמצם את הנפגעים הללו. הקצינים המעורבים בהחלטות הללו ישנים טוב בלילה, כי הם עושה את מה שצריך כדי להגן על מדינת ישראל תוך שמירה על הערכים ועל כללי המוסר, ואנו חבים להם חוב עצום.

חקר יחס ההרוגים בין אזרחים ללוחמים (Civilian to Combatant Casualty Ratio) בלחימה עירונית מודרנית הוא אחד הנושאים המורכבים והקשים לבדיקה. לפי דוחות של ארגונים בינלאומיים, בלחימה עירונית מודרנית כמו בעיראק, בסוריה ובאפגניסטן, 80%-90% מכלל הנפגעים הם אזרחים. פרופ' ג'ון ספנסק, קולונל בדימוס של הצבא האמריקני וראש המכון ללוחמה עירונית באקדמיה הצבאית של ארה"ב (West Point), פרסם מחקרים וניתוחים המראים כי צה"ל השיג בעזה יחס של 1:1 עד 1:1.5.

מחקרים אחרים הציגו נתון גבוה מעט יותר, של עד שני אזרחים למחבל. מחקר אחר, שנוי במחלוקת כי הסתמך על נתוני חמאס, תוך התעלמות משמות מחבלים שסווגו כ"אזרחים", טען שהיחס הוא 1:4. בכל מקרה, זה היחס הטוב ביותר הקיים בעולם במלחמות בעשרות השנים האחרונות.

לפני שנים, בטיול (הגדול) בהודו, קניתי גיליון של "טיימס אוף אינדיה", העיתון ההודי החשוב ביותר בשפה האנגלית. אז, תקופת האינתיפאדה הראשונה, ובכותרת העיתון, בשער, דיווח על שלושה צעירים פלסטינים שנפצעו במ.פ ג'באליה ברצועה. נפצעו, כן? המשכתי לעלעל. בעמוד 3 הכותרת היתה "56 סיקים נהרגו במהומות בין־עדתיות בצפון". נהרגו. כן, 56. סיקים אזרחי הודו! עמוד 3, ולא עמוד ראשון, שבו הכותרת על עזה.

כשחזרתי, שאלתי את גדעון רמז, העורך המיתולוגי של חדשות החוץ ב"קול ישראל", מהי האובססיה של העולם עם הפלסטינים ואיתנו. למה חוסר הפרופורציה של הסיקור של הסכסוך כאן לעומת סכסוכים עקובים מדם בהרבה בחלקים אחרים בעולם? לא היתה לו תשובה טובה, ועד היום לא מצאתי כזו.