עומר אדם זיהה ראשון. עכשיו נשאר שכולם ילכו בעקבותיו

סקרים הם עניין מפוקפק וחמקמק. נתוני הצבעה אמיתיים בקלפי - עליהם כבר אפשר לדבר באמת. כמו גם על מספר המצביעים לראשונה בבחירות הבאות. יותר מ־600 אלף מצביעים חדשים טריים מהניילונים, מהתיכון או משירות סדיר, יתייצבו לראשונה בחייהם ויצביעו - על פי הסקרים - לא כמו הוריהם. על פי סקר "מעריב" מאפריל, הנוער ימני יותר מהוריו ומאחיו הבוגרים: 56% לעומת 44% מהמצביעים המנוסים ממנו. גם המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא מספרים דומים.

האם הצעירים הללו שונים רק בנטייה ימינה? ואיך נראה השוני הזה בחיי היומיום? הרי הקלפי היא לא המוקד העיקרי של החיים בישראל. אולי אפשר ללמוד משהו מהתבוננות באמנים שהצעירים הללו אוהבים. נגיד עומר אדם: הוא אחראי ללהיטי "יאללה נעשה חיים וחוץ מזה נשבר לי הלב", מילא הקיץ ארבע פעמים את אצטדיון רמת גן. על פניו - עוד זמר פופולרי. היו לנו כבר כאלה. אדם התחתן השבוע (מזל טוב!), והזמר שליווה את החופה היה מוטי שטיינמץ, חרדי שלעולם לא ישיר את "כמו איזה שני משוגעים". החופה, לדרישת שטיינמץ, היתה בהפרדה. לא פרופיל החתונות הרגיל של כוכבי פופ.

זה לא אמור להפתיע את מי שזוכר כי לפני עשור סירב אדם להופיע בפסטיגל בשבתות. הנהלת הפסטיגל ויתרה על הופעות בשבת כדי להבטיח את השתתפותו, ומאז מבצעת התאמות לזמרים שומרי שבת. מה שאומר שיש אמנים פופולריים, שלמרות העובדה שהם נראים ושרים כמו כל אמן אחר - מסרבים לעבוד בשבת. מאיפה הם צצו?

אודיה, זמרת יוצרת מצליחה במיוחד, גם היא לא מופיעה בשבתות. בשיר "רשימת קניות" היא אמנם מבקשת בחור עם הרבה כסף, אבל שיהיה גם "איש פשוט, עושה סיבוב בשוק, לב טוב ושומר כשרות. זה מה שחשוב". כמה חשוב לה לשמור שבת? היא משתפת פעולה עם מותג הביגוד (הלאו דווקא צנוע) "עדיקה", אבל בתנאי שאתר האינטרנט לא יפעל בשבת.

שותפיה של אודיה לשיר "רשימת קניות" הם נס וסטילה. גם הם לא ידועים בתור תינוקות של בית רבן. לכן זו אולי בדיחה כשנס (נסיה לוי) מוסיפה: "יהודי כשר, ברוך השם (...) לא שם פפרוני על הפיצה" ו"מבשל לי שישי לקידוש", וסטילה (דור סורוקר) "נשבע בקב"ה אין לי ידידות". רק שהשבוע העלה סטילה סטורי על חוויותיו מסליחות בכותל, לראשונה בחייו. בתמונה שצירף לפוסט נראים שותפיו לאירוע: רוב מוחץ של צעירים, ללא סממנים דתיים לבד מהכיפה.

ששון איפרם שאולוב שר על "השם יתברך תמיד אוהב אותי", אחד השירים המצליחים והמושמעים ביותר בישראל בשנים האחרונות. בן צור ממלא אולמות בלי כיפה, אבל עם ציצית, ושר בין היתר שירים אמוניים כאילו לא צריך להקצות להם מסגרת מיוחדת. כאילו האמונה והמסורת הן חלק מהחיים וחלק מהרפרטואר. עדן חסון חבר לזמר החרדי מידד טסה לשיר "כולי תפילה" - הרשימה ארוכה, ומלמדת בעיקר ששכבה צעירה ורחבה לא מתנכרת ליהדות שלה, רואה באמונה מקור ליצירה, מאמצת סממנים יהודיים לפי הרצון או הטרנד ולא בהכרח תתגייס לקמפיינים נגד "הדתה במערכת החינוך".

בעידן הרשתות, יוטיוב וספוטיפיי לא צריך פסטיבלים מיוחדים, וגם לא ועדות פלייליסט שיסננו את התפילות החוצה. אנשים בחרו מרצון לצפות 48 מיליון פעם ב"מודה אני" של עומר אדם

דור ההורים והסבים של החבר'ה האלה התרגל לשירה אמונית שכלואה בפסטיבל הזמר החרדי, בבתי כנסת ובישיבות וקצת קרליבך. מדי פעם היו הבלחות של "אדון עולם" או "ונתנה תוקף", בגדר ד"ש עכשווי מן המקורות, אבל לא זרם באמנות הכללית או במצעדי הפזמונים. מדי פעם היה זמר שחזר בתשובה: אביתר בנאי, שולי רנד, וזה היה עניין לעסוק בו. מה קרה להם שהשתגעו ככה והאם זה מידבק? בעידן הרשתות, יוטיוב וספוטיפיי לא צריך פסטיבלים מיוחדים, וגם לא ועדות פלייליסט שיסננו את התפילות החוצה. אנשים בחרו מרצון לצפות 48 מיליון פעם ב"מודה אני" של עומר אדם.

מערכת החינוך הממלכתי מפחדת מיהדות. דוכן תפילין? מיסיונריות. לימודי תנ"ך? פתח מסוכן להדתה. לימודי התנ"ך מפחידים את משרד החינוך, ולכן הוא דורש ש"מיקוד הלמידה יושתת על הסיפור והחוויה המשמעותית העולה ממנו. נדבך נוסף יתבסס על הכרת הדמויות התנ"כיות ועולמן הערכי, יחד עם הזדהות או פיתוח חשיבה ביקורתית כלפיהן וכלפי מה שהן מייצגות". סיפור, חוויה, ביקורת - במספר פרקים הולך ומצטמצם. יהדות? פחות.

העיר בעלת החשיבה הביקורתית ביותר כלפי הדת היא תל אביב. לא סתם ביקורת, אלא מאבק עירוני ומשפטי. העירייה נלחמה בבג"ץ נגד תפילות בהפרדה ביום כיפור, ובכיכר העיר שלה קם אספסוף אנטי־יהודי ושיבש בגסות (ולעיתים באלימות) את התפילות.

לכן אין להתפלא שעיריית תל אביב ורשויות אחרות במרכז הארץ דחו את חלוקת ספר התורה לסוף כיתה ו'. ובסוף י"ב מקבלים הבוגרים "את הספרים 'שלום לקנאים' מאת עמוס עוז, 'מדינת היהודים' מאת בנימין זאב הרצל, וכן ספרי טיולים. השנה, לראשונה, חולק לבוגרי י"ב הספר 'מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי' מאת ישראל דב אלבוים". ספרו של עוז מקדם, בין היתר, את רעיון המדינה הפלסטינית. התנ"ך עצמו יותר בעניין של "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

בנעורים יש לעיתים רכיב של מרד בסמכות. ומה יותר מרדני מלדחות את הגישה המוסדית הסופר־חילונית, שגובלת לעיתים בסלידה מיהדותה של המדינה ומיהדות בכלל. מרד נעורים לא חייב להתבטא דווקא בסקס, סמים ורוקנרול, אלא גם במרד בכפייה החילונית ובהתהדרות ביהדות גלויה. וייתכן שהיהדות בכל זאת מציעה יותר ממערכי שיעור "האם מדינה יהודית יכולה להיות דמוקרטית".

אין לדעת מה יצביעו. במידה מסוימת זה לא הכי חשוב. חשוב שהם מרגישים בנוח ביהדותם. למה הם שומרים שבת וכשרות, למה הם הולכים לסליחות ומניחים תפילין? כי הם יהודים, וכי זה כיף.