המלכודת שעלולה להפיל את הימין כולו

סכנה: ימין ערכי

ביום ראשון בערב, בעת שיחיאל חזן הבטיח "הוא יביא קולות לליכוד. שיקלי צריך להיות מספר 1", ערך שר הביטחון ישראל כ"ץ את מופע האימים שלו בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, ופצח בריקוד סוער של טוויסט וצעקה. מה שחשוב זה מה שהבין הצופה, שאיננו עורך דין הבקיא בדיני צבא. פליישמן צועק: "הוא לא עושה מה שאתה אומר?! אז תעיף אותו". השר, במקום להעמיד אותו במקומו, ממהר להכניס את האלוף דדו בר כליפא כמחליפו של האלוף אבי בלוט.

שום דבר מכל זה לא הגיע למדשאה הניבטת אל כל המרחב הירושלמי המזרחי בבית משפחת פאליק. הדוברים מהשטח הליכודי הדגישו: "אנחנו שיושבים כאן צריכים לדחוף אותו".

לפני שעמיחי שיקלי עלה בעצמו כדי לדבר, הוא הוצג בתור "הפנים היפות, הערכיות, של הליכוד". זה כוון לשיקלי, אך במידה רבה גם לקהל הרב שהתייצב כדי לתמוך בו. הם רוצים אותו בחמישייה הראשונה של הפריימריז בליכוד. "ב־17 באוגוסט אתה תככב בצמרת הרשימה", הבטיחו לו. היו ביניהם שמעון גפסו מנצרת עילית, שבלעדיו עמיחי שיקלי לא היה מצליח להקים את המכינה הקדם צבאית תבור, ליאור קצב, ישראל גנץ ממועצת יש"ע, ראש מועצת קרני שומרון יהונתן קוזניץ ועסקנים בכירים בליכוד.

כולם רואים בשיקלי דמות של יושרה שמבחינתם הצילה את מדינת ישראל וחרצה את גורלה של ממשלת בנט־לפיד; הם רואים בו את מי שהוביל להקמת ממשלת נתניהו הנוכחית. שיקלי עצמו הוא אינטלקטואל מזן נדיר: יש לו גם יכולת ביצוע. הוא חזר לנאום השבטים של הנשיא רובי ריבלין. בעיניו הנאום היה אסון. הוא הגדיר יפה את מהות הנאום כהתגלמות הפוסט־ציונות: במקום ציונות, ניסיון למצוא את הטוב הכללי, הטוב המשותף; שהרי כולנו שווים - השבט הערבי, השבט היהודי, הדתי והחרדי, השבט החילוני וככל שנרבה שבטים כך ייטב לריבלין ולהוגי דעותיו.

"ריבלין שכח שבט אחד", אמר שיקלי. "השבט המסורתי. זה השבט של הליכוד". הכוונה לאלה שיש להם כבוד לדת, הולכים לעיתים ובוודאי בחגים לבית הכנסת, ורובם מזרחים. וכן - הם חוט השדרה החברתי של הליכוד.

זה היה כנראה אחד המקומות הנעימים בישראל באותו ערב של חום ועומס לחות, כשעל כל זה מפקח ירח מוצל חלקית בזווית של כ־30 מעלות. אפשר היה להרגיש ברוח לחימה בקרב משתתפי ההכנות לפריימריז. בליכוד לא ויתרו על הניצחון; בשפה המדוברת שם: בחירות מאוד מאתגרות. מי שהגיע לאירוע, מבין שיש לשיקלי גיבוי מלא בפריימריז מראש הממשלה נתניהו. מספר 2 באותו ערב היה ארז תדמור, שחזר על התזה שלו בספר "מרד הגנרלים". שיקלי דיבר על החוויה שהיתה לו כששמע את בנט ערב אחד בשנת 21' מדבר על הקמת ממשלה בלי הליכוד תוך הישענות על הרשימה האסלאמית של מנסור עבאס. הוא אמר לו שהוא לא יוכל להצביע אמון בממשלה שלו.

שיקלי הזהיר שדווקא אלה שמכנים את עצמם "הימין הערכי" עלולים להפיל את הימין, ולמסור את המפתחות לפוליטיקאים שלא יוכלו להתמיד בפרויקטים שממשלת הימין ביצעה, והתוצאה תהיה נסיגה בנושאים של גורל הציונות - כולל, כמובן, המאבק המדיני.

ארז תדמור דיבר בשבחו של אחד מכתבי "ישראל היום" ששינה את עיתונות הימין, והוא נוהג להצטנע יותר מדי. הסתכלתי מאחוריי לראות למי הוא מתכוון ולא ראיתי שם את ישראל כ"ץ.

שריפה, אחים

אף שהשטח תוסס לקראת הפריימריז, הליכוד ממשיך לחיות במצב קבוע של חוסר ודאות. אדם נורמלי מתקשה לעקוב אחרי השינויים הבלתי פוסקים, כשנראה שהתנועה נשלטת על ידי דוד ביטן, חיים כץ ובית הדין של המפלגה. כל סיכום וכל הצבעה במרכז או בוועידה חוזרים לאנשהו ומבוטלים. התקווה היא שיגיע רגע שבו היו"ר נתניהו ישליט סדר, והליכוד יוכל סוף סוף להתפנות לעיקר. אבל בינתיים, המצב כאוטי ותורם מאוד לתחושה המוזרה: בבחירות האלו, כשכולם לכאורה ימנים חוץ מנעמי, הימין לא קיים. המצביעים מפוזרים ומתפזרים. שמעתי מפרופ' רון שלייפר מבר־אילן, המומחה ללוחמה פסיכולוגית, כי המצב הזה איננו מקרי. אם הימין ובמרכזו הליכוד הוא סוס קרבות דוהר, יש דרך אחת בדוקה להתגבר עליו: זורקים לסוס הרבה גולות מתחת לפרסות, והסוס נופל.

סוקרי הימין לא רואים אף אחת ממפלגות הימין החדשות שקמו או עומדות לקום עוברת את אחוז החסימה. יש הסכמה שפייגלין ישרוף עשרות אלפי קולות - בשיא הצלחתו החתרנית נגד הימין, ב־2019, הוא בזבז כ־120 אלף קולות. אבל גם מפלגות גנץ ושמחי, ארדן, ועופר וינטר לא עוברות. הכל לפי סוקרים. ההערכה היא, שהמקסימום שווינטר יכול להשיג זה שריון במפלגת ימין בתמורה לירידתו מהמרוץ; הוא בכל מקרה יגלה אחריות, ואם יראה שהריצה חסרת סיכוי, לא ישרוף קולות ביום הבחירות.

סוקר ותיק שהוא גם מנתח פוליטי מעריך שבסופו של דבר, הבחירות יחזרו לדפוס הדו־ראשי שמתאים לראש הממשלה נתניהו - חלוקה ברורה של גוש מול גוש. סכנת ההפסד תלכד את הפזורה הימנית בליכוד. אם כי, הפעם יותר מבעבר הצלחת הליכוד תלויה באיכות הרשימה. וזה בדיוק הכרטיס של מועמדים כמו עמיחי שיקלי וארז תדמור, שמגלמים את הפנים היפות של הציונות, האידיאליזם והיכולת המעשית.

ההצטרפות של סגלוביץ' לעבאס היא תזכורת: אף פעם אין לצפות איזו קטסטרופה יוציא השמאל שוב מהשרוול. זה יכול להיות אוסלו או ההתנתקות (בהובלת מנהיג שמוצאו מהימין), או נסיגה חד־צדדית מלבנון. וזה יכול להיות רה"מ עם שישה מנדטים או הסכם גז עם חיזבאללה

ההצטרפות של סגלוביץ' למנסור עבאס היא מעניינת ויש בה גם היבט חיובי במובן העקרוני של הפוליטיקה הישראלית. בכל זאת היא מעוררת תבהלה בקרב אנשים שחרדים לגורל המדינה. זו תזכורת פתאומית: אף פעם אין לצפות איזו קטסטרופה יוציא השמאל שוב מהשרוול. זה יכול להיות אוסלו או ההתנתקות (בהובלת מנהיג שמוצאו מהימין), או נסיגה חד־צדדית מרצועת הביטחון. וזה יכול להיות ראש ממשלה עם שישה מנדטים או הסכם גז עם חיזבאללה. ולאחרונה, "המחאה". הסרבנות ההמונית. הלילה ההוא, ליל הגנרלים. סגלוביץ' הוא מין צלצול פבלובי בפעמון: אנחנו חוזרים, צפו להפתעות.

על חבל דק

בזמן האחרון מתפרסמים תחקירים על מה שמתואר ככישלון צפוי מראש של התוכנית להפלת המשטר באיראן במבצע שאגת הארי. הם מתפרסמים לא בגלל שהתוכנית לא היתה הגיונית, אלא כי התקיפה שישראל היתה רוצה להוציא לפועל נגד איראן בעיתוי הנוכחי עלולה בסבירות גבוהה להצליח, ולהשיג בדיוק את התוצאה של קריסת המשטר האיראני. כבר נשמע פרשן אמריקני מאוד מכובד שקבע שמשטר האייתוללות כפי שהכרנו לאורך השנים, לא קיים למעשה - ובמקומו קיימת עכשיו באיראן דיקטטורה צבאית. לפי מה שניתן להבין מכל הפרסומים על תוכניות התקיפה של ישראל, המערכת הכלכלית הביטחונית שקוראים לה איראן תקרוס כתוצאה מתקיפת הכרעה של ישראל.

זה מחזיר את סוגיית היעדים השונים של ישראל וארה"ב. אמנם ישראל וארה"ב הצליחו להחזיר את השעון הגרעיני האיראני לאחור בכמה שנים. זה כשלעצמו הישג חשוב ביותר, בהשוואה לאותה איראן שעמדה במרחק של החלטה אחת לייצר מתקן גרעיני בתוך שבועות או ימים. כרגע נראה שארה"ב הולכת בקו האסטרטגי הפחות טוב מבחינת ישראל. זה אומר מעין זרם חילופין של תקיפות, הסלמה ומשא ומתן, וחוזר חלילה. לישראל אין עניין להשתלב באסטרטגיה הזאת. השתתפות שלה בתקיפות זה רק כדי להקל על המאמץ האמריקני ולגרום לאיראנים לפזר את ירי הטילים גם לכיוון ישראל.

המצור, או הבלוקאדה כפי שאומר ראש הממשלה נתניהו, הוא אסטרטגיה טובה מבחינת ישראל; הוא מובילה לאותו יעד שישראל מכוונת אליו. רק נפילת המשטר תאפשר הכרעה וסגירת תיק הגרעין האיראני. אבל הנשיא טראמפ לא ממש הולך בדרך הזאת. אפשר אולי לתת לו הנחה שהוא רוצה להגיע בשלום לבחירות האמצע, ולאחריהן יבצע את מה שצריך. אבל הסיכוי של הרפובליקנים לשמור על כוחם בסנאט ובבית הנבחרים הולך ופוחת.נראה שטראמפ לא רוצה להסתכן בנפילת המשטר באיראן. לא כתוצאה ממצור כלכלי שמדרדר את המדינה ולא כתוצאה מתקיפה ישראלית. ייתכן שארה"ב חוששת מהלא נודע במצב של קריסה.

כדי להבין את ממדי העימות, צריך לחזור לאוקטובר 2023. בארה"ב מפיצים על ישראל בדותות ואגדות, בסיוע אינטלקטואלים ישראלים. אחד המיתוסים הבעייתיים על ישראל הוא, שבטבח 7 באוקטובר היא הוכתה בטראומה פסיכולוגית קשה ויצאה מדעתה בתוכניותיה המדיניות והצבאיות. כדי להבין שמדובר באגדה שקרית צריך להאזין לשני היסטוריונים מהגדולים והחשובים המהלכים בעולם, באילו מושגים הם דיברו במסגרת פודקאסט מ־25 באוקטובר 23'. הפרופסורים נייל פרגוסון (חוקר קיסינג'ר, מלחמת העולם הראשונה) וסטיבן קוטקין (גדול הביוגרפים של סטלין) דיברו בחללים הנהדרים והממוזגים של מכון הובר בסטנפורד על סכנה של מלחמת עולם שלישית; ישראל עוד לא נכנסה אפילו לפעולה קרקעית בעזה.

"אין כל ביטחון שההרתעה האמריקנית תצליח יותר משהצליחה באוקראינה", אומר פרגוסון. "אני מודאג ממה שקורה בעולם יותר ממה שהייתי מודאג אי פעם - לפחות מאז 1983. הישראלים מצפים לגיבוי אמריקני (הנשיא ביידן), אבל לא ברור אם יש לאמריקנים אסטרטגיה ברורה להרתיע את איראן וגרורותיה מפני פעולות תוקפניות נוספות. ביידן לא טוב בהרתעה... אני חושש שעוד כישלון הרתעתי יציב את ישראל במצב יותר מסוכן מאי פעם, בוודאי מאז 1973".

קוטקין: "בעיית ההרתעה של איראן נמשכת כבר עשרות שנים, היות שאיראן לא באמת ניתנת להרתעה", והוא מביא כדוגמה את היטלר.

פרגוסון: "האנלוגיה להיטלר בהחלט נמצאת בראשם של ישראלים רבים בימים אלה. והמסקנה - שהתגובה הנכונה חייבת להיות השמדת חמאס. האם ניתן ליישם את זה גם לגבי איראן? כי חיסול המשטר זה מה שדרוש אם רוצים להשיג שלום במזרח התיכון".

קוטקין מזכיר כיצד כל האירועים קשורים - מגירוש הארמנים בנגורנו קרבך, שהתחולל כשבועיים וחצי לפני הטבח של חמאס - ובוצע על ידי אזרבייג'ן בעזרת נשק ישראלי - אירוע שהשפיל את רוסיה - ועד אוקראינה וטייוואן.

"אז המטרה שלנו צריכה להיות שלא נגיע למלחמת עולם שתתפרץ מתוך אחד משלושת המקומות הפגיעים האלה", מסביר קוטקין. "ולדאוג שהמקומות האלה (ישראל, אוקראינה, טייוואן) לא ייחרבו תוך כדי מניעת מלחמת עולם 3. איך להרתיע - ובאותו זמן לא להצית התפרצות כלל־עולמית".

האסטרטגיה של ראש הממשלה נתניהו ושל המטה הכללי - גם בימי הרצי הלוי וגם בימי זמיר - היתה שפויה ושקולה; ישראל הלכה מפוכחת על החבל הדק שבין חיסול מקסימלי של חמאס, חיזבאללה, החות'ים והגרעין האיראני, מבלי לדרדר את הסביבה לעימות בלתי נשלט

בפרספקטיבה כזאת, האסטרטגיה של ראש הממשלה נתניהו ושל המטה הכללי - גם בימי הרצי הלוי וגם בימי זמיר - היתה שפויה ושקולה; ישראל הלכה מפוכחת על החבל הדק שבין חיסול מקסימלי של חמאס, חיזבאללה, החות'ים והגרעין האיראני, מבלי לדרדר את הסביבה לעימות בלתי נשלט, למרות מה שהאיראנים מנסים לחולל סביב מצר הורמוז.

פארק קנדה

דוא"ל שהגיע מפרופסור אמריקני באחד הקולג'ים בניו יורק: "עוצמת האנטישמיות גרמה לי להתקשר אליך שוב. התקשורת האיכותית הממוסדת ממשיכה להתעלם מהמצב או להמעיט בחשיבות גילויי האנטישמיות. הסיבה להתעלמות זו ההטיה האנטי־ישראלית... הכי מדאיג זה מה שנראה כקבלה והסכמה להטרדה (harassment) בלתי פוסקת של יהודים, כמו גם יישום מדיניות של ביטול ומחיקה נגד יהודים בארה"ב ובאירופה. כל דבר שאינו מגיע לכדי רצח - מתקבל כמותר באווירת 'האינתיפאדה העולמית'. מי שלא אומר ג'נוסייד - נכנס לרשימה השחורה".

אפשר להוסיף על כך את התגובה הישראלית לאירועי אלימות מצד יהודים ביו"ש המלווה באדישות לאירועי אלימות דומים נגד יהודים בקנדה, למשל. לפי הדיווחים בתקשורת, מספר ההתקפות החוזרות ונשנות על בתי כנסת, על יהודים ועל כינוסי יהודים בטורונטו או במונטריאול, אינו פחות מאירועי "אלימות המתנחלים". בהבדל קטן: יהודי קנדה המונים כמה מאות אלפים, לא מחוברים לארגוני טרור פלסטיניים ולא עוסקים באופן שיטתי ברצח.