הגעתי ליו"ש בעקבות "אלימות המתנחלים", וגיליתי מציאות אחרת

ארץ המרדפים

לא לפני הרבה זמן הגיע כוח צבאי ביו"ש לאירוע של התכתשות בין צעירים יהודים לערבים. קצין בכיר, אם כי לא מבכירי הפיקוד, ניהל בעצמו את האירוע ורדף אחרי כמה נערים מתפרעים. למרות שלפי עדותו הנערים רצים כאיילות, הוא עדיין בכושר טוב. הריצה אחריהם נמשכה לאורך כשלושה ארבעה קילומטר. הוא תפס אותם ועצר שלושה מהם.

כעבור ימים אחדים הוא הוזמן לתת עדות. הוא ראה, הוא עצר, ובכל זאת בפרקליטות טענו שאין די ראיות כדי להחזיק את הנערים במעצר והם שוחררו. אפשר רק לשער את תחושת ההשפלה לאותו קצין, שיודע מה חשוב ומה דחוף ומה מהווה גורם סיכון אסטרטגי למדינת ישראל, כאשר פעולה דחופה שלו למניעת אלימות ביו"ש מסתיימת כמו נפילה של פגז נפל.

סיור בשטח לעבר החוות או הגבעות עלול לתת תחושה של מסקנה ידועה מראש: אמור לי מי מדריך אותך אל הגבעה, אל הוואדי, אל הציר המבוקש - ואומר לך מי האיש הרע. בסיור של יום אחד אתה לא יכול לכסות את כל גזרות יהודה ושומרון. העניין מרגיש יותר ויותר דחוף. בשבוע שעבר, סיפר לי אחד האנשים בגזרת בנימין, היו ארבעה אירועי אלימות: שריפה בבורין, יהודים ככל הנראה ניסו להצית בית. מטען דמה ליד חוות גיבורי דוד שממוקמת ליד הכפר דומא הידוע. וזה מקוטלג כפיגוע של טרור ערבי.

באירוע שלישי היתה התקפה המונית של פורעים ערבים באזור סמוך לאחת החוות, חייל הגמ"ר לא פעל כראוי והרג תושב פלסטיני. ארבע - רועה צאן יהודי הותקף, שוב באזור דומה וכמעט מת. ביום העצמאות מטיילים הותקפו על ידי המון בדרך לכפר דיר דיבוואן הממוקם דרומית לעופרה. התקפה על יהודי מסתיימת לא פעם בכניסה אלימה לכפר ערבי ובתקשורת זה גם יהיה הדיווח תוך ניתוק או התעלמות מהגורם להתפרעות.

במקרים אחרים גורמים מההתיישבות הוותיקה מצליחים לאבחן התארגנות של פורעים יהודים ונותנים התרעה לצבא. האירוע נגדע באיבו ונמנע.

מצב הביטחון ביו"ש הוא כנראה הטוב ביותר שהתושבים היהודים בשטח מסוגלים לזכור. צריך להבין את זה כדי לדעת למקם גם פרופורציונלית וגם גיאוגרפית את אירועי האלימות שזוכים לכיסוי נרחב. מי שאחראי לחיסול הטרור ביו"ש הוא האלוף אבי בלוט. לא סתם גדעון לוי העניק לו דרגה נאצית. מבחינתו של עיתונאי כמו גדעון לוי צבא לא אמור להכריע ולנצח בקרב מתמשך נגד גרילה וטרור, בייחוד לא טרור שמוגדר כמאבק לשחרור לאומי פלסטיני. אין להעלות על הדעת דבר כזה ולכן הגינוי ה"נאצי" פירושו שלוי המזדהה בכל ליבו עם המאבק הפלסטיני נגד היהודים, מודה שהפלסטינים הובסו.

אך לפי התנועה המאוד דחוסה על ציר 60 זה רק עושה להם טוב, לא פחות מאשר למתיישבים הישראלים. לאורך כל הציר מתנוססים דגלי כחול לבן שהונפו שם לרגל יום העצמאות. המתיישבים חשים שזה מבטא את המצב החדש. זה ביטוי של שליטה שהם לא היו מעיזים לעשות בשנים קודמות.

מי שאחראי לחיסול הטרור ביו"ש הוא האלוף אבי בלוט. לא סתם גדעון לוי העניק לו דרגה נאצית. מבחינתו של עיתונאי כמו לוי, צבא לא אמור להכריע ולנצח בקרב מתמשך נגד גרילה וטרור, בייחוד לא טרור שמוגדר כמאבק לשחרור לאומי פלסטיני

אז זה הגורל המר של צה"ל. ברגע שהכוחות הצליחו להוריד מסדר היום את הטרור הפלסטיני, תופעה חדשה עלתה לכותרות. לצורך המיתוג האנטי-ישראלי היא מכונה "אלימות המתנחלים". הדבר החשוב הוא עדיין פעילות המנע נגד הטרור הפלסטיני; אבל הדבר הדחוף היום מבחינת צה"ל ביו"ש אלו אותן פעולות של צעירים שמבצעים פעולות אלימות נגד פלסטינים בנקודות חיכוך שונות.

רוגלך בראש גבעה

הדרך לגבעה סלולה בחלקה, אספלט, אבל רוב הדרך חתחתים, אבני כורכר. הרכב האזרחי הבורגני מסוגל לעבור אותה. דרכי עפר ובצדן מכוניות ש"נתקעו". רכבים שאיש לא טרח לחדש להם את הרישיון ולא ברור איך הגיעו לגבעה המרוחקת, ושם סיימו את תפקידן. אחת מהן נראתה לי יחסית חדשה ובמצב טוב. הדלת פתוחה, אמרתי לנהג. סימן שמישהו בסביבה. "כן, היא פתוחה ככה כבר הרבה זמן", הוא אמר.

חצינו את הקו הבלתי נראה לשטחי B. "הגבעות" הן בנות חוות. הנוף נהדר. חי כאן בחור צעיר בן 22, נשוי, וחוץ מבני הזוג עוד משפחה. הוא נולד וגדל בהרחבה של אחד הקיבוצים הדתיים. על השולחן במבנה האירוח המאולתר מונחת משקפת מקצועית חדשה עם רצועה שנלקחה ממצלמה יפנית. לצידה שקית רוגעלך. אני משער שהוא "משרת באמונה" את מדינת ישראל, אבל זאת קודם כל שלוחה קדמית של מערך התיישבותי שנועד להעניק ביטחון רב שכבתי לישובים הידועים הגדולים.

"בשטח לא רואים הבדל בין שטחי C לשטחי B", אומר הצעיר. לדבריו, אין גם הבדלים בין "הגבעות" ל"חוות". אבל בשביל ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין וראש מועצת יו"ש, זה כל ההבדל שבעולם. "החוות" או המאחזים הם מפעל התיישבותי שמזוהה עם זמביש וחולל מהפיכה בשנים האחרונות וביחוד אחרי רצח הנער בנימין אחימאיר לפני שנתיים. זאת היתה נקודת מפנה. הגבעות הן ללא אישור וחדשות לבקרים מגיעים כוחות צה"ל ומג"ב ומפנים מאחז מאולתר כזה או אחר.

"יש לי עדר בקר, אני ממוקם בשטח B", אומר הצעיר.

"זה לא בתמיכה רשמית של אורית סטרוק", מסביר במילים פשוטות ופוליטיות המדריך שמקפיץ אותנו מנקודה לנקודה. "בפועל", מסביר המתיישב בעל העדר, "נוצרו טבעות חנק (פלסטיניות) סביב הישובים. החוות נועדו ליצור אחיזות בקרקע במסגרת מאבקי שליטה במרחב". כתוצאה מזה העימותים מתרחשים על צלע גבעה או בוואדי הרחק מהישובים וקרוב יותר לכפרים הערביים, שבאזור שבו אנחנו מסיירים הם גדולים ומפותחים.

במקום האירוח אני רואה נער צעיר שנראה כמו ילד בדואי אבל הוא לובש חולצה עם סמל הנושא את שמו של שריה רוזנפלד. כנראה שהוא אחד הנערים שמקבלים סוג של שיטור חינוכי כדי לתחזק אותו מחוץ למרחבי העבריינות שחדרו לשטחים, סמים וכו'; ואלה סוגי עבריינות שמגיעים בקצה לאלימות נגד פלסטינים בנקודות החיכוך.

בשלב מסוים עלה שמה של העיירה עוג'ה היושבת ממש על כביש הבקעה עם כל מגרשי העציצים הידועים. שאלתי, מה המרחק מפה לעוג'ה, כי נדמה שמיקום "הגבעה" הוא בלב הנוף המזוהה עם יהודה ושומרון. "זהו, עשרים ואחת דקות", אומר הצעיר בעל הבקר. הוא יודע איפה הוא נמצא. "מדדתי", הוא מכריז. שליטתו במרחב ובטופוגרפיה היא כשל סייר קרבי ותיק.

שאלתי אם יצא לו להתעמת עם פלסטינים, והוא כמעט צחק כאילו מדובר בשגרה. "הרבה פעמים", הוא אמר. מצביע על צלע גבעה משופע, ירוק כסוף בשמש המעוננת של תחילת השבוע. שם תקפו אותו עשרות אם לא מאות תושבים ערבים. העובדה שהוא יצא מזה בחיים לא מובנת מאליה.

תגובה ציונית הולמת

לדברי חנן גרינווד, דובר מועצת בנימין, מערך מאחזי החוות והגבעות התחיל כתשובה למה שנקרא "תוכנית פיאד", מלפני יותר מ־15 שנה, במסגרתה הרש"פ שמה לה כמטרה להחדיר התיישבות פלסטינית לשטחי C. זה היה תהליך שהגדיל את תחושת החנק והמאוימות של יהודי יו"ש.

במצב שנוצר עם החיכוכים שמביאים פורעים צעירים אל תוככי כפרים ערביים, מתברר שאותו צבא, שגם אם לא חיסל, לפחות הביס את הטרור הפלסטיני, מתקשה להשתלט על אירועי האלימות שמייצרים צעירים יהודים. מבחינת צה"ל, אין ספק שבחודשים האחרונים הפשיעה הלאומנית, פשיעה של נוער, הפכה לדבר הכי דחוף. לא הכי חשוב, אבל הכי דחוף. כאשר במקביל נמשכת פעילות המנע בקסבה של שכם, או כמו השבוע בכפר סילוואד שם חוסל מחבל ושני חיילים נפצעו.

הצבא מודע לחובתו בעניין הפשיעה הלאומנית; המשטר הצבאי הוא הריבון. בצבא שומעים את האמירות על כך, שהנה - אתם יודעים לסכל מדען גרעין בטהרן ואפילו לא לפגוע בחדר שבו נמצאת אשתו והילדים - אז אתם לא מסוגלים לטפל בתופעה הזאת? והאמת שהמפקדים הבכירים בשטחי יו"ש רואים את העבריינות הלאומנית בחומרה רבה ביותר, ומודעים לכך שנגרם למדינת ישראל נזק ענק מחוץ ומבפנים.

"בפועל", מסביר בעל העדר, "נוצרו טבעות חנק (פלסטיניות) סביב היישובים. החוות נועדו ליצור אחיזות בקרקע במסגרת מאבקי שליטה". כתוצאה מזה העימותים מתרחשים הרחק מהיישובים, וקרוב יותר לכפרים הערביים

אירוע מבחינת הצבא מתחיל כשגורם כלשהו, מקור אמין, אם אלו פלסטינים ואם אלו מתיישבים יהודים, מעבירים דיווח. זאת יכולה להיות התרעה ל־DCO (מנהלת התיאום והקישור) או ישירות לצה"ל. אלו יכולים להיות מקורות חשאיים. אם הדיווחים עוברים בצנרת של מנגנוני התיאום זה אומר שתי תחנות בדרך עד החמ"ל הצה"לי ואז במידי מקפיצים את המ"פ הקרוב שעולה על כל הציוד הקרבי הדרוש עם חיילים ומגיע למקום האירוע. זו התרעה על פורעים יהודים בדרך לביצוע תוכנית כלשהי. לחטיבות המרחביות יש גם גדוד מג"ב. ראשי יו"ש אומרים שזאת התגבורת הכי יעילה.

אם אלה חיילים מילואימניקים אין להם עודף מוטיבציה לטפל במקרים כאלה. הם מרגישים שלא בשביל לרדוף אחרי נערים יהודים עם הולכים למילואים. וישנה גם תוספת המשקל והכרס פלוס ציוד צבאי על הגב בעוד שהנערים קלי תנועה ורצים כמו שמתאר אחד המפקדים, כאיילות.

צה"ל טוען, שיש למפקדים את כל האמצעים לפעול מול אירוע כזה של עבריינות וזה כולל רימוני הלם וכדורי גומי. צה"ל לא רוצה לירות אש חיה בקטטה המונית של יהודים וערבים. ירי חי זה בעת סכנה מוחשית לחיילים או לסיכול פעולה שמתפתחת לכדי פיגוע.

רדיקלי, ורדיקלי יותר

ההוכחה שהעניין הפך למטרד ברמה אסטרטגית לאומית היא, שבמפגשים של ראשי ההתיישבות ביו"ש עם ראש הממשלה נתניהו, הנושא של הפשיעה הלאומנית של פורעים יהודים בהחלט עולה. הפתרון שהם מציעים, לפחות חלקית, זה סוג של שיטור חינוכי. אנשים אחראים בחוות או בגבעות שייקחו חסות ויטפלו בצעירים המועדים, שהיום מקבלים מקלט אצל עברייני סמים בערים הגדולות ומחר אתה מוצא אותם במעמקי שטח ההפקר שבין גושי ההתיישבות לכפרים הפלסטינים.

מספר הפורעים המועדים מוערך על ידי אנשי ההתיישבות בכ-200; גורמים אחרים שמתמצאים בשטח אומדים את המספרים בעוד כמה מאות, משהו כמו 500. למרות שהתקשורת כבר לא שמה לב לנושא, הצבא מפנה חדשות לבקרים מאחזים בלתי חוקיים ובלתי מאושרים. בפעילות האכיפה השגרתית טוענים שלמשטרה יש קושי לאסוף ראיות בשטחי B. שחרור עצורים הופך לאירוע שיגרתי. אבל גם בימים אלה יש עשרות עצורים מבין העבריינים של החודשים האחרונים.

ישנה גם עמדה שהיא יותר רדיקלית לגבי הטיפול בנוער הגבעות והאלימות שהם מייצרים. יש שיגידו הרבה יותר רדיקלית. שמעתי אותה מאדם שהוא איש ביטחון מוכר, בכיר, לעיתים הוא עדיין פעיל. הוא נחשב לתומך ההתיישבות, רואה בה את ההמשכיות הציונית.

להערכתו זה אתגר שלראש הממשלה לא תהיה ברירה אלא להתמודד איתו ביד קשה, במעין רגע מבחן דומה למבחן שעמד בפני דוד בן גוריון כשהוקמה ההגנה וארגון השומר לא קיבל את מרות הגופים המוסכמים בישוב; בן גוריון פירק בתחילת שנות ה־20 את השומר כדי להכפיף את כל ענייני הביטחון תחת ההגנה והמפלגה. בשפה של ימינו פירושו: לעשות מבצע נרחב שבו בזמן קצר ביותר, כמה ימים או כמה לילות, באמצעות שלושה גדודי יס"מ, ייעקרו כל מאחזי הגבעות הסוררים ומאות צעירי הגבעות יוחזקו במעצר בתנאים משפטיים שלא מקובלים במצב הנוכחי אך נעשה בהם שימוש בעבר (ביחוד בהתנתקות). "הגבעות" הופכות למקור הסיכון ל"חוות".

לטענתו, זהו מרד של המתיישבים הצעירים נגד הנהגת ההתיישבות הוותיקה. מי שמסייר בשטח רואה מה מוטל על הכף. הדינמיות ותנופת הפיתוח היא אדירה. זה רשום לזכותם של השר סמוטריץ' וראש הממשלה עצמו. אם רוצים שהשלב הבא יהיה החלת ריבונות בפועל, צריך להוכיח שהמדינה יודעת לשלוט ולאכוף את החוק.