הרבה לקחים אפשר להפיק מטבח 7 באוקטובר ואת כולם אפשר היה להפיק הרבה לפני כן. אלא שממדי הטבח, כך נראה, אילצו חלק משוחרי "פתרון שתי המדינות" להכיר בעובדה שמבחינת הפלסטינים - כל הישראלים הם בגדר מתנחלים, וכולם, באופן בסיסי, יהודים.
"אני מדבר איתך מטלפון של יהודייה, הרגתי אותה ואת בעלה, במו ידיי הרגתי 10", התפאר אחד מרוצחי 7 באוקטובר באוזני הוריו הגאים. "פתח את הווטסאפ שלי עכשיו ותראה את כל ההרוגים. תראה כמה הרגתי במו ידיי, הבן שלך הרג יהודים".
אם לא חוסל, ספק אם התכשיט הזה נזקק לטיפול נפשי לפוסט־טראומה. הוא הגשים את ייעודו ואת מורשת הוריו ובני עמו.
"אני מדבר איתך מטלפון של יהודייה, הרגתי אותה ואת בעלה, במו ידיי הרגתי 10", התפאר אחד מרוצחי 7 באוקטובר באוזני הוריו. הוא לא נזקק לטיפול נפשי לפוסט־טראומה. הוא הגשים את ייעודו ואת מורשת הוריו ובני עמו
נכון, לא היה צורך ב־7 באוקטובר כדי להבין מה הרגש שמאחורי ההתנגדות הפלסטינית. זה אותו רגש שהנחה את תושבי עזה שחצו את הגדר כדי ליטול חלק בטבח, והוא לא היה נחלת העזתים בלבד. הסוקר הפלסטיני יליד עזה חליל שקאקי מצא תמיכה גורפת בטבח 7 באוקטובר ובחמאס גם בקרב ערביי יהודה ושומרון.
לא היה צורך בסקרים. מספיק היה לדעת לספור: ערביי יהודה ושומרון היו ועודם אחראים לרוב פיגועי הטרור נגד יהודים - ביהודה, בשומרון ובכל שטחי ישראל. אכזריות הרוצחים מהרש"פ לא נופלת מזו של רוצחי עזה. זו תכלית ומדיניות. בפברואר השנה התראיין עזאם אל־אחמד, חבר הוועדה המרכזית של תנועת פת"ח ומזכיר הוועד הפועל של אש"ף, לעיתון המצרי "אל־שורוק". אל־אחמד דחה כל כוונה לבצע רפורמות במערכת החינוך של אש"ף, אמר כי הרשות הפלסטינית אינה רואה בחמאס ארגון טרור, הצהיר כי "חמאס הוא חלק מהעשייה הלאומית הפלסטינית", והתגאה כי כוחות הביטחון של הרש"פ משתתפים בלחימה נגד ישראל, שאותה הוא מכנה, כמנהג המקום, "הכיבוש". הפלסטינים ביהודה ושומרון הם לא זן מתון וחביב יותר מהעזתים. פשוט טרם נזדמנה להם שעת הכושר להגשים את חלומם במלואו.
אך בחלוף יותר משנתיים מהטבח, כאשר צה"ל כבש יותר ממחצית שטחה של רצועת עזה, איום הטילים הוסר וכנ"ל איום פלישה קרקעית, בשלה העת אצל חלקים מהציבור, שטרם הצליחו להתנתק מחזון שתי המדינות, לחזור להזיותיהם הישנות: יש פלסטינים שוחרי שלום, ואם לא שלום - התנתקות, ואם חלק מאותם פלסטינים רוצחים יהודים, הרי זה בסך הכל מופע קיצוני לרצונם להקים מדינה על אדמתם, והפלסטינים הללו מתגוררים ביהודה ושומרון.
ומי מפריע לאותם יוני שלום לחיות בשלווה אם לא המתנחלים, נוער הגבעות, אוכלי המוות, מחוללי הטרור היהודי והאחראים למה שנקרא, תוך סילוף של המציאות, "אלימות מתנחלים".
קשה להתנער משברי החלום שקרס. כל כך הרבה תקוות, חלומות וכסף זר מושקעים בפתרון שתי המדינות. קשה לאמץ במקומו את הקונספציה הפרימיטיבית של "הבא להורגך השכם להורגו", או אפילו את "אין פרטנר" של אהוד ברק. צריך להאשים מישהו. צריך לשנוא מישהו, ורצוי - לא את האויב. כל אחד יכול לשנוא אויב. האדם המוסרי באמת, שוחר השלום האמיתי, ישנא את בני עמו, בעיקר את אלה ש"בחרו בטרור", כדברי הנשיא לשעבר ריבלין. זה הרבה יותר מוסרי.
כך אולי מגיעים לתגובות של חלק מהתקשורת וחברי "הדמוקרטים" לפיגוע בכפר הפלסטיני תל בשבוע שעבר. מתברר כי מטרתה של קבוצת המטיילים (על ילדיהם) היתה, כמובן, אצבע בעין לפלסטינים, פלישה לביתם, פרובוקציה. אחרי הכל, הם עברו בשטחי A ללא תיאום עם צה"ל (היה תיאום) וכאילו נוכחות של יהודים בשטח בשליטה פלסטינית היא סיבה מספקת לרצח.
בין שלל התגובות שהאשימו את המטיילים בלטה אחת באופן מיוחד: מכתב ששלחו חברי "מפקדים למען ביטחון ישראל", בחתימת אלוף במילואים מתן וילנאי, לנשיא טראמפ ערב נסיעתו של רה"מ בנימין נתניהו לארה"ב.
"בעוד סוכנויות הביטחון שלנו מצטיינות בהתמודדות עם חמאס וקבוצות טרור פלסטיניות אחרות בגדה המערבית, ידיהן כבולות קשות בכל הנוגע לטרוריסטים יהודים", התלוננו המפקדים המודאגים, ובכך הציבו זה מול זה את חמאס ואת המתיישבים כשווי מעמד בכל הנוגע לטרור. באופן מסתורי הרש"פ לא צוינה בשמה כמחנכת לטרור, משלמת לטרוריסטים ושאנשיה מבצעים גם הם פיגוע מדי פעם, כמו בחמישי שעבר ליד גנים.
"אדוני הנשיא", עלו המפקדים לקרשנדו דרמטי, "אם הגל הגואה של פעילות הטרור מצד מתנחלים יהודים ומדיניות הממשלה לחנק של הרשות הפלסטינית (כלכלית ואחרת) יימשכו, ההשלכות עלולות להתברר כקטסטרופליות אף יותר מזוועות חמאס ב־7 באוקטובר ומתוצאותיהן רב־הזירתיות".
כאן עברו המפקדים - ביניהם ניצבים לשעבר, אלופים במילואים, בכירי מוסד ושב"כ - מיטב בנינו - להשוואה ברורה בין רצחנותו המוכחת של חמאס לבין יכולת דומה שהם רואים בעיני רוחם גם אצל מתיישבי יהודה ושומרון. ואם עד עכשיו הגיליון הפלילי בכל הנוגע לפשיעה לאומנית של הציבור היהודי מנה רק מקרים ספורים - למפקדינו לשעבר זה לא משנה. הם מתעקשים להפיץ את המשוואה הזו, ועוד באנגלית, כדי שגם הגויים יבינו מה עם ישראל מגדל במה שהם מכנים "הגדה המערבית". מבחינתם יהודה ושומרון היו ונשארו שטח פלסטיני.
אפשר לדמיין מה היתה השפעתם של מפקדים למען ביטחון ישראל כשעוד היו במדים. קצה השמאל פיקד על חיילים, הכתיב מדיניות ואסטרטגיות, וכפה את תפיסת עולמו הפוליטית על פקודיו. וגם אחרי שהמציאות מכה בהם הם מתעקשים בקולי קולות להיצמד לנרטיב הקדמוני, שהתנפץ במאות פיגועים פלסטיניים ביהודה, בשומרון, בתל אביב, בעפולה, בגוש עציון, בבאר שבע, במטעני נפץ, בפיגועי ירי, בדקירות ובדריסות.
המכשול לשלום הוא היהודים. המתנחלים. הקיצוניים משני הצדדים. אלה שרצחו הורים על ילדיהם ואלה שיצאו לטיול. אלה היו מפקדינו, בכירי מערכות הביטחון שלנו. זוהי עלילת הדם שהם ממשיכים לייצר ולייצא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו