"הדתה". הנה לכם מילה שהעברית החדשה אימצה לחיקה בתאווה משונה שכזו. כל פעולה שכרוכה איכשהו בנוכחות של גילוי וביטוי של הדת היהודית במרחב, הופכת מייד לפעולה של "הדתה". ובעברית: ניסיון מיסיונרי להפוך יהודי ל... ובכן, דתי.
וכך, נדמה, במהלך של הדתה מתודית, מתוכננת ומכוונת, 1,200 משתתפים במכביה שזהו ביקורם הראשון בארצם של היהודים נלקחו לביקור בכותל המערבי ובעיר העתיקה, ובמהלכו רבים מהם ערכו טקס בר־מצווה מאוחר תחת שמי יהודה וישראל.
אלליי! הגוזלים שנשבו, תינוקות של בית רבן הללו, הודתו! מה לעשות שהחברים התרגשו מאוד, חלקם פרצו בבכי של התעלות ויראה, ואחרים תיארו זאת כחוויה המשמעותית ביותר במסעם לישראל. נאיביים, יהודי התפוצות האלה. הם טרם השתכנעו שדת אבותיהם היא בכלל איום.
ואולי בעצם האיום הוא אותה אנטישמיות מפלצתית שמשתוללת בארצותיהם. ואולי בכלל המקום שבו הם מרגישים מחוברים לשורשיהם ולחבליהם הוא כאן, מתחת לשמיים המודתים של ישראל. מי יודע? אולי יש יהודים בעולם שאינם מוטרדים מהדת היהודית ומסימניה. חלקם אפילו נפעמים ממנה. אכן, אנשים משונים!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו