מאחורי ההסלמה באיראן, מסתתר מסר של טראמפ לישראל

המבצע מאחורי המבצע

לפני כשבוע התראיין שר הביטחון ישראל כ"ץ לגדי טאוב ואמר, כי ערב מבצע 'עם כלביא' לפני יותר משנה, היה על ישראל איום השמדה. גם ראש הממשלה נתניהו אמר דברים דומים ובצורה עוד יותר בוטה. לפני עם כלביא איראן כבר הוגדרה למעשה כמדינת סף; האמירות של ראש הממשלה ושל שר הביטחון מבטאות אם כך הבנה של ישראל, שהאיראנים התחילו בנושאים מסוימים לחצות את הסף.

תפיסת האיום על ידי ישראל ועל ידי ארה"ב היא שונה. בישראל רואים איום קיומי שצריך להסיר אותו; "מאז שסיכלנו את תוכנית הגרעין ב'עם כלביא' הם לא חזרו אליה", אמר כ"ץ בראיון. האמריקנים לעומת ישראל רואים בסכנת הגרעין האיראני ובאיום הנשקף ממנה משהו בקטגוריה של טיפול בהעשרת האורניום וניהול האיום.

אבל זו לא רק הבנה שונה של האיום. זאת גם מחלוקת סביב מידע מודיעיני. בבסיס שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב בשני המבצעים באיראן, ובייחוד ב"שאגת הארי", נמצאים ענייני מודיעין, הבנתו, הערכתו, ואיזו פעולה אפשר לעשות על בסיס המידע. מה שידוע כרגע זה שישראל, די בגלוי, רוצה לבצע מערכה נוספת באיראן. "צה"ל ערוך לפעול מחר באיראן", אמר כ"ץ. הוא סוגר שנה ותשעה חודשים כשר ביטחון. יש לו אמינות בסיסית של קבלן עבודות עפר. הוא הוכיח בתקופתו שהוא יודע להטיל מרות על צמרת צה"ל, להציב משימות ברורות ולדאוג לביצוען.

גם תא"ל (מיל') אמיר אביבי התבטא בשבוע האחרון לגבי שלב נוסף באיראן. "עכשיו השלב השלישי; המטרה להוריד את המשטר על הברכיים", אמר בראיון לרשת זרה. לתא"ל אביבי אין תפקיד רשמי. הוא מזוהה כאחד האנשים שרה"מ נתניהו היה רוצה לראות ברשימת הליכוד לבחירות. הוא מבטא את החשיבה בצמרת הביטחון ובראשה נתניהו, שהמשטר באיראן לא יכול להישאר על כנו, שישראל לא יכולה להשלים איתו.

שוב, הכוונה לתקוף נשענת על הערכה שהמשטר הנוכחי באיראן ישאף בכל מחיר לנשק גרעיני משום שלמד לקח שזה הדבר היחיד שיכול להגן עליו. "כל מה שישראל צריכה זה עוד כמה תקיפות מאסיביות שיימשכו כמה ימים", הסביר אביבי למראיינת שלו.

האמריקנים והנשיא טראמפ לא אוהבים את זה. כל עניין חידוש התקיפות סביב המפרץ הפרסי ומצר הורמוז בנוי בין השאר כדי להרחיק את ישראל מהזירה. באופן מוזר, זה תואם את המטרה של האיראנים – ליצור פירוד בין ארה"ב לישראל. פרסום התחקירים במקביל ב"ניו יורק טיימס" וב"הארץ" נועד בעיקרו לערער את אמינות המודיעין של ישראל, ובאופן ספציפי את המוסד. כמו עכשיו, גם לפני כחודשיים, כאשר ראש המוסד דדי ברנע, שעמד אז לפני פרישה, ערך תדרוכים המוניים אי אפשר היה שלא לשאול: בשביל מה זה? היתה כנראה ציפיה שמשהו מזה ידלוף. באותה תקופה גם פורסם לראשונה עניין גיוסו של אחמדינג'אד, נשיא איראן לשעבר, כדי שיתפוס את השלטון במסגרת המבצע המסובך להפלת משטר האייתוללות. הכוונה בתחקירים עכשיו היא בעיקר לקבע נרטיב שלילי על הישגי ישראל ב"שאגת הארי", ולהוסיף עוד כמה בלוקים בחסימת דרכה של ישראל שנתפסת כלהוטה "לסיים את העבודה".

פרסום התחקירים על אחמדינג'אד במקביל ב"ניו יורק טיימס" וב"הארץ" נועד בעיקרו לערער את אמינות המודיעין של ישראל, ובאופן ספציפי את המוסד. הכוונה עכשיו היא בעיקר לקבע נרטיב שלילי על הישגי ישראל ב"שאגת הארי", ולהוסיף עוד כמה בלוקים בחסימת דרכה של ישראל שנתפסת כלהוטה "לסיים את העבודה"

מי ששמע את הרצאתו של יובל שטייניץ מקבל סיפור על הישג אדיר שהביא את מפקד חיל האוויר עומר טישלר לכתוב ליו"ר רפא"ל מכתב תודה נדיר. אלו עשר השניות הראשונות של "שאגת הארי" שבהן חוסלה כל ההנהגה האיראנית, וכעבור עוד 36 שעות השיגה ישראל עליונות אווירית מוחלטת בשמי איראן. האמריקנים העריכו לפני המבצע שהשגת השליטה האווירית תיקח לחיל האוויר שבועות ארוכים.

את "עם כלביא" ו"שאגת הארי" צריך למקם על ציר זמן מסוים. מנהיגי האופוזיציה האמינו בעסקת הגרעין מבית מדרשו של הנשיא אובמה. גם רם עמנואל חזר על צדקת המדיניות הזאת תוך ביקורת קשה על נתניהו. זה לא סתם שאיזנקוט בזמנו הציג תפיסה חדשה, שבה ישראל מסתגלת לסביבה בינלאומית שמונעת ממנה לטפל בגרעין האיראני.

אם ישראל היתה משלימה עם עסקת הגרעין, היתה איראן הופכת למדינת סף גרעינית במחצית השנייה של העשור הנוכחי, ובסוף העשור לא רק שהיתה מדינה עם יכולת לפתח נשק גרעיני תוך ימים על פי החלטה; אלא עם התפוגגות ההסכם היא היתה מגיעה לשיא כוחה מבחינה צבאית. בשנים שלפני פרוץ המלחמה פורסמו ניתוחים שהראו שאם ישראל רוצה לנטרל את תוכנית הגרעין האיראנית היא צריכה לגדוע את המירוץ מתישהו בין 2024 ל-2025. לפגוש את איראן כשצה"ל נהנה מיתרון, כפי שהופגן בשנה האחרונה. ספק אם ההנהגה בישראל היתה מגייסת נחישות לצאת למערכה נגד הגרעין אלמלא פרצה המלחמה בטבח אוקטובר. אבל עיתוי התקיפות נגד איראן תואם את התחזיות מלפני המלחמה.

מפלגת גולדשמידט ון בירן

בתווך הימני החוץ-ליכודי מתחילה התרוצצות. מפלגות פורחות וציפורים אין ספור. אם להאמין למחלקת האשליות, חילי טרופר הוא ראש הממשלה הבא. אבל הוא גם ימין שמטרתו העיקרית לקחת קולות ימין כדי לבנות קואליציה שתמנע מבנימין נתניהו להיות ראש הממשלה הבא.

ההתרוצצות האכזרית היא דווקא במשבצת של אלה שרוצים לראות את נתניהו מוביל כראש הממשלה אבל שוללים את הליכוד – המפלגה המוזרה הזאת, הדמוקרטית יותר מהדמוקרטים, שנתניהו במקרה עומד בראשה. ושוללים עוד יותר את ראשי המפלגות הימניות שראשיהן באמת מדברים. ומדברים. בלי סוף.

"מה שמביא אותי חזרה לפוליטיקה זה החשש שהשמאל יעלה לשלטון בעזרת הערבים", אומר ח"כ לשעבר ממפלגת העבודה לשעבר, אלי גולדשמידט. הוא מביע תמיכה ברורה בביבי, מלווה בהתפעלות מהנהגתו במלחמה, "מרפיח וצפונה, בזמן שרבים באופוזיציה התנגדו להמשך המלחמה ואם היו פועלים לפי הדרישות שלהם, עוד היינו חיים עם סינוואר, נסראללה, מוחמד דף וחמינאי. וחיזבאללה וחמאס על הגדר".

"לבנון זה הישג אדיר!" חושף גולדשמידט. והוא צודק. המאמץ התקשורתי-אופוזיציוני להסתיר ולהטיל איפול על תנאי סיום המערכה בלבנון ראויים לציון. גולדשמידט מקים בתגובה מפלגה יחד עם תא"ל (מיל') דני ון בירן, קצין מילואים ראשי בעברו. דרך אגב, למי שמרים גבה על ההתארגנות האלקטורלית החדשה, פוטנציאלית גולדשמידט וון בירן בוודאי איכותיים יותר כמשרתי ציבור מרוב אלה שמבקשים היום את עזרת הציבור.

אבל ספק אם ליד עופר וינטר, חילי ויועז, שמחי וגנץ, אדלשטיין וארדן, ון בירן וגולדשמידט יכולים לעבור את אחוז החסימה המאוד מאתגר.

אוסף שברי מפלגות הימין הוא תולדה של מסע לוחמה פסיכולוגית מוצלח ביותר נגד כל מוקדי האלקטורט הימני ומסע דה-לגיטימציה טוטאלי נגד החרדים בסיוע הבלתי מפלגתיים בראשותם של גלי בהרב-מיארה, יצחק עמית, השב"כ בתקופה מסוימת ותקשורת הזרם המרכזי. הקלישאה המוכרת של הליברל השמאלי קובעת: "אני אוהב את האנושות, חוץ מגברים, נשים, זקנים וטף". פרפראזה על הימני המופיע לאזכרות של אלטלנה: "אני אוהב את הימין האמיתי, חוץ מהליכודניקים, המזרחים, המתנחלים, הדתיים הלאומיים והחרדים".

ההבחנה של גולדשמידט: יש שני קהלים שהוא שם לו למטרה למשוך להצבעה ימנית שלא תזיק לימין. חלק אחד של הקהל - אלה שלא רוצים להצביע לליכוד והם עלולים לזלוג לאיזנקוט; "יש בו משהו מעבר לעמדות הפוליטיות. לא מעורר התנגדות חריפה. אני רואה בזה סכנה". אם זה היה תלוי בגולדשמידט, הוא מצרף לרשימת הימין החדשה שלו גם את יגאל אלון, גולדה וברל כצנלסון. זאת הציונות שלו.

החלק השני של הקהל הימני הלא משויך: נמצאים בארון. הגנצים, הם מכונים. הם התפכחו ולא טוב להם עם הפרוגרס של השמאל, וסולדים מהלשעברים במופעי הסטריפטיז המוסרי שלהם שבהם הם מוסיפים שמן למדורה האנטישמית האנטי-ישראלית.

הגנצים, הם מכונים. הם התפכחו ולא טוב להם עם הפרוגרס של השמאל. הם סולדים מהלשעברים שמוסיפים שמן למדורה האנטישמית. "יאיר גולן עד היום לא חזר בו מהאמירה לגבי הרג תינוקות", אומר אלי גולדשמידט, "אבל הקהל הימני הזה הם האנוסים". הם אנשים שהסוקרים לא מסוגלים לספור והסביבה הישראלית לא סופרת

בנו של אלי ויזל, אלישע, תקף ברוח דומה את המופע של רם עמנואל, שסירב להתייצב לצד ישראל, תקף את "אלימות המתנחלים" ואת ראש הממשלה. "יאיר גולן עד היום לא חזר בו מהאמירה לגבי הרג תינוקות", אומר גולדשמידט. "אבל הקהל הימני הזה הם האנוסים". הם אנשים שהסוקרים לא מסוגלים לספור אותם והסביבה הישראלית לא סופרת אותם. הם מוערכים ב-5 עד 10 מנדטים. הם חוששים למקום העבודה שלהם. המילייה שלהם לא אוהב את עמדותיהם ("אני ביביסט", "געוואלד געצרוכען!"). הם יגידו את דברם רק מאחורי הפרגוד.

כפייתיות חילונית

החוקים האומללים ללימוד תורה ומניעת מעצר עריקים הם תולדה ישירה של קמפיין גיוס החרדים האנטי-חרדי. לחקיקה הזאת של אמצע השבוע לפני פיזור הכנסת, התלווה מעשה אגבי בעל אופי סטליניסטי. פתאום צץ לו מכתב שחתומה עליו שגית אפיק, עורכת דין עם תואר של יועצת משפטית בכנסת, ובו נדרשים חברי כנסת חרדים (חרדים בלבד!) להצהיר על קשרי משפחה לצעירים בסטטוס עריק; כי יש פה ניגוד עניינים ונדרש "גילוי נאות". אני מאוד בעד ערבים. אבל האם כל חקיקה ברמה הלאומית שנוגעת כמעט אך ורק לגורלם הקיומי של היהודים, מתבצעת תוך חשיפת ניגוד עניינים של חברי כנסת עם קשרי משפחה  לפעילי טרור? פה הקריטריון הוא, שרק אם חבר כנסת נתפס על חם בקשר פעיל להתארגנות טרור ופיגועים, הוא פסול. טוב, אז חברי הכנסת החרדים עם עריקים במשפחה אינם פסולים להצבעה, אבל היועצים המשפטיים מסמנים אותם.

אבל החקיקה בעיקרה היא הצהרתית וללא משמעות מעשית; פעולה סטליניסטית הגובלת באנטישמיות בוטה אינה נזקקת בישראל לחקיקה. הכתב המשפטי נטעאל בנדל כותב מזה כשנה על הניסיון של עיריית תל אביב לפנות בתי כנסת בעיר לטובת יוזמות אחרות, בוודאי גם נדל"ן. ערך השוויון שנשבעים בו שופטי בית המשפט העליון, הוא הגיליוטינה המקובלת במשטרים הטוטליטריים בעולם מאז המפכה הצרפתית.  בתי הכנסת - כ-130 במספר - נדרשו לחתום על חוזה חדש לספק "שירותי דת לכל תושבי השכונה ללא הבדל גיל, מין או אמונה". לא יחתמו – יפונו (לבירוביג'ן?)

לא צריך להיות עורך הדין דוד שוב, שייצג את בית הכנסת גבורות ישראל נגד העירייה, כדי לחשוב שמדובר ב"סעיף מזעזע". "משמעותו לפתוח את התפילה גם לזרמים אחרים או לדתות אחרות ומנגד – לא לאפשר עזרת נשים או הפרדה מגדרית". הוא קרא לזה "כפייה חילונית". הוא כנראה טועה, ומדובר בכפייתיות של חילוניות שהגיעה לסמטה ללא מוצא ואחד ממגדירי הזהות שלה הוא התקפות אלימות נגד דתיים אורתודוקסים וחרדים בפרט.

לאחרונה פסק בית משפט השלום בבת ים לטובת בית הכנסת גבורות ישראל שתבע את העירייה, אבל בתי כנסת רבים כבר חתמו מתוך פחד. בתל אביב מותרים כנראה רק בתי כנסת רפורמים ומסגדים. מי שזה לא מזעזע אותו, שיעצור רגע. אפילו ממדאני לא היה מעיז לעשות דבר כזה.

אומה או מה?

בסוף שנות ה-40ותחילת שנות החמישים היה ניסיון ליצור בכפייה את "כור ההיתוך" הישראלי. הרעיון בסך הכל היה נכון לשעתו. הוא כלל כמובן את "ילדי תימן" וגזיזת פיאות וגם ילדים ממוצאים אחרים, שמשרתי ומשרתות המדינה החליטו שלטובתם כדאי להרחיק אותם מהוריהם. אבל כל המכבש הממלכתי-ישראלי כפייתי הזה היה חלק מתהליך גדול של "בניין אומה" בהנהגת מפא"י ההיסטורית.

היום אנחנו עדים לרגרסיה של כוחות השמאל בשילוב פתיים מהימין הדתי. "שוויון בנטל". "גיוס המשתמטים". זהו ניסוי חוזר לכפות על החרדים את הישראליות, שהם במידה רבה לועגים לה. וזאת תוך כדי שהם נתונים בתהליך של ציוניזציה. המהלך הנוכחי נדחף בידי כוחות ש"בניין האומה" הוא מהם והלאה. יש מה ללמוד ממפקד מחלקה בפלוגת צנחנים חרדית, שהוא בן קיבוץ של השומר הצעיר.