הוא האיש שלא היה אמור להיות שם. הקאן פידאן, בן למשפחה ממעמד הביניים, לא יועד לגדולות בטורקיה של שנות ה־80. אביו, יליד הכפר הכורדי ווארטו שהקים משפחה באנקרה, היה בסך הכל פקיד זוטר.
די היה בעובדות היבשות האלה כדי לחרוץ את גורלו. אבל העשורים חלפו. טורקיה השתנתה לבלי הכר. מסלולי ההתקדמות התעצבו מחדש. אליטה אחת האפילה על חשבונה של אליטה אחרת. והנה - לפתע, דווקא אותו איש מודיעין אפרורי ונטול גינונים מסומן בתור יורשו של המנהיג הבלתי מעורער של טורקיה. האדם שאולי ינהיג את אנקרה אל עבר עידן חדש כמעצמה אזורית, ושעלול בתרחיש הקיצון להוביל אותה להתנגשות היסטורית מול ישראל.
"נכון ליולי 2026, הקאן פידאן הוא אחת הדמויות הכי החשובות בממסד החוץ והביטחון של טורקיה", מבהיר בשיחה עם "ישראל השבוע" בוראק צ'ליק, מומחה טורקי למדיניות חוץ ולענייני המזרח התיכון. "ועדיין, צריך להתייחס לרעיון שהוא בוודאות יוביל את טורקיה אחרי הנשיא ארדואן בתור ספקולציה, ולא כעובדה פוליטית מוגמרת. לפידאן יש משקל פוליטי, אבל הוא לא נהנה מאותו כוח של ארדואן. ארדואן נהנה ממסה של בייס אלקטורלי, שליטה מפלגתית, מנהיגות סמלית וסמכות מתמשכת במדינה. כוחו של פידאן מגיע בעיקר מהביורוקרטיה הביטחונית. כלומר, כהונתו הארוכה כראש שירותי המודיעין הטורקי, ניסיונו במדיניות החוץ ויחסי האמון שלו עם ארדואן. אין ראיה לכך שארדואן סימן אותו רשמית כיורש. למעשה, ארדואן בדרך כלל נמנע מבחינה פוליטית מיצירת מרכז סמכות נפרד וחלופי".
ממקום מושבו באיסטנבול, צ'ליק מדגיש כי אמנם "פידאן הוא דמות רבת־עוצמה בתוך המערכת, אבל הוא עדיין לא התגלה כבעל מנגנון פוליטי משל עצמו. נכון שיש הערכות שמצביעות על כך שפידאן נתפס על ידי מצביעי מפלגת הצדק והפיתוח (מפלגת השלטון; ש"ק) כאחד השמות הפוטנציאליים החזקים בעידן שאחרי ארדואן. למשל, מכון המחקר הפולני OSW ציין במארס 2026 שלפי סקרים, רבים ממצביעי המפלגה היו מעדיפים את פידאן בתור יורשו של ארדואן. הם תיארו אותו כדמות פופולרית שמעמדה עולה במהלך משברים בינלאומיים. עם זאת, הפופולריות בתוך מצביעי המפלגה אינה זהה לבחירה רשמית על ידי ארדואן, או לקבלה רשמית על ידי כל האליטות של המפלגה".
"יש ארבעה מועמדים עיקריים ליורש שאפשר לדבר עליהם", מסביר ד"ר אסא אופיר, מומחה לטורקיה מהמחלקה למדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת אריאל, "שניים מהמשפחה ושניים מהצמרת הפוליטית. במעגל המשפחתי של ארדואן מדובר בבן בילאל ובחתן סלצ'וק ביירקטאר, שנשוי לסומיה, הבת הצעירה. בשנתיים האחרונות רואים בקדמת הבמה את בילאל, אבל לא נראה שיש הכנה מסודרת לירושה. מה גם שבילאל הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר. לדעתי הוא גם לא כל כך אהוב בקרב העם. הציבור לא מעריך אותו. ביירקטאר, לעומתו, מאוד אהוב, ונחשב מי שקידם את מעמדה של טורקיה דרך תעשיית הכטב"מים שהפכה לגאווה לאומית.
"בצמרת הפוליטית יש את שני הפקידים הבכירים שעובדים עם ארדואן באופן צמוד לאורך שנים - הקאן פידאן ואיברהים קאלין, שעומד כיום בראש סוכנות הביון MİT. קאלין הוא טיפוס פילוסופי ואיש אקדמיה במקצועו. הוא למד בארה"ב ומכיר היטב את המערב. הוא גם אדם חכם, פיקח ודי אהוב, אבל לא כריזמטי כמו ארדואן".
"לפידאן יש כמה יתרונות", מוסיף החוקר הבכיר. "כולם יודעים שארדואן מעריך אותו, ואפילו היה אחד העדים בחתונת הבן שלו לפני כעשור. הוא גם בגיל המתאים - 57, לא צעיר מדי ולא מבוגר מדי. הוא צבר מספיק קילומטראז'. מעבר לקרבה שלו לארדואן, הוא עשה מהפכה בסוכנות הביון MİT. בתקופתו, כל מארג הכוחות בטורקיה השתנה. באופן מסורתי, אמנם סוכנות MİT היתה באופן פורמלי תחת לשכת ראש הממשלה, אבל דה־פקטו מי ששלטה בה היתה צמרת הצבא. עוד לפני ארדואן היו פוליטיקאים שניסו לצמצם את האחיזה של הצבא ב־MİT, אבל רק בכהונה של פידאן הצליחו להפוך את הגוף הזה לכפוף באמת לדרג הפוליטי. ככה הוא הפך לדמות מפתח במשטר".
אך לדברי ד"ר אופיר, פידאן סובל מחיסרון בולט אחד: "בסוף הוא אדם די אפרורי, ולא היה ידוע עליו הרבה עד שהוא התמנה לשר חוץ. הוא די דומה לפוטין בסגנון. אני לא ידעתי אפילו איך נראית אשתו לפני שהוא מונה לשר חוץ. רק עכשיו יש תמונות שלה ברשת, ואתה רואה שהיא עוטה על עצמה רעלה. כך שאתה מבין שיש פה אדם מסורתי או דתי. בקיצור, אם יש משהו שיכול לעבוד לרעתו, זה שהוא לא אדם צבעוני כמו ארדואן, שיכול להסעיר את ההמונים".
על קו התפר
דרכו של פידאן החלה באקדמיה הצבאית, שם למד בבית הספר לשפות של כוחות היבשה. בהמשך הוא הצטרף ליחידת תגובה מהירה של חיילים טורקים שסונפו לנאט"ו בגרמניה, והשלים תואר ראשון במדעי המדינה ובמנהל דרך הקמפוס הגלובלי של אוניברסיטת מרילנד. ב־15 שנותיו בצבא הוא עסק בעיקר במשימות של איסוף מודיעין, ולא שירת אפילו כקצין זוטר.
היתה זו תקופה שבה הממסד הצבאי היה ממליך המלכים של הפוליטיקה המקומית. גנרלים נטולי רסן הובילו הפיכה שלטונית, והטילו הגבלות כאוות נפשם על ריצתן של מפלגות בבחירות. מבחינתם של ראשי מדינת העומק הזו, הרכבת הטורקית "הוחזרה למסילה". אזרחיה נאלצו להסכין עם יעד הנסיעה שהוגדר להם: ליברליזציה כלכלית, חופש מדת והתקרבות למערב.
"הוא לא התגייס כדי להיות קצין, ולא ייעדו אותו לגדולות", מספר ל"ישראל השבוע" ד"ר אופיר. "בטורקיה, קצונה היא מסלול מובחר של המעמד הגבוה, כך שהוא הוכוון למסלול של נגדות. זה מודל שונה ממה שאנחנו מכירים בישראל. את מי שמיועדים לקצונה מכניסים לבתי ספר צבאיים מגיל צעיר, והם הופכים לאליטה של החברה. פידאן לא היה אחד כזה. הוא הגיע מבית של מעמד ביניים, ואביו היה משרת ציבור. אחרי הצבא הוא השתחרר והלך לאקדמיה, שם הוא השלים תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת בילקנט באנקרה, שעסק בתפקיד המודיעין בדיפלומטיה. במקביל, הוא שירת בתפקידים דיפלומטיים בשגרירויות של טורקיה בעולם. הרבה פעמים המערך הדיפלומטי משמש כיסוי למערך מודיעיני, כך שהעולמות האלה כל הזמן חפפו אצלו".
בתחילת שנות ה־2000 פידאן הגיע לתפקיד במערך הבקרה על הנשק של האו"ם, אך התפנית הדרמטית הגיעה דווקא בחצרות של אוניברסיטת בילקנט. דווקא מהנקודה הכי רחוקה לכאורה מהצבא, החלה עלייתו המטאורית לצמרת הממסד הביטחוני הטורקי.
"באוניברסיטה הוא הכיר את אהמט דבוטאולו, פרופסור ליחסים בינלאומיים, שלימים יהיה יועצו הקרוב של ארדואן ושר החוץ", מספר ד"ר אופיר. "מדובר במי שכתב את הספר שהיה המצפן של מדיניות החוץ הטורקית בשני העשורים האחרונים, 'המוח של ארדואן', שעיצב את החשיבה האסטרטגית. ארדואן הוא פוליטיקאי ענק, אבל הוא לא אסטרטג או איש אקדמיה. דבוטאולו הוא זה שהכניס את פידאן למעגל הפנימי שלו".
אין זה דבר של מה בכך. בשנותיו כשר וכיועץ דבוטאולו הכתיב מדיניות חוץ אקטיביסטית, שנועדה להגביר את השפעתה של טורקיה ברחבי המזרח התיכון. אחד מאנשי המפתח שהיו שותפים לחזון הזה היה, כמובן, פידאן. לא בכדי הוא התמנה ב־2003 ליו"ר TİKA - הסוכנות הטורקית לתיאום ולשיתוף פעולה. זאת הסוכנות שאחראית על הפעילות של העמותות הטורקיות בירושלים ובעזה.
"גם הגוף הזה פועל על קו התפר שבין מעורבות דיפלומטית, סיוע ואיסוף מודיעין", מסביר ד"ר אופיר. "הכל שם מתואם מלמעלה, וזה אולי אחד הגופים הכי חשובים בהפעלת הכוח הרך של טורקיה ושל ארדואן. הם הולכים לכל מיני אזורי מלחמה, ומהווים את הזרוע הארוכה של אנקרה בחסות של סיוע הומניטרי. בתחילת שנות ה־90, אחרי התפרקות בריה"מ, הגוף הזה הוקם כדי להשפיע ברפובליקות שקמו במרכז אסיה. המטרה היתה להשפיע על העמים הטורקיים שם ולהרחיק אותם מרוסיה ומאיראן. היום, אחרי עשרות שנים, TİKA זה כבר גוף שפועל כמעט בכל מקום בעולם".
צעד אחר צעד, פידאן התקרב לארדואן דרך קשריו עם דבוטאולו ותפקידו כראש TİKA. בשלב הבא, הוא הפך לתת־מזכיר בלשכתו של ארדואן, שכיהן אז כראש ממשלה. שם הוא נעשה לאחד מיועציו הקרובים, וסלל את דרכו למינויו הדרמטי לסגן ראש סוכנות הביון של טורקיה - אחד הארגונים הביטחוניים החשובים במדינה, שמקביל למוסד הישראלי.
בתוך זמן קצר יחסית, במאי 2010 הוא נבחר לכהן כראש הסוכנות והתחיל בקדנציה ארוכה וסוערת. כאמור, הסוכנות, שהיתה אחת מזרועותיה של מדינת העומק הצבאית, תתמסר שלב אחר שלב למדיניות החוץ והביטחון של ארדואן ומקורביו. מבחינה פנימית, הכוח עבר לדרג הפוליטי. אך בהקשר האזורי, טורקיה החלה לפלרטט עם גורמים עוינים לישראל ולמערב.
למשל, באותן השנים נחשפה בעיתון הגרמני "דר שפיגל" מערכת היחסים בין פידאן לקאסם סולימאני, מפקד כוח קודס ומי שנחשב ראש צבא הצללים של המשטר האסלאמיסטי באיראן. מצד אחד, טורקיה עקבה בדאגה אחר פריסתן של מיליציות פרו־איראניות בעיראק ובסוריה, על רקע מלחמת האזרחים ועליית דאעש. מצד שני, אנקרה רקמה יחסים חשאיים עם טהרן, שסייעו לאחרונה לדלג על לא מעט סנקציות כלכליות של הממשל האמריקני. כאמור, בעיצומו של הקשר הזה, לפי דיווחים, הטורקים העבירו לאיראנים ב־2012 מידע על רשת ריגול ישראלית. לפי "וושינגטון פוסט", פידאן סומן כחשוד המרכזי.
זאת לא היתה הסערה היחידה שבה נקשר שמו. ב־2015, אחרי שנים של חיכוכים עם הממסד הצבאי, פידאן החליט להתפטר ולהיכנס למערכת הפוליטית כחבר פרלמנט. "נוהל נגדו מאבק בתור איש של ארדואן", מספר ד"ר אופיר. "הודלף מידע על שיחות שלום שהוא ניהל עם ה־PKK (המחתרת הכורדית; ש"ק), שנחשב ארגון טרור. בעקבות כך זימנו אותו לחקירה, כחלק מניסיון לסכל אותו. אבל אז ארדואן יצא לטובתו והעביר את המסר: 'אם אתם רוצים לשלוח אותו לכלא - אז אני אלך לכלא'. בסופו של דבר פידאן הגיש מכתב התפטרות, אבל ארדואן אמר שהוא לא מקבל אותו. יש אפילו אמירה מפורסמת של ארדואן, שבה הוא קורא לפידאן 'תיבת הסודות שלי'".
הקשר בין השניים ישרוד מבחן גורלי נוסף: ב־2016 דווח על ניסיון הפיכה של מערכת הביטחון הטורקית נגד ארדואן. בליל 15 ביולי, כוחות מהצבא ניסו להשיג אחיזה על מוקדים אסטרטגיים באנקרה ובאיסטנבול. מאות אנשים נהרגו בעימותים. במהלך מאמצי הדיכוי בוצעו מעצרים המוניים של עשרות אלפי אזרחים, כולל חיילים ושופטים. מתנגדיו של ארדואן טענו כי היה מדובר במבצע "דגל כוזב", שנועד להכשיר את ביצור שלטונו הסמכותני ולדכא חירויות אזרח.
"יש טענה שיום לפני ההפיכה, הקאן פידאן קיים ישיבה עם הרמטכ"ל, והם לכאורה קיבלו התרעה מודיעינית", מספר ד"ר אופיר. "כלומר, הם ידעו שיש ניסיון הפיכה בדרך - ונתנו לזה לקרות. יש המון סימני שאלה סביב האירוע".
יד ימינו
אחרי כ־13 שנה בתפקיד רב־העוצמה של ראש סוכנות הביון, פידאן קודם לחזית העשייה הפוליטית. בקיץ 2023 הוא מונה לשר החוץ - חודשים בודדים לפני טבח 7 באוקטובר. מאז המלחמה בעזה, היחסים בין ירושלים לאנקרה הגיעו לשפל היסטורי. הטיסות הישירות הופסקו, הוטל אמברגו סחר, ואפילו נאסר על ספינות ישראליות לעגון בנמלים הטורקיים. בין לבין, היה נדמה שארדואן ופידאן התחרו ביניהם בהתבטאויות אנטישמיות.
רק החודש כינה הנשיא באנקרה את השלטון בישראל "חבורת הטבח הציונית". השר פידאן הצהיר כי ישראל היא "בעיה של האנושות כולה" ו"מחפשת לעצמה אויב חדש". בעקבות כך, שר החוץ גדעון סער הצהיר: "דבריו המחליאים הם הסתה ברורה לרצח עם. זו השפה הקלאסית של הצוררים הגדולים בהיסטוריה".
"לצערנו, האנשים האלה כנראה רואים בישראל איום גדול יותר מאיראן על הביטחון הלאומי של טורקיה", אומר ד"ר אופיר. "ברובד הראשוני, הם פשוט לא אוהבים את הרעיון הזה של מדינה יהודית בלב המזרח התיכון. זה משהו שסותר את האמונה שלהם. איך יכול להיות שיהודים מנצחים מוסלמים? זה לא משהו שאמור לקרות מבחינתם. תוסיף לזה את הרובד שטורקיה הולכת ומתעצמת בשנים האחרונות, וזה בא במקביל להתחזקות של ישראל. אנחנו בעצם שתי מעצמות שנראה שנמצאות במסלול של התנגשות קרחונים".
אולי אחת מהזירות המתוחות בחיכוך בין ישראל לטורקיה היא סוריה. בדצמבר 2024 משטרו הפרו־איראני של בשאר אל־אסד קרס, ולשלטון עלתה קואליציה אסלאמיסטית בגיבוי טורקי. הנשיא החדש אחמד א־שרע, בעברו בכיר באל־קאעידה, מתואר בצמרת מערכת הביטחון הישראלית כתלמידו של ארדואן. אדם שמקבל עצות מאנקרה בכל הנוגע להתנהלות התקשורתית ולצורך להתייפייף בעיני המערב.
מקורות סוריים ששוחחו עם "ישראל השבוע" הביעו דאגה רבה מהפעילות הטורקית במדינה. למשל, הם תיארו כיצד גורמים טורקיים פועלים לרכוש נדל"ן של בני מיעוטים שהעדיפו לעזוב את המדינה. המקורות הסוריים טענו כי מדובר במידה רבה בחזרת העידן העות'מאני, שבמהלכו המרחב הסורי היה נתון לשליטתם של הסולטאנים באיסטנבול.
בוראק צ'ליק, מומחה טורקי למדיניות חוץ: "פידאן מעורב עמוקות בסוריה. הוא אחד מאדריכלי המדיניות. אחרי נפילת אסד, טורקיה הפכה לאחת השחקניות הכי משפיעות על דמשק. פידאן הוא גורם מרכזי בתקשורת עם אחמד א־שרע"
פידאן הוא ללא ספק יד ימינו של ארדואן בדמשק. "הוא מעורב עמוקות בסוריה", מאשר צ'ליק. "הוא לא שחקן סמלי בתיק הזה. הוא אחד מאדריכלי המדיניות של אנקרה בסוריה. אחרי נפילת אסד, טורקיה הפכה לאחת השחקניות החיצוניות הכי משפיעות על דמשק. במובן הזה, פידאן הוא גורם מרכזי בתקשורת של אנקרה עם אחמד א־שרע. הוא ביקר לא פעם בדמשק, נפגש עם א־שרע ואישר את התמיכה של טורקיה בתהליכי השיקום וההתייצבות של סוריה".
סדין אדום
למרות היותו איש מודיעין אפרורי, פידאן כבר הספיק לעורר את חמתם של גורמים בכירים מאוד בירושלים. ב־2010, שר הביטחון דאז וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק תיאר את מינויו לראש MİT כהתפתחות מטרידה. הוא גם הביע חשש כבד מיחסו למשטר האייתוללות.
"לישראל יש בעיה רצינית עם פידאן", אומר ד"ר אופיר. "מבחינת מערכת הביטחון הוא מוגדר סדין אדום. זה בן אדם שבתקופתו כראש סוכנות הביון של טורקיה, כנראה העביר, לפי 'וושינגטון פוסט', מידע לאיראנים ששרף מקורות שלנו באיראן. בעשור שעבר עמדו להכריז עליו כפרסונה נון גרטה על רקע אירועי המרמרה, אבל מצב היחסים נרגע קצת. ועדיין, בישראל לא סומכים עליו. הוא מוגדר נחש מתחת לקש".
ד"ר אסא אופיר, מומחה לטורקיה: "לישראל יש בעיה רצינית עם פידאן. זה בן אדם שכנראה שרף מקורות שלנו באיראן. עמדנו להכריז עליו כפרסונה נון גרטה על רקע אירועי המרמרה, אבל המצב נרגע. ועדיין, בישראל הוא מוגדר נחש מתחת לקש"
עם זאת, החוקר הטורקי צ'ליק מציין כי השר הבכיר עשוי לשנות את המדיניות שלו בעתיד. "בכל הנוגע לישראל, העמדה של פידאן קריטית במיוחד על רקע האירועים בעזה ובסוריה. הקו הרשמי מציג את הפעולות הצבאיות של ישראל כמערערות יציבות, בעוד טורקיה מציגה את עצמה כמי שמגינה על זכויות הפלסטינים, על היציבות האזורית ועל פתרון שתי המדינות.
"במקביל, הגישה של פידאן מכוונת מבחינה ביטחונית. טורקיה ניהלה שיחות טכניות עם ישראל בנוגע לסוריה כשהיה צורך בכך, אבל הבהירה ששיחות כאלה לא מעידות על נורמליזציה. זה מצביע על כך שהגישה של פידאן לישראל יכולה להשתנות בהתאם לנסיבות, במיוחד אם יהיו הפסקת אש בעזה, צמצום של המתיחות בסוריה ומסגרת אזורית שנתמכת על ידי ארה"ב. עם זאת, תחת התנאים הנוכחיים, התחממות של היחסים ותהליך נורמליזציה נראים בלתי סבירים".
ועדיין, החוקר הטורקי מאשר כי מבחינת פידאן, אנקרה הפכה למעצמה חדשה. "הוא רואה את טורקיה ככוח אזורי שצריך לעצב את האירועים, ולא רק להגיב אליהם. השקפת עולמו היא קודם כל ביטחונית ופרגמטית. נראה שהוא לא מאמין שטורקיה יכולה להתמקד רק בבעיות פנימיות, כי ענייני ביטחון הפנים של אנקרה, לרבות ההגירה, האנרגיה, השאלה הכורדית, המדיניות בסוריה והיחסים עם ארה"ב - כולם קשורים לסביבה האזורית".
צ'ליק מוסיף כי הדבר תקף גם לגבי חמאס. "פידאן פועל לפי המדיניות הרשמית של אנקרה ושומר על ערוצים פוליטיים פתוחים עם חמאס, תוך שהוא תומך בייצוג פוליטי פלסטיני, בהפסקת אש, במתן גישה הומניטרית ובממשל פלסטיני בעזה. פידאן גם נפגש עם חברי הלשכה המדינית של חמאס באיסטנבול. במקביל, המהלכים הדיפלומטיים האחרונים שלו בעניין עזה התמקדו פחות בסיסמאות ויותר בסוגיות בשטח - משילות, כוח שיטור, כוחות הייצוב הבינלאומי, גישה לסיוע הומניטרי. יש גם את השאלה הקשה יותר של הנשק של חמאס. סוכנות הידיעות 'רויטרס' דיווחה כי פידאן טען שמשילות עזה וכוח המשטרה צריכים לבוא לפני פירוק הנשק של חמאס בתהליך הפסקת האש".
הנקודה הזו חשובה, שכן טורקיה חברה כיום במועצת השלום של טראמפ, שאמורה להוביל את תוכניתו לרצועת עזה. עם זאת, בשל התעקשות של ישראל, טורקיה אינה חלק ממפקדת הכוחות הבינלאומיים בהובלת ארה"ב, שאמורה ליישם את התוכנית.
"באופן כללי, מדובר בדמות חזקה, אמינה ובעלת חשיבות אסטרטגית", מסכם צ'ליק. "הוא אחד הבכירים הטורקים הבודדים שיכולים לשלב בין מודיעין לדיפלומטיה, אבל הוא לא במעמד שווה ערך לארדואן, ועוד לא הוכיח את עצמו בבחירות. העתיד שלו תלוי בשלושה דברים: ההעדפה של ארדואן, הקונצנזוס של האליטה במפלגת הצדק והפיתוח, ובשאלה אם הציבור הטורקי יקבל דמות ביטחונית־ביורוקרטית כמנהיג לאומי".
