שני המחבלים, שרכבו לפני כמה שבועות על אופנוע בגזרה המערבית של דרום לבנון, לא ראו את זה בא. בעת שהשניים דהרו במהירות של כ-100 קמ"ש, ומבעד לקסדה ולרעש המנוע, הם גם לא יכלו לשמוע את זמזום להבי הרחפן שסגר עליהם מאחור. בסרטון המתעד את האירוע אפשר לראות כיצד הרחפן מדביק את האופנוע בזריזות, ואז מתמרן בכדי לפגוע בו בכינון ישיר ולהתפוצץ. לצמד המחבלים לא היה סיכוי.
צפיתי בסרטון הזה במשרדו של סא"ל ע', מפקד יפת"ח (יחידת פיתוח), המשויכת לחטיבה הטכנולוגית של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ופועלת בהכוונת מחלקת אמל"ח של זרוע היבשה. אוסף השמות היבשושיים הללו מסתיר מאחוריו גוף צבאי ממולח ומתקדם, אם תרצו המקבילה הצה"לית ל-Q, גאון הגאדג'טים מסדרת סרטי ג'יימס בונד.
יפת"ח הוקמה ב-1958 בידי דוד לסקוב, מהנדס וממציא ישראלי שזכה בשלושה פרסי ביטחון ישראל. לסקוב, שהחזיק בתואר החייל המבוגר ביותר בעולם (הוא נפטר כמה חודשים לאחר שחרורו מצה"ל, בגיל 85), גיבש סביבו אוסף מהנדסים מוכשרים שעמלו על המצאות צבאיות, בעיקר בתחום הרקטות. דגמי הרקטות האלו עוד מוצבים בבסיס של יחידת יפת"ח, לצד דיוקנו של לסקוב המעטר את אחד הקירות. "בסך הכל אין הבדל גדול", מחייך מפקד היחידה הנוכחי סא"ל ע', בעודנו פוסעים בתוך היחידה. "בשנות ה-50 פיתחו רקטות, והיום מפתחים רחפנים. בסוף, זו פצצה שיודעת לעוף".
השימוש ברחפנים תוקפים בשדה הקרב החל לתפוס תאוצה, תרתי משמע, במלחמת רוסיה-אוקראינה. ביחידת יפת"ח אמנם צפו בסרטונים שהועלו משם לאינטרנט, "אבל רק ב-7 באוקטובר אנחנו מבינים שאין פתרון רוחבי לצה"ל בעולמות הרחפנות התוקפת", מודה ע'. "ואז אנחנו נקראים לדגל".
וכך, רק לאחר תחילת המלחמה החלו לחשוב ביפת"ח על פתרון שיאפשר שימוש ברחפנים תוקפים בצורה נרחבת, לא בוטיקית כמו בעבר. כדי להדביק את הפער שכבר נוצר מול שדה הקרב העתידני, היה צורך לפעול במהירות. התחנה הראשונה היתה מעבדת הפיתוח, שפועלת בתוך חדר לא מרשים במיוחד לא רחוק ממשרדו של המפקד.
יש דיסוננס גדול בין המבנים המיושנים של יפת"ח לבין מה שמתחולל בתוכם. זהו למעשה מעין האב טכנולוגי, חברת סטארט-אפ עם מדי זית, שבה מפתחים ומייצרים אמצעי לחימה חדשים, שנחוצים ממש בזה הרגע ללוחמים בחזית.
כאן, במעבדת הפיתוח, החל לרחף הרעיון להעניק לגדודי החי"ר יכולת תקיפה, שלא מבוססת על סיוע של חיל האוויר, פגז טנק או ירי ארטילריה. "אם פעם מ"פ היה צריך לבקש סיוע של מסוק קרב, כטב"מ זיק או ארטילריה, היום יש לו יכולת אורגנית לתקיפה אווירית באמצעות רחפן", מנסח זאת ט'. "אבל מעבר לעצמאות שזה נותן לכוח בשטח, אנחנו מבינים שיש גם כלכלת חימושים, שבסוף ירי של טילי כתף וטנקים עולה הרבה כסף וצריך להביא פתרון זול".
"יכול לבנות לך רחפן מתאבד בשעה"
הפתרון הזה הוא רחפן פשוט יחסית מסוג FPV, שמורכב משלדה, ארבעה מנועים, בקר טיסה וסוללה, שקיבל את השם הצבאי "עטלף". זה כלי זול, זריז, ששוקל רק קילוגרם אחד אך מסוגל לשאת ראש נפץ כבד פי כמה. מעבר למשקלו הקל הוא גם פשוט להפעלה, מה שהופך אותו למאוד שימושי בשדה הקרב. בסרטונים שבהם צפיתי במשרדו של מפקד היחידה ע', הוא הראה לי כיצד העטלפים הללו התפוצצו בתוך בתים בעזה, על כלי רכב בלבנון, ועוד ועוד. "היום", הוא אומר, "כל כוח שיוצא לתמרון לא זז לפני שהוא לוקח איתו כמה עטלפים".
אני שואל את מפקד היחידה מה דעתו על מקביליו בחיזבאללה, אלו שהשיגו את צה"ל עם הרחפנים מבוססי הסיב שעושים כעת שמות בדרום לבנון. "ההבדל בינינו לבינם זה שאנחנו מחויבים לרגולציה ולתקינה", הוא עונה. "בסוף זו לא בעיה להיכנס לעלי אקספרס, לקנות רחפן ולחבר אליו פצצת מרגמה. אם אני לא צריך לעמוד בתקנים מסוימים, תוך שעה אני בונה לך פה בחוץ רחפן מתאבד. לחיזבאללה אין בעיה לאבד לוחם או שניים בתהליך הפיתוח. אצלנו זה לא ככה".
הכתבה המלאה - בשבועות במגזין "היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו