בהתחלה הוא התחנן לטראמפ. עכשיו טראמפ וכל העולם מתחננים אליו

הנשיא זלנסקי שוב בפריז.

הוא נשאר נאמן לעצמו. יציב. מערכת עצבים שעומדת בכל התלאות וכמו חסינה לאש. הוא גם אינו עייף - מה שמוציא אותי מדעתי, עלי להודות.

לדבריו, הוא שמח מפגישתו עם הנשיא מקרון, שהולך ומתברר כבעל בריתו העקבי ביותר ככל שנוקף הזמן. בעיניו של זלנסקי בוערת תמיד אותה אש חמה וקרה, שנדלקה ביום שישי הידוע, 25 בפברואר 2022, כשירד בפנים גלויות ומוקף בשרים ובגנרלים שלו לרחובות קייב המופצצת.

אבל היום שיחתנו מתחילה, אחרי חילופי הברכות החבריות, בפרץ צחוק גדול.

תלויים בידע

"אתה זוכר", הוא שואל אותי, בעיקרו של דבר, "את אותו רגע בחדר הסגלגל שטראמפ אמר לי: ׳אין לך קלפים'?"

ברור שאני זוכר!

הייתי בחזית בפּוקרובסק, עם היחידה ה־117 של הבריגדה הממוכנת, וראיתי אנשים קשוחים, למודי תלאות, בוכים מול המסך בשל המחזה של אדם וולגרי המנסה להשפיל את נשיאם.

"ובכן", ממשיך זלנסקי, "מאז תחילת המלחמה עם איראן ומטחי הרחפנים על המזרח התיכון, שוררת דריכות שיא".

הממשל האמריקני מבחין לפתע שהאוקראינים נעשו - שלא לומר נדרשו ואולצו להפוך - לאלופי העולם בתכנון, שיגור והפלת אמצעי הנשק החדשים האלה.

הממשל הזה גם ודאי זוכר את אותם ימים באוגוסט, בוושינגטון, כשהגיעו האוקראינים להציג את הידע המעשי שצברו, שבאופן מקרי הוצג באמצעות סימולציה של מתקפה איראנית על קטאר. "לא, תודה", השיב הפנטגון, "אנחנו מדינה של סוללות פטריוט... יש לנו את מה שצריך..."

והנה, שמונה חודשים לאחר מכן, בעלות הברית באזור, החל מערב הסעודית, עבור בישראל וכלה בירדן, מגלות את המשוואה החדשה: איש אינו יכול לירות אינסוף טילי פטריוט, העולים מיליון דולר ליחידה, נגד רחפן שאהד שעלותו מסתכמת בעשרת אלפים דולר...

אז מצלצלים לאוקראינה לעזרה. וזלנסקי, שליט טוב, שולח את מומחיו להעריך את המצב ואת הצרכים.

אבל נגיד שאמירות מסוימת מנסה להתחכם, ומזמינה את הציוד בלי להביא בחשבון שרק הטכנאים האוקראינים יודעים באמת לתפעל אותו... זה לא מה שיעצור אותם! זלנסקי תמיד שם והצוותים שלו כבר בדרך.

אם כן, אזור שלם - אותו אזור שהביט רק אמש באוקראינה כבזירת קרב רחוקה של מלחמה משונה - מבין כעת שהוא תלוי בידע הצבאי של אוקראינה.

הגמד שניצח את הענק

אז מה עם הקלפים?

ובכן, נשיא ארה"ב אמור לדעת שהקלפים תמיד מחליפים ידיים לבסוף. כך היה כשאתונה וספרטה המציאו את הפָלַנקס של ההוֹפּליטים, אזרחים־חיילים שגברו על הפרסים בקרב מרתון. או כשבא לעולם אבק השריפה לתותח, ומדינות הלאום החדשות חיסלו את אמנות המלחמה הישנה שבה משלו שליטים פיאודלים שהיו מנותקים בטירתם. או עם הופעת הנשק האטומי, שהעמיק את ההפרדה בין המעצמות הגרעיניות והשאר.

וזה גם מה שקורה היום בעידן המלחמה החדש, המביא עימו את הרחבת השימוש ברחפנים ושהאוקראינים התקדמו בו יותר מאחרים, מכיוון שניצבו בגבם אל הקיר. ראיתי את ההיפוך מתרחש במשך ארבע שנים. תיעדתי בתחילת המלחמה ילדים גאונים בונים בצריף ביער, בעזרת מדפסת תלת־ממד, את ציפורי האש הראשונות שלהם.

לאחר מכן את המהנדסים האוקראינים, ליד חרקיב, עולים שלב ומפלסים את הדרך לתגליות טכנולוגיות מכריעות. ובהמשך, באזור זַפּוֹרִיזִ'יַה, סדנאות לפירוק מכשירי האויב, שחפרו בקרביים שלהם בשיטתיות וחילצו מהם את סודותיהם, פיסה אחר פיסה.

ותיעדתי, בבונקרים ובשלג, יחד עם אנשי בריגדת חרטייה או עם חייליה של המשוררת אוֹקסַנַה רוּבּניַאק, את צבא הרחפנים החדש שהשתלט על שטחים שלמים בחזית, ושהכשיל - באמצעים די מגוחכים בסופו של דבר - את הצבא הרוסי העוצמתי.

הרי לכם התוצאה.

לפני ארבע שנים, האוקראינים התחננו שיבואו לעזרתם. הם התחננו, לפי המשפט היפה של זלנסקי, שיסייעו להם לסגור את השמיים. במקרה הטוב, הודינו שהם המחסום האחרון שלנו בפני פוטין, קו ההגנה הראשון, ולפיכך ראוי שנעשה משהו קטן בשבילם.

כיום הכל השתנה. מתחננים לזלנסקי. הוא נמצא בלב הפרדיגמה החדשה ובמרכז העולם שממשמש ובא.

המהפכה הצבאית של המאה ה־21 נולדה בערבות אוקראינה, בלב האומה הנצורה, המופצצת, אך רבת־ההמצאות שאין שנייה לה. מה שנכון היום במזרח התיכון עשוי להיות נכון מחר באירופה. ומי יודע אם בשל היפוך היסטורי בלתי צפוי - אנחנו, האירופים, לא נבקש מהאוקראינים להגן עלינו ביום מן הימים

המהפכה הצבאית של המאה ה־21 נולדה בערבות אוקראינה, בלב האומה הנצורה, המופצצת, אך רבת־ההמצאות שאין שנייה לה. אינני יודע אם קייב תיעשה בסופו של דבר לחברה בנאט"ו או לא. למען האמת, אין זה משנה כל כך. שכן מה שנכון היום במזרח התיכון, עשוי להיות נכון מחר באירופה. ומי יודע אם בשל היפוך היסטורי בלתי צפוי אנחנו, האירופים, לא נבקש מהאוקראינים להגן עלינו ביום מן הימים. 

תרגם מצרפתית: הוד יהודה הלוי ברדוגו