האיש הכי מסוכן לדמוקרטיה בישראל: "המוח" נגד מינוי ראש המוסד נחשף

משרד המשפטים נפל

הרבה אנשים מסכנים את הדמוקרטיה בישראל. ספק אם יש אחד שמסכן אותה יותר מגיל לימון. המשנה ליועמ"ש, הפקיד האפור שמעולם לא התראיין ומקפיד תמיד להישאר ברקע, הוא המנוע העיקרי מאחורי המהלך של היועצת המשפטית לממשלה להפוך לעפר ואפר את המשפט המנהלי והחוקתי במדינת ישראל.

המטרה היא לעכב ולהפריע בכל מחיר, להפוך כל מינוי, כל דבר חקיקה וכל נוהל שהממשלה משתמשת בהם לאירוע הצהרתי כמעט, ריק מתוכן, שיסתיים תמיד בבג"ץ. כאשר הדבר נעשה באופן מערכתי, קבוע, עם הודעות פעמיים ביום על סוף הדמוקרטיה, המשמעות היא עיקור הכרעת הרוב.

כבר למדנו בסמינר החוקתי של אליעד שרגא ויצחק עמית שהרוב לא תמיד קובע. בסדר, לא תמיד, אבל אולי בכל זאת לפעמים?

ברקע, התנהלות פוליטית לכל דבר ועניין כפי שנשקפה השבוע בפרשת מינוי רומן גופמן לראש המוסד. נניח לאירוע הביזארי וחסר המודעות שבו משנה ליועמ"ש שמונה בהליך עם עננה כבדה של ניגוד עניינים ויועמ"שית שמונתה בהתנגדות גרוניס יוצאים למערכה על תקינות המינויים ועל חשיבות עמדתו של הנשיא בדימוס. הרי כל ההפסדים הצורבים של בהרב־מיארה ולימון בבג״ץ היו כשסירבו להגן על הלקוח שלהם. תאמרו, בסדר, לא תמיד מנצחים ויש טעויות. על זה השיב פעם השופט במשפט מפורסם לנאשם, שטען שרק התבלבל ברישום ההוצאות: "בסדר, ידידי, אבל אולי תסביר לי איך כל הטעויות תמיד לטובתך?"

מינויו של רומן גופמן לראש המוסד הוא שיא - או שפל - בהתנהלות של לימון וחבורתו. כמות הפגמים המהותיים שביצעה היועמ"שית עצמה בתיק עולה על הפגם שנפל בפעילותו של ראש המוסד המיועד. בהרב־מיארה עיכבה במכוון את תשובתה, הגישה חוות דעת רק לעיניו של גרוניס, שיקרה לתקשורת שאין כזו, אחר כך שיגרה מכתב של ראש המוסד לבג"ץ כשהוא כותב שכתב זאת "לבקשתכם" - אבל בג"ץ לא ביקש, אז מי גרם לדדי ברנע לחשוב שיש בקשה כזו?

לימון וחבורתו פוגעים פגיעה אנושה בדמוקרטיה מכיוון שהם משנים כל העת את הכללים, כותבים אותם מחדש, מה שכתוב נסוג מפני הבעל פה, והבעל פה של אתמול משתנה חדשות לבקרים, הכל בהתאם לאינטרס.

פרשת הפעלת הנער אלמקייס תישאר כנראה שנויה במחלוקת. אם נשיא העליון בדימוס וראש המוסד היוצא סבורים שהיא צריכה לפסול את גופמן מלכהן, ולהם אין מניעים זרים, ודאי שיש לדון בדבריהם בכובד ראש. אבל בהרב־מיארה ולימון אינם בביזנס של טיוב השירות הציבורי, שאם כן אולי כדאי היה שיתחילו במכרזים התפורים אצלם בבית, במשרד המשפטים. כפי שנהוג לומר בהקשר לארגונים אחרים - משרד המשפטים נפל. הממשלה הבאה תצטרך להרים אותו מהקרשים.

לכבות ולהדליק

אשכנזים זה בעיה, נאנחו השבוע בקואליציה. הם קרים, הם מחושבים והם חסרי סנטימנטים. הכוונה כמובן לא לכל האשכנזים אלא לחרדים שבהם. אז עד כמה להתרגש מהודעת הרב לנדו, שלפיה אין יותר דבר כזה גוש ושאין אמון בנתניהו?

אין זו הפעם הראשונה. בחירות 2022 נפתחו בסימן ניצני רומן בין החרדים האשכנזים למרכז־שמאל. יאיר לפיד, אז ראש הממשלה, הגיע לאחל מזל טוב לח״כ משה גפני ביום הולדתו ה־70, ואחר כך ביקש להגיע לחתונה של הנכדה. בדרך התנהלו מגעים על הקמת מפלגה חדשה וחבירה פוליטית. מקורבו של האדמו"ר מגור, איש העסקים יצחק שפירא, עמד בקשר עם יש עתיד על מתן רשת ביטחון לממשלת בנט־לפיד.

השבוע שוב הוזכר שמו של אותו שפירא כמי שלכאורה עמד מאחורי המרד האשכנזי בנתניהו. ההיגיון לקוח היישר משנות ה־90, העשור שבו נכרתה הברית עם ראש הממשלה הנוכחי: הרטוריקה האנטי־חרדית היא מסווה עבור מפלגות המרכז־שמאל, אבל ברגע האמת יותר מעניין אותן להקטין את השפעת הליכוד והציונות הדתית. אז, שולמית אלוני הסכימה לחבוש שטריימל בשביל השלום, עכשיו - בשביל ועדת חקירה ממלכתית, חוק הנאשם ושיגור נתניהו הביתה.

ספק אם מישהו באמת מאמין שזה אפשרי. אפילו עם מרצ של אלוני בשנות אוסלו זה קרטע וחרק, אז בטח לא בעולם של גולן, ליברמן ולפיד. "כולנו יודעים שאין עם מי לשבת, ולא שייך לשבת", אומר בכיר חרדי, "אבל בחירות יהיו טובות כי כשהטלפון איטי או נתקע, מכבים או מדליקים מחדש ואז זה מתחיל לעבוד". מעניין שזה עובד גם עם טלפון כשר.

יש אדם אחד שמאמין שהחרדים ילכו עם המרכז־שמאל והוא, כמובן, נתניהו. האיש כבר פירק ממשלה אחת עם לפיד ובנט, ב־2014, אחרי שמכרו לו שהחרדים בדרך לסגור ממשלה עם השמאל. באוטוביוגרפיה שלו התוודה שהוטעה וטעה. מכיוון שזו הטעות היחידה שבה הוא מודה בספר כולו, אין לזלזל בכך.

מה המשמעות של זה כעת? לא הרבה. הדיון הטקטי על בחירות בספטמבר או באוקטובר חשוב לליכוד בגלל החשש מקיום קמפיין בחירות בקיץ, כשבוחרי האופוזיציה כבר ערניים ודרוכים אבל את בוחרי הקואליציה צריך להעיר כשכולם בחו״ל או בחופשות. ובעיקר משום שחודש וחצי במזרח התיכון הם נצח, וכל עוד המשטר באיראן לא נפל, נתניהו זקוק לזמן. הוא רוצה לאט, יריביו מעדיפים כמה שיותר מהר.

שניים צינים

העיתונות המקומית חילצה מהראיון של נתניהו ב"60 דקות" בעיקר כותרות בנושא האורניום המועשר והיחסים עם טראמפ. כך התפספסה קצת התשובה של נתניהו לשאלה לא שגרתית על המעורבות הסינית במלחמה באיראן. מזמן לא נראה ראש הממשלה כל כך זהיר, כל כך מעורפל בכוונה. "תראה", הוא אמר למראיין, "למדינות שונות יש אינטרסים שונים... האם סין רוצה ששרשרת האספקה שלה תהיה אצל האיראנים? זה לא משחק סכום אפס... יש סכנות והזדמנויות בכל דבר...כמו ב־AI... שם הנשיא טראמפ והנשיא שי ידברו על AI... גם שם יש סכנות והזדמנויות..."

לא סתם התפתל ראש הממשלה. גם הוא יודע שסין חשובה מכדי להיכנס בה חזיתית. באחד מימי המלחמה תהה מישהו בצמרת הישראלית מה יקרה אם הסינים יפעילו את המצלמה בשואב האבק הרובוטי שבבית של אחד מאלופי המטכ״ל, ומה יהיה אם יחליטו להעביר לאיראנים מידע על אזורי נפילה באמצעות מספר כלי הרכב העצום שיש להם בישראל (הרבה יותר מבארה"ב או באירופה). מבחינת בייג'ינג, ישראל היא לא יעד מכירות, היא יעד אסטרטגי - נגיסה מכוונת ושיטתית בהשפעה האמריקנית בלב המזרח התיכון ודריסת רגל במעצמה טכנולוגית־צבאית. בזמן שהאמריקנים פועלים בקומה העליונה דרך הממשלה, הפוליטיקה והשת"פ הצבאי, הסינים חודרים דרך הרצפה. מותר להרגיש מוחמאים מזה ששתי מעצמות־על מתקוטטות על תשומת הלב שלנו, אבל כדאי להיזהר מאוד.

סין, להבדיל מקטאר, לא תומכת באיראן מאהבת האייתוללות ולא משנאת ישראל. היא עושה זאת כי היא זקוקה לבלגן במזרח התיכון שיכלה את המשאבים והקשב של ארה"ב הרחק מטייוואן ומים סין הדרומי. עבור שי ג'ינפינג כל דולר שארה"ב משקיעה במיירטים עבור ישראל הוא דולר שלא מושקע בצוללות במצרי מלאקה. המלחמה השקטה הזו היא הדרך של סין לקנות זמן במאבק הענקים מול ארה"ב. מלחמת איראן היא המקום שבו הסינים בוחנים את העוצמות והגבולות האמריקניים ללכת עד הסוף.

האירוע רק מסתבך. קחו לדוגמה את מצרי הורמוז. האיראנים מנסים לייצר משוואה חדשה ולשלוט בעולם באמצעות שליטה אלימה במצרים. לאיראנים זה אולי טוב, אבל לסינים זה איום ונורא. מדוע? מכיוון שעבור הסינים המעבר בהורמוז חשוב, אבל המעבר במצרי מלאקה חשוב הרבה יותר. זהו מצר צר בין אינדונזיה, מלזיה, תאילנד וסינגפור, שנשלט בפועל על ידי ארה"ב. 80% מיבוא הנפט של סין עובר דרכו. אם שיטת הפעולה של חסימת נתיבי שיט תהפוך להיות אמצעי לגיטימי, זה אומר שארה״ב תקנה לעצמה שליטה כמעט מוחלטת בסינים. וזו רק דוגמה אחת.

דוגמה נוספת מגיעה דווקא מישראל: כמות הידע והיכולות הצבאיות שנבנו ושנוסו כאן במהלך שלוש השנים האחרונות היא חסרת תקדים בקנה מידה היסטורי. ישראל נחשבת היום בעולם למעצמה אדירה עם ניסיון וקבלות בשטח. המלחמה היא מעבדת הניסוי הגדולה בעולם לבינה מלאכותית בשדה הקרב. כשישראל משבשת נחילי כטב"מים או מחסלת 20 מדענים באיראן בכמה שניות, זה הופך את העליונות למעשית. טראמפ מביא עימו קבלות שהטכנולוגיה הסינית נחותה מול המוח הישראלי־אמריקני, ומבהיר להם שהוא מחזיק בברז הידע ובחסימה לכל מה שהם מנסים להשיג. בקרב הזה ישראל היא מחלקת המחקר והפיתוח הקרבית של ארה"ב, ועבור טראמפ זהו קלף מיקוח אדיר.

טראמפ יודע שמי שמחזיק היום בחיים את איראן, גם אם באופן שקט, זו האימפריה ממזרח. הם אלו שעוד סוחרים עם האיראנים תוך כדי עקיפת הסנקציות, הם אלו שמספקים להם מודיעין, ואפילו סוגים מסוימים של אמל״ח. אצל הסינים, למשל, סוללות הגנה אווירית נחשבות נשק התקפי, אבל טילים בליסטיים מוגדרים משום מה כנשק הגנתי. לך תבין.

כשם שישראל הציבה לעצמה מטרה לשבור את ציר הרשע המזרח־תיכוני, כך טראמפ הציב לעצמו מטרה לשבור את ציר הרשע הסיני־רוסי־איראני־צפון קוריאני. אם ינתק את הסינים מהציר - הוא יחליש אותו משמעותית ויקרב אותו ליעד שהוא כל כך רוצה: הכרעה מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור, בזמן קצר ועם מספר יחסית קטן של אבידות.