בינואר 2024 הגיע בנימין נתניהו לביקור במכינה הקדם־צבאית "בני דוד" שביישוב עלי. באותם ימים חיפש ראש הממשלה מזכיר צבאי חדש, שיחליף את אלוף אבי גיל שעמד לסיים קדנציה בת שלוש שנים. כאשר במהלך הביקור ישב נתניהו לסעוד ארוחת צהריים, הצטרף אליו הרב אלי סדן, דמות דומיננטית בציונות הדתית ומייסד המכינה שחרטה על דגלה את שילוב חובשי הכיפות הסרוגות בצה"ל. לסדן היו כמה המלצות לתפקיד המזכ"צ, כולם קצינים שגדלו בציונות הדתית או מזוהים עימה. ראש הממשלה האזין לו בקשב רב.
אלוף רומן גופמן בטקס הפרידה מהרמטכ"ל אביב כוכבי // באדיבות כאן 11
זמן קצר אחר כך זימן נתניהו ללשכתו שלושה מועמדים לתפקיד, שנחשב לאחד הרגישים ביותר במערכת הביטחון: דוד זיני ודדו בר כליפא, שניהם בשר מבשרה של הציונות הדתית הלוחמת; וברק חירם, אמנם חילוני אך מי שמתגורר בהתנחלות תקוע ונחשב לקצין ניצי במיוחד. ואולם, אדם ששוחח עם נתניהו לאחר סדרת הפגישות הללו מספר שראש הממשלה לא התרשם משלושת המועמדים (אף שאת זיני ימנה מאוחר יותר לראש השב"כ). כעבור כמה ימים ביקש לראיין מועמד נוסף: רומן גופמן.
גופמן, יליד בלארוס ומי שעלה ארצה בגיל 14, אינו חובש כיפה ומתגורר באשדוד. אלא שלנתניהו התברר כי בזמן שיצא ללימודים אקדמיים מטעם הצבא הקדיש גופמן יום בשבוע לשיעורי יהדות במכינת "בני דוד". "הייתי שם מהבוקר ועד הערב", סיפר גופמן בעבר. "הם קיבלו אותי כמו שאני, בלי כיפה". לדברי גורם שמעורה בפרטים, "הרב סדן נתן את אישורו לגופמן, כיוון שלמד בעלי".
הפגישה הראשונה בין נתניהו לגופמן נמשכה כ־20 דקות בלבד, זמן קצר ביחס לראש הממשלה, שנוטה להאריך בפגישות מהסוג הזה. נתניהו סיים אותה לא מרוצה. אדם ששוחח עימו לאחר מכן מספר השבוע שראש הממשלה היה בעיקר מוטרד מהעובדה שגופמן אינו דובר אנגלית.
אלא שכמה ימים אחר כך הזדמן גופמן שוב למשרד ראש הממשלה, לפגישת עבודה בנושא אחר לגמרי. ראש הסגל, צחי ברוורמן, ראה אותו שם במקרה. "למה שלא תיכנס שוב", אמר ברוורמן לגופמן, "עכשיו זה זמן טוב".
זה אכן היה תזמון מוצלח. כשגופמן הוכנס לתוך חדרו של נתניהו, הוא מצא בפנים גם את רעייתו שרה. כעבור כרבע שעה יצאה שרה מהחדר והשאירה את השניים לבדם. כמה ימים אחר כך התפרסם בערוץ 14 שגופמן נבחר לתפקיד המזכ"צ. אדם שהיה בסביבתו בעת שקיבל את הבשורה מספר שגופמן הופתע. "רומן היה בהלם שקיבל את התפקיד", הוא אומר.
"אין לנו פריבילגיה"
מדוע בחר נתניהו בגופמן למזכירו הצבאי? לדברי אדם שמכיר את שניהם היטב, אופיו של גופמן התאים לנתניהו ככפפה ליד. "מצד אחד גופמן הוא סוס בועט, ומצד שני מאוד צייתן", הוא מסביר. "פרא, אבל כזה שמרכין ראש מול סמכות. גם אם הוא יודע להביע דעה ולהתווכח, כשהוא מקבל הוראה - בסוף הוא יבצע אותה".
השבוע פורסם בגלי צה"ל כי גופמן שיתף פעולה עם נתניהו באיסוף מסמכים מסווגים, ששימשו את ראש הממשלה לגיבוש תשובתו למבקר המדינה, אשר בה תקף חזיתית את צה"ל והשב"כ. "המזכיר הצבאי אמור מצד אחד לייצג את קהילת הביטחון כולה, ומצד שני לשרת את ראש הממשלה", אומר גורם ביטחוני שעבד מול גופמן כמזכ"צ. "מהממשק שלי איתו, יש לגופמן נטייה להעדיף את צורכי ראש הממשלה יותר מאשר את האינטרסים של קהילת הביטחון".
היום ניתן לקבוע בוודאות כי נתניהו היה מרוצה מהמזכ"צ החדש שלו. בדצמבר 2025 הכריז כי בחר למנות את גופמן - מי שגדל בשריון, כיהן בתפקיד אחד בלבד כאלוף ומעולם לא פיקד על יחידת מודיעין - לראש המוסד הבא.
ההודעה, שנתפסה כהבעת אי־אמון בצמרת המוסד, טלטלה את הארגון וגרמה לכמה ראשי אגפים לשקול את המשך צעדיהם. שני גורמים ששוחחו לאחרונה עם ראש המוסד הנוכחי, דדי ברנע, מספרים כי ברנע הביע בפניהם את חששו לעתיד הארגון. "אנחנו במלחמה, בחזיתות פרוסות", מסביר אחד מהם, "אין לנו פריבילגיה לקחת אדם ללא ניסיון בניהול ועיבוד מודיעין, כולל המערכות הטכנולוגיות הכי מתקדמות, ולהציב אותו בראש המערכת".
מאידך, כמה גורמים שעבדו בצמוד לגופמן טוענים שמדובר במינוי ראוי. "בן אדם יסודי, מעמיק ואמיץ באיך שהוא פועל ובאיך שהוא חושב", אומר בכיר לשעבר באמ"ן שמכיר את גופמן היטב. "קצין מצוין שיהיה רמס"ד מצוין", מצטרף גורם ביטחוני אחר. "בכל שנותיי במערכת הביטחון לא נתקלתי ביכולות כמו של רומן. הוא מתחיל לעבוד ב־5 בבוקר ומסיים לעבוד ב־1 בלילה, וחוזר חלילה. על כל קצין אחר שהיה מוצנח ככה לראשות המוסד הייתי מרים גבה, אבל רומן הוא אוטודידקט. אין לי צל של ספק שהוא יישב במשך שבועות ויקרא כל עמוד, כל דוח מודיעין וכל מחקר שהוא יוכל, כדי להצטיין".
"שני גורמים ששוחחו לאחרונה עם ראש המוסד הנוכחי, דדי ברנע, מספרים כי הביע בפניהם את חששו לעתיד הארגון. "אנחנו במלחמה, בחזיתות פרוסות", מסביר אחד מהם, "אין לנו פריבילגיה לקחת אדם ללא ניסיון בניהול ועיבוד מודיעין"
בשבועות האחרונים שוחחנו עם עשרות אנשים שמכירים את גופמן, מימי נעוריו כעולה חדש באשדוד, דרך שירותו הצבאי ועד לתפקידו הנוכחי כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה. התוצאה היא פרופיל של קצין לוחמני, יצירתי ושקדן, אך גם אדם פזיז שמידת התעוזה שלו משבשת לעיתים את שיקול דעתו המקצועי. עוד מתברר כי גופמן כמעט שהודח מהמכללה לביטחון לאומי, וכי לאחרונה שקל לפרוש מהצבא לטובת תפקיד במשטרה, זאת לאחר שלא ראה לעצמו סיכוי להתקדם בשרשרת הפיקוד הצה"לית. כעת, באופן פרדוקסלי, הוא נמצא כפסע מאחד התפקידים החשובים ביותר במערכת הביטחון.
על אופיו של גופמן ניתן ללמוד מצפייה בסרטון הקצר שמתעד את פציעתו ב־7 באוקטובר. גופמן, אז קצין בדרגת תת־אלוף שפיקד על המרכז הלאומי לאימונים ביבשה (מל"י), קפץ ביוזמתו לדרום מביתו שבאשדוד ובשלב מסוים הגיע לצומת שער הנגב, שכבר היה ברור כי נכבש בידי מחבלים. בסרטון ניתן לראות כיצד, באומץ לב ראוי להערכה, הוא נכנס לבדו לתוך הצומת ומנהל בו קרב קצרצר, שבמהלכו הצליח לפצוע שני מחבלים.
אלא שתוך כמה שניות גופמן בעצמו ספג קליע ברגלו, לאחר שמצא עצמו בנחיתות וניסה להסתתר, ללא הועיל, מאחורי עמוד דק של תמרור דרכים. במקום לנהל את זירת הקרב, המפקד הבכיר ביותר בשטח נפצע והכוח נאלץ להתעסק בפינויו. "כל הכבוד לו שהוא קפץ לדרום והגיע לשם מאוד מהר", אומר קצין חי"ר בכיר לשעבר, "אבל כשהוא מחליט להיכנס לתוך שטח השמדה מבלי להבין את תמונת המצב, זו טעות קריטית שנובעת מפזיזות. בקיצור, רומן קלאסי".
עצמאות רבה מדי
גופמן התאושש תוך זמן קצר מפציעתו ב־7 באוקטובר, שימש לאחריה כמה חודשים ראש מטה מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), וכבר מונה רשמית לתפקידו הבא, כראש חטיבה באגף התכנון. אלא שאז הגיעה ההחלטה של נתניהו וטרפה את הקלפים. כבר מהרגע הראשון המינוי למזכ"צ, שטעון את אישור הרמטכ"ל, לא מצא חן בעיני הרמטכ"ל דאז, הרצי הלוי. כפי שפורסם ב"ישראל היום", הלוי אמנם לא התנגד למינוי גופמן באופן אקטיבי, אך גם לא דחף לקראתו.
גם בהמשך הלוי לא רווה נחת. בעיני הרמטכ"ל, גופמן גילה עצמאות רבה מדי ונתפס כמי שמשרת את האג'נדה של נתניהו, על חשבון זו של צה"ל. "כמזכ"צ, גופמן ראה את עצמו הרבה פעמים כמי שמספק לראש הממשלה דעה שנייה, כתחליף לרמטכ"ל", אומר חבר פורום מטכ"ל לשעבר.
"לפעמים זה נשמע שגופמן אומר מה שנתניהו רוצה לשמוע, או שנתניהו משתמש בגופמן כדי להגיד 'הנה, יש בצבא דעות אחרות'".
"המזכיר הצבאי אמור לייצג את קהילת הביטחון, ומצד שני לשרת את ראש הממשלה", אומר גורם ביטחוני שעבד מול גופמן כמזכ"צ. "מהממשק שלי איתו, יש לו נטייה להעדיף את צורכי ראש הממשלה יותר מאשר את האינטרסים של קהילת הביטחון"
אחת הדוגמאות לכך התרחשה באביב 2024, מייד עם כניסתו של גופמן לתפקיד, ובעת שהקבינט דן במה שזכה לכינוי "מתווה ביידן" לשחרור חטופים בתמורה לסיום המלחמה. שר הביטחון דאז יואב גלנט, הרמטכ"ל הלוי וראש מנהלת החטופים האלוף ניצן אלון תמכו בקידום המתווה, ביחד עם השב"כ, זאת בעוד נתניהו התנגד לו וראש המוסד ברנע היה מסויג.
"נתניהו מצא עצמו בעמדת נחיתות מול מערכת הביטחון, שהיתה כמעט אחודה בנושא והתנגדה לעמדתו", מספר גורם ביטחוני לשעבר, שהיה אז בסוד העניינים. "כדי לאזן את התמונה, נתניהו ערך 'התייעצויות ביטחוניות', אבל כיוון שידע מה תהיה עמדת הרמטכ"ל והשב"כ, הם לא הוזמנו להתייעצויות הללו. הגורם הביטחוני הבכיר שישב בחדר היה גופמן, שסיפק לנתניהו את העמדה הצבאית כביכול, שתומכת בעמדתו. נתניהו פשוט עשה הפרד ומשול, וגופמן בחר צד. הוא עשה את הסוויץ' די מהר".
מאידך, קצין בכיר לשעבר באגף המודיעין מספר שלמזכ"צ גופמן היה תפקיד מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות המוצלחות של נתניהו, שהוביל לחיסול נסראללה ולמבצע "עם כלביא" באיראן. "היתה לרומן השפעה אדירה על המבצעים האלה", הוא אומר. "הוא ידע להביא את נתניהו לביקורים הנכונים, ביחידות הנכונות ובזמן הנכון".
כך, למשל, ההחלטה הסופית על חיסול נסראללה התקבלה בעת שנתניהו ביקר ב־8200, ביקור שגופמן ארגן ביוזמתו. "שם נתניהו שמע ישירות מאנשי המודיעין שחלון החיסול עומד להיסגר, אחרי שיועציו של נסראללה הפצירו בו לרדת למחתרת", אומר אותו קצין מודיעין בכיר לשעבר. "נתניהו הקשיב והשתכנע באותו ביקור שהגיע הזמן לפעול. גם במהלך הדילמות לקראת התקיפה באיראן גופמן ידע להביא את נתניהו לאן שצריך כדי שיקבל את המידע באופן בלתי אמצעי".
האמון שקיבל גופמן מנתניהו סייע לו להפוך, תוך חודשים ספורים, גם לשליחו האישי למוסקבה ולאיש הקשר עם הנשיא הרוסי פוטין, וזאת באופן חריג. גורמים במערכת הביטחון טענו אז שגופמן מקבל מנתניהו עוד ועוד סמכויות, ומתפקד בפועל אפילו כראש המל"ל. הם עדיין לא דמיינו שגופמן ימונה יום אחד גם לראש המוסד.
"גופמן הוא דמות אפורה, ללא רקע מודיעיני, אבל גם איש אמון, מסור, שחייב את הקריירה שלו לנתניהו. נתניהו יודע שכל מה שיקרה בינו לבין גופמן מעתה והלאה, גופמן ייקח איתו לקבר", אומר בכיר לשעבר במוסד, שהספיק לעבוד מול שניהם. "אנחנו במוסד תמיד צחקנו על מדינות ערב, שבהן המינויים של ראשי ארגוני הביון נעשו על בסיס נאמנות. אמרנו שאנחנו לא כאלה. המינוי של גופמן שינה את זה. זו פגיעה באתוס של המוסד".
"לגרום להם לריב"
נכון לכתיבת שורות אלה, מינויו הרשמי של גופמן לראשות המוסד טעון עדיין את אישורה של ועדת גרוניס למינויי בכירים. לאחרונה פורסם כי הוועדה החליטה להעמיק באירוע שמעיב על עברו של גופמן, מתקופתו כמפקד אוגדה. מדובר בפרשה ביטחונית מסועפת שננסה לעשות בה סדר במסגרת צווי איסור הפרסום האופפים אותה.
בסביבות מאי 2022 התחילו במערכת הביטחון להבחין כי מידע סודי מתוך אמ"ן דולף לערוץ טלגרם פופולרי בעברית. "התחרפנו שברשת הטלגרם עולים דברים אשר מעטים יודעים, וזה חושף כוחות ומסכן חיי אדם", אומר בכיר באמ"ן באותה תקופה. בעקבות דיונים משותפים של מערך ביטחון מידע (מחב"ם), השב"כ והמשטרה הוחלט לעצור שלושה חשודים בהדלפות: איש מילואים וחייל בסדיר באמ"ן, ונער בן 17 מאשקלון בשם אורי אלמקייס.
בחקירתם בידי השב"כ התברר כי השלושה הקימו קבוצת טלגרם משותפת, שבמסגרתה חלקו שני אנשי המודיעין מידע סודי עם אלמקייס. הוא, בתורו, פרסם את המידע בערוץ הטלגרם שהפעיל תחת שם בדוי. החייל מאמ"ן הורשע מאז בגילוי ידיעה סודית, ואילו משפטו של איש המילואים עודנו מתנהל.
במהלך חקירת השב"כ של אלמקייס בפרשה החמורה, שנמשכה 44 ימים ארוכים וכללה מניעת שינה ומניעת פגישה עם עורך דין, הוא טען כי במקביל למידע הסודי שקיבל מאיש המילואים ומהחייל באמ"ן, מידע נוסף שפרסם בטלגרם נשלח אליו בידי קצין מודיעין באוגדה 210, שאחראית על מרחב הגבול ברמת הגולן ושעליה פיקד באותה תקופה גופמן. לדבריו, היה מדובר בחלק ממבצע השפעה אוגדתי, שנועד להעביר מסרים לגורמים בצד הסורי של רמת הגולן באמצעות רשת הטלגרם.
אלמקייס התעקש שההתכתבויות בינו לבין אנשי המודיעין, המוכיחות את טענותיו, נמצאות בטלפון שלו. אלא שהטלפון מעולם לא נפתח בידי אנשי השב"כ והמשטרה.
עם זאת, לנוכח הטענות שעלו בחקירה הוחלט לבצע בדיקה בצה"ל, בראשות תא"ל ג', ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן. ג' התקשר טלפונית למפקד אוגדה 210 גופמן, אך זה טען בפניו שאינו מכיר נער בשם אלמקייס ובוודאי שלא השתמש בו למבצעי השפעה. בעקבות כך נשלחה בידי צה"ל הודעה ש"בבדיקה יסודית בקרב גורמים מוסמכים בצה"ל העוסקים בתהליך העולם המבצעי, ההשפעה וההונאה לא נמצאה כל עדות לערוצי הטלגרם הרלוונטיים לחקירה כחלק ממעשה השפעה או הונאה".
לאחר הכחשת צה"ל, שהתבססה על התנערותו הגורפת של גופמן מהפרשה, הוגש נגד אלמקייס כתב אישום. הוא שוחרר בהמשך למעצר בית, שבו שהה במשך כשנה וחצי. יודגש כי כתב האישום נגד אלמקייס נגע להדלפת המידע הסודי שקיבל מאיש המילואים ומהחייל באמ"ן, וללא כל קשר לאירועים שבהם היה מעורב באוגדה 210.
אלא שבעוד הנער ממתין במעצר בית לתחילת משפטו, בצה"ל גילו כי בכל זאת יש קשר בין אלמקייס לגופמן. בדיקה מעמיקה יותר באוגדה 210 העלתה כי גופמן יזם מבצע השפעה, שבמסגרתו נתן את אישורו לקציני מודיעין הכפופים אליו להעביר מידע שאינו סודי למפעיל של ערוץ טלגרם בעברית, שהיה פופולרי בקרב תושבי הגולן הסורי. גופמן לא ידע, לטענתו, שמפעיל הערוץ הוא אורי אלמקייס.
בתוך כך התברר כי הפעלתו של אלמקייס היתה רק חלק ממאמץ מודיעיני נרחב יותר שניהל גופמן באוגדה. "גופמן כל הזמן דחף להשפיע על האוכלוסייה בצד השני", אומר בכיר לשעבר באמ"ן. "למשל, לחשוף בפני הכפריים את אנשי אל־קאעידה ודאעש, לגרום להם לריב אחד עם השני". אלא שבחלק מהמקרים הללו גופמן פעל מבלי שקיבל את האישורים הנדרשים וללא כל תיאום עם אמ"ן. "אתה מצפה ממפקד אוגדה שיעשה פעולות השפעה, אבל בתיאום ובאישור", אומר בכיר לשעבר באמ"ן, "כי כשאתה עובד מול אוכלוסייה אזרחית, יש לזה השלכות הרבה מעבר לאוגדה".
לאחר שפעילותו הפיראטית של גופמן נחשפה הוא זומן ללשכתו של אלוף פיקוד הצפון דאז, וספג הערה פיקודית. אלא מה שגופמן, וגורמים אחרים בצה"ל, "שכחו" לעשות זה לעדכן בעניין את עורכי דינו של הנער אלמקייס, ששהה עדיין במעצר בעודו ממתין לתחילת משפטו. רק לאחר זמן רב, כשעורכי הדין קיבלו לידיהם את הטלפון הנייד של אלמקייס ופתחו אותו, הם גילו בתוכו שהטענות של הנער היו נכונות: הוא אכן הופעל בידי קציני המודיעין של אוגדה 210.
בעקבות כך פנו עורכי הדין לפרקליטות שהחליטה, כנראה בגלל התקלות בחקירה, לבטל באופן חריג ביותר את כתב האישום נגד אלמקייס. למעשה, ניתן לומר כי בזכות החריגה מנהלים של גופמן ניצל אלמקייס מכתב אישום חמור.
בכל אופן, לאלמקייס ולעורכי דינו יש טענות חמורות מאוד כלפי גופמן. לדבריהם, הוא יכול היה להתוודות מוקדם יותר על קשריו עם אלמקייס, אך בחר להסתיר את האמת בעוד הנער נותר בחקירת שב"כ ואחר כך במעצר. בימים אלה מנהל הנער הליך אזרחי מול גופמן, ובמקביל עורכי דינו שלחו לוועדת גרוניס הצהרה שבה הביעו את התנגדותם למינויו לראש המוסד. "אנו סבורים כי פרשת הפעלת הקטין שאותו אנו מייצגים מהווה כתם שחור", אומרים השבוע עורכי הדין, אורית חיון ודין כוכבי. "הפקרת הקטין לחקירות שב"כ והשארתו במעצר ממושך מהוות פגיעה מוסרית וערכית, ולא מאפשרות לתת בגופמן אמון. אנו תקווה כי ועדת גרוניס תגיע למסקנה היחידה המתבקשת, שהינה פסילת המינוי".
"בגלל שהוא יצירתי"
האלוף רומן גופמן, בן 50, נשוי ואב לשלוש בנות, נולד בעיר הפרובינציאלית מאזיר שבדרום בלארוס, לא רחוק מהגבול עם אוקראינה. אמו היתה מורה, ואביו, ולדיסלב, עבד כרופא בבית החולים המקומי, התמחה בתחום ההרדמה ובהמשך מונה לסגן מנהל בית חולים ברוסיה. ב־1990, לאחר שהמשפחה עלתה ארצה, התפרנס האב כמאבטח. רק כעבור שנה החל לעבוד בבית החולים אסף הרופא, שם ניהל עד לאחרונה את יחידת ההתאוששות וטיפול נמרץ נשימתי.
גופמן, נער רזה וממושקף, התקשה למצוא את עצמו באשדוד, שם השתקעה המשפחה. "כדי להגיע לבית הספר רומן היה צריך לחצות רחוב, שבו גרו כמה 'ערסים' שהתנכלו לעולים החדשים", מספר אחד ממכריו. "רומן לא היה מוכן ללכת בדרך עוקפת. הוא היה הולך דרך הרחוב של הערסים, גם אם זה אומר לחטוף מכות". בשלב מסוים למד גופמן איגרוף, בעיקר כדי להגן על עצמו, וכנער הפך לסגן אלוף הארץ באיגרוף בקטגוריית המשקל שלו.
את לימודי התיכון עשה בבית הספר "אורט קציני ים אשדוד", במגמת חשמל. הוא זכור כתלמיד יסודי, קפדן בצורה יוצאת דופן, אך גם כנער דעתן שאתגר את מוריו רבות, תכונות שימשיכו איתו לצבא. נראה כי בשלב מוקדם הבין גופמן שהדרך היעילה ביותר עבורו להשתלב בחברה הישראלית עוברת בשירות קרבי. בתמונה מתקופת התיכון הוא נראה בתספורת מארינס קצוצה ובחולצה גזורה, וחבריו העידו שהיה מתאמן רבות לקראת הגיוס, ובימי חורף סוערים אף נהג ללכת לחוף הים, להיכנס למים ולהיאבק בגלים. בספר המחזור של התיכון נכתב עליו בקצרה: "הבחור הזה ממש כלי רציני, בהפסקה מתאמן באופן קבוע, אגרוף שלו - ואתה בבית חולים שבוע".
בשל משקפיו גופמן לא התקבל ליחידה מובחרת, והתגייס לחיל השריון. שם מצא לא רק את ייעודו האישי, אלא גם את שיוכו הקולקטיבי. "כמפקד בצבא קיבלתי את הזהות הציונית והישראלית", סיפר בראיון עיתונאי, וגילה שרק בצבא למד לראשונה את מילות ההמנון הלאומי. "זה היה ואקום שסחבתי מאז העלייה".
"אדם נטול פוזה"
גופמן הצטיין כלוחם בשריון, התקדם בשרשרת הפיקוד וב־2011 מונה למפקד גדוד בחטיבה 7. אופיו הלוחמני־אך־פזיז בא לידי ביטוי בתפקיד הזה לפחות פעם אחת, כאשר תפס גזרה בצפון והוזעק לרדוף אחרי רועה צאן שחצה את הגבול. "גופמן התחיל לרדוף אחריו, ובשלב מסוים היה צריך לחצות נחל", מספר קצין לשעבר. "הוא נכנס למים יחד עם הקשר שלו, על כל ציודם, והקשר כמעט טבע. זה הסתיים בזה שהיה צריך להציל את הקשר, ורועה הצאן ברח".
את צעדיו הראשונים מחוץ לשריון עשה גופמן כמפקד חטיבת אפרים, שחולשת על אזור גוש עציון. שם גיבש לעצמו את תדמית הקצין היצירתי, בעל הראש הפתוח והמקורי, שבה הוא דבק עד היום. אחת הדרכים לעשות זאת היתה לשנות את הגישה של החטיבה כלפי האוכלוסייה המקומית. "פעלנו להרחבה משמעותית של מעגל בני השיח ולהיכרות בלתי אמצעית עם השטח באמצעות סיורים בלבוש אזרחי וחקירות איסוף מרתקות עם מחבלים בבתי הכלא", כתב גופמן במאמר אקדמי שפרסם בסיום תפקידו, תחת הכותרת "מבט"ש למשילות". "חיפשנו תשובות מדוע יום אחד הופך נער פלסטיני למחבל".
קצין מודיעין שעבד בזמנו מול גופמן מספר ש"הוא השפיע בצורה חיובית על הגזרה, לא רק בהיבט הצבאי אלא גם בעבודה שעשה מול האוכלוסייה הפלסטינית, מתוך הבנה שהשפעה עליהם תוריד את מפלס הטרור". לדבריו, גופמן פעל רבות גם מול האוכלוסייה היהודית בגוש עציון, שהעריכה אותו מאוד כמח"ט.
כשהיה מפקד חטיבה 7 הטיח גופמן בפני הפיקוד הבכיר, כולל הרמטכ"ל דאז איזנקוט, נבואה שכמו חזתה את אירועי 7 באוקטובר. "יש דפוס שעיקרו להימנע מהפעלת כוחות היבשה", אמר. "אנחנו מוכנים ורוצים להילחם, אתם לא מפעילים אותנו"
גם בהמשך יתגלה גופמן ככותב פורה ויצירתי, שיפרסם כמה מאמרים אקדמיים מקוריים. קריאה במאמרים הללו מגלה כתיבה קולחת ובהירה, מגובה בהערות שוליים ומשופעת בציטוטים משירים ומהמקורות. המאמר שפרסם ב־2015 תחת הכותרת "לקראת מלחמת לבנון שלישית", למשל, נפתח בציטוט ארוך מהתלמוד הבבלי.
אבל לא כולם השתכנעו מהתנופה היצירתית של גופמן. שני חברי פורום מטכ"ל לשעבר ששוחחו איתנו מגדירים אותו כ"אובר־חוכם". "הבעיה עם גופמן היא שהוא מתאמץ יותר מדי להיות מקורי", אומר אחד מהם. "אפשר לקחת כל רעיון הזוי של גופמן ולהגיד עליו 'כן, זה בגלל שהוא יצירתי'", מצטרף השני. "יש נטייה לעשות גלוריפיקציה למקוריות שלו, אבל זה קשקוש. על כל דבר שהוא עושה שמים את הספין של ה'יצירתיות', אבל זה לא באמת שם".
לא כולם מסכימים. גורמים אחרים מתארים את גופמן כ"מי שתמיד סיפק זוויות ראייה שלא מקבלים מקצינים אחרים בצה"ל, שמדברים כולם באותו קול". רגע השיא מבחינה זו, שגם העניק לגופמן לא מעט תהילה, התרחש בכנס של הפיקוד הבכיר בצה"ל, בעת שגופמן היה מפקד חטיבה 7 של השריון.
גופמן, אז בסך הכל אלוף־משנה, עלה לבמה והטיח בפני כל הנוכחים, ובראשם הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט, מילים נוקבות. "יש כאן דפוס שמתפתח, ועיקרו להימנע מהפעלת כוחות היבשה", אמר ב־ר' המתגלגלת והמוכרת שלו. "אנחנו מוכנים ורוצים להילחם, אבל אתם לא מפעילים אותנו". הסצנה הדרמטית הזו, שתועדה בסרט "איזנקוט" בכאן 11, השתמרה כנבואה שחזתה את מחדלי 7 באוקטובר.
לאחר שסיים לפקד על חטיבה 7 החל גופמן את לימודיו במכללה לביטחון לאומי (מב"ל). שני גורמים המעורים בפרטים חושפים כי בעת לימודיו שם שקל הסגל המקצועי להדיחו בשל "התנהגות שלא מתאימה לקצין בכיר", כדברי אחד מהם. גופמן סיים בכל זאת את לימודיו במב"ל, מונה למפקד אוגדה ובהמשך למפקד מל"י (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה). לדברי קצין לשעבר שמכיר את גופמן מקרוב, "בשלב הזה הקריירה שלו קצת נתקעה. הוא לא ראה את עצמו מתקדם לתפקיד אלוף". בשלב מסוים, כך מתברר כעת, גופמן אפילו חשב לעבור לשרת כניצב במשטרה, והעלה עם אנשים שונים את האפשרות שישוחח בעניין עם השר איתמר בן גביר.
7 באוקטובר שינה את הכל. לאחר פציעתו חיפש גופמן היכן יוכל לתרום. לאחר פגישה מקרית עם מפקד המתפ"ש דאז, האלוף רסאן עליאן, הצטרף אליו גופמן כראש המטה. "כשהוא נכנס לתפקיד, הוא ישב וקרא עשרות ספרים", אומר גורם שהיה צמוד אליו באותה תקופה. "הוא למד יום ולילה".
"גופמן הוא הקצין הכי חושב, יוזם וקשוב שפגשתי במהלך המלחמה", אומר קצין אחר שעבד בצמוד אליו במתפ"ש. "אדם נטול פוזה, חסר גינוני כבוד, שבאמת רוצה לשמוע את דרגי המקצוע ואנשי השטח. כדי להתמודד עם הסוגיה האזרחית ברצועה הוא קרא דברים שהאמריקנים עשו במוסול ושהרוסים עשו בסוריה, וכשהוא הרגיש שהוא תקוע הוא הלך לדבר עם אנשים מחוץ למערכת, שהביאו לו רעיונות". אחד מהאנשים הללו, כך נודע לנו, הוא פרופ' דוד פסיג, המתמחה בחקר העתיד ובחיזוי מגמות.
תהליך "דיאליזה"
לאחר כניסתו למתפ"ש השתתף גופמן בפורום חשיבה שכלל, בין היתר, את שני קציני המודיעין במילואים לירן טנקמן ויותם הכהן. השניים פיתחו באותם ימים רעיונות למה שהם כינו "המערכה האזרחית בחמאס". את אחד הרעיונות הללו ניתן לדמות לתהליך "דיאליזה": טנקמן והכהן הציעו לפנות שטחים בעזה מאוכלוסייה פלסטינית, לטהר אותם מתשתיות טרור, ואז להחזיר לתוכם אוכלוסייה "מסוננת" שתיהנה מסיוע הומניטרי משמעותי. בכך קיוו לנתק בין חמאס לצינור החמצן העיקרי שלו, האוכלוסייה העזתית.
כאשר גופמן, בתפקידו החדש במתפ"ש, שמע על הרעיון, הוא קפץ עליו כמוצא שלל רב. במשך שעות ארוכות ישב עם פורום החשיבה של טנקמן והכהן במפקדת המתפ"ש בקומה ה־9 בבניין משרד הביטחון בקריה, כדי לשייף את פרטי הפרטים של היוזמה שלהם.
רעיון ה"דיאליזה" עוד התגלגל במסדרונות צה"ל במשך כמה חודשים, אך לא יצא לפועל. רק בראשית 2025 הוחלט לאמץ את אחד הספיחים שלו ולהקים את "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF), שבאמצעותה תחלק ישראל סיוע הומניטרי לאוכלוסייה בעזה, תוך עקיפת מדינות אחרות וארגונים בינלאומיים. גופמן, אז כבר מזכירו הצבאי של ראש הממשלה ומי שהכיר את הדמויות שמאחורי הרעיון, שיחק תפקיד מרכזי בהקמת ה־GHF ודחף לקראתו. בתחקיר שפורסם בעיתון "הארץ" נטען כי עשה זאת מאחורי גבם של צה"ל ומשרד הביטחון.
"במקרה של ה־GHF, כמו שקרה בפרשת הנער אלמקייס, ברגע שגופמן תפס עמדת כוח הוא עשה הרבה דברים ללא עבודת מטה, בלי לערב גופי מקצוע ובלי סוף מעשה במחשבה תחילה", אומר אדם שפיקד עליו בעבר. "זו שיטה שמאוד נוחה לנתניהו במקרים מסוימים, כפי שראינו, למשל, בפרשת הצוללות".
פרויקט הסיוע ההומניטרי הישראלי, ה־GHF, לא ייזכר כהצלחה גדולה. המיזם לא הצליח לממש את מדיניות צה"ל בשטחים שעליהם השתלט, וגרר ביקורת בינלאומית חריפה.
"פרויקט ה־GHF, כמו פרשת הנער אורי אלמקייס, הם שני אירועים שנמצאים באזורי החיוג של המוסד", אומר איש מודיעין ותיק, שמכיר מבפנים גם את לשכת ראש הממשלה. "זו פעילות חשאית, רגישה, שמתבצעת מעבר לגבול וקשורה מאוד בדיפלומטיה וברגישויות בינלאומיות. בשדה הזה גופמן הוכיח לפחות פעמיים שהוא מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. אני מקווה שהוא למד את הלקח, ושכראש המוסד יפעל אחרת".
תגובות
מלשכת ראש הממשלה נמסר: "הטענה לגבי נוכחותה או מעורבותה של רעיית ראש הממשלה בהליך מינויו של האלוף גופמן לתפקיד המזכיר הצבאי היא שקר מוחלט. אנו דוחים בתוקף את ההכפשות שעלו מצד גורמים עלומים נגד האלוף גופמן, קצין רב זכויות, נועז ויצירתי, המבצע את תפקידו באופן ראוי לשבח למען ביטחון ישראל. ראש הממשלה סמוך ובטוח שכך יעשה גם בתפקידו כראש המוסד הבא".
בדובר צה"ל בחרו שלא להגיב לדברים.
