האיש שחשף את האמת על "אלימות המתנחלים": "סנקציות – סימן טוב"

מאיר דויטש פוגש אותי בעגלת קפה באפרת, עיר מגוריו. כשהוא שולף את כרטיס האשראי כדי לשלם, יש רגע של מתח שמתפוגג כשהעסקה מאושרת. מתברר שהסנקציות שהטיל עליו האיחוד האירופי השבוע, עדיין לא משפיעות על היכולת שלו לקנות קפה.

דויטש (44), נשוי ואב לחמש, הוא מנכ"ל תנועת רגבים, ששמה לה למטרה לפעול לשמירת אדמות הלאום. היא הוקמה ב־2008 ופועלת קרוב לשני עשורים לקביעת סדר יום ציוני למדינת ישראל. התנועה משלבת מחקר ופעילות פרלמנטרית ומשפטית, בדגש על הנגב, יהודה ושומרון וירושלים. הסנקציות שהוטלו השבוע חלות גם עליה וגם על תנועת אמנה, השומר יו"ש ותנועת נחלה.

אבל מה אומרות הסנקציות? אין לאיש מושג. דויטש לא קיבל הודעה רשמית על הטלתן או על מהותן. עצם העובדה שהן הוטלו עליו הגיעה אליו דרך ציוצים של עיתונאים, מה שמחזק אצלו את התחושה שגורמים בארץ מעורבים במהלך.

שש שעות לפני שהוטלו הסנקציות, חזר דויטש מטיול באירופה עם אשתו. כשהשער בבידוק הביטחוני באירופה לא נפתח כשהניח עליו את הדרכון, הוא נלחץ קצת, אבל אז התברר שהמתקן פשוט מקולקל.

"השמועות אומרות שאני מוגבל־כניסה באירופה אבל עוד לא בדקתי, אני עוד עשוי לבדוק את זה. יכול להיות שזה סתם איתות של האיחוד האירופי שהם לא מרוצים מאיתנו. בכל מקרה, אין לי או לרגבים נכסים או חשבונות בנק באירופה שניתן להפקיע. הקושי היחיד הוא תורמים אירופאים, שיתקשו להעביר אלינו תרומות מעכשיו".

מי הבא בתור

דויטש צפה כבר מזמן את הצעד הזה והבין שמדובר בחלק ממהלך גדול שאין לו קשר אמיתי עם אלימות מתנחלים, אלא מטרתו לייצר את הכלי שיחייב את מדינת ישראל להקים מדינה פלסטינית. לתפיסתו, הצעד הבא הוא סנקציות על חוואים, אחריהם ראשי מועצות התומכים בהם, ואחריהם חברי כנסת ושרים.

"בסוף אף אחד לא מדבר על זה שאנחנו לא מעורבים באלימות. אנחנו מכון מחקר שעוסק בעיצוב מדיניות, אנחנו פועלים במסדרונות הכנסת והממשלה ומנסים להשפיע על מדיניות כמיטב המסורת הדמוקרטית ברחבי העולם. מובן שאנחנו מתנגדים לכל סממן של אלימות, ואנחנו גם פועלים נגדה", הוא טוען בלהט.

כבר כמעט שנה מרחפת סכנת הסנקציות מעל כמה ארגונים. לפני כמה חודשים הגיע לידי רגבים מסמך המסביר מדוע יש להטיל סנקציות על ארגונים אלה. תחת הכותרת "אלימות המתנחלים" ניתן פירוט לכל ארגון. הסיבה מדוע האיחוד האירופי ביקש להעניש את רגבים היתה שלטענתו, בגלל רגבים הרס המנהל האזרחי בית ספר פלסטיני בסמוך להרודיון, במזרח גוש עציון.

בית הספר המדובר נמצא בתוך שמורת הטבע והגן הלאומי הרודיון, במקום שכמובן אסור לבנות בו. ההחלטה להרוס את בית הספר התקבלה בשל חוות דעת שהמבנה מסוכן ומט לנפול.

"אנחנו עשינו דבר לגיטימי", תאמר מאוחר יותר תמר סיקוראל, דוברת הארגון. "פנינו לבית משפט ישראלי, שפסק שיש להרוס את המבנה שנבנה לא כחוק. בעקבות זה מטילים עלינו סנקציות שהן כלי אנטי־דמוקרטי. זו חתירה תחת הלגיטימציה של מערכת המשפט הישראלית. הרי המבנה לא נהרס רק בגלל תנועת רגבים, אלא גם בגלל השופט שפסק שיש להרוס את המבנה המסוכן והבלתי חוקי הזה. ואם זה המסר - אנה אנו באים?! אולי הצעד הבא הוא הטלת סנקציות על השופט? כלומר מעכשיו כל שופט יחשוש איך הוא פוסק ואיך הוא מפעיל את שיקול הדעת שלו, כי הוא יחשוש מפטיש הסנקציות של האיחוד האירופי. זה עלול לחלחל לכל דבר".

הותרו לשיסוי

לפני חודשים מספר פרסם ארגון רגבים דוח תחת הכותרת "הותר לשיסוי", שמהותו לבדוק את הנרטיב של מה שמכונה "אלימות המתנחלים".

ברגבים החליטו לעסוק בתחום לאחר שממשל ארה"ב בתקופת הנשיא ביידן הטיל אמברגו נשק על ישראל במהלך מלחמה, בצידוק שהם לא רוצים שנשק זה ישמש את המתנחלים נגד הפלסטינים. בנקודה זו הבינו ברגבים שהמטרה היא לא לפעול נגד אלימות מתנחלים, אלא בעד הקמת מדינה פלסטינית.

איך הגעתם למסקנה הזאת?

"הרי בגלל רצח של שני פלסטינים על ידי מתנחלים בעשור האחרון, לא מטילים אמברגו נשק על הידידה הגדולה ביותר של ארה"ב בזמן מלחמה. אז מה הסיבה האמיתית? גילינו שהפלסטינים מעתיקים מאיתנו איך מקימים מדינה. הרי מדינת ישראל לא הוקמה ב־1948 אלא בעשרות השנים שקדמו לכך, באמצעות עלייה לארץ, רכישת אדמות, הקמת מוסדות לאומיים וכלכליים, סלילת כבישים, אוניברסיטאות וכולי. ב־1948 התקבלה החלטה שכל מה שעשינו ב־40 השנים האחרונות, ייקרא מעכשיו 'מדינה'.

"ב־20 השנים האחרונות הרשות הפלסטינית העתיקה את התהליך הזה אחד לאחד. היא הקימה בתי ספר, סללה כבישים, הקימה יישובים ואפילו צבא. על כל זה כתבתי בספר 'חומה ומסגד', שבו מפורט איך הכל מתוכנן וממומן על ידי האיחוד האירופי, כולל מימון גיבוי משפטי לפעולות בלתי חוקיות. ההבדל העקרוני בינינו לבינם הוא שלנו היתה שואה ולהם לא, והשואה היא הצידוק המוסרי להקמת המדינה בעיני העולם".

כלומר, על פי דויטש, קמפיין אלימות המתנחלים הוא יצירת נרטיב שקרי של שואה פלסטינית, הסולל את הדרך להקמת מדינה פלסטינית. "לא המצאתי את זה, זה מופיע במסמכים של הרש"פ שצריך לנסח הצדקה להקמת מדינה כדי להגן על הפלסטינים המסכנים".

דויטש לא טוען שאין בכלל מתנחלים שפועלים באלימות, אבל מדובר במקרים ספורים, בוודאי לא בתופעה. כשממשל ביידן הטיל את האמברגו בשעתה הקשה של ישראל, ביקשו ברגבים להבין על מה הוא התבסס. הם הופנו לדוח אלימות המתנחלים של האו"ם, המכיל רשימה של 8,200 מקרים כאלה.

במשך שנה ישבו חוקרי רגבים ועברו על כל המקרים, וזה מה שהם העלו: 2,400 מהמקרים עוסקים באלימות הפוכה, של ערבים נגד יהודים. 1,500 הם עליות להר הבית, וכל קבוצה שעולה נספרת כמקרה של אלימות מתנחלים. כך גם טיולים של בתי ספר לאתרים כמו שילה הקדומה. כנ"ל כלב שנשך פועל פלסטיני או תאונת דרכים. גם ניסיון דקירה של מאבטח שמסתיים בנטרול המחבל נכלל תחת הכותרת הזו.

"כלומר, 98% מהמקרים הם לא אלימות ולא מתנחלים. יתרה מזאת, השווינו את האלימות הזו לאלימות אחרת במדינת ישראל, וראינו שהרבה יותר בטוח להיות פלסטיני ביהודה ושומרון מאשר אזרח בישראל הקטנה. ביהודה ושומרון יש גם הרבה יותר אכיפה על יהודים והרבה פחות הרשעות יחסית למערב לקו הירוק. יותר מזה: אם אתה תושב ניו יורק, יש לך סיכוי של כמעט פי 100 להירצח באירוע פלילי ברחוב מאשר לפלסטיני להיפגע על ידי מתנחל.

"אבל זה לא רק זה. כמה פלסטינים תמימים נרצחו בעשור האחרון? היה את מקרה דומא, וגם זה קרה לפני יותר מעשור. כשמשווים את זה לכל אלימות ברחבי העולם - זה כל הסיפור. כמה ערבים נרצחו על ידי ערבים בשנה האחרונה? איך זה שאין ביטוי "אלימות הערבים" ויש "אלימות המתנחלים"? זה קמפיין מתוקצב וממומן על ידי האיחוד האירופי שמטרתו להשחיר את ישראל כולה, כי מבחינת העולם גם תושבי בארי נחשבים מתנחלים, ובסוף התהליך - תוכשר הקמת מדינה פלסטינית. כלומר, המתנחלים עומדים מאחורי השואה הפלסטינית שתצדיק הקמת מדינה".

אלטנוילנד פלסטיני

את המעורבות של האיחוד האירופי ביהודה ושומרון רכזי שטח של תנועת רגבים זיהו כבר לפני יותר מ־15 שנים. אז, בימים הקשים ההם, רק אנשי רגבים היו מסתובבים בשטחים הפתוחים של יהודה ושומרון, כמו גם בנגב ובצפון.

כחלק מפעילותם הם היו מעלים רחפנים, נכנסים לשטחי אש, רואים בעיניים וברגליים את המציאות ומתעדים אותה, כדי להביא אותה לשולחן קובעי המדיניות ולתקשורת. היום יש הרבה יותר נוכחות בשטח, החל ממחלקות המקרקעין במועצות, שלרגבים זכויות רבות בהחלטת הממשלה להקימן, וכלה באנשי החוות וההתיישבות הצעירה, שמייצגים את שינוי הפרדיגמה של הממשלה הנוכחית - לא עוד יישובי גטאות מוקפי גדרות גבוהות ומצלמות, אלא לקיחת אחריות גם על השטחים הפתוחים.

נחזור לרכזי השטח לפני 15 שנה. במושבות הבדואים באזור E1 הסמוך למעלה אדומים ובשטחי האש בדרום הר חברון הם זיהו מבני שירותים הבנויים בבנייה קלה, שעליהם התנוססו מדבקות כחולות של האיחוד האירופי. כעבור זמן מה הם ראו את אותן מדבקות גם על מכליות מים צהובות שנפרסו במרחב לרווחת הבדואים. כמה ימים לאחר מכן הם נתקלו בשלטים מאירי עיניים ומלאי גאווה של האיחוד האירופי לצד חלקות חקלאיות וחממות, המספרים שהאיחוד האירופי מממן אותן. מובן שכל הנ"ל הוצב בניגוד לחוק, בשטחים שלפי ההסכמים נמצאים באחריות ישראל ובשליטה ישראלית מלאה.

כל הפעילות הזו של האיחוד האירופי נעשתה בתיאום מלא עם תוכנית סלאם פיאד, שהיה ראש הממשלה של הרשות הפלסטינית. דויטש מכנה את התוכנית "האלטנוילנד של הפלסטינים". התוכנית, שנוסחה כבר ב־2009, חותרת להקמת "מדינה ערבית עצמאית, שלה ריבונות מלאה על כל שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה בגבולות 1967, שירושלים בירתה". חלק הארי של התוכנית הוא השתלטות דה פקטו על שטחי C, אלו שבשליטה ישראלית מלאה, על ידי סלילת כבישים, בניית מבנים ועבודת אדמה חקלאית, וכל זאת באופן בלתי חוקי.

אם עד לאחרונה פעל האיחוד האירופי באופן אקטיבי להשתלטות על שטחי C כאמור, היום הוא משלב את פעילותו בשטח עם הפעלת סנקציות כמו אלו שהוטלו על דויטש. אגב, פעילותו בשטח לא פחתה כהוא זה, והאיחוד גם לא מתאמץ להסתיר את מעורבותו הגסה בעניינים פנים־ישראליים. כל פניות ארגון רגבים לאיחוד נענו בהתעלמות מוחלטת.

אבל לא רק אירופה מדאיגה את דויטש. אם הממשל הבא בארה"ב יהיה דמוקרטי, הוא טוען, הוא ימשיך את מהלך הסנקציות עד שישראל תכיר במדינה פלסטינית. "אם מדינת ישראל לא רוצה שתוקם מדינת טרור בלב הארץ, היא חייבת להיערך לזה מבחינה ביטחונית, דיפלומטית וכלכלית".

אתה בכלל לא עוסק בהיבט האישי של הסנקציות האלה, אלא רק במקרו.

"סיימתי עכשיו שלושה חודשים וחצי במילואים. מאז שמחת תורה עשיתי בין 500 ל־600 ימי מילואים. הקושי של חיילי המילואים בכל מובן הרבה יותר גדול מהקושי של הסנקציות האלה. נכון, זה לא נעים מבחינת השחרת השם שלי בעולם, החברים שלי בארה"ב באמת חושבים שיש משהו, אבל בסדר הגודל של הגיבורים שאנחנו מוקפים בהם - זה קטן עלינו. אני נלחם את המלחמה של עם ישראל. אנחנו זוכים להילחם את המלחמה של ארץ ישראל נגד אובדן הריבונות בנגב, בגליל ובירושלים, זוכים להיות לוחמי מילואים כחלק מהמלחמה ההיסטורית הזאת. זה המסר שאני מעביר לילדים שלנו: אנחנו חלק מתקופה היסטורית שתעצב את עתידה של מדינת ישראל".

"להיות שלושה חודשים וחצי במילואים זה הרבה יותר קשה מהסנקציות האלה. נכון, זה לא נעים מבחינת השחרת שמי בעולם, החברים שלי בארה"ב באמת חושבים שיש משהו מאחורי זה. אבל אני נלחם את המלחמה של עם ישראל"

זאת אומרת שהסנקציות מבחינתך מוכיחות שעשית משהו טוב. הן אות הצטיינות.

מאיר מחייך. "אמרתי את זה גם לחיילים שלי, שעם כל הקושי בבית ובעבודה, אנחנו צריכים להבין שבכל הפרקים ההיסטוריים שלנו היו מעט מאוד אנשים שהיו חלק פעיל מהמהלך ההיסטורי. במגילת אסתר היו מעט מאוד אנשים שהבינו את גודל השעה, וכך גם בתקופת המכבים. יהודה עמיחי כתב 'אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָבַר בְּיַם סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם, רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו'. אבל עוד עשרות שנים יזמינו את הילדים שלי ושלך להרצות בבתי ספר על התקופה הגדולה הזאת. אני בטוח שהקוראים מתחברים לזה".

הזכרת קודם שלפלסטינים יש צבא. אני מכירה רק משטרה.

"המשטרה הפלסטינית הוקמה אחרי הסכמי אוסלו כדי לאכוף את החוק. מדוח שהוצאנו לפני כחודש תחת הכותרת 'חומת יריחו', עולה שהמשטרה הזו מתאמנת באימוני צניחה וצליפה, בלוחמה בשטח בנוי ופתוח. משטרה לא צריכה אימונים כאלה. מהדוח עולה גם שהם משתמשים במקלעים כבדים. זה לא נשק למשטרה - אלא של צבא".

"המשטרה הפלסטינית מתאמנת באימוני צניחה וצליפה ובלוחמה בשטח בנוי ופתוח. משטרה לא צריכה אימונים כאלה. מהדוח שלנו עולה גם שהם משתמשים במקלעים כבדים. זה לא נשק של משטרה - אלא של צבא"

דויטש מספר שכמו שאצלנו הדודות שולחות מדבקות ווטסאפ לפני שבת של חלות ונרות מנצנצים, אצל הפלסטינים קציני המשטרה שולחים בימי שישי תמונה של מקומות בארץ, בצירוף שיר המספר על הרצון לחזור אליהם בקרב.

מכר של דויטש עובר לידינו ומקליל את האווירה כשהוא זורק: "עכשיו אתה יכול להזדכות על הדרכון!" מאיר מחייך ומספר על כל ההערות שקיבל מאז התפרסמו הסנקציות, ובכללן התעניינות במפלס הטובלרון במזווה ושאלות מה להביא לו מהדיוטי פרי.

להקשיב למציאות

איך הגענו לכאן? בשביל להבין, נחזור כמעט 20 שנה אחורה לשנת 2008. מאיר הוא קצין צעיר שנשלח לגבול מצרים כדי לעצור את ההברחות. הוא מחליט לעזוב את הצבא ולהתמקד בהחזרת המשילות לנגב, אשר להיעדרה נחשף בתפקידו הצבאי האחרון.

"נפגשתי בנושא עם ח"כים, שרים ופעילים חברתיים, עד שמישהו חיבר אותי לבחור צעיר ואלמוני בשם בצלאל סמוטריץ' שאמר שהוא רוצה להקים תנועה לשמירה על אדמות הלאום והציע לי להיות רכז דרום. כך הוקמה תנועת רגבים. המטרה שלנו היא לגרום למדינת ישראל למלא את תפקידה, כי אז היא לא מילאה אותו. התפיסה הרווחת היתה שהמאבק על הקרקע הסתיים ב־1948".

אף שזו היתה התפיסה המדינית, המציאות ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל הראתה אחרת. "גם הערבים עצמם אומרים שהמאבק על הקרקע לא הסתיים, אבל אנחנו בוחרים שלא להקשיב להם ולמציאות. מי שיורד לאילת ורואה פחונים לצד הדרך, פשוט יצקצק וימשיך. הוא יעצור לישון במאהל בדואי, לאכול פיתה ולשתות קפה - ולא יצליח להבין את התמונה הגדולה. אדם שנוסע מגוש עציון לירושלים ורואה אדם נוטע זיתים, זה נראה לו פסטורלי. הוא לא מבין שהאיחוד האירופי מימן את החריש והשתילה כדי להפוך את השטח הזה לפלסטיני".

"הערבים עצמם אומרים שהמאבק על הקרקע לא הסתיים, אבל אנחנו בוחרים שלא להקשיב. אדם נוסע מגוש עציון לירושלים ורואה איש נוטע זיתים, זה נראה לו פסטורלי. הוא לא מבין שהמטרה היא להפוך את השטח הזה לפלסטיני"

דויטש רואה את תפקידה של תנועת רגבים בחיבור הנקודות כדי להראות את התמונה הגדולה, כמו בציור ילדים. "היום, אחרי כמעט 20 שנות פעילות, הנוסעים בדרך ובעיקר מקבלי ההחלטות מבינים הרבה יותר טוב מה קורה ביהודה ושומרון, בגליל, בירושלים ובנגב. לא רק שאנחנו מחברים את הנקודות, אנחנו מביאים הצעות לשינוי: כמו הקמת מנהלת התיישבות במשרד הביטחון, כמו תוכנית להסדרת ההתיישבות בנגב, הקמת מחלקות קרקעות ברשויות האזוריות, הסדר מקרקעין בירושלים, רישום מקרקעין ביהודה ושומרון. כל הדברים האלה הם המלצות מדיניות שלנו שהתקבלו, הם חלק מהתוכניות שלנו ב־20 השנים האחרונות".

איך פועלת התנועה? איך היא מצליחה להשפיע על מדיניות הממשלה?

"משכנעים, משפיעים, באמצעות מחקר, דוברות, הגשת עתירות. משתמשים בכל הכלים האלה כדי לקדם מדיניות". דויטש מוריד את הכובע בפני עובדי רגבים, שסופגים בשטח אלימות ועלבונות ועדיין מבינים את גודל השעה והמשימה ופשוט ממשיכים בעשייה.

"בשוחות מאוד קשה, אבל התמונה הגדולה מעודדת. אחרי 20 שנה במערכת, כשאנחנו רואים את שינוי המדיניות ואיך השפענו עליה אנחנו מבינים שהדבר הזה עובד, שהמאמץ מניב פרי". מתברר שלא רק מאיר דויטש רואה את ההישגים הרבים של התנועה, אלא גם מדינות אירופה. לכן האיחוד הטיל על התנועה ועליו בראשה סנקציות, ולכן עצם הטלת הסנקציות - מעודדת אותו.

"אני קם בבוקר בתחושת שליחות. זכיתי. בכל יום אני הולך לעבודה בשמחה, וכך כל עובדי רגבים. בזכות השותפים שלנו בעולם אני זוכה לקבל משכורת על העבודה שאני כל כך אוהב לעשות".