מאחורי הנרטיב: הנכבה והצביעות האירופית

1. 15 במאי 1948, המועד שבו פקע תוקף המנדט הבריטי על ארץ ישראל, חל בשבת, ו' באייר תש"ח. כדי להימנע מחילול השבת הכריז דוד בן־גוריון על הקמת המדינה בערב השבת ("בין השמשות"), ה' באייר. הערבים איימו ב"נהרות של דם". כחצי שנה קודם להכרזה אמר מזכיר הליגה הערבית עזאם פאשה, דיפלומט מצרי, שהוא מקווה כי היהודים לא יכפו עליהם את המלחמה, "מפני שזאת תהיה מלחמת השמד וטבח מסוכן שיירשם בהיסטוריה כפי שנרשמו הטבח המונגולי ומלחמות מסעי הצלב". לציר הבריטי בירדן הבטיח שבכל מקרה "אנחנו נטאטא אותם אל תוך הים!".

שלוש שנים אחרי השואה עמדו היהודים שוב מול מבחן עליון על קיומם. פשרות האו"ם נדחו על ידי הערבים, והשאלה הברורה היתה "אנחנו או הם". מאורעות 7 באוקטובר 2023 המחישו לנו, 75 שנים לאחר מלחמת השחרור, מה עלול היה לקרות אז לו ניצחו הערבים. וכך, בנסיבות ההיסטוריה, הובסו הערבים, והעם היהודי הקים מחדש את ביתו הלאומי באיחור של כאלפיים שנה. הערבים, מנגד, הפכו את 15 במאי ליום אסונם, "הנכבה".

2. בחשבון היסטורי אחרון, משמעות הקינה והאבל "ביום הנכבה" היא על אי־יכולתם להשמיד את היהודים ולגרשם מכאן. כיום כבר גלוי שהדגל הפלסטיני המונף בעולם משמעותו אינה רק השמדת מדינת ישראל, אלא חורבן הציוויליזציה המערבית. אומה חפצת חיים אינה יכולה להתייחס בשוויון נפש לקיום עצרות בתוכה, המציינות את ההחמצה הגדולה של אי־השמדת היהודים. חשבו על 8 או על 9 במאי לא כיום הניצחון על גרמניה הנאצית, אלא כיום זיכרון ואֵבֶל על אי־הצלחת הנאצים לשעבד את העולם ולהשמיד את היהודים.

האמת ניתנת להיאמר: הסכסוך מעולם לא היה על האדמות שישראל תפסה ב־1967. אין מנהיג ערבי בולט המודה בזכותם ההיסטורית, המשפטית והדתית של היהודים על הארץ אפילו בגבולות 1948.

גם מנהיג "מתון" כמנסור עבאס לא מודה בזכותנו על הארץ. המקסימום שהם מוכנים להגיע אליו הוא הכרה דה־פקטו: יש פה יהודים, והם חזקים, אז מה אפשר לעשות... מה יקרה אם, חלילה, היהודים יהיו חלשים?

3. בתזמון מצמרר השבוע, בין יום הניצחון על גרמניה הנאצית לתאריך הקמת מדינת ישראל, הטיל האיחוד האירופי סנקציות קשות על אישים ועל גופים הקשורים לחלוצים בגב ההר, בשומרון ויהודה. "השומר יו"ש" הוקם לשמור על יישובים וחקלאים יהודים מטרור ערבי־פלשתיני; תנועת "רגבים" פועלת למנוע השתלטות עוינת על אדמות הארץ; "אמנה" היא תנועת בנייה והתיישבות; "נחלה" היא האחות הצעירה של אמנה, תנועת התיישבות וקניית אדמות ובתים.

למותר לציין שהגופים האלה פועלים על פי החוק הישראלי.

אירופה, שאינה מתמודדת עם הכיבוש הערבי־מוסלמי ברחובותיה, מתקשה לקבל את רעיון ריבונות היהודים על מלוא מרחבי מולדתם ההיסטורית, אף שאבותיה בוועידת סן רמו, לפני 106 שנה, הכירו בזכות היהודים על כל ארצם בגבולותיה התנ"כיים.

4. לא מפי האירופאים אנו חיים. העיצומים על חלוצינו הם פעולות אנטישמיות שהגיע הזמן להתייחס אליהן באפס סובלנות. היחסים בין ישראל לאירופה אינם חד־סטריים אלא הדדיים: גם אירופה זקוקה לנו כדי לשרוד, כיום יותר מתמיד. משרד החוץ יכול בהחלט לסמן את ראשי המסיתים במדינות השונות באירופה (אנחנו יודעים מי הם) וכן ארגונים הממומנים בחלקם על ידי ממשלות אירופיות והפועלים נגד ריבונותנו בארץ - ולהטיל עליהם סנקציות קשות משלנו, כולל איסור כניסה לכאן וחילוט רכוש וכספים.

במישור המעשי, הדבר עשוי להוריד את רמת פשעי השנאה נגד יהודים המציפה את היבשת הישנה. במישור ההיסטורי, תגובה כזאת תזקוף את קומת היהודים ותבהיר לאירופאים שהתהליך ההיסטורי של חזרת היהודים לציון - כפי שניבאו נביאי התנ"ך - גדול וחזק מכל מתנגדיו.