נאמר אתה מגיע לגיל 50. גיל יפה. שיחקת אותה. בישראל של ימינו זו בכלל שמחה מכופלת וכפולה: גם לזכות להגיע לגיל 50 בריא ואיתן, וגם לזכות לשמוח בו בחיק אוהביך וחבריך. והנה, אשת חיקך האוהבת, חברתך למסע החיים, זו שמכירה אותך יותר מכולם, אופה לך עוגה. נשמה!
על עוגת היומולדת שלי כתבה בקרם יד נעלמה "מזל טוב לאבא שי", ולצד זה לוגו של הבוסטון סלטיקס, קבוצת הכדורסל האהובה עלי. זוגתי הסתפקה בנרות עם מספר שנותיה והזלפה של לב. כשאייל, הבכור שלי, היה קטן, הכנו לו עוגה בצורת פיקאצ'ו. ראיתי גם עוגות בצורת מכונית, כדורסל, ואפילו עוגת דגל ישראל יצא לי פעם לבצוע.
אבל איילה הכינה לבעלה קישוט של חבל תלייה, וברכה קורצת: "לפעמים חלומות מתגשמים". כל אחד והחלומות שלו. כל אחד ותחביביו. כל אחד ומה שעושה לו טוב.
לא יודע מה לומר לכם. חבל תלייה על עוגה? טיפה מלחיץ, לא? טיפה לא בקונטקסט של אווירת השמחה התמימה והילדותית משהו, לא? טיפה פחות יומולדת ואולי יותר מסיבה מסוג אחר - כזאת שאני לא בטוח שאני רוצה להיות מוזמן אליה. אבל כל עוד איתמר שמח, והעוגה היתה טעימה - הכל טוב. טוב כמו חבל תלייה על צווארו של מחבל נוחבה, כשמעליו בן גביר מוחא כפיים בהתלהבות. זו גם תמונה שאני מקווה שלא אצטרך להיות נוכח במעמד צילומה. אבל משהו אומר לי שהזוג בן גביר יצליח לארגן את הפוטו־אופ הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו