אין קשר למחבלים: המסר האמיתי של בן גביר בסיכת חבל התלייה

ואז חשבתי לעצמי: "רגע, מי ראה אי־פעם בחייוחבל תלייה זהוב? איפה בדיוק תולים אנשים בחבל תלייה מוזהב?"

ואז עוד חשבתי לעצמי שמרחוק, בעין בלתי ממוקדת ומדויקת, אפשר לחשוב שמדובר בסיכתהחטופים, או בווריאציה עליה, בגלל הצבע, והדמיון בין צורת לולאת החנק לקשר הסרט הצהוב.

והמשכתי לחשוב על זה, ועלה בדעתי שהרבה יותר מאשר עידוד לתמיכה בהחלת עונש מוות על מחבלי הנוחבה,בן גבירבכלל מבקש לסמן לנו משהו אחר: קידוד פנימי, שלו מול תומכיו - אני ההפך המוחלט מהסמל ההוא, של ההם, אלה שעונדים את סיכת החטופים.

אני, אומרת הסיכה הזאת, מייצגת בדיוק את ההפך ממה שייצגה הסיכה שמשלה כאן על דשי הבגדים במשך שנתיים. למעשה, החבל וצורת העיצוב שלו, וצבעה הזהוב, הם תמונת מראה הפוכה לסרט. הפוך על ראשו. ועל תוכנו. ומשמעותו. ומטעניו.

אם סמל החטופים הוא קריאה ובחירה בחיים, אז סמל החבל הוא בחירה בהפך המוחלט - מוות. ומי שעונד על דש חולצתו סמל של מוות, הוא מישהו שמבקש מתומכיו לזכור באיזה צד של החיים הם. באיזה צד של המוסר. ובאיזה צד של הפוליטיקה. והנה לכם אייקון קטנטן שמייצג את כל הפער הפנימי בינינו, בכל כך הרבה צורות.