הכל התחיל משאלה אחת של ארדואן: כך ישראל חמקה מהמשבר העולמי

לשאלה הזו אלי כהן לא ציפה. בפברואר 2023 הוא הגיע לטורקיה כשר החוץ, לאחר רעידת אדמה קשה במיוחד. 50 אלף טורקים נהרגו בה. באותם ימים ארדואן ממילא חיפש דרכים להתפייס עם ישראל. לכן, בין היתר, הסכים לקבל משלחת חילוץ וסיוע.

כשכהן יצא לבקר את המשלחת הישראלית אי־שם בדרום המדינה, הוא קיבל הזמנה להיפגש עם הנשיא הטורקי. זו היתה ההפתעה הקטנה. כי כששוחחו כמה שעות לאחר מכן, הוא גילה לתדהמתו שהראש של ארדואן לא טרוד באסון הנורא שפקד את ארצו. במקום זאת, הוא שאל את כהן על נבכי הפוליטיקה הישראלית.

"זה נכון שבסוף 2023 אתה נכנס לתפקיד שר האנרגיה במקום ישראל כ"ץ?" שאל את השר הישראלי. מופתע עד מאוד, כהן השיב כי זהו ההסכם ובכוונתו לקיים אותו. "אם כך, חייבים (ישראל וטורקיה) להגביר את שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה", השיב המארח.

באותו רגע כהן הבין שני דברים: הראשון, איך עובד הראש של הסולטן ארדואן. השני, עד כמה שימור ופיתוח של מקורות האנרגיה הם קריטיים לתפקודה של מדינה, בפרט בעיתות חירום.

את הסיפור על פגישתו זו עם הרודן הטורקי סיפר השבוע כהן לבכירים במשרדו ולהנהלת חברת תשתיות אנרגיה (תש"א, לשעבר תשתיות נפט - תש"ן; א"כ) במפגש שערך במתקנים השמורים של החברה מדרום לאשקלון. באופן נדיר, הותר לי כעיתונאי להיכנס לאתר.

על פניו, מקום משעמם. 12 מכלים ענקיים, שבימים אלה מנופים ענקיים צובעים את חלקם באפור, במקום צהוב. משרדים, עוגן מיושן שעומד כפסל בכניסה, וזהו בעצם. אלא שלמעשה, המתחם ששומרים חמושים מפטרלים סביבו 24/7 הוא מקור החמצן של המדינה. כי אם תכולת המכלים תיעלם באופן זה או אחר - מערכות רבות מאוד במדינה פשוט יפסיקו לתפקד. אולי זה ההסבר לזמזום הכטמ"ם שנשמע פתאום מעלינו.

תשעה מתקנים מסוגים שונים מפעילה תש"א ברחבי הארץ. הניגוד בין חוסר המוּכרות לבין החשיבות שלה די מפתיע. מה שבטוח, המלחמה האחרונה הבהירה עד כמה הם קריטיים לתפקוד המדינה, בפרט בשעת חירום. שכן האתגרים אינם רק טיל איראני שחלילה יעלה את תכולת המכלים באש, אלא גם ניהול נכון של המלאים בשגרה ובחירום, היערכות נכונה למצב החירום, יכולת להמשיך לייבא דלק לאורך 50 ימי המלחמה או בהלה נטולת סיבה בציבור. כל אחד מהתרחישים האלה עלול להכניס את המערך הרגיש הזה למצוקה בזמן קצר מאוד. היו גם, כזכור, תחזיות אימה על קריסת רשת החשמל והיערכות ללילות מוחשכים.

כל זה לא קרה, בסייעתא דשמיא, אך לא פחות מכך כתוצאה מהתנהלות מושכלת וקרת רוח של גורמי המקצוע ושל כהן עצמו. האיראנים פגעו פעמיים בבתי הזיקוק במפרץ חיפה בימי המלחמה. כהן מיהר להבהיר שאין ולא יהיה שום מחסור בדלק. זה לא היה רק נכון עובדתית, אלא גם צעד שנועד להפיג כל חשש בציבור. הרי בארצנו הקטנטונת מספיק ווטסאפ אחד שבו מישהו כותב "אין דלק בתחנה, אולי זה בגלל הטיל האיראני". 20 דקות אחרי הודעה כזו - ובכל תחנות הדלק בארץ ישתרכו תורים מכאן ועד טהרן.

כדי שלא יהיה מחסור, תש"א ומשרד האנרגיה נקטו שורה של פעולות עדינות וחכמות, שנחשפות כאן לראשונה. הן שמנעו מישראל משבר שקיים במדינות רבות בעולם. למשל, משרד האנרגיה אישר לחברות הדלק להקטין את מלאי החירום שהן חייבות לשמור בימי שגרה, וכך הן יכלו לשחרר יותר דלק לשוק.

המשרד התערב בחלוקת הדלק מהמאגרים בין החברות, כך שתהיה שוויונית. המטרה היתה למנוע תחרות פרועה בימי חירום, שעלולה היתה להביא למחסור אצל אחת מהן ושוב לעורר בהלה.

במהלך אחר הוסרה ההגבלה על עגינת מכליות דלק בנות יותר מ־20 שנה במתקנים של תש"א בחיפה ובאשקלון. בשגרה יש חשש מנזקים שיגרמו כלי שיט כה ישנים, אבל המצב חייב גמישות. בדרך זו, אפשר היה לקלוט שתי מכליות ששייטו להן במזרח התיכון. הן היו מיועדות למדינה אחרת, ובתגובה לבקשת הרכש של ישראל דרשו מחיר גבוה ב־10% מהשוק. כהן הורה לשלם את הכסף, ובלבד שלא יהיה מחסור. "אפילו מבחינה כלכלית, הנזק שיכול היה להיווצר ממחסור בדלק גבוה פי כמה מאשר תוספת התשלום", הסביר. חשיבה נכונה, יש לומר.

ועוד צעד מעניין, שבמקרה זה היה חיוני מבחינה צבאית: דלק סילוני שבמקור נועד לטיסות מסחריות שממילא בוטלו הועמד לרשות חיל האוויר. כך אפשר היה להוציא לפועל את אלפי הגיחות שביצעו מטוסינו.

יתרון הדמוקרטיה

שורת הצעדים האלה ומהלכים אחרים מבהירים עד כמה מקורות אנרגיה הם מרכיב חיוני במלחמה. לא מפתיע, אפוא, לגלות כי בימי המלחמה, הנושא השני בחשיבותו בדיוני הקבינט אחרי המהלכים הצבאיים היה המצב האנרגטי של ישראל. הניהול המושכל של התחום ההכרחי הזה מנע מישראל מצב שהשתרר באסיה כבר בתחילת המלחמה, ושמתפשט גם באירופה בימים האלה.

הפיליפינים, למשל, הודיעה כי יתרות הדלק שלה ייגמרו בעוד 45 ימים. בקמבודיה ובווייטנאם, על פי הדיווחים, יש מחסור. ממשלת אוסטרליה מסבסדת נסיעה בתחבורה הציבורית כדי להקטין את הצריכה הפרטית. באירופה, בין היתר, מזנקים מחירי הטיסות עקב הפערים. "האנרגיה הזולה ביותר היא כמובן האנרגיה שאנחנו לא משתמשים בה. עלינו להפחית את הביקוש", הסבירה נשיאת האיחוד האירופי, אורוסולה פון דר ליין, לְמה בעצם היא מצפה. כל הבעיות האלה נחסכו מישראל.

"המלחמה מחדדת את ההכרח לשמר מקורות אנרגיה זמינים גם בשעת חירום", אומר כהן. חיים אביטן, יו"ר דירקטוריון תש"א, מחדד: "היא גם מביאה להכרה עולמית בכך שצריך לגוון את נתיבי האספקה, כדי שלא יהיו צווארי בקבוק כמו מצר הורמוז". שתי התובנות הללו, שאמנם לא היו חדשות אך הומחשו היטב בשבועות של הלחימה, הולידו את ההצעה המהפכנית שישראל מתכוונת להציג בהזדמנות הראשונה לנשיא טראמפ, ושנחשפת כאן לראשונה. "פרוזדור סעודיה־ישראל", כך היא נקראת באופן לא רשמי.

הרעיון הוא לשבור את המונופול האיראני על מצר הורמוז באמצעות צינור יבשתי. מוצאו בבתי הזיקוק הענקיים במזרח סעודיה, משם לירדן וממנה, דרך אזור בית שאן ועמק יזרעאל, עד למפרץ חיפה. שם הזהב השחור יוזרם למכליות שייקחו אותו לאירופה.

"מדובר בהשקעה לא גדולה יחסית. 5 מיליארד דולר בסך הכל", אומר עוזי לוין, מנכ"ל תש"א. "החשבון הוא כזה: דרך הורמוז עברו כ־20 מיליון חביות ביום. כדי למלא את החוסר, כ־6 מיליון, הסעודים כבר מזרימים מזרחה בצינור קיים עד ינבוע, ומשם במכליות לאירופה דרך תעלת סואץ. איחוד האמירויות מוציאה כ־2 מיליון חביות ביום דרך נמל פוג'יירה. ככה היא עוקפת את מצר הורמוז. ארה"ב מוציאה דרך ונצואלה כ־6 מיליון חביות, ומדינות בעולם משחררות מלאים אסטרטגיים כדי להקל את המחסור. בסך הכל יש כ־14 מיליון מתוך 20".

אגב, כתוצאה מהירי האיראני הכבד, רק מתקן הנזלת הגז בקטאר ספג פגיעות שעדיין לא אפשרו לו לחזור לפעולה. בתי הזיקוק של שאר הנסיכויות מתפקדים כרגיל. מין צחוק הגורל שכזה.

על כל פנים, ישראל מציעה מסלול נוסף שישלים את 6 מיליון החביות החסרות, ורוצה לשכנע גם את האירופאים וגם את האמריקנים שההשקעה בצינור החדש לא רק משתלמת להם, אלא גם ממש הכרחית. "הבעיה של הורמוז נגמרה. זה ייקח שנתיים או שלוש, אבל העולם יחפש פתרון. הוא כבר מחפש. הרחבת נתיבי הסחר שאנחנו מציעים מגדילה את ההיצע ומורידה את המחירים. זה דבר שטוב לעולם בכלל, ולארה"ב בפרט. אנחנו נותנים פה פתרון מותאם לשעה בשת"פ עם מדינות המפרץ. עוד לפני סאגת הורמוז כבר הצגנו רעיון כזה לאמריקנים. מדינת ישראל תהיה השער לאירופה, וכל זה משתלב עם חזון ה־IMAC (חיבור יבשתי בין אסיה לאירופה)", אומר כהן.

בחזרה לארדואן. כמי שהולך ומגדיל את השפעתו הבינלאומית, וכאמור מחשיב מאוד את האנרגיה, גם הטורקי צפוי להציע לטראמפ ולמפרציות צינור קרקעי כחלופה למצר האיראני. אדרבה, המסלול שלו יכול לכלול חיבור יבשתי ישיר, בלי צורך להעמיס אוניות, מסעודיה דרך ירדן לסוריה, וממנה לטורקיה והיישר לאירופה. אפשרות נוספת היא שסעודיה פשוט תרחיב את היצוא שלה דרך ינבוע בלי להזדקק למדינות אחרות. כהן ואנשיו מודעים לתחרות וערוכים לקרב השיווקי. בתמצית, לעומת מצרים וסוריה, שאינן דמוקרטיות ושעברו מהפכות, ישראל מציעה יציבות ואחריות.

אם האירופאים ו/או האמריקנים ישתכנעו וישקיעו - הצינור האזורי החדש יכול להיות מוכן כבר ב־2030. ומכיוון שטראמפ מתכוון לחנוק את האיראנים עוד זמן רב, נראה שהרעיון הזה בא בזמן הנכון.