"טראמפ זעם": התרגיל המכוער של קטאר נחשף

זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה, הודיעה קטאר על הפסקת פעילות מתקן ההנזלה של הגז הטבעי, בשל פגיעה איראנית. ההשלכות הגיעו מייד, בדמות מחיקת עודף הגז בעולם וזינוק במחירי האנרגיה. ארה"ב רגישה מאוד למחירי האנרגיה - במיוחד הנשיא הזה, שחזר לשלטון על גלי ההדף של האינפלציה המסחררת.

אבל אז עדכן מי שעדכן את הנשיא שיכול להיות שמדובר במזימה רחבה יותר: תיאום בין איראן וקטאר על סגירת המתקן כדי להפעיל לחץ לסיום המלחמה. לפי הטענה, טראמפ זעם והבהיר שזה לא יימשך.

מצוקת הקטארים נוגעת ללב: בלי איראן אין צורך בבסיס אמריקני קדמי בדוחא, ובלי בסיס אמריקני השפעת נסיכות הגז מתנדפת. אולי זו הסיבה שהקטארים הפנו מאז תחילת המלחמה כמה מסרים מפויסים מאוד לישראל; פתאום הפצצות ישראליות לא מתוארות באל-ג'זירה כרצח עם. בקצב הזה, אפילו טאקר קרלסון, שמשומן בכסף קטארי ענק, עוד יגלה מחדש את נפלאות העם היהודי.

להם מגיע, אבל גם ידידים גדולים משלנו, כמו האמירויות, הם בצד הסופג של המלחמה. לטובתם ולטובתנו כדאי שהמלחמה תסתיים בהכרעה חד-משמעית. הם, בניגוד אלינו, לא בנו מדינה תחת אש. אם יהפכו לקו ראשון בשנים הקרובות, אנחנו אלה שנוכתר כאשמים, על כל ההשלכות הבעייתיות.

בצר להם, עשויים ראשי קטאר לגרש משטחם את חמאס. התירוץ הוא היעדר הגינוי למתקפות האיראניות. הסיבה האמיתית היא רצון להתקרב למערב. סופו האפשרי של משטר האייתוללות מסמן גם את סוף עידן התיווך. אם אין אימפריית טרור שיעי, אין חטופים להחזיר, מלחמות לסיים, כסף לשמן.

גם לראשי חמאס לא קל, כמובן. בטורקיה ספק אם יקבלו אותם, בטח כאשר ארדואן גילה שטראמפ, אותו החשיב כנמצא בכיסו, מנהל רומן סודי וממושך עם הכורדים שנואי נפשו.

ובעיקר, מה עושים כשאבא מפציץ את אמא? השבוע נפתחה שגרירות איראן בדוחא לניחומים על מות חמינאי. האיראנים ציפו שאחרי כל כך הרבה שנים של שיתוף פעולה, ראשי הארגון יבואו לנחם. מצד שני, זהו לא מסר שיתקבל יפה אצל הקטארים בימים שבהם הם חוטפים טילים בליסטיים. התלבטו, והתלבטו, והסוכה, עד עתה, נותרה ריקה.

הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר