עם התקדמות המערכה באיראן, נראה כי הלחץ המופעל על המשטר מתחיל לייצר סדקים ראשונים בהנהגתו. הקושי לקיים תהליך קבלת החלטות סדור, ולהעביר הנחיות רציפות וברורות לגורמים בשטח, רק גובר; והסיכוי שישראל וארה"ב ימשיכו את המערכה, ואף ירחיבו אותה, מעלה את השאלה: האם נותרו בידי איראן יכולות משמעותיות שטרם הופעלו, במיוחד אם הנהגת המשטר תגיע למצב של "תמות נפשי עם פלשתים"?
התשובה היא שמבחינת אמצעי לחימה, ספק אם בידי המשטר יכולות דרמטיות שלא נעשה בהן כבר שימוש נגד ישראל. השיגור האחרון של טילי ח'ורמשהר-4 עשוי להיות אחד הקלפים האחרונים בארסנל המתקדם של משמרות המהפכה. אמנם איראן יכולה להמשיך ולאתגר את ישראל באמצעות ירי אינטנסיבי יותר, בכפוף למספר המשגרים והטילים שנותרו בידיה; אך אין בידיה יכולת גרעינית מבצעית שאפשר להשתמש בה. גם יכולת כימית אינה עומדת על הפרק, בין היתר בשל האיסור שהטיל בעבר ח'ומייני על עיסוק בתחום זה.
לעיתים עולה גם התרחיש של שימוש ב"פצצה מלוכלכת", כלומר מטען נפץ המפזר חומר רדיואקטיבי ללא תהליך ביקוע גרעיני, אולם במקרים רבים מדובר בהגזמה ביחס ליכולות האיראניות וגם ביחס להשפעה האמיתית של נשק כזה.
גם לו לאיראן היתה יכולת כזו, הרווח המבצעי ממנה מוגבל מאוד - בעוד הנזקים המדיניים והאסטרטגיים עלולים להיות חמורים במיוחד. בעבר אמנם דווח שטהרן מפתחת אמצעי לחימה "מנטרלים", אך ספק אם מדובר ביכולת שתשנה את מהלך המערכה או שאפשר להשתמש בה באופן משמעותי.
לעומת זאת, איראן בהחלט יכולה להעלות את גובה הלהבות בזירה האזורית, בעיקר מול מדינות המפרץ. היא עשויה לנסות לפגוע במתקני ההתפלה במדינות אלו, לצד פגיעה באתרי הפקה ואחסון של נפט וגז - מהלך שעלול לגרום להן נזק כלכלי משמעותי ולהוביל לעלייה חדה במחירי האנרגיה בעולם. במקביל, ברפובליקה האסלאמית יכולים ללחוץ על החות'ים להשתלב עמוק יותר במערכה, באופן שיגביר את הלחץ על העורף הישראלי ואולי גם על מדינות המפרץ.
מי כן צריך לדאוג?
בניגוד לאיומים הנשמעים מטהרן, נראה כי איראן אינה מחזיקה "נשק שובר שוויון" בארסנל שלה. אין פירוש הדבר שיש לזלזל באיום: המשך הירי, במיוחד של טילים מדויקים דוגמת פאתח וח'ורמשהר, עדיין מציב איום משמעותי על העורף הישראלי. עם זאת, האיום המשמעותי ביותר של איראן אינו דווקא כלפי ישראל — אלא כלפי מדינות המפרץ, שעלולות למצוא את עצמן משלמות את המחיר הכבד ביותר אם המערכה תוסיף להסלים.
הכותב הוא חוקר בכיר בתוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי הביטחון הלאומי (INSS)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו