הארסנל של טהרן: אלו כלי הנשק שעומדים לרשות איראן נגד ישראל

מבצע "שאגת הארי" שנפתח הבוקר (שבת) הוביל מיליוני ישראלים למקלטים מחשש מפגיעה מטילים ומל"טים שיירו האיראנים משטחה של איראן לעבר ישראל. אך מה בעצם ידוע לנו על המערך שפיתחה טהרן על מנת לאיים על ישראל, על יכולותיו וחסרונותיו? 

 טהרן החלה בפיתוח מערך זה לאחר שהבינה במהלך מלחמת איראן-עיראק כי חסר לה נשק לפגיעה בעומק שטח האויב. האיראנים מצאו את עצמם חסרי אונים שעה שטילי הסקאד של סדאם חוסיין היכו בערי איראן באלפים. במשך עשורים הקדישה טהרן את מיטב המוחות והכישורים ההנדסיים של העם האיראני לצורך פיתוח מערך הטילים. כיום מערך הטילים הבליסטיים של איראן הוא אחד המפותחים בעולם, והוא כולל כמה עצי טכנולוגיה שונים של פיתוח שנמשך שנים והוביל לכמה כלי נשק מרשימים ומעוררי אימה.

במהלך עשורים של ניסוי וטעיה פיתחו האיראנים חמש "משפחות" של טילים בליסטיים לטווחים שונים. הראשונה שבהם הוא עץ הטכנולוגיה של טילי ה"שיהאב" שפותחו לראשונה כהנדסה לאחור של טילי סקאד שקיבלה איראן מלוב.  מאז תחילת שנות ה-90 משפרת איראן את הטילים הללו, שהפכו לנפוצים ביותר בארסנל ההרס של המשטר. בין טילים אלו נמצאים ה"עימאד" וה"קאדר", שיכולים להגיע לשטחה של ישראל ותוארו על ידי האראנים כ"קשים במיוחד ליירוט".  החיסרון של טילים אלו היא העובדה שהם עושים שימוש בדלק נוזלי, שדורש זמן לתדלק ובמשגרים ניידים שהם גדולים ופגיעים. 

ה"משפחה" השנייה של הטילים הבליסטיים האיראנים היא משפחת ה"פתח", שבה מגוון גדול של טילים שהמקור לפיתוחם היה הרקטה הסובייטית "לונה".  משפחת ה"פתח" כוללת טילים רבים לשימושים שונים, כמו תקיפת ספינות, אך נמצאים בה גם טילים המסוגלים לפגוע בישראל ובעלי יכולות תמרון מסויימות כמו טילי "חייבר שקאן". 

הקבוצה השלישית של הטילים הבליסטיים של איראן היא "משפחת" הסג'יל. מדובר בפיתוח איראני מקורי לגמרי ו היא כוללת טילים בליסטיים בעלי טווח ארוך ומשקל ראש נפץ כבד. חלק מטילים אלו יכולים לפגוע בלב שטחה של אירופה. מדובר בטילים יקירים ונדירים עם משגר נייד מסורבל שקל לאתר אותו ולפגוע בו. 

הקבוצה הרביעית של הטילים הבליסטיים היא "משפחת" "חורמשהאר", קרויים על שם עיר בדרום איראן שהפכה לסמל עבור המשטר האיראני במהלך מלחמת איראן-עיראק. מדובר בטילים כבדים שפותחו ממקור צפון קוריאני עם ראש נפץ אדיר של 1.7 טון שיכול להתפצל למספר ראשים נפרדים עצמאיים. סיוט עבור מערכות הגנה אווירית ליירט. במהלך מבצע עם כלביא הודיעה איראן כי עשתה שימוש בטיל חורמשהאר 4.  קבוצה חמישית נוספת היא "משפחת" כלי התקיפה ההיפרסוניים, טילים המגיעים במסלול חריג ומהירות גלישה עצומה המקשה על יירוטם,  אך לא ברור בשלב זה אם לאיראן יש כלל פריטים מבצעיים מקבוצה זו. 

מתוך מערך זה  של עשרות דגמים, שלושה טילים רלוונטיים במיוחד לירי לעבר ישראל. השיהאב 3, פיתוח איראני של טיל הנונדונג הצפון קוריאני ושני הדגמים המשודרגים שלו ה"ג'אדר" וה"עימאד". נוסף על אלו, איראן מתהדרת בטיל בליסטי בעל דלק מוצק בשם "חייבר שייחאן", עם טווח אדיר של יותר מ-2,000 קילומטרים.

מדובר בטילים שקשה מאוד ליירט, בעלי ראשי קרב מרובים ויכולת להטעות מערכות הגנה. איראן עשתה בהם שימוש במהלך התקיפה על ישראל במהלך מבצע עם כלביא לצד שימוש בטילים מיושנים יותר. במתקפה בחודש אפריל למשל, מתוך מאות החימושים שנורו לישראל איראן, רק כמה טילים בליסטיים הצליחו לפגוע בשטחה של ישראל מבלי להיות מיורטים. איראן ירתה בין 110 ל-130 טילים כאלו, רובם הגדול משטחה וחלק קטן מתימן. במהלך מבצע עם כלביא ירתה איראן יותר מ-500 טילים בליסטיים לעבר ישראל, אך גם איבדה משגרים רבים לתקיפות חיל האוויר. 

האנליסט הצבאי האמריקני ראיין מקבת' מסביר: "אני חושב שהרבה מהמגבלה של איראן נובע מכמות המשגרים שיש בידה. גם אם יש לך 2,000 טילים ורק מאה משגרים ניידים, אתה יכול לירות רק מאה טילים במטח אחד". מקבת' מסביר כי רוב דגמי הטילים שבידי האיראנים הם פיתוח של קונספט סובייטי, שדורש שיגור של הטילים ממשגר נייד ולא מבורות שיגור או מחסניות מוכנות מראש, כפי שעושה הצבא האמריקני.

המשמעות היא שדרוש זמן רב להציב את הטיל לשיגור, לתדלק אותו ולהביאו למצב של מוכנות ירי. מקבת' טוען כי לצוות איראני מיומן יכול לקחת לפחות שש שעות להכין טיל שכזה לשיגור ולצוות פחות מיומן זה יכול לקחת כמעט יממה. אחרי הפגיעות הקטלניות במבצע "עם כלביא", לא ברור כמה משגרים ניידים נותרו בידי איראן ועוד פחות מכך מה רמת האימון והיכולת של הצוותים, שרבים מהם נפגעו בלחימה שהתרחשה בחודש יוני.