מפלצת מתחת לאף: לישראל היו הזדמנויות לזהות בזמן את האיום החות'י, כולן הוחמצו

בדו"חות שיעסקו במחדל המודיעין שקדם למלחמת חרבות ברזל, החות'ים צפויים לזכות לפרק נכבד. במשך קרוב לעשור התהווה בתימן איום צבאי חדש על ישראל. אבל תשומת לב רבה הוא לא קיבל - וזאת בשל איומים שנחשבו למשמעותיים וקרובים יותר, דוגמת האיום האיראני, חיזבאללה וחמאס. החות'ים אמנם הוזכרו בתדרוכים ובהערכות מצב במערכת הביטחון הישראלית, אך כמעט כבדרך אגב. אף שבישראל ידעו היטב שבידי החות'ים יכולת לירי ארוך טווח, היה מי שהופתע כשהם בחרו לשגר לעברנו עשרות טילים וכטב"מים, ואף הגבירו את הקצב ככל שחלף הזמן. למעשה, לפי נתוני הצבא, מתוך עשרות הטילים ששוגרו לישראל, כ-45 חצו לשטח ישראל, יותר מ-25 מהם מאמצע חודש מארס, אז חידש צה"ל את הלחימה ברצועת עזה.

במהלך חודשי הלחימה הארוכים הציגו לוחמי ההגנה האווירית נתוני יירוט פנומנליים - יותר מ-90 אחוזים; אבל בהגנה, כפי שהוכח שוב שוב במלחמה, אין מאה אחוזים - וההחמצות הבודדות עלולות לגרום נזק גדול. למרבה הצער, הטיל התימני האחרון שהוחמץ לפני כשבועיים - הן על-ידי מערכת הת'אאד האמריקנית והן על-ידי ה"חץ" הישראלי - פער מכתש עמוק בנמל התעופה הבינלאומי הראשי של ישראל, העניק הישג תודעתי משמעותי לחות'ים, וגרם לכך שעשרות חברות תעופה זרות ביטלו את טיסותיהן לישראל עד להודעה חדשה. בניגוד לטענת החות'ים, הטילים שמשוגרים לישראל אינם היפר-סוניים, ואין להם יכולות תמרון מיוחדות, אבל גם במערכות החץ והת'אאד מתגלים לעיתים כשלי יירוט, בכל פעם מסיבה שונה.

ניסוי הכלים האיראני

כדי לנסות ולהבין כיצד אפשר - אם בכלל - להתמודד עם האיום החות'י, כדאי לחזור לשורשי הארגון ולנסיבות שהובילו להקמתו. החות'ים הם תנועה שיעית קיצונית, שצמחה במחוז סעדה שבצפון תימן, בין השאר בחסות הזנחה מצד ממשלת תימן והתגברות הקנאות השיעית במדינה בעקבות המהפכה באיראן. בתימן אין תשתיות מחשוב ותקשורת מתקדמות ומערביות, וגם החות'ים עצמם חיים בפשטות ומתבססים על גורמים שבטיים המפוזרים במרחקים גדולים זה מזה.

החות'ים מקדמים אידיאולוגיה אנטי מערבית מובהקת, שחרתה על דגלה את הסיסמה: "מוות לאמריקה, מוות לישראל, הבוז ליהודים, ניצחון לאסלאם". בדומה לחמאס ולחיזבאללה, גם הם מחזיקים בזרוע אזרחית המתיימרת לספק שירותים לציבור, ובמקביל מפעילים זרוע של חמושים - שהפכה לצבא של ממש.

כיוון פעולה אפשרי נגד החות'ים הוא פגיעה באיראן, שמממנת ומחמשת אותם. אלא שזה לא בהכרח יוביל להפסקת השיגורים, שכן החות'ים אינם כפופים ישירות למשטר בטהרן 

ב-2004 החלו החות'ים להתקומם באופן בלתי מאורגן כלפי השלטונות המקומיים, שניסו לנקוט כלפיהם יד קשה; אלא שזה, למרבה האירוניה, דווקא חיזק אותם. האביב הערבי, שפרץ ב-2011, העניק לחות'ים רוח גבית, ועד סוף 2014 הם הצליחו להשתלט על צנעא הבירה, ומאז הפכו לכוח שלטוני דה-פקטו בצפון תימן.

בין השנים 2015 לאפריל 2022 נלחמו החות'ים בקואליציה של מדינות ערביות סוניות, בראשות סעודיה ואיחוד האמירויות, שניסו להחזיר לשלטון בתימן את הממשלה הסונית הקודמת. החות'ים קיבלו במהלך התקופה סיוע מאיראן, שהזרימה להם כסף רב וכמויות עצומות של תחמושת, נשק אישי, טילים וכטב"מים. האיראנים, במידה רבה, השתמשו בעימות של החות'ים עם המדינות הסוניות כמעין מעבדת קרב לבחינת יעילות כלי הנשק שלהם.

במהלך שבע שנות המלחמה, שיגרו החות'ים טילים נגד ערב הסעודית, כמו גם כלי טיס בלתי מאוישים. היעדים היו מרכזי אוכלוסייה, בסיסים צבאיים ומתקני תשתית, בעורף ובחזית של ערב הסעודית. הטווח המירבי של הטילים ששיגרו החות'ים במהלך המלחמה היה כ-1,200 קילומטרים.

"יש איומים דחופים יותר"

בשלב זה, בישראל רק עקבו מרחוק אחר המתרחש, אם כי כמה נורות אדומות נדלקו בעקבות שורת תקיפות קשות לעבר סעודיה ואיחוד האמירויות - ובמיוחד לאחר שבמארס 2021 שיגרו החות'ים מטח טילים לעבר מתקני הנפט של חברת ארמקו בסעודיה. כבר למחרת, מיהרו משמרות המהפכה באיראן לאיים על ישראל באמצעות יצירת קישור מרומז בין המתקפה החות'ית לבין האפשרות למתקפה על אילת - איום שהיווה דוגמה לתפיסת העולם האיראנית, שרואה את החות'ים כקלף מיקוח במאבקם נגד ישראל, תוך התייחסות לארגון התימני כיחידה של משמרות המהפכה.

בתום המלחמה עם המדינות הסוניות, נותר בידי החות'ים ארסנל לא מבוטל של כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים ארוכי טווח. היה בישראל מי שטען כבר אז כי לאחר שתסתיים המלחמה של החות'ים בסעודיה, יפנו החות'ים את נשקם כלפי ישראל. ביוני 2022, למשל, שר הביטחון דאז בני גנץ התייחס בנאום שנשא לאיום המל"טים וטילי השיוט החות'יים, ואמר כי בשנה האחרונה "גדל מספר הפריטים" - וכי החות'ים "מחזיקים בעשרות מהם, בניגוד לאמברגו הבינלאומי שהוטל עליהם". פחות מחודש לפני 7 באוקטובר 2023, הציגו החות'ים טיל חדש בעל טווח משמעותי – שמטרתו, לפי כל ההערכות, ישראל. אף על פי כן, איסוף המודיעין על יכולותיהם לא זכה להקצאת קשב ומשאבים משמעותיים, משום שזירה זו נחשבה משנית לעומת חמאס, חיזבאללה ואיראן.

בישראל רק עקבו מרחוק אחר המתרחש, אם כי כמה נורות אדומות נדלקו בעקבות שורת תקיפות קשות - ובמיוחד במארס 2021, כשהחות'ים שיגרו טילים לעבר מתקני נפט בסעודיה

ב-27 באוקטובר 2023, הגיעו לראשונה כלי טיס בלתי מאוישים מתימן למפרץ אילת – ויורטו. ארבעה ימים לאחר מכן, שיגרו החות'ים לראשונה טיל קרקע-קרקע לעבר ישראל. מאז הם כורכים את תקיפותיהם במבצע בעזה: כשישראל מפסיקה – הם נרגעים, וכשישראל מחדשת את הלחימה – הם מגבירים את האש, ולאחרונה גם את הקצב.

עבור רבים בישראל מדובר באויב מבלבל – אמנם פרימיטיבי למראה, אך כזה שמחזיק ביכולות צבאיות מתקדמות הנשענות על גב מדינתי. כעת, לאחר שחיזבאללה וחמאס נחלשו, החות'ים תופסים את ההובלה בציר השיעי, וההשפעה שלהם ניכרת: אזעקות רבות שמכניסות מיליוני ישראלים למרחבים מוגנים, ופגיעה בתשתיות, שגורמת לנזק כלכלי ותחבורתי קשה. העובדה שהחות'ים נותרו השחקן המשמעותי בפעילות נגד ישראל - רק חיזקה ועודה מחזקת את ביטחונם העצמי ואת המוטיבציה שלהם להמשיך ולפעול.

במשך כארבעה חודשים נמנעה ישראל מלפעול צבאית נגד החות'ים, והשאירה את הזירה לארצות הברית. האמריקנים ביצעו מאות תקיפות, אך אלו לא מנעו את המשך השיגורים. למעשה, על פי ההערכות, החות'ים ממשיכים לייצר מדי שבוע בשבוע טילים בודדים, וברשותם יש עשרות רבות אם לא מאות טילים שהם יכולים להמשיך ולשגר לעבר ישראל.

מרוחקים, מבודדים, עקשנים

ישראל הספיקה לתקוף כמה פעמים בתימן, ונדמה כי היא מתמקדת בעיקר בניסיון לפגוע בחות'ים כלכלית – דרך תשתיות נמלי התעופה והנמלים הימיים. רק ביום שישי האחרון תקפה ישראל את הנמלים המשמשים את החות'ים להצטיידות ולאספקה. אלא שעל פי ההערכות, בעוד כחודש יוכלו החות'ים לחזור ולהשתמש בנמלים שנפגעו, ובסוף השבוע האחרון הם כבר חזרו להשתמש בנמל התעופה שהותקף שבוע קודם לכן. לא זו בלבד, אלא שניסיון העבר מלמד כי התקיפות הישראליות והאמריקניות לא מונעות מהארגון להמשיך בירי לעבר ישראל; גם השיקול הכלכלי של החות'ים, לנוכח תנאי המחיה הירודים שלהם, לא משמעותי דיו כדי שהתקיפות יוכלו להרתיע אותם.

המרחק הגדול בין תימן לבין ישראל מקשה מאוד על תקיפות שוטפות מהאוויר. ספק אם ניתן להכריע את החות'ים באופן צבאי, במיוחד כשיכולת השרידות שלהם גבוהה מאוד, כיוון שהם חיים באזורים מבודדים ומצליחים לשרוד גם תחת לחץ ממושך.

בנאום שנשא ביוני 2022, התייחס שר הביטחון דאז גנץ לאיום החות'י המתהווה: "הם מחזיקים בעשרות מל"טים וטילים, בניגוד לאמברגו הבינלאומי שהוטל עליהם"

למעשה, המלחמה בישראל גרמה לחות'ים להפוך מגורם שולי ודי עלום, לשחקן מרכזי בזירה האזורית, ולבעיה שמעסיקה את האזור כולו. בתוך זמן קצר, הצליחו החות'ים לפגוע קשה בכלכלה המצרית, לשתק את נמל אילת, ולמרות המערכה נגדם הם רק מגבירים את ההשפעה שלהם על הנעשה באזור. לשמחתם, אפילו האמריקנים החליטו להפסיק לפעול נגדם לאחרונה, בנימוק שהם "נכנעו", כלשון נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

יש שטוענים שאת החות'ים, בדומה לחמאס ולחיזבאללה, אפשר להביס רק באמצעות "בוטס און זה גראונד", כלומר באמצעות מלחמה קרקעית – מהלך שישראל אינה שוקלת, מן הסתם. גם כוחות מקומיים בתימן, שמתנגדים לחות'ים, לא יוכלו להצליח בלי תמיכה חיצונית רחבה של מעצמה. כיוון נוסף שנשקל הוא כמובן פגיעה באיראן - שמחמשת ומממנת את החות'ים – אך גם צעד זה לא בהכרח יוביל להפסקת השיגורים, שכן החות'ים אינם כפופים ישירות למשטר האיראני.

בשורה התחתונה, נכון לרגע זה איש בישראל לא אופטימי שיהיה אפשר להפסיק את שיגורי הטילים של החות'ים לעבר ישראל בכוח הזרוע בלבד, וייתכן שהאזעקות התכופות שמכניסות מיליונים למרחבים מוגנים יימשכו כל עוד החות'ים יבחרו לשגר טילים.