"איך כריש הורג לווייתן?" שואל פרנסיס אנדרווד בסדרה המפורסמת "בית הקלפים". "ביס אחרי ביס", הוא משיב, ובכך מזהה את האסטרטגיה שאימץ ראש הממשלה נתניהו ב־8 באוקטובר 2023. בצמרת הישראלית לא הבינו ולא האמינו עד לרגע האחרון שאחרי כל מה שקרה במזרח התיכון בשלוש השנים האחרונות עלי חמינאי ועוזריו מתכנסים פיזית יחדיו, בארמונו בשבת בבוקר. הם אפילו לא ממש התחבאו במעבה האדמה.
"הם לא רואים את ההיערכות האמריקנית? הם לא זוכרים איך התחיל 'עם כלביא'? הם שכחו מה קרה לנסראללה?!",תהו הבכירים הישראלים כאשר הגיע המידע על הישיבה המתוכננת של המנהיג העליון ואנשיו.
התשובה לשאלה הזו מוכרת מדי לאוזן הישראלית, והיא מתמצה במילה אחת: קונספציה. על אף כל הסימנים, ולמרות כל מה שקרה להם ולגרורות שלהם מאז פרוץ המלחמה, בכירי הרפובליקה האסלאמית לא הבינו את המתרחש. הם האמינו לצ'יזבטים שסיפרו לעצמם ולחמינאי, שלפיהם איראן בלתי מנוצחת.
המציאות כמובן אחרת. ביס אחרי ביס, בסבלנות, בערמומיות, אם צריך - בנחישות, ותוך דבקות במטרה, נתניהו - כן נתניהו, גם אנשים שפחות אוהבים אותו מודים בכך - הוא זה שחתר אל היעד. רתם מנהיגים, סגר קצוות, ואם צריך טס בעצמו לוושינגטון ל־30 שעות, כדי לדבר אישית עם טראמפ ולוודא שישמע את מה שהוא צריך לשמוע. כך מתאר גורם בכיר שהיה בין מקבלי ההחלטות את הדרך הארוכה והקשה שעברנו עד לרגע הזה.
שכן מלכתחילה היה ברור שאיראן עמדה מאחורי הטבח. אולם השאלה היתה איך מדינה קטנה, שזה עתה ניצלה מהשמדה, תוכל לנצח ענק גדול, אימתני ורחוק. כי עם כל הכבוד, יותר מ־1,600 ק"מ מפרידים בינינו לבינה. שטחה גדול פי 75 משלנו. היא מונה יותר מ־90 מיליון איש, לעומת 10 אצלנו. ובכלל, פרס היא מעצמה היסטורית עם כישורים ויכולות, ולא מדינה נחשלת. רק השבוע קראנו על פרק אחד בעברה במגילת אסתר. לא בקלות מכניעים כוח כזה. שלא לדבר על כך שקודם כל היה צריך לקום על הרגליים אחרי הטבח.
האמריקנים רוצים בהצלחת הטייסים הישראלים לא פחות. כשהסתיים התדלוק והצינור נותק, חתם המפעיל את דבריו באיחול עסיסי שיובא כאן במילים הנקיות "תדפקו אותם"
לכן החליט נתניהו לעבוד בסדר טורי. קודם חמאס, אחר כך חיזבאללה, בסוף האויב הגדול. לכן למשל דחה את ההצעה של גלנט והרצי הלוי ב־11 באוקטובר לפתוח חזית בצפון. גם בהמשך, שמירה על הסדר לא היתה תמיד קלה. כי איראן התערבה ישירות בהתקפה הראשונה שלה על ישראל באפריל 2024, כששיגרה 170 כטב"מים ו־150 טילים. היו אז סיבה והזדמנות להפנות את עיקר האש אליה. ובכל זאת, התגובה הישראלית להתקפה היתה "דרדל'ה", כפי שכינה אותה איתמר בן גביר. למה? כי אותם חודשים עדיין הוקדשו להכרעת חמאס.
בשלב הבא, קיץ 2024, חיזבאללה הוכה שוק על ירך בפעולת הביפרים ובחיסול בכיריו. זה היה מחיר הבחירה המוטעית של נסראללה להתערב במלחמה. תוצר הלוואי של ההישג הזה היה נפילת משטר אסד וקריסת הציר האיראני. כך נפתחו השמיים בדרך לטהרן. רק אז בשלו התנאים לנגוס בקרביים של הלווייתן, לא רק בסנפירים שלו.
גם התהליך הזה היה הדרגתי. קודם פעולה נקודתית להפגנת יכולות. לאחר מכן מבצע "ימי תשובה", באוקטובר 2024, שכלל גל תקיפות אחד נגד המתקנים לייצור טילים ומערכות הגנה אווירית. פעולה זו באה לאחר ההתקפה האיראנית השנייה, שאותה ספגנו בתגובה לחיסול נסראללה. בהמשך, יוני 2025, יצאנו לבדנו למבצע "עם כלביא", שהסתיים בהפצצה האמריקנית על הכורים הגרעיניים בנתנז ובפורדו. כך קצב הנשיכות ועוצמתן הלך וגדל, אך עדיין לא הגיע הרגע לוודא הריגה.
כי במבצע עם כלביא המטרה היתה שלילת יכולות צבאיות מאיראן, ועדיין לא חיסול המשטר. איש לא היה מזיל דמעה אם כבר אז זה היה קורה, אך ישראל או ארה"ב לא הציבו יעד כזה. בשבת האחרונה, לעומת זאת, אחרי ריטוש האיברים הפנימיים של הענק האיראני, הגיעה השעה לחתוך את ראשו. גם לנו, גם לאמריקנים, לא חסרות סיבות.
צילום: דובר צה"ל
לכן בסיבוב הנוכחי היעד אינו רק פגיעה ביכולות המבצעיות של הרפובליקה האסלאמית. זו בהחלט מטרה גדולה ומרכזית שארה"ב וישראל משקיעות בה מאמץ עצום. אך מעבר לה יש מטרת־על. היא אמנם לא נאמרת רשמית, אך בכירים ישראלים ואמריקנים מאשרים שהיא שם. מיטוט משטר האייתוללות. לשם חותרים טראמפ ונתניהו.
אין ודאות שמטרת־העל תושג. עם זאת, בשתי המדינות מציינים כי מכת הפתיחה היתה מוצלחת והתוכניות המבצעיות מתקדמות מהר מהמתוכנן. בשבועות הקרובים "שני חילות האוויר הטובים בעולם", כפי שהגדיר זאת שר המלחמה האמריקני פיט הגסת', ימשיכו להשמיד כל תשתית שלטונית של משטר האייתוללות עד שפשוט לא יוכל לתפקד. מובן שבכירי השלטון יחוסלו, כפי שאיים ברורות שר הביטחון ישראל כ"ץ.
בד בבד, מיליציות חמושות ינגסו באחיזה הקרקעית של המשטר במרחבי המדינה. הן לא בהכרח יתפסו את השלטון המרכזי, אבל בהחלט יזרעו כאוס שאמור לזעזע אותו. בסוף הדרך, זו לפחות הכוונה, המשטר עצמו ייפול. לא מיותר לציין שכבר השבוע האייתוללות דחו עד להודעה חדשה את הלווייתו של הצורר עלי חמינאי. גם "מנהיג עליון" חדש הם לא הצליחו לבחור. אלה סימנים שאנחנו בדרך הנכונה.
בכירים בישראל שהיו שותפים לדיונים ולהחלטות מדגישים שגם אם המשטר ישרוד, עדיין היה הכרח מבצעי לצאת לפעולה. לדבריהם, אפילו אם נמצא את עצמנו בסבבים מול איראן פעם בחצי שנה, אלה עדיפים ממציאות שבה איראן מפתחת ארסנל של מאות טילים בליסטיים.
הסיבה לכך היא שחומת הטילים הזו נועדה להגן על בניית הנשק הלא קונבנציונלי של איראן. כך שבבוא העת איש לא יעז להפציץ את תשתיות הגרעין שלה, מחשש לספוג מאות טילים ואלפי כטב"מים, בכמויות גדולות פי כמה מאלה ששיגרה השבוע המדינה הסוררת עלינו ועל יתר שכנותיה. לכן לא היה מנוס מלפעול כאן ועכשיו. לכן גם בדרג המדיני וגם בזה הצבאי מגדירים את המערכה הזו כקיומית. כך או כך, מבצע "שאגת הארי", שהאמריקנים קוראים לו "זעם אפי", החל בסמוך לחג המציין את נס פורים. הוא מתוכנן להפליא, ונכון לאמצע השבוע מתקדם על פי האמריקנים במהירות גבוהה משתוכנן. כאשר תושלם הפלת השלטון, יינתן האות לעם האיראני לצאת לרחובות. זה כנראה יקרה בתוך שלושה או ארבעה שבועות.
כך, אם הכל יתקדם כמצופה, פעולת ההצלה שהחלה בסמיכות לפורים תסתיים בקירוב לחג הפסח. חג החירות היהודי יהפוך להיות גם חג העצמאות של האיראנים. אפשר לומר שהאמריקנים והישראלים מייבשים את הים. האיראנים האמיצים הם אלה שיצטרכו לחצות אותו כדי להחזיר לעצמם את הארץ המובטחת.
כמו צבא אחד
"כיף להיות ביחד", אמר בקשר אחד המתדלקים האמריקנים במכלית המעופפת לטייס ישראלי בכיר. זה קרה בלילה שבין שלישי לרביעי, אי־שם בשמי המזרח התיכון. היה זה אחד מעשרות תדלוקים שבהם המטוסים הישראליים שתו בצמא את הדלק הסילוני שהשקו אותם האמריקנים.
התחברות באוויר בין שני מטוסים, בוודאי כשהאחד מטוס קרב מהיר וחמוש והשני בואינג ענק ומגושם, היא תהליך רגיש שמחייב את הטייס הישראלי לדבר ישירות עם המפעיל האמריקני. תקשורת ישירה כזו בפעילות מבצעית של לוחמי אוויר בשני צבאות זרים היא אירוע חריג מאוד בתולדות המלחמה. ישראל בוודאי לא חוותה כמותו. שילוב הזרועות, מטאפורית ומעשית, לא תחום לתדלוקים. "זה לא שיתוף פעולה, אלא פעולה משותפת", מגדיר זאת הטייס בכיר.
צריך להבין עד כמה ייחודי מה שמתרחש. קצינים אמריקנים יושבים בבורות הפיקוד של חיל האוויר, קבוצות התכנון של המבצעים משותפות. הצבאות מחלקים גזרות, מתכננים משימות, מתאמים את הגיחות עד לפרט האחרון ועוקבים ביחד אחר הביצוע. בין היתר, כדי למנוע מה שקרה בכווית ביום ראשון, ששם טייס מקומי הפיל ב"אש ידידותית" שלושה(!) מטוסי F-15 אמריקניים.
"אני עומד לתת הצהרה נועזת. גם איראן יכולה להיות שם (בהסכמי אברהם)... אני יודע שזה נשמע קצת טיפשי, אבל בסוף אני צודק בכל מה שאני אומר, פחות או יותר"
לא מיותר לזכור שהאמריקנים עצמם פרוסים פה עם שתי זרועות נפרדות, של חיל האוויר והצי. יש גם כמובן המון כלי טיס בלתי מאוישים של שני הצדדים, וחילות אוויר נוספים במרחב. האופרציה הזו מורכבת ברמה בלתי נתפסת. ועוד לא אמרנו כלום על עבודת הטכנאים והחמשים, שמתחזקים כלי טיס מורכבים מאוד, חלקם בני 20 שנה ויותר. מאחר שמטוסים אמריקניים יוצאים למשימותיהם משדות ישראליים, גם החלק הזה כרגע על כתפיהם.
עשרות מטוסי התדלוק שהאמריקנים שלחו לאזור הגדילו מאוד את גמישות הפעולה של חיל האוויר הישראלי. הם מאפשרים לשלוח הרבה יותר מטוסים בו בזמן לאיראן, לגוון את נתיבי ההגעה אליה מכיוונים שהרפובליקה האסלאמית לא העלתה בדעתה, וכן להאריך את השהות של המטוסים הישראליים במרחב האווירי של איראן.
ההישגים בהתאם. כמות החימושים שחיל האוויר הישראלי הטיל בימים הראשונים על איראן גדולה פי שלושה מאשר בכל מבצע עם כלביא. מספר הגיחות והמטוסים שמשתתפים בהם גדול יותר. יש הישגים נוספים לחיל האוויר, לאו דווקא בקשר ישיר לאמריקנים, כגון שיפור בשיעורי היירוט של הטילים האיראניים והשמדה אקטיבית של מאות כטב"מים שעשו את דרכם לישראל. ברוב הגדול של המקרים הציבור אפילו לא יודע על כך.
בשורה התחתונה, הרבה מאוד בזכות האמריקנים, לאוטוסטרדה לטהרן שנפתחה במבצע עם כלביא הוספו נתיבים בשני הכיוונים. וכך הטייסים הישראלים משתפים זה את זה בחוויות כמו "הלילה הייתי בבנדר עבאס". המרחק מישראל לנמל הכי חשוב של האיראנים הוא 2,500 ק"מ, אבל איש לא אמר שבחורינו הטובים טסו בקו אווירי.
מה שבטוח - האמריקנים רוצים בהצלחת הטייסים הישראלים לא פחות. כשהסתיים התדלוק הלילי והצינור נותק, חתם המפעיל את דבריו באיחול עסיסי שיובא כאן במילים הנקיות "תדפקו אותם".
מתברר, אגב, שהוא לא האמריקני היחיד שמשתמש במילת ה־"F" כשמזכירים את האיראנים. המפקד העליון בכבודו ובעצמו, דונלד ג'יי טראמפ, עושה זאת, ולא פעם אחת.
האיש החולם
כי בהירות ההכרח לפעול נגד איראן אכן מגיעה מהנשיא עצמו. השבוע נפוץ ברשתות סרטון של טראמפ מ־1980. כבר אז, כשהיה איש עסקים ושעשועים, טראמפ אמר שיש הצדקה להפעיל כוח צבאי נגד איראן בגלל חטיפת בני הערובה האמריקנים.
מאז, במשך חמישה עשורים, שישה נשיאים אמריקנים ועשרות מנהיגים מערביים עברו בסך. הם הרגילו את איראן לחשוב שאין מחיר אמיתי לתעשיית הטרור שלה ולקריאות החוזרות ונשנות שהוביל המשטר - "מוות לאמריקה, מוות לישראל". גם חוסר האונים הזה גרם כנראה לחמינאי לחשוב שטראמפ לא יפגע בו.
ואולם הנשיא הזה אינו כקודמיו. והוא גם פוליטיקאי שלא עושה חשבונות פוליטיים. המלחמה שיזם נגד משטר הרשע שמסכן את העולם תקשה עוד יותר על מפלגתו לנצח את בחירות האמצע, וכבר מזעזעת את הכלכלה האמריקנית. ועדיין, האחריות ההיסטורית הנחתה אותו.
"אנחנו עושים את זה, אבל לא עכשיו. אנחנו עושים את זה לעתיד. וזוהי משימה נעלה. אנו מתפללים עבור כל חייל בשירות אשר מסכן את חייו ללא אנוכיות, כדי להבטיח שהאמריקנים ושילדינו לעולם לא יהיו מאוימים על ידי איראן גרעינית", אמר טראמפ בהצהרה הראשונה שלו לעם האמריקני בשבת. המסר הזה חוזר כחוט השני אצל כל בכירי הממשל שלו.
אך יש גם תפנית מפתיעה בעלילה. טראמפ עקבי לא רק בנוגע לסכנה הנשקפת מאיראן הנוכחית, אלא גם באשר לאפשרות לכונן שלום עם המדינה. נשמע הזוי? לא אם שואלים את טראמפ.
בערב פורים לפני שנתיים עורך "ישראל היום" עמר לחמנוביץ ואנוכי ראיינו אותו במאר־א־לאגו. הוא היה אז בשיא ההתמודדות מול ביידן, ובין היתר התחייב שאיראן לא תהיה גרעינית. אגב האזכור של הסכמי אברהם, טראמפ אמר: "אני עומד לתת הצהרה נועזת. אני חושב שגם איראן היתה יכולה להיות שם (בהסכמי אברהם). איראן היתה מתה לעסקה איתי בסופו של דבר, כי אין להם כסף... אני יודע שזה נשמע קצת טיפשי, אבל אני עומד להישמע טיפש, כי בסוף אני צודק בכל מה שאני אומר, פחות או יותר".
שנתיים אחרי, קשה להאמין - אך התנאים המתהווים במזרח התיכון מתחילים להתאים לחזון ההוא. אם וכאשר ייפול משטר האייתוללות, סביר מאוד שיחליף אותו שלטון אוהד לישראל. נתניהו, אגב, הוא הגיבור מספר אחת של הגולים האיראנים.
כך שאמנם לא מדובר בשלטון האייתוללות אלא באיראן אחרת. אבל המחשבה ה"מטופשת" של טראמפ על שלום בין איראן לישראל כבר לא נראית כל כך מופרכת.
