מבצע יונדאי
הכלי הראשון שהופעל במבצע "שאגת הארי" היה רכב יונדאי i10 משומש, לא שטוף, עם שפשופים מחניה. מבצע ההונאה הישראלי לפני התקיפה כלל את חזרת כל בכירי המטכ"ל הביתה, לסעודת ליל שבת. הרי כל השכנים מתבוננים בחניה לראות אם הרכב של האלוף חונה שם, ואם כן, סימן שהמתקפה אינה קרובה. וכך, ראש אגף התכנון הדי זילברמן נטש את הארוחה וחמק אל הרכב, יד שנייה, של העוזרת שלו, כל הדרך אל הבור.
זהו כבר סוד גלוי שישראל תכננה מבצע משלים נגד הטילים הבליסטיים באזור יוני הקרוב, במלאת שנה ל"עם כלביא". החידוש הוא שארה"ב הביעה עניין להצטרף להפלת המשטר. פגישת נתניהו וטראמפ שנערכה במאר־א־לאגו ב־29 בדצמבר עסקה בעיקר בסיכום על תקיפה משותפת בקיץ. נתניהו שב משם, כינס קומץ בכירים והודיע להם.
היממה ההיא תיזכר בהיסטוריה. שכן רצה הגורל, וכמה שעות לפני הפגישה בפלורידה החלו המחאות בטהרן. ההיקף היה מצומצם מכדי שנתניהו וטראמפ יתייחסו אליהן ברצינות. אבל כעבור כמה ימים הוחלט לנצל את ההזדמנות, להגדיל את סכום ההימור, להקדים את המתקפה ולהרחיב אותה משמעותית. גלגלי מכונת המלחמה הכפולה החלו לנוע במהירות.
למעשה, במהירות רבה מדי. טראמפ היה נלהב מאוד להנחית מכת מחץ על משטר האייתוללות. לכן הודיע למפגינים שהעזרה בדרך. ישראל נדרשה למתן אותו ולשכנע באמצעות ראש המוסד שתקיפת בוסר כזו תגרום יותר נזק מתועלת. היא הצליחה, אבל אז נוצרה בעיה חדשה: הנשיא החל לחשוש שהמשימה גדולה על ישראל. נדרשה עוד טיסה אחת של נתניהו כדי להפיג את החששות האלה, ואז עוד פגישה בהולה של הרמטכ"ל אייל זמיר. הוא נחת במינוס עשר מעלות, ובמחשבו המסווג מצגת של 50 שקפים - תוכנית המלחמה.
בארה"ב יש סדר, הוראה יורדת למטה ומיושמת בלי בג"ץ ובלי בצלם. בכל זאת, סייעה העובדה שמפקד סנטקום, אדמירל בראד קופר, הוא אחד המומחים הגדולים בצבא ארה"ב לישראל. כשסינוואר חוסל, הוא פתח בקבוק שמפניה לכבוד המאורע.
אחרי המלחמה ביוני האחרון פתח בתחקיר משלו, להבין את המבצע הישראלי ומה יכולים האמריקנים לשפר. מה שהחל בלימוד תיאורטי הפך להכנה המבצעית. המבצע נועד לצאת לפועל כבר בשישי שבוע קודם לכן, אבל שילוב של מזג אוויר לא אידיאלי ובעיות של הרגע האחרון בצבא האמריקני גרם לדחייה.
בחזרה לתוכנית ההונאה. הרעיון היה פשוט וגאוני: כבר לפני כמה שבועות אמ"ן וחיל האוויר הועמדו כולם על הרגליים, המטוסים הועמסו בפצצות, שוחקים את הדריכות האיראנית. ודווקא בימים האחרונים הורדה הכוננות, לכאורה, כדי לאותת שזה לא עכשיו. שבת בבוקר הוא זמן מועד להפתעות צבאיות במזרח התיכון.
מעז ייצא מתוק
אינני יודע מי הגורם הבינלאומי שהדליף ממש לפני המתקפה ששליט סעודיה לוחץ בכל הכוח על תקיפה נגד איראן, אבל הוא ניחן ברשעות טבעית ובחוש עיתוי נהדר. אפשר רק לדמיין את ההיסטריה בריאד כשהאמת התגלתה קבל עם ועולם: בעוד סעודיה מגדפת את ישראל התוקפנית, השליט מוחמד בן סלמאן מפציר בה שתתקוף את האויבת השיעית הגדולה. אחר כך החלה המלחמה, מתקני הנפט הגדולים של סעודיה הותקפו, ונתקבלו בקשות מריאד לתקוף מטרות נקודתיות באיראן כדי למנוע את המשך הסכנה לתעשיית הדגל של הממלכה. מסיתים בפומבי, מתחננים בפרטי. מי שהחליט לחשוף אותם הוסיף טוב לעולם.
מדינות המפרץ חטפו השבוע כמו שלא חטפו מעולם. כל כך הרבה שנים הלכו על חבל דק, עד שהאייתוללות שרפו אותו תחת רגליהם. מי שעבורם הערך החשוב ביותר הוא יציבות, כיכבו בכל הגלובוס עם עמודי עשן והדי פיצוצים.
הכי הרבה ספגה איחוד האמירויות. קרוב לשני שלישים מכלל הטילים והרחפנים ששיגרה איראן נועדו לשם.
יש לכך חמש סיבות, אמר לי השבוע בכיר אמירותי. ראשית, אנחנו קרובים יותר. ישראל מטפלת במאגר הטילים הבליסטיים הרחוקים, וכך נשארו הטילים לטווח קצר יותר. שנית, אנחנו בינלאומיים יותר. התמונות של בורג' ח'ליפה מוקף בעשן או של הנמל השרוף ליד חצי האי המלאכותי בצורת דקל מהדהדות ברחבי העולם. שלישית, איראן סבורה שאנחנו פגיעים יותר, כי 90 אחוז מהאוכלוסייה הם נתינים זרים וכי המודל הכלכלי שלנו בנוי בחלקו הגדול על משקיעים זרים ותיירות. רביעית, משום שאנחנו מדינה מוסלמית שמייצגת את כל מה שאיראן היא לא. זו המדינה הכמעט יחידה במזרח התיכון שמייצאת נפט, ולא מייצאת טרור. חמישית, וחשוב מכל - בגללכם. היחסים עם ישראל שינו את המזרח התיכון. הם נועדו בראש ובראשונה נגד הציר האיראני. כמעט שש שנים אחרי, איראן מנסה לסגור חשבון.
השנתיים האחרונות היו קשות למאמצי ההשתלבות של ישראל באזור. המלחמה בעזה הפכה את חיי המדינות מהסכמי אברהם לבלתי נסבלים, ומנעה מנוספות להצטרף אליהן. היא סייעה לטורקיה ולקטאר, האחיות המוסלמיות, לספח לתחום ההשפעה שלהן עוד ועוד מדינות שבימים כתיקונם נרתעו מאוד מהסונה הקיצונית.
אולי מעז ייצא מתוק: ההתנפלות האלימה של איראן על מדינות המפרץ מזכירה שוב למיליונים בעולם הערבי שהחלוקה היא לא בין יהודים למוסלמים אלא בין פנאטים למתונים, והקשר האמיץ בין ישראל לארה"ב יחליש את הטורקים, שכבר התחממו על הקו בדרך להיות שליטי המזרח התיכון. עזה לקחה, טהרן תיתן.
שיעור אזרחות
מלחמה היא עניין רציני מכדי להפקיד אותו בידי אנשי צבא, אמר ראש הממשלה הצרפתי ג'ורג' קלמנסו.
רצה הגורל, רצתה הפוליטיקה, ובשנה הביטחונית הדרמטית ביותר בתולדות ישראל מנהל את העניינים הקבינט האזרחי ביותר מאז ימי בן־גוריון. בתחילת המלחמה, ב־2023, שר הביטחון היה אלוף במילואים ואליו צורפו שני רמטכ"לים לשעבר. מחצית מהקבינט המצומצם הורכבה מגנרלים במיל'.
גנץ ואיזנקוט נשרו ביוני 2024, גלנט פוטר חמישה חודשים אחר כך. בפורום קבלת ההחלטות העליון שהורה על יציאה ל"עם כלביא" ול"שאגת הארי", בעלי הדרגה הבכירה ביותר הם סרן (מיל') נתניהו וסרן (מיל') כ"ץ.
עם הצלחה קשה להתווכח. לכאורה, התממשה קביעת ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה, שלפיה יש יתרונות ממשיים לכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הביטחון: "הוא עשוי לחזק את הסמכות המנחה והמפקחת ולהדגיש את העובדה שפיקוח אזרחי אינו ניהול של הצבא".
חבר הקבינט החדש, גדעון סער, כתב כשהצטרף לממשלה שלדעתו, "אסור שמי שיכהן בתפקיד יהיה איש הממסד הביטחוני, הנגוע בקונספציות שקרסו, בתפיסות מערכתיות שכשלו ובמחויבויות ובחשבונות מערכתיים. שר ביטחון אינו רמטכ"ל־על". אין ספק שהדינמיקה בדיונים הביטחוניים השתנתה לחלוטין ברגע ששר הביטחון הוא אזרח - שגם חייב יותר לראש הממשלה מאשר למערכת שבה גדל עשרות שנים, על יתרונותיה וחסרונותיה.
גם אם מדובר רק בצירוף מקרים, בכל מקרה ספק גדול אם יהיו בקרוב קבינטים עתירי גנרלים. הרמטכ"לים האחרונים, אביב כוכבי והרצי הלוי, לא צפויים, אפשר להגיד בעדינות, להתמודד בקרוב על מקום בכנסת. הנוכחי, אייל זמיר, מצונן מפוליטיקה עד בערך 2032. נשאר גדי איזנקוט, שמתמודד כעת במוקדמות בקרב קשה מול ארבע מפלגות אופוזיציה אחרות.
ובכל זאת, דבר אחד אפשר להגיד לזכות המחשבה הצה"לית המקובלת בדור האחרון. תורת הצבא הקטן והחכם, שכשלה דרמטית ב־7 באוקטובר והוכפשה מאז שוב ושוב, הוכיחה עצמה בכל עוצמתה בשני הסבבים מול איראן. ההייטק וה־AI של המודיעין יחד עם המטוסים והחימוש של חיל האוויר הם שהביאו את ההישגים עוצרי הנשימה. זאת אומרת, מכיוון שהשמיכה קצרה, יש מקום לחשוב שוב חיובית על המדיניות שהעדיפה את הזרוע הטכנולוגית־אווירית על פני הרגליים בקרקע.
הבעיה ב־7 באוקטובר לא היתה בהכרח בחימושים ובסד"כ אלא בקונספציה, בתפיסה לגבי הסכנה מחמאס ומחיזבאללה. צבא ההייטק הוכיח את עצמו, ללא קשר לצורך לשפר את צבא הפרשים.
מה ששלו – שלו
"כעת פנינו נשואות אל 25 השנים הבאות, שתבאנה אותנו אל שנת המאה לתקומת ישראל", אמר ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו כאשר הציג את ממשלתו בכנסת ביום הדיונים האחרון של 2022. "בארבע השנים הבאות נפעל כדי שבשנת המאה לעצמאותנו ישראל תהיה מעצמה עולמית משגשגת חזקה, שקיומה אינו מוטל עוד בספק. לשם כך שלוש משימות גדולות: הראשונה, לסכל את מאמצי איראן לפתח ארסנל של פצצות גרעין שיאיימו עלינו ועל העולם כולו".
"ומה עם הפגיעה בביהמ"ש העליון?" צעק ח"כ יוראי להב־הרצנו מיש עתיד. חברו נאור שירי המשיך: "גם לנו יש גבולות, אי אפשר לבוא לפה ולשמוע את השקרים האלה". "החברים האלה צועקים שאיראן לא תשמיד אותנו בפצצות אטום, שזה לא חשוב, זה קטן", אמר נתניהו. אחר כך תיעד הפרוטוקול את הקריאות הקצובות של חברי האופוזיציה המיועדת: "חלש. חלש. חלש. חלש. חלש. חלש. חלש. חלש. חלש. חלש. חלש".
נתניהו לא היה הראשון שדיבר על איראן, בוודאי לא היחיד. אבל הוא היה המנהיג העקבי ביותר בישראל ובעולם כולו במיקוד תשומת הלב בסכנה. הוא עשה זאת מול קיתונות של לעג והאשמות שאיראן היא ספין. ובעיקר, הוא זה שהוביל את צה"ל יחד עם ארה"ב של אמריקה, פעמיים בתוך שנה, למגר את האיום הקיומי החמור ביותר על מדינת ישראל. על כן הוא זכאי בצדק גמור לקרדיט מלא על הברית ההיסטורית. כל ההודעות של ראשי האופוזיציה השבוע, שהקפידו לשבח את מערכת הביטחון תוך התעלמות ממנו, היו מופת של קטנוניות ובעיקר שגיאה פוליטית מביכה. כשמגיע - מגיע.
מה יעשה נתניהו עם הקרדיט הציבורי שיצבור? לכאורה, אם משימת חייו על סף השלמה, אולי בכוונתו בכלל לא להתמודד, לסיים את משפטו, ולפרוש. הרי ידוע שבבחירות לא מקבלים קולות על משימות שהושלמו, רק על בעיות עתידיות.
תזה יפה, אומר מקורב לנתניהו, אבל ברכב של ראש הממשלה יש רק הילוך אחד: קדימה. טראמפ פה עד 2029, נתניהו ימצה כל יום ויום שיוכל מהברית הגדולה. ובמילים אחרות: אין פניו למצוא סוכנות מרצים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
