שקרים.
בשבועות האחרונים מסתובבת ברשתות קונספירציה שקרית, לפיה ר' (המכונה "אוסקר"), מי שכיהן כראש המרחב הדרומי של שב"כ ב-7 באוקטובר, או מישהו מטעמו, נפגש בליל המתקפה עם בכיר חמאס, עז א-דין חדאד, שהיה אז מפקד חטיבת העיר עזה והיום מפקד על הזרוע הצבאית של הארגון.
הפרסומים האלה נועדו לקבע נרטיב לפיו קרתה אחת משתי אפשרויות: או ששב"כ ידע מראש שתהיה מתקפה, כלומר שיתף איתה פעולה, כלומר שהארגון ובכיריו בגדו. או שהארגון ניהל קשרים ישירים עם צמרת חמאס, ששיטה בו, כלומר מדובר בארגון רשלני וכושל.
ייאמר מייד: הפרסומים האלה שקריים. מצוצים מהאצבע. לא היו, לא נבראו, לא דובים ולא אוסקר. מי שהדהדה אותם במיוחד היתה חברת הכנסת טלי גוטליב, שב-10 בדצמבר צייצה כך: "ר' מהשב"כ. המכונה אוסקר! (לא הוספתי באדיבותי את האות של שם משפחתך). אדגיש שאתה ממש לא הבעל של ברסלר. אבל אתה לגמרי שלחת פקוד שלך למעבר ארז בליל 6 באוקטובר בסביבות השעה 22:00 להיפגש עם עז א-דין חדאד האכזרי. אתה רצית שיבררו מול הארכי-מחבל הזה מה נסגר עם הסימים והסימנים המעידים, וברוב טירופך קנית את הסיפור ההזוי שהמחבל הארור מכר לך".
44.5 אלף איש נחשפו לציוץ הזה, שזכה ל-2,293 לייקים ול-398 שיתופים. זאת אומרת שהוא הגיע למאות אלפי אנשים, שרבים מהם משוכנעים שפגישה כזאת באמת התקיימה. גוטליב, באדיבותה, לא פרסמה את האות של שם משפחתו של ר', אבל היו כאלה שעטו על הפרסום, וטרחו לברר. השלב הבא היה ששמו המלא של ר' – נזכיר, עובד שב"כ ששמו אסור בפרסום על פי חוק – פורסם בחו"ל.
איסור פרסום שמם של עובדי שב"כ לא נקבע בחוק סתם. הוא נועד למנוע מהאויב להגיע אליהם, ולפגוע בהם. הרי ר' נותר בתפקידו במרחב הדרומי של שב"כ גם במהלך רוב השנה הראשונה למלחמה (ומאז הספיק לפרוש), כלומר שהוא חתום על לא מעט ממה שקרה שם לפלסטינים. זה נותן מספיק סיבות למי שרוצה (ולא חסרים כאלה) לפגוע בו, פיזית או משפטית.
ר' הוא לא בכיר שב"כ הראשון ששמו נחשף כחלק ממסע מכוון, שקרי, שנועד לסמן בוגדים מבית. קדם לו בעלה של שקמה ברסלר, בכיר באגף המבצעים בשב"כ, שהגיש באחרונה תביעה על סך 8 מיליון שקלים נגד 21 אנשים שונים - בהם גם ח"כ גוטליב - בטענה שהיו אחראים ל-181 פרסומים שונים המהווים לטענתו "עלילת דם בלתי נתפסת בחומרתה". בין היתר נטען כלפיו כי שוחח בעצמו עם מנהיג חמאס יחיא סינוואר ותיאם עימו את הטבח, כי כיהן כראש המרחב הדרומי בשב"כ, כי נעצר באשמת ריגול, וכי פעל מטעמו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק כדי לתכנן הפיכה שלטונית.
כל אלה כמובן שקרים. גוטליב, שסירבה להתייצב לחקירת משטרה, טענה כי חשפה את בעלה של ברסלר במסגרת ולמען מילוי תפקידה, וכי לשם כך נועדה חסינותה. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הודיעה כי היא שוקלת להעמידה לדין, אבל זה לא הרתיע את גוטליב או אחרים. הפרסומים כעת נגד ר' מלמדים שאיש לא למד דבר או בוחל בדבר. עידן השקר סובל הכל.
שקרים 2.
הסיפורים האלה לא נולדו בחלל ריק. יש מי שמעוניין שהם ילבלבו, כדי שהאחריות תורחק ממנו. ר' נטל אותה, בדיוק כמו מפקדו רונן בר, וכמו הרצי הלוי, וכמו אהרון חליוה. אפשר לטעון שהם עשו זאת מן השפה ולחוץ, אבל הם עשו זאת: יש מי שלא עשה אפילו את המינימום הזה.
הוא הדין בתחקירים. אפשר לטעון שצה"ל ושב"כ חיפפו בתחקירים. ועדיין, הם עשו תחקירים, בניגוד למי שחומק מתחקיר של עצמו ושל הגופים שסרים למרותו. זה לא הפריע לו להצהיר בשבוע שעבר בכנסת שהוא נפגש עם מבקר המדינה ומסר לו "עדות מטלטלת", בניגוד לבר, הלוי וחליוה שלא נפגשו עימו כלל. בעקבות הדברים חשפנו כאן שמדובר בשקר: בר נפגש עם המבקר פעמיים, כנ"ל הלוי, וחליוה נפגש איתו פעם אחת עוד לפני שנתניהו פגש בו.
השבוע שינה נתניהו גרסה, וכבר לא חזר על השקר ששלישיית הבכירים לא פגשה את המבקר, אלא טען שהם לא הסכימו לגעת בנושאי הליבה. הוא "שכח" שנושאי הליבה הם הסיבה שבדיקת המבקר הגיעה לבג"צ, שאסר עליו לעסוק בסוגיה. הוא גם "שכח" שהמבקר אינו הגורם שאמור לבדוק סוגיות כאלה: זה תפקידה של ועדת חקירה ממלכתית, שאותה מסרבת הממשלה להקים.
החוטים האלה כרוכים כולם לפקעת אחת. בתמצית, זה הנרטיב שמנסים לקבע: שב"כ וצה"ל (בעיקר שב"כ) בגדו ב-7 באוקטובר. ומכיוון שהם בגדו, הם מסרבים לשתף פעולה עם בדיקת מבקר המדינה, מחשש שהבגידה הזאת תיחשף. ומאחר שהם בגדו ומסרבים לשתף פעולה, ברור מי אחראי ובעיקר ברור מי לא אחראי. ולכן מה רוצים מנתניהו. הוא בסך הכל ישן. כאילו לא היו כאן 14 שנות שלטון שקדמו למחדל. כאילו לא היתה קונספציה. כאילו לא היה כסף קטארי. כאילו לא היה מי שסירב לאפשר את חיסול סינוואר וצמרת חמאס. כאילו לא היה מי שהתעלם משלל מכתבים ואזהרות בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר.
למרבה הצער, יש רבים מאוד בציבור הישראלי שמאמינים לנרטיב הזה ומשוכנעים שהיתה בגידה. והרי ידוע מה דינם של בוגדים. ע"ע יצחק רבין, שגם הוא עמד במרכזו של גל הסתה שקרי, ארסי, שבאורח פלא אף אחד לא היה אחראי לו. גל הסתה שהסתיים בשלושה כדורים.
אז תרשמו: יש סיכוי גבוה שגם הפעם זה יסתיים ברצח. מישהו יהרוג מישהו. זה יכול להיות הורה שכול, וזה יכול להיות מישהו אחר. רמת האיומים מטורפת. איש לא פועל לעצור אותה. מנתניהו אין ציפיות: הוא לא ראה, הוא לא שמע, הוא לא ידע. אבל מאחרים יש. מצופה מאנשים הגונים לקום ולומר שאנחנו על סף תהום. שכל מי שכיהן ב-7 באוקטובר יגיע ליומו בפני ועדת החקירה. היא תקבע את היקף כישלונו ואת מידת אחריותו.
בינתיים, האנשים ההגונים שותקים. וגם מי שצריכים להגיב שותקים. ר' פנה אל ראש שב"כ, דוד זיני, בבקשה שיבהיר שלא היתה פגישה עם עז א-דין חדאד. לא שלו, ולא של אף אחד אחר. זיני יודע את האמת. הוא יודע שזה שקר מתועב. והוא לא אומר את זה, למרות שהוא מבין את המשמעות, שמישהו עשוי להחליט ש-ר' בוגד ולפגוע בו. והוא גם מבין את המשמעות של חשיפת שמו של ר', וגם בעניין הזה הוא לא עושה דבר למרות ההשלכות שיש לזה על כלל עובדי הארגון, כי היום זה ר' ומחר זה כל אחד מהם ששמו יתנוסס בראש חוצות והוא יהיה חשוף לפגיעה.
אין לי מושג ממה וממי זיני מפחד. זה מאכזב, בעיקר משום שזיני מציג את עצמו כאיש של אמת. ואם כך, חובתו לומר את האמת. הרי בפגישתו עם ועדת גרוניס, שאישרה את מינויו לראשות שב"כ לא בלי היסוס, הוא התחייב לציית לממלכה ולא למלך. והנה, במבחן ש-ר' שם בפניו, זיני נכשל, כי במקרה הזה לא לומר את האמת משמעו לטפח את השקר.
פניתי ללשכתו של זיני בשאלה מדוע הוא לא נענה לבקשתו של ר' להכחיש את השקר. שם בחרו שלא להגיב. הנה עוד שינוי שהביא זיני לשב"כ: פעם הארגון ידע שהוא משרת את הציבור.
שקרים 3.
לזיני יש עכשיו עניינים משלו. כל מי שמשוטט ברשתות מבין אותם, אבל תחת צו איסור הפרסום (המיותר) שהוטל על הפרשה נימנע מפירוט, ובכל זאת נדגיש שלושה דברים. הראשון, שעל פניו, בכפוף לסיום החקירה ולבירור מלא של הפרטים, זיני נמצא בניגוד עניינים מובנה. השני, שבניגוד לנרטיב שמנסים גורמים אינטרסנטים לשתול, מדובר בפרשה חמורה של חשד להברחת סחורות לעזה, כלומר לחמאס, כלומר בסיוע ישיר למימון חמאס. השלישי, שהכל פוזיציה. מי שטענו שאסור היה להכניס אפילו גרגר של אורז לעזה, טוענים עכשיו שהפרשה הזאת לא כל כך בעייתית, ושהכל נולד בגלל שמנסים להתנכל לזיני. אז הנה תרגיל למתחילים: כשיתפרסמו הפרטים, תחליפו את השם דוד זיני ברונן בר, ותחשבו מי היה אומר מה.
לפני שנה בדיוק נחשפה פרשת קטארגייט. היא כבר התרחבה מאז לכיוונים שונים - בעיקר פרשת ההדלפה ל"בילד" הגרמני שסיכנה מקורות רגישים - אבל נותרה בתמצית פרשה שבה מלשכת ראש הממשלה, באמצעות כמה ממקורביו, קודמו אינטרסים של אויבת (קטאר), על פני אינטרסים של בת ברית (מצרים), כשבתווך משולמים סכומים גדולים למי שהיו אמורים לדאוג אך ורק לאינטרס הישראלי.
הפרשה הזאת, על גלגוליה השונים, כללה גם שלל מניפולציות בסוגיית החטופים. נתניהו הלין השבוע, במסיבת העיתונאים שערך, כי הותקף ללא הרף על כך שהוא מפקיר את החטופים ורוצה במותם. הוא האשים את העיתונאים בפרסום, והוסיף: "איך העזתם לעשות את הדברים האלה? איך לא התביישתם להגיד את הדברים האלה?"
אין לי ספק שנתניהו רצה בהחזרת החטופים, והוא גם חתום על החזרתם. הוא רק "שכח" כמה עניינים פעוטים שהיו בדרך. למשל, שהוא אפשר לגורמים הקיצונים בממשלתו לטרפד בגלוי עסקאות חטופים, וגם להתגאות בכך. ושגם הוא עצמו היה שותף לטרפוד הזה, כי לפחות פעמיים - במאי 24' ובמרץ 25' - ישראל הפרה ביודעין הסכמים שחתמה עליהם. ושהשחרור קרה בעיקר משום שהנשיא טראמפ כפה אותו על הצדדים, גם בינואר 25' וגם באוקטובר 25'.
ועוד משהו: 46 ישראלים שנחטפו בחיים חזרו מתים. את חלקם היה ניתן להציל לו העסקאות בוצעו בזמן. שלשום, לאחר הלוויתו של רן גואילי, כתבה מעיין שרמן - אימו של רון, חייל שנחטף בחיים ונהרג בתקיפת חיל האוויר - טקסט כואב בפייסבוק. "היוש נתניהו. היום, בדרכך חזרה ממיתר להלוויה של רן גואילי ז"ל, בוא נראה אותך עובר דרך להבים, לבקר אמא של חטוף מת אחר שהחזרת. פחות מלהקת המעודדים שלך. בוא נראה אם יש לך את הביצים להיכנס אלי הביתה ולשמוע מה יש לי להגיד. אל תהיה פחדן כמו גלנט. להבים ממש ליד מיתר, בדרך חזרה לתל אביב. אפילו לא צריך לסטות מהדרך".
אין ולא יכולות להיות טענות למשפחת גואילי. היא שילמה את המחיר היקר מכל וזכותה לדעתה, לפני שרני חזר ואחרי שהוא חזר. בדיוק כמו שזכותה של כל משפחת חטופים אחרת לדעתה. הבעיה היא לא בהם, אלא במי שבחר לעשות הפרד ומשול בין המשפחות. לקרב חלק, ולהרחיק חלק, ולקבע משפחות שהן "משלנו" וכאלה שלא. ולצד גאוותו (המוצדקת) שכולם חזרו, בניגוד לכל ההערכות והסיכויים וההיגיון, היה עליו לנהוג באופן שוויוני בכולם, ולתת כבוד וקרדיט זהים לכולם, ולא להחדיר פוליטיקה קטנה לקודש הזה.
משפחתו של גואילי התגאתה, ובצדק, שהוא "יצא ראשון וחזר אחרון", ואמרה שהגאווה על גבורתו גדולה מהכאב על מותו. רני, סיפרו חבריו, היה מאלה שתמיד עשו למען אחרים. אחד בשביל כולם. ואחרי שהוא נחטף, מדינה שלמה יצאה להחזיר אותו הביתה. כולם בשביל אחד. ואחרי שהפרק הכואב הזה נסגר, והחטופים שבו עד האחרון שבהם, התבקש שיגיע השלב הבא - כולם עבור כולם.
אבל אז הגיעה המציאות. עם חוק ההשתמטות מגיוס שמקודם באינטנסיביות בכנסת בניגוד מוחלט לצרכי צה"ל והמדינה. ועם המשך הפגיעה במערכת המשפט, ובתקשורת. ועם תקציב שערורייתי שמצ'פר את הקרובים לצלחת על פני מי ומה שזקוקים באמת. ועם השקרים שלא פוסקים. ועם הידיעה שזאת רק תחילתה של מערכת בחירות, שצפויה להיות קשוחה, וחלילה גם מדממת. ובמקום ללכת בדרכו של גואילי, ישראל נוסעת בנתיב הנגדי. וכמו במעגל קסמים שאי אפשר להיחלץ ממנו - ובמקרה הזה, מעגל אימים - ברגע שהמלחמה הסתיימה רשמית כי החטוף האחרון חזר, ישראל חוזרת רשמית ל-6 באוקטובר.
