כפתור שימנע חדירת מחבלים וטיפות לראיית לילה: שדה הקרב העתידי

תא"ל יהודה אלמקייס, ראש יחידת המו"פ היוצא במפא"ת, משרד הביטחון. מהנדס חשמל. עמד בראש יחידת המחקר והפיתוח של המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית. בתקופתו זכתה היחידה בכמה פרסי ביטחון ישראל

יהודה, אתה מסיים תפקיד כראש יחידת המו"פ במפא"ת במשרד הביטחון, לאחר מלחמה מוצלחת עם איראן, שינוי המשוואה מול חיזבאללה וחמאס, ובזמן שרוחות שלום מנשבות במזה"ת. מתוך שלוש שנותיך בתפקיד, איזה אירוע נצרב בזיכרונך?

"המלחמה היתה בנויה מאירועי שיא מתמשכים. אחד מהם נרשם ביירוטים הראשונים של מערכת ההגנה מבוססת הלייזר 'אור איתן'. השתמשנו במדגימים ישנים יותר, שאותם השמשנו תוך כדי המלחמה. כשראינו איך הם עובדים אמרנו: רגע, זה רק מדגים, הוא כלום לעומת היכולת האמיתית. זה היה רגע שבו הבנו שיש לנו ביד דבר גדול ממה שדמיינו".

מה לגבי המלחמה מול איראן?

"רגע דרמטי היה בסיכול הבכירים, ומובן שגם ב'סטנד אין טהרן', כשמטוסי הקרב שלנו חגו ותקפו מעל טהרן שוב ושוב. אירוע משמעותי נוסף נרשם כשהיכולות שפיתחנו לקחו מאות משגרים לאיראנים מעל אזורי שיגור".

אילו חששות היו לך בליל התקיפה באיראן?

"מאחורי כל חימוש מדויק שנורה יש צוות שעבד עשרות שנים. עשינו מספיק ניסויים כדי לדעת שהכל עובד, ועדיין - יש חימושים שירית 100 אלף פעמים, ויש חימושים שירית, כנראה, רק עשרות פעמים. הקפדנו על תהליכי אמינות גבוהים, אבל רמת המתח היתה עצומה".

ספר על ההכנות לקראת חיסול נסראללה.

"העובדה שהאויב הלך לתת־קרקע חייבה אותנו לפתח טכנולוגיות מתאימות: מיפוי, גילוי ותקיפה. עזה היתה מעבדה מצוינת לזה, וגם גבול לבנון. בעזה, למשל, החימוש לא היה העניין אלא הגילוי והפגיעה המדויקת בבכירי חמאס. אגב, הטכנולוגיות בעזה לא שונות בהרבה מאלה שהופעלו אצל נסראללה, הן רק ארוזות אחרת. חיסול נסראללה, ובמיוחד הסיום, התבסס על טכנולוגיות מדהימות שעבדנו עליהן עשרות שנים".

איפה היית בערב החיסול?

"הייתי דרוך. אחרי שראיתי את התמונות החלטתי שזה זמן טוב לריצה, כדי להוריד את המתח".

למנוע מלחמה?

היכולות שלנו לאתר ולחסל טרוריסטים מתחת לאדמה משמעותיות, אבל באופן אישי - אתה מרגיש החמצה שלא הצלחתם להביא טכנולוגיה שהשיבה עוד חטופים חיים?

"חשוב לומר שראשית הצירים היא מודיעין, והטכנולוגיה היתה מקור מרכזי למודיעין. אבל כבר נאמר לפניי: 'אתה לא יודע מה שאתה לא יודע'. אצל אנשי יחידת המו"פ בכל נקודה בזמן יש שביעות רצון לצד צער גדול, כי אם היה עוד זמן - היתה נכנסת עוד טכנולוגיה. לכן כארגון אנחנו מנסים למקסם יכולות כל העת, והיו לנו גם המון טכנולוגיות שהביאו להישגים.

"במענה ישיר יותר לשאלתך: יחידת המו"פ גזרה חלק גדול מהקשב שלה למתן מענים למלחמה, עם עדיפות מוחלטת למלחמה, והחטופים בתוכם. אין משהו שיכולנו לעשות שאני מצליח לחשוב עליו, שלא עשינו".

אחת הביקורות על צה"ל היתה ההתמכרות לטכנולוגיה, שלעיתים החליפה גורמים אנושיים. דק הוא הגבול בין התמכרות לטכנולוגיה לבין שימוש יעיל בה. האם בצה"ל היתה, ועדיין יש, התמכרות לא בריאה לטכנולוגיה?

"האמירה הזו היא החשש הכי גדול שלי. הופתענו במלחמה האחרונה, אבל אני לא חושב שהדברים קרו בהכרח בגלל טכנולוגיה, משום שהיו כאן עוד תהליכים: אנושיים, תהליכי קבלת החלטות, תהליכי יצירת תמונת מודיעין.

"הבעיה היא לרגע לא טכנולוגיה. ולמה זה החשש שלי? כי אני מסתכל על מה שאפשר לעשות בעתיד עם טכנולוגיה, מה זה צה"ל במיטבו ואיך הוא טיפל בסוגיות רבות ביום ההוא - בעזרת טכנולוגיה. מובן שגם הטכנולוגיה לא חפה מטעויות, אבל היא לא 'הטעות'.

"כשאני מסתכל על צה"ל במיטבו, צה"ל 2030, וחוזר לאותו הלילה - הייתי רוצה שתהיה הערכת קמ"ן לאור המידע שהגיע אליו, וכמפקד הייתי רוצה לשאול את דעתה של מכונה שאימנו אותה ברשתות הסגורות שלנו, מודל שפה בסגנון צ'אט GPT. הייתי רוצה שהיא תרחיב על הדילמה ופתרונותיה באופן ברור וריאלי".

אז לכל הגורסים שצה"ל התמכר לטכנולוגיה אתה אומר - לא, אנחנו בנויים על הדבר הזה, אבל הוא לא אמור להחליף גורם אנושי.

"אתה משאיר בן אדם בנקודות הקריטיות, ומעביר למכונה דברים אנליטיים ופשוטים שאין בהם מרכיבי הערכה מסובכים. אני רוצה לראות את המג"ד של 2032 מגיע למוצב נחל עוז ושואל את המכונה מה היה ביום האחרון, ומקבל את כל ההיסטוריה הגזרתית, גם בחצות הלילה. הוא מקבל סיכום מתומצת, רהוט, זכיר".

זה תפקידם של קציני המודיעין, ומה שאתה מתאר עלול להרדים את הגורם האנושי.

"קצין המודיעין, חכם ומוכשר ככל שיהיה, שזה כנראה התפקיד השני שלו בצבא, לא יוכל לתת לו את המידע הזה - היסטוריה גזרתית, תת־קרקע, חדירה עילית. לגבי הרדמת הגורם האנושי: האתגר של כל איש מודיעין ומפקד הוא לשאול שאלות קשות, שמבוססות על מידע וניסיון. אל לנו לסמוך רק על המכונה ולתת לה מנדט מוחלט בהסקת מסקנות.

"אבל בסוף, מה עדיף ללוחם בחטיבה 300 בלבנון? שייצא בבוקר לעוד סיור, לעוד התרעת גדר? או שייצא רחפן או רכב קרקעי לשם כך, בשעה שהלוחם יתאמן לתרחיש של חדירת כוח רדואן? איפה אתה רוצה אותו כשיר יותר?

"הסוד טמון בחיבור בין אדם לטכנולוגיה, וכך נגיע למיצוי טוב יותר של הגורם האנושי והטכנולוגי. נוכל, למשל, לשבור את המשוואה של תצפיתנית שווה עמדת תצפית. הטכנולוגיה תאפשר לתצפיתנית אחת לשלוט על עמדות רבות. זה ייצר אחיזה טובה יותר בגבולות כי אין תלות בכוח אדם, ויאפשר את הקצאתו למשימות אחרות. אני לא רוצה שאנשים יעשו מצגות, כי מכונה יכולה לעשות זאת. אדם רק יעבור עליהן בסוף. המיצוי הטכנולוגי יסייע לנו להקל את הנטל על החברה הישראלית, על הלוחמים".

יש רגעים שבהם אתה אומר לחייליך - עצרו, בואו נחשוב לבד, בלי סיוע של המכונה?

"אנחנו בעיקר חושבים. כשיש דרגות חופש, לעיתים נריץ סימולציה. המכונה לא מחליפה אותנו, היא מסייעת לנו. גם בעת שימוש במכונה לעולם הדברים צריכים להיות מוסברים, מחקריים, מבוססים מתמטית".

בשנתיים האחרונות הקמתם מנהלת AI ואוטונומיה. מה אפשר לספר עליה?

"מבחינת AI לשימושים צבאיים אנחנו מעצמה עולמית. המנהלת הזו לא תעסוק רק בעולמות מודיעין קלאסיים, אלא גם ב־power to the edge - כוח ללוחמים בשטח שמאפשר התמודדות עם תרחישי קצה באמצעות משאבים אורגניים. בעבר קראנו לאוגדה עוצבת היסוד, כי זה גוף שקשה לפרקו ונדרש לכל היכולות - לוגיסטיקה, אש, תמרון, מודיעין - אבל אחרי 7 באוקטובר הפלוגה הפכה לגוף כזה שזקוק ליכולות האלה".

איך אתה נותן לו יכולות כאלה?

"באמצעות יכולות אש מהרום הקרוב לקרקע שמפעילה הפלוגה, למשל באמצעות רחפן צלף. זו אש מדויקת שיכולה לסגור שטחי ענק. כבר במלחמה ראינו רחפנים שחיסלו מחבלים. יש עוד כלים אוטונומיים, אבל ה'פיקל', כפתור האש, תמיד יהיה אצל גורם אנושי מוסמך".

אתה מדבר על יכולות קריטיות, סגירת שטחי ענק למשל. כיום, עם הטכנולוגיה הקיימת, 7 באוקטובר יכול היה להיראות אחרת?

"לאירועים כאלה יש לבנות בניין כוח ייעודי - אימונים, אמל"ח. על זה יש להוסיף את ההנחה שלא תהיה התרעה. האם נדע בעתיד למנוע מקרה כזה? אני רוצה להאמין שכן, כי יש כאן עניין של החלטה - מול מה אני בונה סד"כ.

"ב־7 באוקטובר האויב לא נכנס לישראל מתחת לקרקע, שם היינו חזקים, הוא הגיע מעל לקרקע. האם ניתן בלחיצת כפתור לייצר מצב שהמוני טרוריסטים לא יוכלו לחצות? אפשר. אנחנו עובדים על יכולת לעצירת האויב בזמן חדירה, ויכולות מהסוג הזה לא היו זמינות לפני 7 באוקטובר, וגם לא קיימות בעולם, ולא ארחיב מעבר. חלק מהפיתוחים כבר יצאו לדרך".

זו יכולת דמיונית לגמרי?

"לא לגמרי, אבל טכנולוגית ויעילה. תהיה יכולת למניעת חציה, יכולת הפעלת אש נרחבת בגבולות, לצד קפיצת מדרגה באמל"ח. יש גם לקחים שנשלב בפלטפורמות: מכ"ם קצר טווח לעמדת נשק על נמ"ר או איתן, שבאמצעות אלגוריתמיקה יאפשר ללוחם להפנות נשק לאויב הקרוב והמשפיע ביותר, ובאמצעות שערוך בליסטי ועיבוד תמונה נפגע בו בכדור ראשון, שני או שלישי ולא אחרי עשרות כדורים. כך לוחמים יעברו במהירות למטרה הבאה. זה חלק מהחזון שלנו: הכרעה חדה וברורה, בכל דרג, התעצמות ביטחונית ומחשבה על העתיד. זו חלק מאסטרטגיית מנכ"ל משרד הביטחון וראש מפא"ת".

לדבר בשדה הקרב, בלי מילים

בוא נדבר על שדה הקרב העתידי, ואפשר להתחיל ב"אור איתן".

"עם הטכנולוגיה שלנו זמינות הלייזר הממוצעת בישראל היא בסביבות 90% לאורך השנה. בטכנולוגיות של מדינות אחרות בעולם זה הרבה פחות. היתרון ללייזר הוא בשימוש מגוון, וזה יכול לשנות את החיים: כמות מערכות מסוימת, לייזר וכיפת ברזל בעוטף, שווה להנחת מכסה על עזה. עד כדי כך".

תיאורטית, מאה אחוזי יירוט?

"לא רחוק. בשילוב עם כיפת ברזל הביצועים יהיו יוצאי דופן, ויש לנו כבר מערכת שסיימה ניסויים ונכנסה לייצור סדרתי".

איך "אור איתן" תתמודד עם מטחים, ערפל, מזג אוויר חורפי?

"נדע להתמודד. אנחנו לא מתרגשים מעננות, למעט עננות מאוד קיצונית, וכך גם לגבי גשם. ויש לנו נשקי אנרגיה נוספים. בשנה הבאה נראה גם אבות־טיפוס של נשקי אנרגיה הגנתיים. אלה פירות השקעה של עשרות שנים. הלייזר עצמו היה בפיתוח במשך 40 שנה".

בוא נדבר על קול קורא שהפצתם לאחרונה וכותרתו: העצמה חושית. אתם מדברים על הרחבת השימוש בחושים שלנו תוך שימוש בטכנולוגיה. למשל: טיפות או עדשות עיניים שיאפשרו ראיית לילה ללוחמים, או דיבור בשדה הקרב בלי מילים. דמיוני.

"אנחנו מכסים מגוון טכנולוגיות אדיר. יש לנו את הדיסציפלינות הנדרשות להביא מערכת עובדת, ממוזערת, כאלה שייצרו את הסנסור שאולי ישמעו עליו בעוד 70 או 100 שנה".

אותן טיפות עיניים, אותו סנסור שיאפשר חוש ריח משופר ויסייע בגילוי חפירים – אלה דברים שאנחנו קרובים אליהם?

"אנחנו עובדים על הדברים של מחר, והרבה מעבר לכך. אנחנו מדברים על סנסורים רגישים, שצורכים מעט אנרגיה ומתמודדים עם בעיות פיזיקליות. אלה פיתוחים שישנו את שדה הקרב. בגזרה אחרת: תאר לעצמך שבעתיד כטב"ם יקלוט בעזה כל פיקסל. מעל הקרקע אתה אוחז הרמטית, מתחת לקרקע אתה אוחז היטב. כך יותר קשה להפתיע אותך".

אילו עוד פיתוחים בדרך?

"למשל, ירי דו־צדדי: לילה חשוך, לוחמים במחנה פליטים, ירי מכל עבר. כולם חוצים את כולם ואני רוצה לדעת שאין ירי דו־צדדי. זה לקראת פתרון: כשארים את הנשק ואכוון אליך - יהיה לי אמצעי שידליק בכוונת נורית אדומה".

האם כל הטכנולוגיה הזאת תוביל בסופו של דבר לאותה סברה של איינשטיין, שלפיה במלחמת העולם הרביעית נילחם במקלות ובאבנים?

"אנחנו יכולים להגיע לשם, כי אחד האפקטים של נשק אלקטרומגנטי הוא שיש ביכולתו להביא אותנו למקלות ולאבנים. אבל עד אז - חשוב שנגיע להכרעה ברורה. אני שמח שבתקופתי הכפלנו את מספר שיתופי הפעולה עם חו"ל. חתמנו על הסכמים בשווי 10.2 מיליארד דולר למחקר ולפיתוח, כשמדינות אחרות בחרו להשקיע את המשאבים שלהן בישראל".

בשנה האחרונה זכיתם בכמה פרסי ביטחון ישראל. אתה מסיים את התפקיד בלב שקט?

"כן. השארנו פה אנשים מעולים, וזה יבוא לידי ביטוי בשטח: בעתיד הרחוק אני לא חושב שהאויב יידע לחיות מול מאמצינו בתת־קרקע העמוק. אנחנו שולטים בו היטב כיום, ונשלוט טוב יותר בגילויו ובהשמדתו בעתיד, לרבות תת־קרקע אסטרטגי. טוב יעשה האויב אם יבין שאין לו מה לחפש שם. כיום - סינוואר היה בסיטואציה אחרת מאשר ב־7 באוקטובר. מעטפת האש שלו היתה נתקלת בלייזר. הוא היה נתקל בקושי עצום: בלי מנהרות להיכנס אליהן בלילה שלפני, וגם לא בבוקר שאחרי. מערכת השיקולים שלו כיום היתה אחרת לגמרי".