איך נאמר את זה יפה? אפילו האנשים הטובים ביותר בממשל טראמפ מתחילים לאבד סבלנות מול הביקורת הישראלית. "מדינת חסות", "כובלים את ידינו", ועוד תלונות נשמעות בחדרים הסגורים ובאולפנים הפתוחים. לחובבי ציון בוושינגטון זה קצת נמאס.
זה עתה טראמפ תפר לישראל הסכם מפעים לסיום המלחמה. הוא כלל את החזרת כל החטופים החיים בפעימה אחת, את ההבטחה שיושמה ברובה להחזיר גם את החללים, את השארת חצי מהרצועה בידי ישראל, ואת המחויבות האמריקנית לעשות את מה שישראל נכשלה בו, קרי חיסול חמאס.
אז מהי בדיוק הציפייה הישראלית? שטראמפ יעשה בחודשיים את מה שישראל לא עשתה במשך שנתיים?! שלא לומר 20 שנה מאז עליית חמאס?!
לקיטורים של ישראל מתווספת הפוליטיקה שלהם. ביום ראשון בערב פרסם חשבון ה־X של נתניהו בשפה האנגלית תמונה חריגה שלו עם שלושת האנשים שאמורים בפועל לבנות את "עזה החדשה". אלא שללשכה יש נוהל די קבוע בפרסום הודעות לתקשורת, שלא נעשה כאן.
ברגיל, קודם ווטסאפ בעברית למערכות ולכתבים, אחר כך מעלים ברשתות החברתיות בעברית ורק לבסוף מתרגמים לאנגלית. הפעם, משום מה, כלל לא היתה הודעה בעברית. ומה שיותר מוזר, המלל שצורף לציוץ דילג על האדם שישב מול נתניהו, היזם ואיש העסקים מייקל אייזנברג. רק הוא לא הוזכר בשמו. למה?
כי עצם נוכחותו של אייזנברג במפגש ופרסום התמונה שלו עם נתניהו נכפו על ראש הממשלה בהוראה אמריקנית ישירה. יש אומרים אפילו מטראמפ עצמו. כמה ימים קודם לכן נפוצו דיווחים שאייזנברג הורחק מסביבת נתניהו, בגלל קשרים עם נפתלי בנט.
זה נכון. אייזנברג מקושר ועצמאי. הוא מנסה כבר שנים לקדם יוזמות לטובת ישראל, בלי העדפות פוליטיות. הוא נפגש עם כל מקבלי ההחלטות, אם הם רק מוכנים לשמוע. למשל עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', או בחודשים האחרונים עם נתניהו. אז בגלל שפעם עמד בקשר עם בנט הוא אמור להישרף לנצח?
אייזנברג, שעלה מארה"ב לפני שנים רבות, היה היוזם והרוח מאחורי "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF). הקרן לקחה מחמאס ומהאו"ם את המונופול על חלוקת האוכל ברצועה, ובכך תרמה לשבירת כוח ההתנגדות של הארגון. בימים אלה היזם המצליח שוב נכנס בדיוק באותו מרווח שבין הצבאי לאזרחי, כדי לסייע למערכת. אם כך, למה לא להיעזר בו? לאמריקנים נמאס מהמשחקים האלה.
אם יש משהו שאפילו לממשל הזה נמאס ממנו זהו הטרלול הפוליטי הישראלי, ובפרט זה שסביב נתניהו, המונע ממנו לקדם את התהליכים הנכונים לישראל. כן, טראמפ רוצה בניצחון נתניהו בבחירות. "נעזור לו", כפי ששב ואמר השבוע בראיון. אבל שיבוש תהליכים קריטיים בגלל חשבונות ופרנויות מכרסם בקרדיט לישראל. לכן ההוראה לנתניהו היתה ברורה. לא רק שאייזנברג נשאר, אלא שלשכת רה"מ גם תפרסם תמונה שתוכיח זאת. כך אכן קרה.
לשמאלו של אייזנברג נראה בתמונה אריה לייטסטון, תושב רעננה והמנהל הראשי של שיקום עזה מטעם ממשל טראמפ. הנציג האמריקני הנוסף, מימין לאייזנברג, הוא היועץ ג'וש גרונבאום, שעובד בצוות של וויטקוף. מולם, כמובן, ראש הממשלה נתניהו והמזכיר הצבאי שלו, רומן גופמן. מי שנעדר ממנה הוא השר רון דרמר, ששהה השבוע בארה"ב ובתוך כמה ימים צפוי להניח מכתב התפטרות.
חמשת היהודים הללו מפוכחים לחלוטין. הם מאבחנים באופן זהה את הבעיות, וזה לא מובן מאליו. גם לאמריקנים ברור שההפרדה בין חמאס לבין "עזתים תמימים" מלאכותית ולא משקפת את המצב לאשורו. המשמעות המאתגרת מבחינתם היא שכדי להצליח במשימה המאוד שאפתנית של הקמת "עזה חדשה" עליהם לא רק לבנות בתים מאפס, אלא בעיקר מערכת חינוך והשכלה. האם זה אפשרי?
מגדל בבל ברצועה
על פי מקור המעורה בפרטים, שתי תוכניות ראשונות שגובשו כבר ירדו לטמיון. כעת עובדים על תוכנית שלישית. מי שמלווה מקרוב מאוד את העבודות הוא סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס. ביום ראשון הוא היה במשך שעה וחצי על הקו עם אנשיו בארץ, מתעניין לפרטי־פרטים במתרחש ומשיא עצות כהבנתו.
אגב, ואנס לא עוין את ישראל ומכיר בערכה. בימים הראשונים של מבצע "עם כלביא", כשהסבירו לו מה ישראל עשתה באיראן, הוא הסתובב בחדר הסגלגל עם יד על המצח ואמר "הם גאונים, הם גאונים". עם זאת, היחס שלו אלינו עדיין בוסרי, מושפע מההיבטים הבעייתיים של הנצרות הקתולית וכן מהזרמים העוינים את היהודים בקצה הרפובליקני. יש פה על מי ועל מה לעבוד.
על כל פנים, ההערכה של ואנס היא שרק בעוד חצי שנה יהיה מקום להתחיל לשאול אם הניסוי בעזה מצליח. גם אז עוד לא בטוח שתהיה תשובה. בכל מקרה, מדובר בראייתם בניסוי.
כדי שיצליח, הם לקחו לידיהם אחריות מלאה על ניהול הרצועה, כולל מפקדת התיאום והקישור (COGAT) הישראלית, האו"ם והסוכנויות שלו הפועלות ברצועה. אכן, בזמן הביניים שחולף חמאס מתחזק. הם מבינים את הסיכון. האם לא נבון יותר לאפשר לישראל "לכסח את הדשא" בזמן הביניים? הם שמעו את הטיעון.
גם ברור להם שבעוד שנה או שנתיים אולי יתגלה ש"בניית הציוויליזציה החדשה בעזה" - כך הם מגדירים את המשימה - לא תצליח. הם עושים את הכל שיקרה ההפך. תחושתם היא שהתבקש לבנות תחנת חלל במאדים בלי אספקת חמצן ובזמן שיורים עליהם בתוך שישה חודשים.
הם עושים הכל כדי להצליח, ובה־בעת אינם פתאים. הם מכירים את המזרח התיכון ומנסים לשנות. במקביל לשינוי בתוך עזה ישנו כמובן גם המאמץ להרחיב את הסכמי אברהם. האם זה יצליח? מי כמוהם, שמתמודדים עם הבעיות יום־יום ושעה־שעה, מבינים את גודל האתגר. הרי הם אלה שבעצם הימים הללו מתיכים יחדיו כל כך הרבה חלקי פאזל בלתי תואמים.
זה מתחיל בנציגי 40 מדינות שנמצאות בימים אלה ב"מפקדת עזה הבינלאומית" בקריית גת, נמשך בהחלטת מועצת ביטחון שצריכה לעבור בתוך כמה ימים, עובר לכוח בינלאומי משלל מדינות שאמור לדבר שפה אחת ודברים אחדים בעזה עצמה, וכלה בבנייה מן היסוד של מערכות חינוך ותקשורת חדשות בעזה - כולל אולי צנזורה על האינטרנט שם. מעל לכל, כמובן, נדרש לפרק את חמאס מנשקו ולפרז את הרצועה ממנהרות ותחמושת. ועוד לא דיברנו על טריליוני הדולרים שכל זה יעלה, ושבשלב זה אף נסיכות עשירה עוד לא התחייבה לתת.
הישראלים, מטבע הדברים ועל פי טבעם, ספקנים וקצרי רוח. הרי מעזה לשיטתנו לא יכול לצאת שום דבר טוב. איזה יהודי יאמין שערביי עזה ייגמלו משנאתם אלינו?
מצד שני, כל הניסיונות שלנו לפתור את הבעיה, ממבצע קדש ב־1956 ועד "מלחמת התקומה", לא בדיוק צלחו. אז למה שלא ניתן ל־DJT מאמריקה את הצ'אנס? זה הרי לא שצה"ל עומד הכן ביד עם תוכנית חלופית מוצלחת יותר. אדרבה, הלוואי שהיתה.
מאלופה לעצורה
"היא לא אישה רעה", אומר סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש. מי שמכיר את עמדותיו יופתע.
19 שנים שירת הירש בפרקליטות הצבאית. בין היתר כאחראי על הייעוץ המשפטי בחילות האוויר והים ובזרוע היבשה, עד לתפקידו האחרון כראש התביעה הצבאית באיו"ש. לפני שמונה שנים השתחרר, ומאז הוא נמנה עם הקולות הביקורתיים ביותר כלפי הגישה המשפטית בצה"ל. או כפי שאמר בעצמו פעם ל"מקור ראשון": "לאדם שלא מתבייש בעמדות הלאומיות שלו קשה מאוד להתקדם בפרקליטות הצבאית. זה לא התלם של היחידה, לא הרוח שלה".
והנה, על אף "העמדות הלאומיות" שבהן הוא מחזיק, הירש אינו סבור ששרשרת פרשות שדה תימן - ההדלפה, השקרים, ניסיון ההתאבדות המבוים (?) של הפצ"רית וכל הכאוס שמסביב - משקפת את הנורמות בגוף שפעם היה חלק ממנו. "זו מחלוקת מקצועית בלבד", הוא מסביר.
האם ב־19 שנותיך בפרקליטות הצבאית ראית אווירה שמאפשרת דברים כאלה? אנשים שאומרים "בואו נעגל פינות", "קצת נשקר", "נחפה זה על זה". כי הרי זה מה שקרה פה. שקר בקנוניה לבג"ץ.
"נאום הפתיחה שלי, בכל פעם שקיבלתי יחידה חדשה לפקד עליה, היה שאני מצפה לערכיות, מסירות, כמובן מקצועיות וגם אמינות".
אם בחרת להדגיש את הצורך באמינות משמע שהיתה בעיה, וזה לא בא בחלל ריק.
"אני לא יכול להגיד שהיתה נורמה של אי אמירת אמת - דווקא ההפך. אני חושב שכן. האווירה 'ספרו את כל האמת'. אבל פה זה אירוע שאני לא חושב שיש כדוגמתו בתולדות הפרקליטות. אני עדיין לא מאמין שזה קרה".
הסקנדל הענק הוא בעיניו בעצם טעות ראשונית, שהלכה והתנפחה עד שיצאה מכלל שליטה. "אז הדליפו איזה סרטון, לא נורא. זה לא דבר שלא קורה. אבל לאחר שהתברר גודל הנזק הם פשוט פחדו. אני לא חושב שהם חשבו שההדלפה תגרום כזה נזק למדינת ישראל ולצה"ל בזירה הבינלאומית. כשזה קרה הם התחפרו".
התחפרו עד כדי שאלופה בצה"ל תשקר לבג"ץ בצוותא עם האנשים סביבה?
"כן. אבל אני לא יודע לקשר את זה לתופעה של שקר, לאווירה של שקר, או לקבלה של שקר. אני לא חושב שזה הפרקליטות בכלל. ההחלטה הראשונה היתה להדליף כדי להדוף את הביקורת הפנימית. היא היתה שגויה. הם טעו לחלוטין גם לגבי ההשפעה בזירה הפנימית ועוד יותר בנוגע לזירה הבינלאומית. ברגע הראשון כנראה הפעולה נראתה להם כאילו מתבקשת, אז לא נורא, מדליפים חומר חקירה. אבל ברגע שהיא הסתבכה כל כך זה לדעתי גרם לתחילת השקרים. אני לא חושב שהיתה פה כוונה מלכתחילה נגד החיילים, או לשקר ולהדליף. התוצאות של פעולה שנראתה כסטנדרטית היו נוראיות. הם איבדו כל שליטה, וזה הוליד את הקנוניה ואת הרצון לשקר".
מעניין, כי הרבה אנשים אומרים שיש קשר בין השקפת העולם שמנחה את הפרקליטות הצבאית - בוא נקרא לזה לרדוף את החיילים כי הם בחזקת פושעי מלחמה - לבין הבישול הפסול של הסרטון, וההדלפה שלו והשקר הבוטה והמשותף לבג"ץ.
"כל מה שאתה אומר זה משהו אחר, זו כבר תפיסה משפטית. גם אני הייתי מעמיד לדין חייל שהיכה, גנב או אנס חלילה. אבל - וזה הפער בתפיסה המשפטית ביני לבין הקו של הפרקליטות הצבאית - אני לא אומר שההעמדה לדין נעשית כדי למנוע התערבות של גורמי אכיפת חוק בינלאומיים. זו העמדה הרווחת אצל רוב המשפטנים. העמדה שלי היא שצריך להעמיד לדין, אבל לא בגלל שזה ימנע התערבות של הגורמים הבינלאומיים - כי זה לא ימנע - אלא בגלל שזה הדבר הנכון לעשות בשבילנו".
אז טועה מי שאומר "זה הכל אג'נדה של שמאל, של קשירת ידי החיילים, ואם צריך לשקר לשם כך אז נשקר"?
"אני לא שותף לעמדה הזאת. ההבדלים הם בתפיסת העולם. אבל אם אין ראיות... כי בכל זאת יש פה אירוע של הגשת כתב אישום שמבוסס על חומר ראיות, ואין פרקליט שמגיש כתב אישום ורוצה לראות זיכוי".
אם כך, איך אתה מסביר את זה שאחרי שהכל התגלה, כשכבר היה ברור שהיא ואנשיה שיקרו לבג"ץ, היא "מאבדת" את הטלפון, מתנהגת כאילו ניסתה להתאבד, אבל אז למחרת עורך הדין שלה טוען שאין מסוכנות? הרי כך מתנהגים פושעים מיומנים. לא יכול להיות שזה דפוס שנולד ביום אחד.
"אני מכיר אותה כאדם טוב, לא כעבריינית. היא לא אישה רעה. היא אדם שעבר ממצב של 'אני קצינה בצה"ל, אלופה' לעמדה של חשודה בעבירה. והיא היתה צריכה לעשות שיקול אישי, מה יותר רע לי - שיתפסו לי את הטלפון וייחשפו אולי עוד עבירות שביצעתי, או לקחת את זה על עצמי. זו היתה הבחירה שלה".
זה עוד יותר מטריד, כי מדבריך עולה שהיו לה סודות נוספים להסתיר. בכל מקרה, לסיום, מה לגבי היועצת המשפטית לממשלה? האם לא מתבקש שהיא תעביר את חקירת הפרשה לגורם חיצוני?
"מובן שצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. החשש שעולה לגבי מעורבות כזו או אחרת (של היועמ"שית) מחייב מצידה וביוזמתה העברה של החקירה למישהו אחר. זאת כדי להוכיח שיש פה כוונה אמיתית לחקור ולחשוף את האמת בלי אינטרס אישי".
