1
רק שבוע מפריד בין הקטסטרופה שהחריבה את העולם במבול, למהפכה שהביאה לעולם הבשורה האברהמית. בין דין לחסד. המקרא מדלג על פני עשרה דורות בהינף פרק אחד ומגיע לתחילת ההיסטוריה של עמנו. לא מזמן עמדתי בתל חברון מול חומות המתוארכות למאה הי"ח לפנה"ס, זמנו של אברהם. נרעדתי למחשבה שייתכן שאני מביט באותה חומה שראה אברהם, שעה שהגיע לעיר הזאת.
המהפכה האברהמית נולדה מעומק האסון; שידוד המערכות הערכי, הרוחני והתרבותי בעולם צמח מתוך הכישלון של האנושות. בין האסון לשינוי התקיימו עשרה דורות, ואם ננכה את אברהם מהחשבון, נקבל תשעה ירחי לידה קוסמיים. אם תרצו, בחשבון הפוך מזה של הפילוסוף פרידריך ניטשה, אפשר לדבר על הולדת המוזיקה (האלוהית) מרוח הטרגדיה (הפגאנית), היסוד האפוליני של החוק והתורה המתחיל עם מייסד האומה שלנו, הבא אחרי היסוד הדיוניסי של המיתוס והתפרקות הערכים שאירעה בתקופת נוח.
2
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". עם הפסוק הזה מתחיל סיפורו העתיק של עמנו, עם התנועה האברהמית נגד המוסכמות והאמונות של תקופתו. אברהם עוקר מלב הציוויליזציה של זמנו כדי להגיע לארץ שאינו מכיר ואפילו לא יודע את שמה. לאן ללכת? עוד אראה לך לאיזו ארץ התכוונתי, בינתיים לךְ לךָ, הסע את עצמך מהקיבעון של תרבותך ואמונותיה.
הרמב"ם תיאר במאה ה־12 את ילדותו של מייסד אומתנו, כפי שנמסרה על ידי חכמינו. הוא כינה את אברהם "איתן", ולא בכדי: "כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום, ובלילה והיה תָּמֵהַ - היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? - כי אי אפשר שיסבב את עצמו; ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עימהם, וליבו משוטט ומבין" (ראו כמה העברית הזאת ברורה, אף שהיא בת יותר מ־800 שנה). ההליכה הסופית של אברהם מארצו וממולדתו החלה אפוא כבר בילדותו, עם התנועה המחשבתית שלא התרשמה מהלחץ החברתי ומהדעה הרווחת, אלא חיפשה אחר האמת.
3
"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי (עַם) גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה". בביקורי האחרון במוזיאון "אנו" בתל אביב (מומלץ!) ראיתי מצגת הדוחסת לכמה דקות את ההיסטוריה של עמנו. היא התחילה באברהם, אבל אמרה שהוא ייסד דת חדשה. ממש לא! ראו בפסוק, אברהם עוזב את מקומו והולך לארץ חדשה כדי להקים עם גדול. החידוש הגדול שלנו היה אומה עם אמונה מיוחדת ומערכת ערכים שונה. הרעיון הלאומי הכיל בתוכו את הרכיב הדתי, ולא ההפך. מאוחר יותר, כשצאצאי אברהם יוצאים ממצרים, הם לא מופיעים כ"דת" אלא נולדים מתוך הרחם המצרי כעַם חדש בעל זהות מובחנת מאדוניו. רק עם יכול היה לקבל תורה, ולא יחידים - גם אם גדולים כאברהם וכמשה. אנחנו מצהירים על כך בכל עלייה לתורה: "אשר בחר בנו מכל העמים" ורק מתוך כך "נתן לנו את תורתו".
זו הבשורה האברהמית, אומה שחיה בארצה ומיישמת את ערכי הנצח שלה בכל תחומי החיים: "למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קודש, חיים באור האידיאה האלוהית - כי גם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והיישוב המדיני; עמים שלמים, הכוללים בתוכם את כל השׂדרות האנושיות השונות" (הרב קוק).
4
וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר (אקלל), וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". זה פסוק מפתח באמונה הנוצרית־אוונגליסטית. המטיף ג'רי פאלוול נהג לומר: "אני עצמי מאמין שאלוהים מתייחס לכל האומות בדרך שבה האומות הללו מתייחסות לישראל. אני סבור שההיסטוריה תומכת בדעה הזאת. אני מבסס את הדברים על מה שאלוהים אמר לאברהם 'ואברכה מברכיך ומקללך אאור'".
המנהיג הדתי ג'ון הייגי חוזר על רשימת האומות שבירכו את היהודים והתברכו כתוצאה מכך, ולהפך, אומות שהתעללו ביהודים וירדו מגדולתן וחלקן אף נעלמו מההיסטוריה: "היכן הבבלים? היכן הרומאים? היכן היוונים? היכן הפרסים? היכן האימפריה העות'מאנית? היכן אותו מטורף היטלר וגייסותיו הנאציים? כולם הערות שוליים במגרש הגרוטאות של ההיסטוריה האנושית. (לעומת זאת) היכן ישראל? היכן העם היהודי? הם חיים וקיימים בחברה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. העם היהודי שרד פוגרומים ורדיפות. הם האריכו ימים אחרי בית העבדים של פרעה ואחרי הפתרון הסופי של היטלר. הם ההוכחה החיה לכך שיש אלוהים בשמיים השומר את דברו".
5
ב־2014 נכחתי בכנס השנתי של הנוצרים תומכי ישראל (CUFI), ושם שמעתי מנהיגה דתית שחזרה על הרעיון הזה. היא אמרה שלאמונתה, הסיבה שארה"ב היא מעצמה עולמית נובעת מתמיכתה בישראל לאור הציווי האלוהי לאברהם. אני זוכר את מילותיה: "אני נוצרייה ציונית משום שאני פטריוטית אמריקנית". לכן הם "נוצרים ציונים", מפני שהם תומכים בשיבת העם היהודי לציון כפי שהבטיחו נביאי ישראל בתנ"ך. שנים לאחר מכן לקחתי את הרעיון הזה לעבודתי הדיפלומטית. אמרתי בסנאט האיטלקי שתמיכתם בישראל אינה צריכה לנבוע רק מהאינטרסים המשותפים שיש לישראל ולאיטליה, אלא גם משום שישראל היא המוצב הקדמי של המערב כולו והיא מגינה על ערכי הציוויליזציה היהודית־נוצרית. לא לחינם תוקפים אותנו ראשונה אויבי המערב; הם מבינים זאת. המלחמה שלנו היא גם המלחמה שלכם, אמרתי. בסיום דבריי ניגשו אלי שלושה סנאטורים ואמרו לי: "אנחנו תומכים בישראל, אבל היום הבנו למה - מכיוון שאנחנו פטריוטים איטלקים".
6
ועוד בפרשה הראשונה של סיפורנו הלאומי, המעמד המכונן של "ברית בין הבתרים": "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה...". הנה הנוסחה ההיסטורית שפגשנו אותה בתולדותינו, והיא מופיעה כאן בראשית קיומנו: יום אחד תצאו לגלות, ושם יתייחסו אליכם כאורחים לרגע (או כעבדים), גם אם חייתם באותה ארץ מאות שנים. אבל בסופו של חשבון "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ", אתם תצאו מבית העבדים - אם זה מצרים, בבל, פרס, רומא, ספרד, מרוקו או גרמניה - ותשובו הנה לארץ הזאת. בוודאות תשובו הנה. זאת ברית הנצח שכונן אלוהים עם מייסד אומתנו, כמו חוק טבע: עם ישראל ישוב הביתה לארצו העתיקה לאחר 400 שנה או 70, ואפילו לאחר אלפיים שנה, תמיד יהיה דור שצאצאיו "יָשׁוּבוּ הֵנָּה". בעינינו ראינו.
