חשבון זריז מעלה כי בכל העולם כולו יש כ־15 מיליון יהודים. מחציתם בישראל, והשאר עדיין לא. יהדות ארה"ב, שהיא גם הגדולה ביותר, היא תערובת שרובה יהודים על פי מוצא אך לא על פי אורח חיים, ולבד מהדתיים האורתודוקסים הם מצביאים בהמוניהם למפלגה הדמוקרטית, שהופכת יותר ויותר אנטי־ישראלית, ובפלגים מסוימים שלה גם אנטישמית, משנה לשנה.
נשיא צרפת עמנואל מקרון מכריז על הכרה במדינה פלשתינית // UNTV
תיאור מדכדך זה לא נועד כדי להשחיר את יהדות ארה"ב (אם כי יש על מה), אלא כדי לבצע ספירת ראשים כללית לגבי הפער בין מספר היהודים תומכי ישראל בעולם לבין מספרם של הערבים, המוסלמים, הגויים, שחקני הקולנוע ומשפיעני הרשת ששונאים את ישראל ואת היהודים בלהט של אלף אינקוויזיציות.
את השקרים והעלילות נגד ישראל בולעים ופולטים סטודנטים בורים באוניברסיטאות העילית, מרצים שטופי תיאוריות על מדכאים ומדוכאים, וכוכבי קולנוע שהידע שלהם על עזה, ג'נוסייד וישראל מתבסס על כלי תקשורת רעילים ועל רוח התקופה ועל אלגורתימים בניהול איראן, סין וקטאר. אליהם מצטרפים תועמלנים מבית, כמו חלקים מסוימים מהתקשורת הישראלית שמוסיפים אש למדורת השנאה לישראל ולעלילות הרעב, הג'נוסייד ושטניותו של נתניהו.
אולמרט, ברק, האקדמיה הישראלית, הזוכה בפרס אופיר, פורום הבמאים הדוקומנטריים, שכמעט התחננו בפני עמיתיהם מעבר לים להחרים אותם, וכמובן - מדליפי הסרטון המבושל ממתקן כליאת מחבלי הנוחבה בשדה תימן, וחדשות 12 שפרסמו את הסרטון בלוויית טענה שמדובר בתיעוד של אונס בידי לוחמי צה"ל.
דרך המשקפיים האלה, צריך להביט במה שנקרא סוגיית ההסברה הישראלית, או היעדרה. נכון, תמיד אפשר לעשות יותר. או משהו. אבל הפנטזיה על מערכת משומנת של משפיעי רשת תומכי ישראל, דוברים רהוטים והופעות מוחצות בכלי תקשורת זרים שתהפוך את הקערה לוקה בילדותיות מסוימת.
יאיר לפיד, ראש ממשלה לשעבר וראש אופוזיציה בהווה, הרבה להשתמש בפועל "הסברתי" כדי לתאר את פעולותיו בחו"ל. לפני שנה "הסברתי לערוץ BFM הצרפתי: לא היינו נכנסים למלחמה הזאת אם הם לא היו טובחים בילדים שלנו". לאיטלקים "הסברתי שחמאס הוא ארגון טרור שעורף ראשי תינוקות ושורף אנשים בעודם חיים", ובביקורו האחרון בארה"ב הוא הסביר לדמוקרטים שחמאס אשם. נו, האם מאמצי ההסברה של לפיד מנעו מצרפת בראשות חברו הטוב עמנואל מקרון להוביל מהלך להכרה במדינה פלשתינית? האם בזכות הסברתו איטליה וארה"ב לא הצטרפו? ככל הנראה לא.
בחודשים האחרונים לכהונת ברק אובמה, ארה"ב נמנעה מלהטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם נגד ההתנחלויות. אז לא היה צורך להסביר לא את חמאס, לא את 7 באוקטובר ולא את שקר הילדים הרעבים בעזה. קשה להניח שמשרד הסברה מיומן היה מפיג את עוינותו של ממשל נשיא שהעדיף את איראן על פני ישראל. ובכל זאת, תמיד אפשר לקוות שקמפיין אינסטוש מתוחכם היה משנה הכל. ולפעמים חלומות מתגשמים.
הקמפיין המתמשך נגד ישראל הוא תוצר של אנטישמיות מובנית ועתיקה בעולם האסלאמי והנוצרי, בתוספת בעיות מבית במדינות האיחוד האירופי שאיבדו את תחושת הלאומיות והמוסר, ושזקוקות לידיים עובדות ולילדים שיחיו אותן. ומכיוון שהאירופאים לא מביאים ילדים לעולם - מישהו צריך לעשות את העבודה במקומם. המהגרים המוסלמים, למשל.
כבר שנים מנסה האיחוד להקים דה־פקטו מדינה פלשתינית בשטח C. זהו לא כישלון של ההסברה הישראלית, אלא מטרה אירופית ותיקה שטבח 7 באוקטובר לא הסיט מהמסלול, אלא רק עיכב אותה מעט.
לא בגלל כישלון הסברתי הודיע לפני שבועיים ראש ממשלת ספרד, פדרו סאנצ'ס: "לספרד, כידוע לכם, אין פצצות גרעיניות, נושאות מטוסים או עתודות נפט גדולות. אנחנו לבד לא יכולים לעצור את המתקפה הישראלית. אבל זה לא אומר שלא נפסיק לנסות. כי יש דברים ששווה להילחם עבורם". הצער על המחסור בנשק גרעיני לאיים בעזרתו על ישראל הוא לא תוצר של הסברה ישראלית לקויה.
לפני כעשור, במונית בניו יורק, נהג מבנגלדש שאל אותי באנגלית רעועה על חקירות נתניהו. לא חקירות בנימין נתניהו, שגם בהן הוא היה בקיא, אלא באלה של שרה נתניהו. בנגלדש היא מדינה מוסלמית בת 173 מיליון תושבים, ובכל זאת האיש הטריח את עצמו להתעניין בפרטי הפרטים של הפוליטיקה הישראלית לרמה כזו, שהוא הרגיש מוסמך להטיף מוסר על מימון הארוחות במעון ראש הממשלה. גם זה לא כישלון של ההסברה הישראלית, אם כי ייתכן שהיה פה כישלון של ההסברה שלי. המלצתי לו להתמקד בבעיות של בנגלדש - שהן חמורות יותר, כמובן, שכן הוא עצמו בחר להגר ממנה לארה"ב.
ההצלחה של התעמולה האנטישמית נובטת על קרקע כזאת, והמאפיין המרכזי שלה הוא עצם העניין האובססיבי של מדינות אחרות בישראל, בגבולותיה ובמלחמותיה. לא תמיד היא יעילה כמו שמפיציה מקווים. בשני האירוויזיונים האחרונים, קהל הצופים של איגוד השידור האירופי הוכיח כי התעמולה לא מנעה ממנו להצביע בהמוניו לשירים הישראליים.
הוועדות הממונות הן אלה שהורידו אותנו בדירוג. חלק מהאנטישמיות מגיע מלמעלה, ממדינות כמו ספרד, שלא רק שאין להן פצצות אטום להוריד על המדינה היהודית - אלא גם לא צבא שמסוגל להילחם נגד איומים חמורים יותר, כמו רוסיה, למשל.
אז בהחלט: אפשר להקים גוף של מסבירני רשת, לפתח אלגוריתם שייצר גם לנו בוטים משלנו, לשלוח את יאיר לפיד למסעות בחו"ל ולשכנע את האקדמיה הישראלית להפסיק להוציא ניירות עמדה נגד המלחמה ונגד פשעי צה"ל. זה בטח לא יזיק. אך בעיקר, צריך להמשיך להילחם עד להכרעת חמאס. אמנם העולם יזיל עלינו דמעה ייצוגית אם נמות בהמונינו - הוא כבר עשה את זה כמה וכמה פעמים - אבל בכל זאת הרבה יותר טוב לחיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
