"אנחנו, ממשל טראמפ, חיים בעולם האמיתי": יועץ הנשיא בראיון מיוחד

כשנפגשים עם ד"ר סבסטיאן גורקה פנים אל פנים, קל להבין מדוע הוא ודונלד טראמפ התחברו מייד כשנפגשו במשרד במרומי מגדלי טראמפ אי־אז בשנת 2015.

הכימיה ביניהם לא היתה מקרית: גורקה, כמובן, רוחש כלפי נשיאו כבוד מיוחד ומקפיד להראות זאת, אך נוסף על כך - הם די דומים וחולקים את אותה תפיסת עולם ואת אותם ערכים. אפילו הגובה וגינוני הידידות שלהם דומים.

מאז שובו של טראמפ אל הבית הלבן, גורקה (54) מחזיק בתואר סגן היועץ לביטחון לאומי ומנהל בכיר לענייני לוחמה בטרור במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, ונחשב אחת הדמויות המשפיעות ביותר בממשל.

בתור מי ששירת תחת טראמפ גם בקדנציה הראשונה, הוא מזהה ללא קושי את ההבדל בין שתי הכהונות. ממשל טראמפ בגרסה הנוכחית מחויב יותר, מאוחד יותר - ומשום כך גם מצליח יותר בשלל החזיתות.

"האתגר הגדול ביותר עבורנו בבית הלבן הוא לעמוד בקצב של הנשיא טראמפ", אומר ד"ר גורקה בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע". "אנחנו משאירים את מכשירי הטלפון שלנו מחוץ לאגף המסווג, מטעמי ביטחון, יוצאים החוצה אחת לכמה שעות ומגלים מה עוד הנשיא הספיק להשיג".

"פעם זה הסכם שלום בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לרואנדה, ופעם עוד משהו. הוא נע במהירות האור. אין לנו זמן להסביר את כל מה שהנשיא עושה, כי הוא לא רוצה לעצור. המסר שלו אלינו הוא 'לכו ותעשו'".

"לפני כשבועיים ישבנו איתו בחדר הסגלגל והצגנו בפניו תוכנית פעולה עבור אזור בעייתי מאוד של העולם. הוא הסתכל עלינו ושאל: 'אתם יכולים לגרום לזה לקרות?' השבתי 'כן, אדוני'. 'לכו תעשו את זה', היתה ההוראה שלו. זה המנהיג. בגלל זה השמאל שונא אותו כל כך".

"הנשיא טראמפ הוא זכר אלפא אולטימטיבי. אתה רואה אותו נפגש עם פוטין או עם ראשי מדינה אחרים, ומייד מבין שהוא הבוס. רואים את זה בלחיצת היד האופיינית שלו, שבה הוא מושך את בן שיחו לרגליו, ובעוד הרבה פרטים".

"בפגישה עם פוטין באנקורג' פוטין איחר, והוא סירב לרדת מהמטוס שלו במשך 40 דקות. כשלבסוף שניהם עמדו על שטיח אדום, הנשיא הרים את ידו והצביע לשמיים לעבר מפציצי חמקן שעברו מעל, בליווי מטוסי קרב. זה אלפא, זה מנהיג, זאת אמנות סגירת העסקאות שלו".

איך זה בא לידי ביטוי בפתרון של סוגיות מעשיות?

"אני מחזיק בין היתר בתיק החטופים. מתוקף האחריות הזאת, אני נפגש עם משפחות החטופים כמעט בכל שבוע - הישראלים, האמריקנים, בעלי אזרחות כפולה. הם באים אל הבית הלבן. הם מספרים כי בשנה וחצי של ממשל ביידן רק דיברו איתם, אבל לא קיבלו החלטות, ואף הנחו אותם לא לדבר על יקיריהם בפומבי, כי זה מביך".

"אחד האבות אמר לי שהיו להם 100 פגישות עם ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן - אבל ציוץ אחד של טראמפ, שבו הוא אמר 'שחררו את בני הערובה, אחרת תשלמו', היה שווה יותר מ־100 פגישות עם הממשל הדמוקרטי".

המנהיגות נדרשת יותר מתמיד אחרי הרצח של צ'ארלי קירק. האם הממשל יהיה לוחמני יותר מול תנועת ה"ווק" וספיחיה?

"צ'ארלי קירק היה חבר שלי, כמו של רבים נוספים בבית הלבן. סגן הנשיא היה מאוד קרוב אליו. אחרי הרצח שלו, מצב הרוח בבית הלבן השתנה. תמיד היינו רציניים בכוונות לטפל בסכנות ה'ווק', אבל עכשיו העלינו הילוך. ראית זאת במהירות הפעולה עם ההחלטה להגדיר את אנטיפה כארגון טרור, ועם דברים נוספים שקאש פאטל עושה ב־FBI.

"היהירות של השמאל וה'ווק' תהיה בעוכריהם. הם הלכו רחוק מדי, מהר מדי, בדברים שבאמת נוגעים ברוב האנשים ומפריעים להם. הם הקימו עליהם עשרות מיליונים של אנשים פשוטים, רחוקים מפוליטיקה, כאלה שאולי לא משתייכים ל־MAGA, ושאולי בכלל לא נמנים עם הרפובליקנים, אבל משתגעים מהמחשבה שגבר עירום יכול להיכנס לחדר הלבשה של נשים בתואנה שהוא 'מרגיש אישה'. אנחנו רואים עכשיו את הנקמה של ההיגיון הבריא".

"הריפוי מה'ווק' ייקח זמן, בגלל חדירת הפרוגרסיבים למכללות, בגלל איגודי המורים, אבל אנחנו בדרך הנכונה. בזכות אנשים כמו סטיבן מילר (סגן ראש הסגל של הבית הלבן לענייני מדיניות והיועץ לביטחון המולדת, א"א), כוח מחץ בלתי ניתן לעצירה, ועמיתים נוספים במשרד החינוך ובמשרדים אחרים, נוודא שמגפת ה'ווק' מטופלת כראוי".

האם זאת הנחישות החדשה, שחסרה לממשל בכהונה הראשונה של דונלד טראמפ?

"אין בכלל מקום להשוואה. הכל שונה בממשל הזה לעומת הכהונה הראשונה של טראמפ. עכשיו אין לנו בוגדים בבית הלבן. אני אוהב את כוחות המארינס שלנו, ואף לימדתי אותם, אבל גנרל ג'ון קלי, יוצא המארינס, היה בוגד".

"הוא היה ראש סגל הבית הלבן בכהונה הראשונה וניטר את שיחות הטלפון של הנשיא. אלכסנדר וינדמן, סגן אלוף בצבא וחבר במועצה לביטחון לאומי, הדליף שיחות טלפון מסווגות של הנשיא ל'וושינגטון פוסט'. אלה היו מעשי בגידה, וכעת אין שום דבר כזה".

"במקום זה, יש נבחרת מופלאה של פטריוטים אמיתיים המורכבת מחבריי - קאש פאטל בראשות ה־FBI, פאם בונדי כתובעת הכללית של ארה"ב, ג'ון רטקליף בראשות ה־CIA, טולסי גבארד בראשות המודיעין הלאומי. הם רוצים להציל לא רק את אמריקה, אלא גם את הציוויליזציה המערבית כולה".

הסכמי אברהם 2.0

בדומה לבעלי תפקידים מרכזיים אחרים בממשל טראמפ, ד"ר גורקה הוא תומך ישראל מושבע. במהלך מלחמת חרבות ברזל הוא התבטא לא אחת בעד המדינה היהודית, הדף את האשמות־השווא כלפיה, ניפץ את עלילות השווא של "רצח עם" ואמר בראיון ש"אין דבר כזה פלשתין".

הרקע שלו, כחוקר תנועות אסלאם קיצוני, לבטח סייע לו להבין טוב יותר מיהו מי במזרח התיכון. בעקבות דעותיו הנחרצות, המתנגדים מהשמאל האמריקני ניסו לסכל את דרכו באמצעות הדבקה של תוויות ה"אסלאמופוב" וה"קיצוני", כפי שהם מנסים לעשות לכל מי שרואה נכוחה את האיומים הנשקפים לארה"ב ולבעלי בריתה, ובאמצעות חיפוש השלדים בארונו, אך לא הצליחו.

בשנים 2011-2013 היה גורקה פרופסור אורח באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם לימד בעיקר נושאים בתחום הביטחון הלאומי, ואחר כך עשה חיל ככוכב תקשורתי במדיה שמרנית.

רוחב ידיעותיו, מומחיותו ומעמדו כמקורב לדונלד טראמפ הבטיחו את השיבוץ בתפקיד בכיר ביותר בממשל השני של טראמפ. משום כך, אין דרך טובה יותר להבין את מנגנון החשיבה והפעולה של נשיא המעצמה החזקה בעולם, מאשר להקשיב לדבריו.

"החזון של הנשיא טראמפ מאוד ברור", אומר ד"ר גורקה. "תראו את רשימת ההישגים שלו בשמונת החודשים האחרונים. טראמפ הוא אדם שמונע בראש ובראשונה על ידי השאיפה לשלום - אם זה שלום באוקראינה, שלום בקונגו, שלום בארמניה או שלום בעזה ובמזרח התיכון. זה אדם שהביא את הסכמי אברהם ההיסטוריים. החזון שלו הוא להיות האדם שמביא שלום למזרח התיכון, לעזה, במעין הסכמי אברהם 2.0".

"בתוך כך, יש תיעדוף לנושא החטופים ולסיום ההרס והמלחמה. אם בוחנים את הרקורד של הנשיאים האמריקנים הקודמים, או של ראשי מדינה אחרים, ומוצאים במהלך כהונה בת ארבע שנים של מי מהם הסכם שלום אחד - זה הישג משמעותי".

"ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, למשל, רשם לזכותו את השגת השלום בצפון אירלנד, וזה דבר גדול. לעומת זאת, האדם הזה, הבוס שלי, הביא שבעה הסכמי שלום בשבעה חודשים. המסר שלנו הוא שאם מישהו מסוגל לתקן את הדברים ולהביא סיום לסיפור טרגי - אם הדברים בכלל ניתנים לתיקון - הרי זה הנשיא דונלד טראמפ".

חוזרים למלחמה בטרור

אף שהמילה "שלום" חוזרת שוב ושוב בדבריו של גורקה, אל תטעו בה - ובו. לא מדובר בפציפיסט נאיבי מהזן שמבקש לפייס רודנים או טועה בכוונותיהם. ראיית העולם של ממשל טראמפ שונה לחלוטין מגישתם של ילדי הפרחים, שאולי התכוונו לטוב, אבל נהפכו תמיד לאידיוטים שימושיים בידי אלה שזיהו אותם, ובצדק, כעקב אכילס של ארה"ב ושל העולם המערבי.

השקפת הממשל הנוכחי רואה בשלום ערך, אבל המשנה הסדורה שלו באשר לאיך משיגים שלום - נקייה מכל שמץ של נאיביות. רעיונות העוועים מהסוג של לתת למחבלים פלשתינים שטח - או מדינה, חס וחלילה - לבטח לא נכללים במשנה הזו.

סבסטיאן גורקה ואנשיו שוקדים כעת על ליטושים אחרונים של אסטרטגיה חדשה למלחמה בטרור, שתוצג לציבור ממש בקרוב. בשנה הבאה יציינו 25 שנים לפיגוע הדרמטי של 11 בספטמבר, ומבחינת הבית הלבן, הסמליות מחייבת להשלים את המשימה של פגיעה בגורמי טרור עיקריים.

בתקופה של ביידן סיכולים של מחבלים ירדו למינימום, מציין גורקה, ואנשי זרועות הביטחון של ארה"ב היו מתוסכלים. חזרת טראמפ לבית הלבן שחררה את הפקק, ומאות ג'יהאדיסטים סוכלו מאז.

"היעד הוא להבטיח שהטרור לא יהווה יותר איום אסטרטגי על אמריקה", מכריז ד"ר גורקה. "נחסל את דמויות המפתח ברשתות הטרור - מרגע שאנחנו חושפים את מקום הימצאם, הם מושמדים בתוך 72 שעות. אבל לא נסתפק בכך, משום שארגוני טרור בעלי אידיאולוגיה מסוגלים לגייס אנשים חדשים".

"אתה חותך ראש אחד של מפלצת, אך היא יודעת להצמיח ראש חדש. על כן, בפרפרזה על דבריו החכמים של פון קלאוזביץ, אני יכול לומר כי הניצחון המוחלט מושג כאשר מפעילים כוח נדרש כלפי מרכז הכובד של תנועת הג'יהאד הגלובלית - כלומר, כלפי האידיאולוגיה שלה".

"אנחנו זורקים אל הפח את ה'ירושה' התקינה־פוליטית של הממשל הקודם, ומעכשיו מבחינת הביטחון הלאומי של ארה"ב יהיו שני סוגים בלבד של טרוריסטים: טרוריסטים ג'יהאדיסטים וטרוריסטים מבית".

כדי להתמודד עם אידיאולוגיית הג'יהאד, ד"ר גורקה מתכנן קמפיין אגרסיבי, שבו ישולבו גורמים ערביים מתונים מאיחוד האמירויות, מירדן, ממרוקו וממדינות נוספות, שנועד לנפץ את האמינות האידיאולוגית של ארגוני טרור כמו חמאס, דעאש או ג'בהאת אל־נוסירה. "הדוגמה האהובה עלי?" הוא מחייך. "אחרי חיסול בן לאדן חשפנו אצלו מצבורים של סרטי פורנו. גם כן לוחם קודש. את המציאות הזאת נציג מול כל העולם".

סבסטיאן גורקה מסמן יעד נוסף - להוציא את הפוליטיקה מן המלחמה בטרור. לדבריו, ממשל ביידן ניצל את היכולות העצומות של שירותי הביטחון כדי לדכא את מתנגדיו, ולא את הטרוריסטים. "למלחמה בטרור צריכה להיות מטרה אחת: להגן על החפים מפשע ולהביא את הרשעים לדין, לא לרדוף את המפלגה היריבה", מסכם גורקה.    

הגישה הזו רלוונטית גם למה שמכונה אצלנו "היום שאחרי" בעזה.

"אנחנו סבורים שהגיע הזמן שמדינות האזור יקבלו על עצמן את האחריות", מסביר גורקה. "אם הן לא אוהבות את המצב בעזה - הגיע הזמן שיעשו דבר מה כדי לתקן אותו. זה נכון במיוחד ביחס למדינות מוסלמיות ולמדינות ערביות: אם זה חשוב להן, שיראו לעולם שזה אכן חשוב וייכנסו לעובי הקורה. זאת הציפייה שלנו.

"למעשה, כבר לפני שמונה שנים, כשהייתי חלק מממשל טראמפ הראשון, הבהרנו שהחברות שלנו - כלומר בעלות הברית והשותפות של ארה"ב - צריכות לעשות יותר למען השלום והיציבות בעולם. הפעם, בחלוף שמונה שנים, הציפיות גבוהות אפילו יותר".

"אני יכול להדגים זאת באמצעות המצב בנאט"ו"' הוא ממשיך, "הארגון שבו התחלתי את הקריירה שלי, לפני 30 שנים. אז חלמנו שכל אחת מהמדינות החברות בברית ההגנה הזו תשקיע 2% מהתוצר שלה לצורכי הגנה, והחלום נראה רחוק ובלתי מציאותי".

"והנה - לפני שלושה חודשים ישבתי במשרדי באגף המסווג של הבית הלבן, הטלוויזיה היתה דלוקה על ערוץ 'ניוזמקס' ללא קול, ושידרה את החדשות בפגישת הפסגה של מדינות בהאג, ועל המסך הופיעה לפתע כתובית שלפיה הנשיא טראמפ גרם לכולן להתחייב על הוצאות ביטחון בשיעור של 5%".

"הדחף הראשון שלי היה לצאת בריצה מהאגף המסווג ולטלפן לכריס רודי, מייסד ומנכ"ל 'ניוזמקס', ולהתריע בפניו, לפני שיסתבך, שיש כנראה טעות בכתובית. בטח התכוונו ל־2.5% או משהו כזה - הרי לא יכול להיות שבאמת התחייבו על 5%".

"מזל שבדקתי בגוגל וראיתי שאין שום טעות. אחרי עשרות שנים של חוסר החלטיות של מדינות נאט"ו, טראמפ הביא אותן להתחייב לא על 2%, לא על 3% וגם לא על 4% - אלא על 5%!".

מתנגדי הנשיא טראמפ מעדיפים לא להודות בהישגים האלה ולטעון שהוא רק מדבר.

"לא משנה אם אתם אוהבים את הנשיא טראמפ, כפי ש־80 מיליון מצביעים אמריקנים אוהבים אותו, או אם אתם לא אוהבים את הנשיא טראמפ - אתם חייבים להודות שהוא יודע להשיג את מה שחשוב. תקראו את ספרו 'The Art of the Deal', כי הכל מתואר שם. הספר מסביר כיצד הוא יצר מאפס אימפריית נדל"ן שלא תיאמן, ורואים דרכו את השיטה".

"בקמפיין הבחירות האחרון עשינו שימוש בסלוגן שחביב עלי במיוחד: 'אמריקנים, אנחנו גורמים לבלתי אפשרי להיראות קל'. זהו הנשיא טראמפ בהתגלמותו. חתימת הסכמי שלום מן הסוג של הסכמי אברהם נראתה בלתי אפשרית, אבל הוא עשה זאת. השמדת מתקני הגרעין של איראן נראתה בלתי אפשרית, אבל הוא עשה זאת".

"וישנו, כמובן, גם נושא ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב, כי זאת הסוגיה החשובה ביותר שבגינה דונלד טראמפ זכה בבחירות האחרונות. בתקופת הנשיאות של ביידן נכנסו לארה"ב באופן בלתי חוקי 11 אלף איש בכל יום. בכל יום! במהלך ארבע שנים, מדובר ב־18-19 מיליון מהגרים בלתי חוקיים".

"בשלושת החודשים האחרונים המספר ירד לאפס. יתרה מזאת, הפכנו את המגמה וגירשנו חצי מיליון מהמהגרים הבלתי חוקיים שכבר היו בגבולותינו, את הגרועים והמסוכנים ביותר מהם - את אנשי קרטלי הפשע, את האנסים ואת סוחרי הסמים".

"יותר ממיליון נוספים גירשו את עצמם, כלומר העדיפו לצאת מארה"ב מרצון, כי הבינו שזה עדיף על פני האפשרות שאנשיו של טום הומן, האחראי בממשל לטיפול בהדברת הגירה בלתי חוקית, יבואו לחפש אותם".

עם המספרים שמביא ד"ר גורקה קשה להתווכח. האם זה מוכיח כי "הכל אפשרי" בכל עניין, כדבריו? שאלת העתיד של עזה שונה מסוגיית ההגירה הבלתי חוקית לאמריקה.

בנושאים פנים־אמריקניים הרצון החזק של ממשל טראמפ הוא מספיק, ונדמה שאיש לא יפקפק במידת הנחישות שלו בכהונתו השנייה. לעומת זאת, בסוגיות חוץ נחוצים פרטנרים נוספים לטנגו - אלה שיקלטו את האוכלוסייה העזתית, למשל.

"נכון, זה מורכב יותר", מודה ד"ר גורקה, "אבל זה לא משנה. תראו את הנשיא טראמפ בפעולה, תקשיבו לו - ותבינו איך הוא מביא תוצאות".

אליבא דגורקה, שיטת טראמפ עבדה מצוין במקרה מורכב אחר - מול אוקראינה: "זוכרים את הפגישה הראשונה של דונלד טראמפ עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בבית הלבן? באותה עת נטען שאוקראינה רוצה איזשהו מסמך של ערבויות לביטחונה העתידי, אולי חברות בנאט"ו, אולי דף נייר אחר בסגנון הזה. דף נייר?".

"ב־1938 נוויל צ'מברלין חזר ממינכן עם דף נייר כזה, נופף בו והכריז על 'שלום בזמננו'. אין צורך להזכיר מה קרה אחר כך - פלישת הנאצים לצ'כוסלובקיה, ההתקפה על פולין, מלחמת העולם השנייה, השואה".

"הנשיא טראמפ לא דיבר על דף נייר מטופש מבריסל, הוא דיבר עם זלנסקי על עסקת מינרלים נדירים, הסכם עסקי בין ארה"ב לאוקראינה. מדוע? צ'מברלין לא הבין שדף נייר לא שווה כלום, אבל אם יהיו באוקראינה אלפים או עשרות אלפים של אמריקנים שיעבדו, ועשרות חברות אמריקניות שיקימו תשתית של מכרות ויבנו מתקני זיקוק ומפעלים לעיבוד מינרלים - אלה יהיו היחסים ההדוקים ביותר שניתן להעלות על הדעת, ואז בקרמלין יצטרכו להגיע למסקנה שממש לא כדאי להם להפציץ את קייב. כך בדיוק הנשיא טראמפ משיג את שלו. זאת חשיבה אסטרטגית טבעית".

כיצד מתרגמים ומיישמים אותה בעזה לאחר הבסה מוחלטת של חמאס?

"אמרנו שנשתלט על רצועת עזה ונתקן אותה. מה קרה בעקבות האמירה הזאת? אמצעי התקשורת מהשמאל, מהמיינסטרים הליברלי, ממש התפוצצו: 'איך אתם מעיזים לעשות את זה? לבנות מגדלי טראמפ ומגרשי גולף?' מדינות האזור אמרו: 'זה מזעזע! מה האיש הזה חושב לעצמו?' זה נמשך 72 שעות".

"ואז, מדינות באזור שמעולם לא עשו דבר לטובת האנשים בעזה, שבנו חומות גבוהות כדי לא להכניס אליהן את אנשי עזה, התחילו לחשוב: 'אולי כדאי שנעשה משהו, אולי כדאי שנשקיע, אולי נמלא תפקיד בעזה'. זוהי עוצמת נשיא ארה"ב בפעולה. הוא עושה משהו, ומעשהו - כמו קסם - הופך לזרז שמתחיל תהליך שרוב האנשים לא חשבו עליו".

המבחן של אל־ג'ולאני - ושל פטרוניו

האופטימיות של ד"ר גורקה מידבקת, והוא חולק בחדווה עוד סיפורים אופייניים של הצלחה טראמפיסטית. "בתחילת הכהונה הנשיא נפגש במגדלי טראמפ עם איש עסקים יפני, בעלים של חברה טכנולוגית מובילה", נזכר גורקה.

"הם יצאו למצלמות, טראמפ שיבח את האורח על החלטתו להשקיע בארה"ב 100 מיליארד דולר, ומייד שאל למה שההשקעה לא תגדל ל־200 מיליארד דולר. היפני צחקק ואמר: 'אתה מנהל משא ומתן יותר טוב מכולם'".

"אחר כך הנשיא ערך את ביקורו הראשון למזרח התיכון, ואנחנו בבית הלבן קיווינו שאולי הביקור יניב השקעות של טריליון דולר. טראמפ חזר משם עם התחייבויות להשקעות בשיעור של 5.3 טריליון דולר!".

האם גישה עסקית כזו מתאימה לכולם? האם היא עובדת מול פוטין, או רודנים מזרח־תיכוניים מהסוג של אל־ג'ולאני?

"אני חושב שהיא תעבוד מול פוטין, והוא הקשה מכולם. באשר לאסלאמיסטים, אני הרי חוקר אותם כבר יותר מרבע מאה, ואין לי אשליות לגביהם. עם כניסתי לתפקיד בינואר שאלתי את קהיליית המודיעין שאלה פשוטה: האם אל־ג'ולאני מסתפק בסוריה?"

"אני בכוונה משתמש בכינוי שלו, כי הרי לא במקרה הוא קרא לעצמו 'איש הגולן', ולכן השאלה היא אם הוא עדיין רוצה את הגולן, או שהוא החליט להיות פטריוט חדש של סוריה ולהסתפק בה. אני לא חושב שמישהו, למעט אלוהים, יודע את התשובה".

"אבל כאן אמנות סגירת העסקאות נכנסת לתמונה. יש לנו אמרה: The dog that catches the bus (הכלב שתופס את האוטובוס). אל־ג'ולאני הוא כזה - האיש שרק חלם להיות מנהיגה של סוריה, ולפתע זכה בכך. רצית את סוריה? קיבלת".

"אנחנו נשהה את הסנקציות ל־180 יום. תראה תוצאות. זאת הדרישה שלנו לא רק מדמשק, אלא גם מאלה שביקשו מטראמפ לתת לאל־ג'ולאני את הצ'אנס - מהסעודים, מהטורקים, מהקטארים. עכשיו האחריות עליהם להוכיח שסוריה תחתיו יכולה לתפקד כמדינה יציבה".

זה שונה מאוד מהגישות האמריקניות הקודמות.

"אנחנו לא עוסקים בחילופי משטרים ובבניית מדינות. המדינה היחידה שהנשיא טראמפ רוצה לבנות היא אמריקה. אנחנו לא נאו־קונסרבטיבים מטורפים בעלי עבר טרוצקיסטי. זהו תפקידה של סוריה לתקן את סוריה, בסיוע מדינות האזור".

"לאל־ג'ולאני יהיה מבחן אחד: זאת צריכה להיות סוריה לכל הסורים - גם לנוצרים, לכורדים, לדרוזים, לסונים. עבור המנהל הישיר שלי, מזכיר המדינה מרקו רוביו, זה ברור - אנחנו לא מוכנים להתעורר יום אחד לחדשות על עוד טבח בלטקיה או על עוד כנסייה שרופה. לא ולא. עכשיו האחריות היא על אל־ג'ולאני ועל המדינות שביקשו מהנשיא לעשות להן טובה".

הכנתם נבוט גדול למקרה שהם יכזיבו אתכם?

"תסתכלו על מבצע 'פטיש חצות'. אמנות המדינאות כוללת הרבה מרכיבים, והקשה מכולם, ככל הנראה, עוסק בהפעלת כוח. ממשלים ניאו־קונסרבטיביים יצרו פנטזיה לבנות בעיראק דמוקרטיה של קנה האקדח".

"זה לא יכול היה להצליח, כפי שלא יצליחו לבנות שווייץ באפגניסטן באמצעות פצצות ומזוודות של מזומנים. אנחנו, ממשל טראמפ, חיים בעולם האמיתי. עם זאת, כשצריך להשתמש בכוח, צריך לדעת איך עושים זאת נכון".

"אם הייתי קורא לפני עשר שנים את התיאור של מבצע 'פטיש חצות' באחד הרומנים של טום קלנסי, הייתי אומר שזה בלתי אפשרי. והנה - ביוני השנה חזיתי בו בלייב מחדר המצב שמתחת לאגף המערבי של הבית הלבן: חמקנים באים מארה"ב, חודרים את המרחב האווירי של איראן בלי שיורים עליהם, מטילים פצצות כבדות (בתוספת של טילים בליסטיים מהצוללות) וחוזרים ללא פגע. לא פלשנו, לא החלפנו משטר, אבל הפכנו את מתקני הגרעין לאבק".

אז הגישה היא לעשות שימוש ממוקד ויעיל בכוח, כמעט באופן כירורגי?

"כן, ולמעשה זה לא חדש, כך פעלנו בכהונה הראשונה של טראמפ. דיווחנו לנשיא על מאות לוחמים רוסים של 'כוח וגנר', שפועלים במזרח התיכון ומערערים את היציבות בשליחות הקרמלין".

"'באמת?', הוא שאל, ואז נתן את ההוראה: 'תהרגו אותם, תהרגו את כולם'. בקרב חשם, ב־7 בפברואר 2018, הרגנו בהוראת הנשיא מאות אנשי הכוחות המיוחדים של רוסיה. אף נשיא אמריקני, גם לא הלוחמניים ביותר כמו רייגן, לא עשה זאת".

"או כשדיווחנו לנשיא שאסד השתמש בפעם השנייה בנשק כימי נגד אזרחים. 'באמת?', הוא שאל, ביקש שנראה לו היכן זה קרה, והורה שנשמיד את האתר. חשוב להדגיש איך ומתי זה נעשה - בדיוק בשעה שאירח את מנהיג סין שי ג'ינפינג במאר־א־לאגו".

"הנשיא התכופף לאוזנו של שי בשעה שאכלו את עוגת השוקולד הטעימה ביותר בעולם, ואמר לו כבדרך אגב: 'רציתי לספר לך שהטלתי עכשיו 32 טילי שיוט על אסד'. כי זה היה המסר לכל מי שעושה שימוש בנשק כימי נגד אזרחים - בין שהם מולות, בין שקוראים להם קים ובין שהם עומדים בראש מעצמה קומוניסטית גדולה. זאת אמנות עשיית העסקאות".