"היהודים לא מבינים את הסכנה": האזהרה של יועץ קלינטון, שחזה את עליית ממדאני

בפינות הרחובות הביטו בי חיילים קשוחים וחמושים של "המשמר הלאומי". גם ב"יוניון סטיישן", הלא היא תחנת הרכבת ההיסטורית של וושינגטון די.סי, הם סיירו, מטילים מורא על סביבתם. פקחים של כוח המשימה לאכיפת מכס והגירה (ICE) סילקו ממדשאות העיר את ההומלסים ששכבו בהן בביקוריי הקודמים. האוהלים שלהם, בכיכרות המפורסמות, באיי התנועה ואפילו ליד מחלקת המדינה, נעלמו.

אלה השינויים הניכרים לעין בבירת ארה"ב, והם רק חלק קטן מהטלטלה העצומה שדונלד טראמפ מעביר את אמריקה.שמונה חודשים מתחילת כהונתו השנייה, כשהוא בשל ומנוסה פי כמה מאשר בזו הראשונה, האיש משנה את ארצו מן היסוד. הוא מותח את האיזונים בין הרשויות אל מעבר לקצוות. הוא עושה זאת מכוח אישיותו הייחודית, סגנון השליטה חסר המעצורים וקבוצה גדולה של תומכים מושבעים בממשל, בקונגרס, בתקשורת השמרנית וברשתות החברתיות.

האנרגיה שהם יוצרים היא בלתי ניתן לעצירה. כמו בני ישראל במדבר, שהקדימו "נעשה" ל"נשמע", כך טראמפ קודם דוהר קדימה ורק אחר כך בודק. או ליתר דיוק, יריביו שרודפים אחרי הקצב המסחרר שלו בודקים.

הם עותרים שוב ושוב לבתי המשפט הגבוהים של ארה"ב, בטענה שמהלכיו מנוגדים לחוקה. הערכאות המנומנמות עובדות כעת שעות נוספות, בניגוד מוחלט למה שהיו רגילות לו בעבר. שופטים שפוסקים נגד הנשיא - ויש לא מעט כאלה, בכללם מי שהוא עצמו מינה בעבר - מותקפים לעיתים אישית על ידיו ועל ידי בכירי הממשל. זה לא עוצר אותם, וגם לא אותו.בעוד שבועיים, למשל, אמורים לפקוע המכסים המפורסמים שטראמפ הטיל על כל מדינות העולם.

שורה של בתי דין פדרליים פסקו שהם מנוגדים לחוקה, מכיוון שטראמפ השית אותם באמצעות צו נשיאותי, ולא בחוק של הקונגרס כפי שמתחייב. את טראמפ זה לא מרשים. בדיוק כפי שנהג כאיש עסקים, הוא כבר ימצא עורכי דין שיילחמו למענו בבית המשפט. אשר למכסים, ה"וול־סטריט ג'ורנל" דיווח השבוע שמחירי הנעליים עשויים לזנק ב־20 אחוז כתוצאה מהם, כך שיש לראות לאן הדברים יתפתחו.באותה רוח של מתיחת גבולות, צבא ארה"ב השמיד השבוע בפעם השנייה סירה של מבריחי סמים במים בינלאומיים.

ביבשת אמריקה נהוג להגדיר אותם "נרקו־טרוריסטים", מה שסיפק לממשל את העילה להטביע למוות את המבריחים כ"טרוריסטים". אגב, גם ארגוני מאפיה מסוימים הוגדרו ככאלה על ידי הממשל, מה שאפשר לו לרדוף אחרי חבריהם בלי כפפות. מי שיש להם בעיה עם המדיניות הזו - מוזמנים לאתגר אותה בבית המשפט. כנ"ל לגבי סילוק המהגרים הבלתי חוקיים. טום הומן, האחראי על תוכנית הגירוש של ICE, דולק אחרי המסתננים בכל רחבי ארה"ב.

התקשורת הליברלית משתוללת ומקרינה בשידורים חוזרים מעצרים כוחניים ואלימים. פה ושם שופטים ערניים כפו על הממשל לעכב את הוצאת המהגרים, ואפילו כפו החזרה של אחדים. אבל השורה התחתונה ברורה, כמו הדממה שהשתררה בגבול ארה"ב־מקסיקו. הרי מי ירצה להבריח גבול אל מדינה שבה יחטוף מכות רצח מהשלטון? כך שמכלול הצעדים הוריד כמעט לאפס את ההגירה הבלתי חוקית, בדיוק כפי שטראמפ התחייב.

אגב, את בדיחת השבוע בהקשר זה סיפקה סגנית הנשיא לשעבר, קמלה האריס. בספר חדש על המרוץ לנשיאות היא כותבת שבתקופתה היא "לא יכלה לעשות יותר בתחום בלימת ההגירה". הגיחוך בחוגים השמרניים לא איחר לבוא, לנוכח ההישג הכביר של טראמפ והומן.טראמפ, כאמור, פרס כוחות של "המשמר הלאומי" האמריקני, תחילה בלוס אנג'לס, אחר כך בוושינגטון ובקרוב בממפיס. גם המהלך הזה מאותגר חוקית ופוליטית על ידי יריביו.

הנשיא טוען ששליחת הכוחות משליטה סדר בערים מרובות פשיעה ומפחיתה בהן את האלימות. לא בטוח שהסטטיסטיקה מאשרת זאת. מה שכן בטוח הוא שהדמוקרטים, שרק ראשי ערים שלהם "נהנים" מהשירות החדש, חושבים שהמניע של טראמפ הוא פוליטי. לראיה, יש לטענתם ערים מסוכנות בהרבה שלא נשלחו אליהן כוחות המשמר. העומדים בראשן, הפלא ופלא, הם תומכי הנשיא.

כך או כך, את השאלה מה תהיה העיר הבאה שאליה יישלחו חיילי המשמר טראמפ הפך לטוטו לאומי. במשך שבועות הוא יצר את הרושם ששיקגו על הכוונת - אך בתחילת השבוע הפתיע והודיע על ממפיס, שם ראש העיר הדמוקרטי דווקא רצה לקבל את החיילים, מה שהביך את המפלגה.ובכלל, טראמפ פיתח שיטה שבה הוא זורק כותרות דרמטיות בדרך אגב שכזו. כך התקשורת דרוכה כל הזמן, כדי לעקוב בשקיקה אחרי כל מילה שיוצאת לו מהפה - ויוצאות לו הרבה.

כך, ביום שני בערב, במשפט סתמי, הוא ציין: "נתניהו לא יתקוף עוד בדוחא". גם על איתור רוצחו של צ'ארלי קירק - טרגדיה נוראה שמסעירה את אמריקה ומייד נגיע אליה - הוא עדכן במעין פליטת פה, כאורח משדר הבוקר הקליל של פוקס ניוז. זהו טראמפ - בלתי צפוי בכל אשר יפנה, לטוב ולמוטב. אלה רק מקצת הדוגמאות לאופן שבו טראמפ מגדיר מחדש את תפקיד נשיא ארה"ב, וכפועל יוצא מכך בונה מחדש את אמריקה. מוקדם לדעת אם יצליח לעשות אותה "גרייט אגיין". כן ברור שהיא לא תחזור להיות כמו שהיתה.

התפוח הגדול רקוב

אחד השינויים הדרמטיים שעוברת אמריקה הוא תגובת הנגד לטראמפ. בניו יורק קוראים לה זוהרן ממדאני, המועמד הסוציאליסטי בן ה־33 לראשות העיר. הוא נולד באוגנדה לאבא שהפרופסורה שלו היא ב"פוסט־קולוניאליזם". בגיל 7 הגיע לארה"ב, ובחייו הקצרים כבוגר הצליח בעיקר להיכשל.

בשנה האחרונה הוא מינף קונסטלציה פוליטית חריגה שנוצרה בעיר והפך למועמד הדמוקרטי לראשות העיר ניו יורק, שהיא עיר דמוקרטית מובהקת.כמו שטראמפ הוא קיצון ימין, כך ממדאני הוא קיצון שמאל. הוא מסרב להכיר בזכותם של היהודים למדינה, מבטיח לעצור את נתניהו אם יגיע לתפוח הגדול, מתכוון למשוך את השקעות העיר מחברות ישראליות, לא מתכוון לשלוח שוטרים להפגנות האנטי־ישראליות בקמפוסים, יסיר את האבטחה מבתי הספר ומבתי הכנסת ומפזר הבטחות פופוליסטיות על דיור (כמעט) בחינם לחלשים.אף שהדנ"א האמריקני היה רתיעה מסוציאליזם, נכון לעכשיו ממדאני צפוי להיות זה שינצח בבחירות ב־4 בנובמבר.

הוא מוביל "כתוצאה משיטת שתי המפלגות שיש בארה"ב, כי נדיר שבניו יורק מנצח מועמד עצמאי. הצרה היא שכבר אין שתי מפלגות. הרפובליקנים מתבססים על מה שנקרא 'מנהיג כריזמטי', שהוא טראמפ. הדמוקרטים כבר מזמן אינם מפלגה. מכיוון שהם במצב כל כך גרוע, הסוציאליסטים מצאו את דרכם בה". את הדברים האלה אומר המומחה הפוליטי הוותיק ד"ר האנק שיינקופף, דוקטור למדעי המדינה ורב שמתבל את שיחתנו בעברית מהמקורות.

כבר 40 שנה שיינקופף מריץ פוליטיקאים דמוקרטים, כולל הבכירים ביותר כמו ביל קלינטון, לתפקידים שונים בכל רחבי ארה"ב. את עלייתו המטאורית של ממדאני שיינקופף חזה כבר בינואר. כעת הוא צופה שאם ממדאני ינצח בניו יורק - תהיה זו התחנה הראשונה של הסוציאליסטים בדרכם לכיבוש מוקדי כוח רבים באמריקה.

"ממדאני משתייך לסוציאליסטים הדמוקרטים, שהמצע שלהם קורא לאינתיפאדה גלובלית. וכמו שהסברתי היום ליהודי שפגשתי, פירושה של 'אינתיפאדה גלובלית' הוא אוטובוסים מפוצצים ואיברים של יהודים מפוזרים ברחובות. הבעיה היא שהרבה יהודים, במיוחד צעירים, לא מבינים את זה. ההערכה שלנו היא ש־30 אחוז מהיהודים מתחת לגיל 35 תמכו בממדאני בפריימריז הדמוקרטיים. הילדים האלה גודלו להיות 'ליברלים', והם מאמינים שישראל היא מדינה רעילה שיש לטפל בה", זועם שיינקופף.

כדי להציל לא רק את יהודי ניו יורק, אלא גם את העיר עצמה ואפילו את השיטה האמריקנית, שיינקופף חצה קווים והקים שדולה למאבק בממדאני. היא לא פועלת למען מי מיריביו, אלא מנסה "להוריד את ממדאני אל מתחת ל־30 אחוז בסקרים. אם נצליח בכך - זה יספיק", משוכנע הקמפיינר המשופשף.

אמנם יש בקהילה היהודית מי שלא שותפים לחרדות של שיינקופף ומנסים להרגיע - שיינקופף חושב שזו הנטייה היהודית לומר "יהיה בסדר" - אך החרדה שלו, כך נראה, משקפת את הלך הרוח המרכזי בקהילה. יש התארגנויות בבתי הכנסת ובממסד היהודי, אם כי לדעת רבים בקצב בלתי מספק. יש גם יוזמה משותפת וחדשה של רבנים וכמרים להיאבק יחד במועמד החילוני.

"אני רגיל שאומרים לי 'אתה טועה ולא מבין'. גם בינואר, כשאמרתי שממדאני ינצח כי הוא יפנה לקהל הצעיר, אמרו לי שאני טועה. אך היהודים הטיפשים במדינה הזאת לא מבינים שמועמד אנטי־ישראלי הוא גם מועמד אנטי־יהודי, ולכן אנחנו חייבים להפיל אותו". האם יצליחו?

הנוצרי הכי יהודי

תגובת הנגד השנייה לאפקט טראמפ היתה ההתנקשות המחרידה בצ'ארלי קירק. מעקב מרחוק אחרי תקשורת השמאל בארץ לימד שהיא לא הכירה את הצעיר המוכשר - אך מי שעקב ולו מעט אחרי הנעשה באמריקה לא היה יכול להחמיץ את הבחור המתוק, התומך המושבע של ישראל, שהיה בין אלה שהחזירו את טראמפ לבית הלבן. בגיל 18 בלבד, כבר לפני 13 שנים, קירק ייסד את תנועת "נקודת מפנה" (Turning Point), ששכנעה המוני צעירים לדבוק בערכים שמרניים.

הוא עשה זאת תוך הפגנת ידע עצום, כושר ביטוי משובח, נועם הליכות ורקימת שרשרת אנושית עצומה בממדיה ובעוצמתה. לטראמפ, לסגנו ג'יי.די ואנס, לראשת הסגל סוזי וויילס, לדוברת הבית הלבן קרוליין לוויט, לפרשני פוקס ניוז ולשורה ארוכה של דמויות שמרניות היו איתו קשרים עמוקים, כך שהם ורבים אחרים הוכו בהלם ממותו המזוויע. לא מעטים בכו או נשנקו בשידור, וסיפרו על מסרי חיזוק אישיים ששלח להם בעת התלבטויות והתמודדות.

רציחתו היתה עבורם מכה אישית, ולא רק לאומית או אידיאולוגית. לכן הוא גם יזכה ביום ראשון להלוויה כמעט ממלכתית, בהשתתפות טראמפ. הרצח של קירק מצטרף לשורה ארוכה מדי של התנקשויות וניסיונות לרצח פוליטי, שמלווים את אמריקה מראשית היווסדה. זאת בניגוד לישראל, שאלימות פוליטית מתקיימת רק בשוליים הסהרוריים ובמקרים חריגים. בשעה שהרפובליקנים ביכו את מות קירק, בצד הדמוקרטי - אין דרך יפה לומר את זה - הלבינו את הרצח.

כלומר, מייד אחרי אמירת המשפט המתחייב לאיסור לנקוט אלימות, הגיע ה"אבל". קירק, לגרסתם, נקט עמדות בעייתיות בנושאים שונים, "הפיץ שנאה" וכן הלאה והלאה. זו לא הפעם הראשונה. לפני תשעה חודשים נרצח בניו יורק בריאן תומפסון, מנכ"ל ענקית הביטוח United Health. לקוח שלא קיבל את הפיצויים שלדעתו היה זכאי להם סגר איתו חשבון, במובן הלא מטאפורי של המושג. גם אז בצד הרפובליקני אמרו "רצח הוא רצח", בעוד הדמוקרטים הוסיפו "אבל".

פערי התפיסות הללו, אולי באופן מפתיע, מחזירות את המיקוד דווקא אלינו, היהודים. שכן קירק, נוצרי באמונתו, אימץ בחייו הקצרים עוד ועוד מוטיבים יהודיים. גם בתהליך הזה הוא שיקף את מה שעובר על המוני צעירים אמריקנים לא־יהודים.קירק עמד להוציא ספר בשם "עצרו, בשם א־לוהים", שבו הטיף לכבד את "השבת היהודית".

הוא עצמו היה מנתק את הטלפון בימי שישי בערב ל־25 שעות, כדי להיות עם אשתו ושני ילדיו. על שולחנו היתה מונחת חריטה של הפסוק "הגיד לך אדם מה טוב, ומה השם דורש מעימך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם א־לוהיך".

arik3000@gmail.com