פנים רבות לאהבה, וכנ"ל סיבות להפסקת המלחמה. כבר בינואר 2024, בראיון ל"עובדה", חבר הקבינט גדי איזנקוט רצה "לנסות לסגור את האירוע" וללכת לבחירות. בדצמבר סיכם יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד: "המלחמה בעזה כבר לא עוזרת לאינטרס הביטחוני שלנו בשום צורה שהיא, אלא להפך. בכל יום נהרגים חיילים, כבר אין לנו מטרות אסטרטגיות, זה לא טוב לביטחון הישראלי". השניים מציבים את השבת החטופים כיעד המלחמה המרכזי, עמדה שיש לה תמיכה ציבורית ברמה כזו או אחרת - תלוי בסקר, בהצגת תנאי עסקת חטופים ובנטייתם הפוליטית של המשיבים.
אנשי ארגון "סמידון" עורכים שחזור של טבח 7 באוקטובר בהפגנה בבלגיה // צילום: רשתות חברתיות
חמלה על החטופים בשבי חמאס היא עניין מובן, וזהו רגש שמשותף גם לתומכים בקבלת תנאי חמאס וגם למתנגדים. אבל עם התארכות המלחמה נפתח אפיק רגשי נוסף, כזה שהיה רדום בתחילת המלחמה: רחמים על העזתים, שהתלהבותם מטבח 7 באוקטובר הצטננה מעט בעקבות חורבן חלקי של הרצועה, ולא חלילה בגלל עליית מדרגה מוסרית.עמותת "האם ראית את האופק לאחרונה?" היא עוד גוף מבית הקרן החדשה לישראל, שמתיימר להושיע את כולנו באמצעות "קידום שותפויות פוליטיות בין גורמים יהודיים וערביים, מאבק בגל האנטי־דמוקרטי וטיפול בסכסוך הישראלי־פלשתיני".
על פי שלטי חוצות שפרסמו לאחרונה, הם נגד המלחמה ובעד הסדר, בעד ועדת חקירה ממלכתית ובעד גיוס חרדים (בשביל מה? הרי יהיה הסדר אזורי). כל זה, בעזרת "קמפיינים בעלי השפעה גבוהה, המשנים נרטיבים ומעצבים את השיח המרכזי". השבוע השיק הארגון קמפיין כזה: סרטון מתוק וצבעוני, שמשלב חדי־קרן ותמונות של ילדים עזתים שנהרגו מאז תחילת המלחמה, בהנחה שאתם מאמינים לסרטונים שנועדו לשנות נרטיב. ייתכן שהילדים בסרטון הם עזתים - וייתכן שלא. ייתכן שנהרגו - וייתכן שהם מדגמנים כרגע לקמפיין ה"הרעבה".
מי שבוחרים להאמין לקמפיינים משני נרטיב, בוודאי יקבלו בהכנעה את הנתון שמתפרסם בסרטון: יותר מ־18 אלף ילדים נהרגו בעזה, וכל אחד מהם הוא חד־קרן תוצרת AI. לכן זו טרגדיה, ולכן צריך לסיים את המלחמה בעזה. הסרטון שודר בערוצי האינטרנט של חדשות 12, שככל הנראה מאסו במעמד מדורת השבט התקשורתית. יש לשבח את המאמץ לשינוי הנרטיב בסרטון. המספר שנקוב בו גבוה אפילו יותר משקרי חמאס: במאי טען הארגון כי בעזה נהרגו 16,500 ילדים.
האו"ם - עוד ארגון פרו־פלשתיני - לא התרשם, וטען שמדובר ב־8,000 ילדים הרוגים, ואז התפנה לקדם את שקר ה"הרעבה". אולי מאז מאי הספקנו להרוג עוד 2,000 ילדים פיקטיביים. גם חמאס וגם האו"ם מקפידים להדגיש כי ילדים ונשים - הבלתי־מעורבים - מהווים את רוב ההרוגים כתוצאה מפעולת צה"ל, בניגוד לכל היגיון סטטיסטי, ובניגוד להקפדה היתרה של צה"ל למעט בפגיעה באזרחים, גם כשאלה משמשים בכוונה לא רק מגן אנושי, אלא גם כלי תעמולתי להציג את ישראל כפושעת מלחמה.
מטרת הסרטון היא לעורר בלב היהודי הרגיש חמלה כלפי ילדי עזה, קורבנות תמימים של מלחמה שנקלעו אליה שלא בטובתם. ומטרת הפגנת החמלה היא לא רק להתעטף בעליונות מוסרית, אלא גם להצעיד את החומלים אל המסקנה הבלתי נמנעת: צריך לסיים את המלחמה בעזה, כדי שילדים יפסיקו למות. ומי הרשע שלא אוהב ילדים?אין לזלזל בתחושת עליונות מוסרית.
הרי מי שמרחמים על ילדי האויב - ודאי שהם מרחמים גם על מקרים קלים יותר, כמו ילדי העוטף שבמשך שנים היו קורבן לרוצחים מעזה, אם בפיגועים ואם בירי טילים. אך מאגרי החמלה של אנשים כאלה הם גדולים עד כדי כך, שנשאר להם מספיק גם כדי לעטוף את הגרועים שבאויבינו, שנעדרים חמלה גם על ילדינו שלנו וגם על שלהם. מבחינתם ילדי עזה הם עוד כלי לניגוח ישראל על הבמה הבינלאומית.
לכן הם מסכנים אותם ללא היסוס, ולכן הם מנפחים את המספרים. אבל כל זה לא מרתיע את חומלי הילדים המקומיים. הם יאהבו את הילדים העזתים לא רק יותר, אלא גם במקום מנהיגיהם והוריהם. עד כדי כך הם טובים. עד כדי כך פגומים מי שעניינים כאלה מטרידים אותם יותר מהצורך הקיומי להכניע את מי שעדיין מתכננים לרצוח את כל היהודים באשר הם, או לפחות להריע למי שעינו וטבחו אזרחים, נשים וילדים.
טוב הלב כלפי האויב, מרשים ככל שיהיה, לא עזר לפעילי השמאל בקיבוצי העוטף כשמחבלי נוחבה ואספסוף באו לטבוח בהם. הרוע המוחלט מעבר לגדר לא הצמיח מתוכו ולו חסיד אומות עולם אחד. עובדי אונר"א השתתפו בטבח והחזיקו חטופים, ילדים עזתים באו להריע לחמאס ולהשפיל את פדויי השבי שלנו בטקסי השחרור.
ודאי שילדים לא אחראיים למעשיהם, ולא הם שמנהיגים את עזה - אבל את עזה חובה להכריע, כישות מדינית, גיאוגרפית וצבאית. בכל מחיר. הרג הילדים העזתים יכול להיפסק בחמש הדקות הקרובות, אם חמאס יחזיר את החטופים וייכנע. מוזר איך כל טוב הלב והחמלה מתועלים רק לכיוון אחד: ישראל היא זו שצריכה להיכנע כדי להפסיק את סבלם של ילדי האויב.
תכונתו המחוכמת של השמאל היא הנפנוף בערכים גדולים ויפים. השמאל רוצה שלום. השמאל אוהב ילדים. השמאל אוהב לחיות. הוא לא אוהב מלחמות, כי מלחמות הן מכוערות ומתים בהן ילדים. איך נראה שלום עם רוצחים - על זה לא מתעכבים. מהו מחירו של השלום וכמה זמן הוא יימשך - עניין לרואי השחורות ולנאחזים בכיסא מסיבות פוליטיות. כמה ילדים יהודים ימותו בתמורה לאריכות הימים של ילדי עזה - לא חשוב. נדע להתמודד.
ואולי, רק אולי, לא מדובר בחמלה אותנטית, אלא בעוד שמלה יפה שלובש אותו הגוף. הגוף שרוצה תמיד להפסיד במלחמה אמיתית ולשקוע בחלום על שלום מדומיין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
