שוב גרמניה, שוב נגד יהודים

ביוני השנה, זמן קצר לאחר המתקפה המוצלחת של ישראל באיראן, השמיע קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, דברים כדורבנות שמטבע הדברים נעמו לאוזן הישראלית. לדברי מרץ, הפגיעה בפרויקט הגרעין האיראני היתה "העבודה המלוכלכת שישראל עושה עבור כולנו". בהתחשב בעיקום האף שנהוג בעולם כלפי כל פעולה ישראלית למען הגנתה - שלא לדבר על פעולות התקפיות מטעמנו - נראה שמרץ ביטא סוף־סוף הבחנה מדויקת. ישראל היא הטובה בסיפור הגיאו־פוליטי, ובניגוד לשאר מדינות המערב - היא מוכנה להילחם נגד כוחות הרוע בעולם.

השבוע מרץ נשמע אחרת. לא חלפו חודשיים, והנה מרץ עושה את העבודה המלוכלכת עבור חמאס ותומכיו ברחבי העולם. גרמניה הצטרפה למהלך להכרה במדינה פלשתינית, פרס מדיני לנאצים בני זמננו. מדינת היהודים חזרה למעמדה הבינלאומי הקבוע - מדינה מפוקפקת שחוזרת על כל חטאי המערב ומשיתה קולוניאליזם, דיכוי וגזענות על אויביה החלשים, המסכנים והמדוכאים. בתור הידור מצווה, מרץ הוסיף גם אמברגו נשק.

ייתכן שיש צורך להזכיר מהי גרמניה, אם כי יש הנוטים להאמין שזוהי מדינה חיובית בתכלית שלמשך כעשור נפלה קורבן לכנופיית מרצחים בשם "נאצים" אך חזרה למוטב. זה לא מדויק. דרכה של גרמניה למרק את אשמת מלחמת העולם השנייה והשמדת שליש מיהדות העולם היא להעביר את אשמת הנאציזם אל קורבנותיה ולייצר לה "עם יהודי" שלא מעצבן אותה כל כך. למשל, הפלשתינים. פרויקט ניקוי המצפון הגרמני כולל תמיכה בארגוני שמאל קיצוני דרך קרנות ממשלתיות, מימון השתלטות ערבית על שטחי C, מעורבות בעתירות של ארגוני שמאל נגד מדיניות ממשלת ישראל, קמצנות בתמיכה גלויה בישראל במוסדות הבינלאומיים, וזה נוסף על אמברגו. ובקצרה: גרמניה היא ידידה נאמנה של ישראל רק יחסית למדינות אויב ולמדינות אחרות באיחוד האירופי, שאותו היא מובילה. בהתחשב באופי המיוחד של ההיסטוריה הגרמנית והעם היהודי, הבה נאמר שזו ידידות מוזרה מאוד.

בשנת 2021 התארחה בישראל אנגלה מרקל, אז קנצלרית גרמניה. ראש הממשלה היה נפתלי בנט והוא קיבל אותה בחום. "אנחנו מעריכים את המחויבות המתמשכת שלך לביטחון מדינת ישראל", החמיא בנט והוסיף: "את, הקנצלרית, משמשת זה שנים המצפן המוסרי של יבשת אירופה כולה ומתווה קו בלתי מתפשר של תמיכה בישראל". גם אז הוטרדה ישראל מפרויקט הגרעין האיראני, ודבריו של בנט נגעו גם בסוגיה זו. מטעמי נימוס ודיפלומטיה, בנט לא הזכיר למרקל שבתקופת כהונתה גרמניה הגדילה את הסיוע לאונר"א מ־3 מיליון יורו בשנה ל־170 מיליון יורו. כבר אז היה ידוע שאונר"א נוסדה אך ורק כדי להנציח את מעמד הפליט הפלשתיני כאמצעי לניגוח מדינת ישראל. מרקל, הידידה והמצפן המוסרי, התגייסה למשימה הזאת.

מרקל היתה ידידת אמת למהגרים מוסלמים. בשנה אחת, 2013, זרמו אליה יותר ממיליון - איך נקרא להם - מבקשי מקלט? כיום שיעור המוסלמים בגרמניה הוא כ־6%, וזה אם לא סופרים 11 מיליון חסרי אזרחות שנהנים מהשערים שמרקל פתחה. אה, והיא מכרה לנו צוללות בהנחה, אם נזדקק למכת נקמה במקרה של הצלחת פרויקט הגרעין האיראני. יש!

נכון, העולם מלא באנטישמים, ושנאת יהודים היא מוטיב ותיק ועיקש בדנ"א התרבותי. אבל גם על הרקע הזה גרמניה היא מקרה מיוחד, שכן היא היתה היוזמת, המובילה והמבצעת של רצח העם היהודי. מדינת ישראל הצעירה עזרה לגרמניה לסלוח לעצמה עם הסכם השילומים וכינון יחסים דיפלומטיים. ברבות השנים התבססה שם גם קהילת יורדים שנראה שהיא מוכנה להאמין בגרמניה חדשה מהניילונים, שלמדה את הלקח המוסרי הראוי ולעולם לא תפגע עוד ביהודים. ומיליארדי השקלים שהשקיעה גרמניה בעצמה ודרך האיחוד האירופי, כדי לקדם מדינה פלשתינית וכדי לערער על מדיניות הפנים של מדינת ישראל? רוח מערבית בריאה של הניסיון לשפר את מדינת הלאום היהודית ברוח חזון שתי המדינות.

דווקא גרמניה היתה אמורה לדעת היטב מהו גורלם של יהודים שחיים בסמוך לשונאיהם, אלא שידיעה כזו תחייב את הגרמנים למדיניות שונה לחלוטין. והרי גם היטלר בכבודו ובעצמו העדיף את הנאצי המוסלמי חאג' אמין אל־חוסייני, שהיה מחויב להשמדת היהודים בדיוק כמו הרשות הפלשתינית וכמו חמאס, אם כי ברשות היטלר היו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר.

שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, מבטא את החינוך מחדש שגרמניה המשוקמת, המשופרת, מנסה לבצע בישראל הפגומה, הגזענית. זו שלא למדה את הלקח הנכון מהשואה. בשנת 2023 השתתף זייברט בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, אירוע שבו האגף היותר־רדיקלי של השמאל מבכה את קורבנות שני הצדדים, בעדיפות מובהקת לצד הפלשתיני הכבוש. זייברט, מינוי של מרקל, זומן לשיחת נזיפה במשרד החוץ, אך חודשים ספורים אחר כך התייצב בבית המשפט העליון כדי לראות מקרוב את הדיון בעתירה נגד צמצום עילת הסבירות. הקנצלר אולף שולץ גיבה אותו. "לדיפלומטים יש אחריות מרכזית להתבונן בהתפתחויות פוליטיות חשובות במדינות המארחות, גם אם הן מקומיות. ביקור בדיון פומבי בבית המשפט העליון של מדינה שותפה, כמו ביקורו של השגריר זייברט, הוא דוגמה מצוינת למנהג מקובל זה". מיותר לציין שזהו אינו מנהג, ואינו מקובל.

במובן אחד גרמניה לא שונה ממדינות "ידידותיות" אחרות במערב הנאור - שנכבש בעשורים האחרונים על ידי מהגרים מוסלמים ומטענם התרבותי, שמוסיף לאנטישמיות הנוצרית. ישראל היא מדינה קטנה שחייבת להישען על תמיכה בינלאומית ולקיים בריתות גם עם מדינות שלא בהכרח שוחרות את טובתה. כולן, כולל גרמניה, לא יזילו דמעה אם מדינת ישראל תחדל להתקיים ויהודים שוב יופקרו למאכלת. צריך לבלוע הרבה צפרדעים כדי לשמור על יחסים תקינים איתן. אבל לא צריך להתנדב להתאבד. בטח לא כדי לרצות את גרמניה.