"לא לכל טייס יש כזו": הראיון בו גיורא אבן אפשטיין חשף את סוד ההצלחה

כשנודע על ההישגים המזהירים של חיל האוויר באיראן, לא יכולתי שלא לחשוב על הפגישה ההיא בסלון של גיורא אבן אפשטיין. נזכרתי בה שוב הבוקר (שבת), כשנודע שאפשטיין – אלוף ההפלות האגדי של חיל האוויר - הלך לעולמו בגיל 87. לפני כשמונה שנים התראיין ל"ישראל השבוע", לרגל צאת ספרו "אלוף השמיים" (הוצאת קוראים). השתלת משאבת הלב המלאכותי שעבר לא הקטינה, ולו במעט, את החיוך שלו ואת הניצוץ הממזרי שבעיניו; מין ניצוץ ייחודי לטייסים, במיוחד אלו שמגיעים להישגים כה מזהירים.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

אבל פנייה אחת אחרת, ואולי אבן אפשטיין לא היה נעשה טייס כלל. אמנם הוא התקבל לקורס הטיס והתגייס ב-1956, אבל הטירונות שהחל בה נעצרה בשל מבצע קדש. עם סיומו, נאמר לו שלא יוכל להתחיל את הקורס, בגלל בעיית לב שהתגלתה אצלו כבר אז.

"לימים", סיפר לי באותו ראיון, "נאמר לי שלו הייתי מנסה כיום להתקבל לקורס טיס, בטח לנוכח בדיקות האקו שקיימות כיום – אין סיכוי שהיו נותנים לי לעלות על מטוס".

"רימיתם אותי מספיק"

הוא נאלץ להתגייס לצנחנים, שם שימש מדריך צניחה וגם הפך לאלוף ישראל בצניחה חופשית, אבל חיידק הטיסה המשיך לקנן בו. גם כשהשתחרר משירות סדיר בגיל 21, החלום עמד לנגד עיניו. בגיל 25, מבוגר בשנה וחצי מהרף העליון להתחלת הקורס היוקרתי, קיבל את ההודעה: אתה כשיר לטוס. הוא סיים את הקורס בהצלחה ונבחר לחניך מצטיין; אבל דווקא הרגע שהיה אמור להיות משמח הפך לאכזבה. "אתה הולך לטייסת מסוקים", אמר אחד המפקדים לאבן אפשטיין הנדהם, שהיה בטוח שישובץ לשרת כטייס קרב.

הבעיה בלב, הוא הבין עד מהרה, חזרה לרדוף אותו. התיק הרפואי שלו נשלח לבדיקה בארה"ב, שם נקבע כי הוא אמנם כשיר לטוס במטוסי קרב. אלא שבחיל האוויר לא שיתפו אותו במידע, והוא גילה על כך בשיחה מקרית עם רמ"ט חיל האוויר דאז, מוטי הוד, שהופתע שאבן אפשטיין טרם נשלח לקורס אימון מבצעי.
"למחרת תפסתי את מפקד הטייסת, ושאלתי אותו: מה אני עושה פה?'", סיפר אבן אפשטיין ל"ישראל השבוע", "אחרי דין ודברים חריף הוא הודה שהם קיבלו הוראה להעביר אותי משם, אבל בדיון מפקדים בתל נוף הוחלט שמבחינת חיל האוויר עדיף שאשאר במסוקים, שם הפוטנציאל שלי ימומש יותר טוב, מאשר שאהיה עוד טייס קרב".

אבל אבן אפשטיין לא התכוון לוותר, והגיע עד למפקד חיל האוויר דאז, עזר ויצמן."אמרתי לו שאני לא עוזב את הלשכה שלו עד שאני הולך לקורס אימון מבצעי, ושכבר רימו אותי מספיק".

למחרת התקיים בחיל האוויר תרגיל גדול של טייסת המסוקים. "במהלך התדריך קראו למפקד הטייסת ואחרי כמה דקות קראו לי. ראיתי אותו חיוור כסיד עם הטלפון ביד, והוא אמר שמישהו רוצה לדבר איתי. זה היה עזר, שאמר לי, 'תשמע, יא חתיכת חרא, לא ישנתי כל הלילה בגללך, תאסוף את הסמרטוטים שלך ותעוף לקורס אימון מבצעי, ושלא אשמע ממך יותר', וניתק לי מייד את הטלפון. חודש וחצי לאחר מכן הפכתי לטייס קרב".

הדברים המדהימים שעשה מאז הכניסו אותו לספרי ההיסטוריה. לא רק לאלו של חיל האוויר וצה"ל, אלא של התעופה הצבאית העולמית: אחרי שהפיל 17 מטוסי אויב בשלוש מלחמות שונות, נחשב אבן אפשטיין בעיני רבים לאלוף ההפלות העולמי בעידן הסילון, כלומר זה שהפיל מטוסי קרב מכל טייס אחר בעידן המודרני. 12 מתוכם – 11 מטוסים ומסוק אחד – הוא הפיל במלחמת יום הכיפורים לבדה. ב-20 באוקטובר 1973 השתתף בקרב אוויר בלתי אפשרי, בחזית הדרום, שדורות של טייסים מתחנכים עליו עד היום. ארבעה מטוסי אויב הפיל בגיחה ההיא, הישג נדיר בעולם הטיסה הקרבית.

זה קרה סמוך לתעלת סואץ, כשמצא את עצמו רודף אחר זוג מטוסי מיג 21 מצריים. באותה שנייה, כשאני רץ אחרי מספר אחת במבנה שלהם, נתקלתי במחזה המרהיב ביותר שראיתי במלחמה. פתאום ראיתי בבת אחת שדה פטריות שצמח לפניי, כל האופק שמצפון התמלא במיגים. 20 מטוסי מיג 21 משכו לקרב מולנו. שני המיגים שאחריהם רדפנו היו הפיתיון". כשנשאל בראיון אם לא חשב לעשות אחורה פנה מול מה שנדמה כסיכויים בלתי אפשריים, ענה מייד: השתגעת? 20 מטרות ואני אלך הביתה?"

סכין בין השיניים עד הסוף

הוא היה בדיוק מאותו זן נדיר של טייסים שהגנו על מדינת ישראל בתקופות הקריטיות ביותר לקיומה. את התכונה האופיינית לדור ההוא של הטייסים כינה בראיון "ג'ולה מפלדה". "זה משהו עמוק ופנימי, כלומר האם אתה בקרב עם הסכין בין השיניים עד הסוף, או שאתה חצי ספורטיבי", הסביר לי, "חלק גדול מהטייסים של חיל האוויר, כשהיו מפילים מטוס אחד - בשבילם זו היתה אורגזמה, והם היו מסתלקים וחוזרים הביתה. טייסים שיש להם את הג'ולה בפנים - כל עוד יש דלק, חימוש ואויבים - נשארים בקרב עד הסוף. הג'ולה היא למעשה צירוף של כל התכונות האישיוֹת שהופכות אותך מטייס טוב מאוד ללוחם".

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

כששאלתי אותו אם הוא חושב על המוות או מפחד ממנו, שיסע אותי בהינף יד: "זו בכלל לא נקודה למחשבה". שהרי כדי לחיות חיים כאלה, שבהם התייצב מול המוות פעמים כה רבות וחרץ מולו לשון בהתגרות, צריך לדעת להתמקד בניצחונות – וכאלה היו לו רבים.

"החיים שלי היו מאוד מלאים", אמר בסיום הראיון ההוא, "אם הייתי מתחיל אותם מחדש, הייתי עושה הכל בדיוק אותו דבר. אלה היו חיים נפלאים".