ההתקפה של טראמפ על הגורמים המשפטיים שמנהלים את משפט נתניהו באה בעיתוי טוב. מעטים בארץ לא מרגישים את האבסורד שבגרירתו של ראש הממשלה דווקא עכשיו לתת כמה הופעות ארוכות בשבוע בבית המשפט. בכך גם נחשפה מהות המשפט מתחילתו. זהו מבצע מתמשך של לוחמה משפטית. מערכת המשפט בישראל לא ידעה איך להתנהל מול הגורמים שהפעילו אותה כנגד האינטרסים הלאומיים הרגישים ביותר.
השופטים, בסוג של אטימות, חשפו את גישתם לנאשם. אם אחרי מלחמת "עם כלביא" הם לא חשבו שצריך לאפשר לראש הממשלה להתפנות לנהל את כל מה שכרוך במשאים ומתנים לסיום המלחמה ולשחרור החטופים, זה סימן מובהק שלא בתוך עמם הם יושבים. הם כנראה קוראים רק עיתון אחד מסוים, בעל אופי אנטי־ישראלי. למרבה הצער, הם חשפו רצון רע כלפי הנאשם. ומכאן המסקנה הנוראה: אם כך נוהגים שלושת השופטים באיש שהוביל את עם ישראל במלחמה, ובייחוד בפרק האחרון נגד הגרעין האיראני, סימן שאין לבנימין נתניהו שום סיכוי לקבל משפט צדק. זו הרשעה נתונה. כאילו שלמי שעוקב אחרי משפט נתניהו היה ספק בנושא.
אלינור שירקני קופמן
שלא בטובתה נמצאת מערכת המשפט הישראלית בלב משבר בינלאומי. ישראל חיה באזור נתון. השופטים מוזמנים לעבור על העיתונים של 20 השנים האחרונות, ושם יוכלו ללמוד משהו על הפלנטה שעליה נחתו. הם לא בדיוק סיעת נסיכים קטנים שפתחו מצנח רזרבי ונפלו בלב המדבר.
לישראל בשלוש השנים האחרונות היו שני סוגים של בעלי ברית. האחד, הנשיא ג'ו ביידן, הטיל חרם על ממשלת נתניהו כשזו נבחרה בסוף 2022 - בגלל פרשנות מסוימת להלכות דמוקרטיה. מכל הגורמים הפנימיים הידועים שהביאו את יחיא סינוואר וחבריו לנצל הזדמנות ולתקוף ב־7 באוקטובר 2023, הגורם החזק ביותר ככל הנראה היה מה שהצטייר כקרע בין הממשל האמריקני הדמוקרטי לבין ממשלת נתניהו, שביידן ואנשיו לא אהבו כמה שרים בתוכה, נוסף על ראש הממשלה.
לפני חצי שנה נכנס לבית הלבן נשיא חדש, דונלד טראמפ, שהתגלה כבעל ברית חיוני מאין כמוהו. ההתנפלות של טראמפ בימים אלה על התובעים והשופטים במשפט נתניהו מבטאת יותר מתסכול למראה עיוורון ואי־צדק אבסורדי שהמערכת, קרי: הדיפ־סטייט, מעוללת לאיש שדונלד רואה בו מצביא גיבור במערכה גורלית שהסתיימה בניצחון. הוא משדר לראשי הדיפ־סטייט הישראלי הכושל שהוא רואה בראש הממשלה נתניהו בעל ברית חיוני וייחודי. הברית בין ארה"ב לאנגליה ולרוסיה במלחמת העולם השנייה לא היתה רק על בסיס של מדינות ידידותיות זו לזו; זו היתה ברית בין־אישית, והשמות ידועים, אין צורך להזכיר אותם. נתניהו הוא בעל בריתי, רומז הנשיא האמריקני לגורמי המשפט. מדובר באינטרס לאומי וביטחוני עליון, גם שלי, דונלד טראמפ. במילים אחרות: מי שמחבל בתפקוד הממשל של בעלת ברית כמו ישראל בזמן מלחמה הופך לגורם עוין.
המסר הזה, שהמשפט כולו הורתו בלוחמה משפטית (Lawfare) ולא בעשיית דין צדק לעבריין, היה צריך להישמע על ידי אישים בישראל. אלא שיש כיום מחסור באנשים כאלה. הרי עוה"ד אביחי מנדלבליט (שהוא גם דוקטור למשפטים) לא היה מגיש את כתב האישום אם היה אישיות עצמאית. הסינרגיה של הדיפ־סטייט, החל מנאום הכרזת המרד של אהוד ברק במאי 2018, כפתה עליו להגיש את כתב האישום בחיפזון, לפני מועד הבחירות. זה קרה בעת שראש הממשלה היה בשליחות מדינית בארה"ב. אפשר היה לחשוב שהמערכת תתעשת בעקבות מתקפת הטבח של 7 באוקטובר, אך זה לא קרה. מהרגע שאסתר חיות וענת ברון החליטו בינואר 2024 שמוכרחים לפרסם את ההחלטה על ביטול הביטול של סעיף הסבירות, כולם הבינו שמערכת המשפט כמרכיב חיוני בדיפ־סטייט חוזרת לפעול כדי לאכוף את שליטתה על ממשלת נתניהו.
עכשיו, אחרי שנשיא ארה"ב התערב כדי להבהיר לאותם עורכי דין שהם אינם ממשלה ב' של ישראל, אולי כדאי להציע לנשיא האמריקני את מה שנראית כדרך הנכונה לפתרון הפלונטר שיצרו השופטים, התובעים ועו"ד בהרב־מיארה. כל מי שעוסק בפרשנות של האירוע נתקל בסבך המשפטי, שלכאורה לא מאפשר לצאת מהמסלול החד־כיווני של משפט נתניהו. למעשה, ברור שיש אינסטנציה שיכולה לחתוך את הקשר הגורדי באבחת חרב השכל הישר והסמכות שלו. זה נשיא המדינה יצחק הרצוג, בנו של הנשיא חיים הרצוג, שכבר הראה את הדרך בפרשת השב"כ שנולדה מקו 300 באמצע שנות ה־80. הנשיא טראמפ יכול לנסח בקשה כבעל ברית של ישראל בעיתות מבחן ביטחוניות ומדיניות למתן חנינה לראש הממשלה. טראמפ רואה בנתניהו חייל שנלחם איתו שכם אל שכם, ואי אפשר להגיד לו שיסתפק במצאי שמערכת המשפט מאפשרת. את הבקשה יגיש השגריר האקבי, שיביא אותה בכתב במו ידיו לנשיא בירושלים. מה התעלול הטכני שבאמצעותו תקבל החנינה תוקף? יש הרבה עורכי דין בתפקיד ממלכתי ומהסקטור הפרטי שיכולים לבנות את הנוסח.
סביר מאוד שבמסגרת המהלך יימצא גם הפתרון הפשוט לבעיית בהרב־מיארה. היא לא תקבל את סמכות הנשיא בנושא ותתפטר.
הנשיא אמר את דברו
הקריאות של טראמפ למערכת המשפט הישראלית לא נגמרות בחנינה טכנית של חשוד; הן מבטאות מאבק על ריבונות של מוסדות נבחרים במשטר דמוקרטי
נכון שהמיצים הפטריוטיים עולים לגרון לנוכח מה שנראה כהתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל. זו כביכול פגיעה בריבונות. אבל כאן צריך לעצור. השאלה על הפרק היא לא חנינה טכנית של חשוד כעבריין; למי שלא שם לב בשנים האחרונות, הנושא הוא הריבונות. בארה"ב עומד טראמפ לאחרונה מול אינתיפאדה של שופטים בערכאות נמוכות שמפוזרים ברחבי ארה"ב. החלטת בית המשפט העליון הפדרלי החזירה לאחרונה את סמכותו של הנשיא לבצע מדיניות, בלי שכל רגע יפסוק איזה שופט בעיירה נידחת שהחלטות הממשל אינן חוקתיות. "לשופטת העליון קוני בארט נמאס מניפוח החשיבות העצמית ברטוריקה של השופטים. היא סימנה קו ברור", נכתב ב"ניו יורק פוסט": "טוב תעשה השופטת ג'קסון אם תקשיב לדבריה (של בארט). 'כל אחד מהנשיא ומטה מוגבל בידי החוק... זה כולל גם את השופטים', כתבה והוסיפה: 'לא נתעכב על טיעונה של השופטת ג'קסון, שעומד בניגוד לתקדימים לאורך יותר מ־200 שנה, שלא לדבר על החוקה עצמה. אנו מעירים אך זאת: השופטת מוקיעה את הרשות המבצעת האימפריאלית, בעודה מאמצת לעצמה אימפריאליזם שיפוטי'".
בעודו ממליץ לטראמפ להטיל סנקציות אישיות על שניים מראשי הדיפ־סטייט, עוה"ד יצחק עמית וגלי בהרב־מיארה, קובע פרופ' משה כהן־אליה כי "ישראל נמצאת במצב חריג, שבו אין לעם ריבונות של ממש. כששופטי בג"ץ קובעים שהם הריבון - אין ברירה אלא לפעול באמצעים חריגים כדי להחזיר את המשטר הדמוקרטי".
זה המצב בישראל בעקבות פסיקות שונות לאורך שנים. זה בולט מאוד החל מאותה פסיקה מרחיקת לכת של אסתר חיות על ביטול החוק להגבלת עילת הסבירות - לא שמנו לב לזה כי יקירינו נלחמו ברצועה. בהמשך קיבלנו את החזרה למשפט נתניהו, ולאחרונה את ההחלטות המנוגדות לחוק בעניין ראש השב"כ. כשהם מתנהלים כמי שאינם כפופים לחוק, בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה הפקיעו למעשה מהעם את הריבונות, המוצאת את ביטויה במוסד הייצוגי של הכנסת. זאת החלשה משמעותית של מדינת ישראל. אזרחי ישראל ירדו בדרגה למעמד של תושבות בלבד.
אזרחים רבים הרגישו מושפלים כשכל מערך צמרת הביטחון עולה לרגל לבית המשפט המחוזי בירושלים, כדי לפרוס בפני שלושת שופטי נתניהו את הסיבות הביטחוניות מדוע יש לפטור את ראש הממשלה מהעדויות של השבועיים הקרובים. לא זכור לי שעם ישראל בחר בשלושת עורכי הדין כדי לשקול את מצב הביטחון ולהעריך את תפקודו של ראש הממשלה בהקשר הנתון.
מסורת של תעמולה
ברגע שחמאס יורה יותר ויותר על אזרחי הרצועה כדי לרדות בהם, יופיעו "הארץ" ומפיצי תכניו בעולם עם הכותרת שמגלגלת את האשמה על ישראל
זוהראן ממדאני, תומך חמאס שזכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית לעיריית ניו יורק, היה פחות מוטרד בסוף השבוע שעבר מהמצב בעירו ויותר מהנעשה בעזה. הוא העביר בטוויטר (X) את הכותרת של עיתון "הארץ": "שדות הקטל: חיילי צה"ל קיבלו פקודה לירות בכוונה על עזתים בלתי חמושים, המחכים בתור לסיוע ההומניטרי". ככל שהשקר מגוחך, כך הוא גם מזעזע. התמונה שמנסה "הארץ" ליצור היא של צבא שעוסק בטבח מכוון באזרחים ברצועת עזה. "הארץ" משלים מעגל וחוזר לדרך הסיקור שלו את הנעשה בגבול עזה בין 2018 ל־7 באוקטובר 2023. באותה תקופה "הארץ" צייר את מדיניות הירי ושמירת הביטחון על הגדר כשטח הריגה שבו מתבצעים פשעי מלחמה, וזאת בעקבות פרובוקציות של חמאס שנועדו להשיג את מאמרי המערכת המאשימים את צה"ל.
אבל מה שמעניין לא פחות הוא המסורת העיתונאית־עריכתית שעומדת מאחורי הכותרות האנטישמיות של העיתון. בספר "פרשת סטלין" של ג'יילס מילטון מוצגת לראשונה התמונה המפורטת של הטכנולוגיה התעמולתית, שבאמצעותה הצליחה בריה"מ הסטליניסטית להחדיר למערב את השקר של טבח הקצינים הפולנים ביער קאטין. כ־15 אלף קצינים ואנשי אליטה פולנים נרצחו ביער קאטין ב־1940.
במשך שנים רבות היתה מוסכמה שמבצעי הטבח היו הגרמנים הנאצים. בינואר 1944 לקחו הסובייטים קבוצה נבחרת של עיתונאים מערביים מכלי התקשורת הידועים ביותר וערכו להם סיור באתר הטבח, שבו נתגלו בורות עם אלפי גופות. היו במקום מומחים לניתוחים פתולוגיים. במשלחת המערבית היתה גם קת'י, בתו העיתונאית של השגריר האמריקני אוורל הארימן. בהמשך הם הופגשו עם "עדי ראייה". הסובייטים דאגו לפברק מאות מכתבים שהוכנסו לכיסי חלק מהנרצחים.
העיתונאים המנוסים נכנעו לשכנוע הסובייטי, שכלל גם ועדת חקירה עם אישים בעלי יוקרה בינלאומית. את הטבח ביצעו הנאצים. עדויות הראייה מהמקום, הפרטים הסבוכים, בוודאי היו מזכים חלק מהעיתונאים בשבחים על התחקיר המעמיק מידי גופי ביקורת צנזוריאליים כמו "העין השביעית".
השקר הזה החזיק מעמד לא מעט שנים, בייחוד בישראל, שבה היו בעבר נאמני סטלין רבים. מה שחשוב יותר הוא המודל התעמולתי. היום הוא מתפקד ביעילות גבוהה יותר מבעבר. העיקרון נשאר: להשתמש בממסדי התקשורת המפורסמים במערב לצורך ביסוס שקרים תעמולתיים, ואלה במקרים רבים גורמים לשינויי מדיניות המסייעים לטרור. ברגע שחמאס יורה יותר ויותר על אזרחי הרצועה כדי לרדות בהם, יופיע "הארץ" עם הכותרת שמגלגלת את האשמה על ישראל.
4 ביולי
באזכרה ליוני נתניהו ז"ל בהר הרצל הזכיר רמי שרמן, שהיה קמב"ץ סיירת מטכ"ל, שיום השנה למבצע אנטבה הוא גם "יום שמחת שחרור החטופים"
הנוכחות השנה באזכרה ליוני נתניהו ז"ל, שנערכה באמצע השבוע בהר הרצל, היתה מוגברת. אפשר לנחש מה גרם לזה. הופיעו חברי כנסת רבים מהליכוד, שבדרך כלל או שאינם מוזמנים או שאינם טורחים להגיע. חלק מוותיקי סיירת מטכ"ל מהדור של מבצע אנטבה נוהגים להגיע לטקס השנתי. קבוצה של טירוני היחידה נפגשת איתם בחלקה הצבאית.
כמעט תמיד יש משהו שמצליח להפתיע, אבל לא הפתעה מרעישה. בכל זאת, אירוע שמייצר לכידות. לפני כמה שנים הופיע שם עמירם לוין, מהקצה הפוליטי הנגדי של נתניהו. השנה היה זה תורו של רמי שרמן, שהזדהה כאיש קיבוץ של השומר הצעיר מהגליל העליון מהסביבה של החולה. הוא היה הקמב"ץ של סיירת מטכ"ל בימיו של יוני נתניהו. הוא תיאר סצנות שאינן כתובות בהיסטוריה של נסיגת תבוסה מרמת הגולן ב־73' - כשחיילי היחידה עולים לרמה ומולם יורדים חיילים ללא נשק וללא חולצות. שרמן סיפר על השינוי שעבר בשנים האחרונות כשהחל לשוחח עם יהודים בתפוצות על מבצע החילוץ. הוא גם, בניגוד לאחרים, השתמש בביטוי "חטופים". בישראל, הוא אמר, 4 ביולי הוא יום "שמחת שחרור החטופים". הוא סיים בתקוות "יהי שלום בארצנו". ביבי נראה נרגש בעליל כשקם לקראתו ללחוץ את ידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו