דוברות הבית הלבן
ביום שישי, 22 במארס 2024, שמנו פעמינו אל ארמון המלך. היינו שם העורך הראשי של "ישראל היום" עמר לחמנוביץ, רכז הצלמים עמי שומן, ועבדכם הנאמן.
אלא שהמלך היה באותה העת בתקופת השעיה. כמעט ארבע שנים קודם לכן הוא הושלך מבית מלכותו, קרי הבית הלבן, אבל וחפוי ראש. האחוזה שבה התגורר כעת, מאר־א־לאגו, היתה אפוא סוג של תחנת ביניים, בין התקופה שבה היה נשיא ארה"ב לבין הימים שעוד יבואו כשיחזור לתפקיד. כך הוא היה משוכנע לחלוטין.
תחת הנחת העבודה הזו, גם אנו, שלושה עיתונאים ישראלים, באנו לפגוש אותו. והיה דבר מה נוסף שליווה אותנו: התאריך העברי. יום קודם להגעתנו חל צום תענית אסתר, ובמוצאי השבת נקראה מגילת אסתר בבתי הכנסיות בכל העולם. כן, רצה הגורל והראיון עם טראמפ נקבע בדיוק לימי הפורים האלה, אותו חג שבו ניצל העם היהודי בנס מגזירת שמד.
מדינת ישראל המודרנית היתה באותו הזמן בתקופתה המדממת ביותר. ארבעה חודשים אחרי הטבח, חיילינו נפלו מדי יום בהגנה על המולדת. החטופים היו בלתי נגישים. תמונות הבניינים הקורסים בעזה כרסמו בלגיטימציה הבינלאומית למלחמה של ישראל בחמאס. ממשל ביידן המשיך לשלוח תחמושת, אבל מיום ליום הידק יותר את הנחושתיים סביב הידיים של ישראל. האמריקנים דאז מנעו מישראל להיכנס לרפיח ולסגור את ציר פילדלפי, ודרשו להכניס עוד ועוד אספקה לחמאס. יחיא סינוואר ניהל את העניינים בשלווה מהמנהרות.
באווירה הקודרת הזו, צעדנו בגשם שוטף במשעול שבין שער הכניסה של מאר־א־לאגו לבין חדר קבלת הפנים, בואכה בית המלכות המודרני - מקום שהוא גם ביתו של דונלד טראמפ, גם מועדון גולף יוקרתי, גם מסעדה מפוארת וגם מוקד עלייה לרגל עבור תומכיו, בפרט אלה שפרוטה נאה מצויה בכיסם.
בצד ההכנות לראיון, שוטטנו מעט במקום. כיאה לארמון, דיוקנאות של המלך היו תלויים בכל מקום. נלוו אליהם ציורי שמן ועיטורים יוקרתיים אחרים. הברזים בשירותים היו בצבע האהוב על טראמפ - זהב. מהחלונות ניבטו דגלי ענק של ארה"ב, מתוחים אפילו יותר מאיתנו, שלושה ישראלים מן השורה, שרק לפני כמה שעות הגיעו למערב פאלם ביץ' כדי לראיין בערב חג פורים את מי שהיה, ואולי שוב יהיה, מלך העולם.
כעיתונאים, המנדט שלנו היה רק לשאול שאלות. כישראלים, רצינו וקיווינו שהן יובילו לתשובות שמסייעות למדינת היהודים. כן, בפרט בתזמון ההוא, הרגשנו קצת כמו אסתר המלכה שבאה אל המלך להתחנן על עמה בשעתו הקשה.
טראמפ כמו טראמפ, ואולי בדומה לאחשוורוש במגילה, לא היה ברור ב־100 אחוז. הוא גיבה את ישראל ואמר: "רק משוגע או טיפש לא היה מגיב למתקפת 7 באוקטובר כמו ישראל". היום ההוא היה בעיניו "הנורא ביותר שראה". אבל באותה נשימה, הוא דחק בנו כבר אז "לסיים את העבודה" ו"לסיים את המלחמה", בלי להסביר למה בדיוק כוונתו. לא ברור אם הוא מחויב ליעד הישראלי של השמדת חמאס או לא. בצד זאת, הוא כן ציין "ישראל חשובה לי", וכן שהוא "אדם נאמן". כלומר, הוא לא יתהפך עלינו, כפי שמבקריו בארץ מתריעים מאז 2016. עד כה, אגב, הם טעו טעות מרה.
טראמפ מתח ביקורת חריפה על תמונות המלחמה מעזה, והוסיף: "אין לכם את התמיכה שהיתה לכם. פעם, לפני 15 שנה, לישראל היה הלובי הכי חזק. אם היית פוליטיקאי - לא יכולת להגיד שום דבר רע על ישראל. זה היה סוף הקריירה הפוליטית שלך. היום זה כמעט הפוך. לא ראיתי דבר כזה. ישראל צריכה להשתפר עם קידום יחסי הציבור, כי כרגע אתם נפגעים מאוד במובן של יחסי ציבור".
הוא גם הביע אכזבה מכך שרק רבע מיהודי ארה"ב תמכו בו. בצדק. כזכור, היו אלה ימי בחירות בארה"ב, והאיש היה בעיקר ממוקד בהתקפות קשות על ביידן. "מטומטם שלא יכול להשלים משפט אחד" ו"תומך באויב" היו רק חלק מהצרורות שהוא ירה במי שהיה אז היריב שלו לכס הנשיאות.
אם על המלך טוב
ברגע אחד של השיחה, הצלחנו לחלץ הבטחה פרו־ישראלית שיש אומרים שהשפיעה. "את מי תמנה כסגן שלך?" שאלנו. טראמפ השיב בשאלה משלו: "את מי תרצו?". ענינו: "אנחנו רוצים תומך ישראל". הנשיא לשעבר ולעתיד הסכים מייד. "יהיה לכם תומך ישראל, אני מבטיח. כל מי שיהיה סגן הנשיא שלי יהיה תומך ישראל".
ידידי ד"ר קובי ברדה סבור עד היום שהמשפט הזה חיסל את הסיכויים של השדר טאקר קרלסון להיות סגנו של טראמפ - אופציה שבהחלט התגלגלה באותם ימים. אם פרשנותנו נכונה - אולי הועלנו במשהו. ברבות הימים קרלסון התגלה כשונא ישראל גדול עוד יותר ממה שחשבו אז. בשבועות האחרונים, מאולפניו הביתיים אי־שם במדינת מיין, הוא יצא לעימות חזיתי עם טראמפ, במאמץ לסכל את התקיפה האמריקנית על מתקני הגרעין. אפשר רק להצטמרר מהמחשבה מה היה עושה לו החזיק בעמדת סגן הנשיא.
אך מעבר לאנקדוטה הזו, טראמפ התחיל את משחק הפוקר מול איראן כבר אז. "מה צריך לעשות עכשיו, כשאיראן קרובה כל כך לפצצה?" הקשינו. עם הקלפים קרוב לחזה, כפי שעשה עד למוצאי השבת האחרונה ב־3:00 בבוקר, ענה הנשיא: "אני לא רוצה להגיד לך את זה, כי אני לא חושב שזה מתאים שאני אגיד, אבל אני לא חושב שניתן לאפשר לאיראן להחזיק נשק גרעיני. הייתי (בכהונה הראשונה) נחוש מאוד לגבי זה שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, באופן כזה שהם לא יוכלו לעשות עסקים והם נשארו בלי כסף".
והוא הוסיף והסביר כי בתקופתו כנשיא, הכלכלה האיראנית התרסקה עקב הסנקציות שהטיל עליה. "אמרנו ל־47 מדינות, שעם חלקן דיברתי באופן אישי: 'אם אתן תקנו נפט מאיראן - לא יהיו לכן עסקים בארה"ב. נטיל עליכן מכסים'. כולן הסכימו... והם (האיראנים) היו שבורים. לא היה להם כסף לאלוהים, לא היה להם כסף לחיזבאללה ולא לאף אחד. אבל עכשיו הם יושבים על 221 מיליארד דולר, כי ארה"ב בטיפשותה (הכוונה לממשל ביידן) פוצצה הכל. הסיבה השנייה שהם (חמאס) לא היו עושים את זה (הטבח) היא כי אני הייתי הנשיא. הם ידעו שיהיו השלכות משמעותיות. ביידן הוא נשיא לא כשיר, הגרוע ביותר שהיה לארה"ב. איראן נמצאת במרחק 35 יום מפצצה. הוא הנשיא הגרוע ביותר שהיה למדינה שלנו אי־פעם. וזה כל כך עצוב כשאני רואה מה קורה בישראל ובאוקראינה ובמקומות אחרים".
כדי לומר את כל זה, כמובן, הוא לא היה צריך אותנו. טראמפ הזהיר מהגרעין האיראני בתחילת העשור הקודם, הרבה לפני שקפץ למים הפוליטיים. אחר כך, כשהתמודד לנשיאות ב־2015, הוא הוקיע את הסכם הגרעין של אובמה כ"הגרוע ביותר בהיסטוריה". כך או כך, השיחה הסתיימה. הרבה דברים שאמר טראמפ, למשל בנושא איראן, היו מה שרצינו לשמוע. מנגד, הוא בהחלט שמר על ריחוק מישראל. בעיקר הוא סיפר עד כמה תמך בנו בעבר, אבל נמנע מכל התחייבות בנוגע לעתיד. מהורהרים, עזבנו את ארמון המלך.
נמכרנו אני ועמי
איראן של ימינו, כידוע, היא המדינה היורשת של ממלכת פרס העתיקה, זו שבה התחוללו המאורעות המתוארים במגילת אסתר. במרכזם, גזירת השמד נגד העם היהודי שיזם וקידם המן, יועץ המלך אחשוורוש. "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד", כמסופר במגילה.
מי שקישר בתכיפות ומדי שנה בין העלילות בפרס של אז לבין איראן של היום היה רה"מ נתניהו. עד מגיפת הקורונה ב־2020, שדולת איפא"ק היתה מכנסת את אלפי חבריה לוועידה השנתית בחודש מארס, כלומר בסמוך מאוד לפורים. ועידות הענק ההן, שהלכו ותכפו עד כדי 18 אלף איש בשיאן, היו ההצגות הטובות בעיר. נתניהו, הטוב שבנואמים, לא החמיץ לתת בהן את כל מה שיש לו.
"(איראן) מחביאה את תעשיית הגרעין 'למטרות רפואה'... גבירותיי ורבותיי, אם זה הולך כמו ברווז, מתנהג כמו ברווז ונשמע כמו ברווז - אז מה זה? זה ברווז! ברווז גרעיני! וצריך לקרוא לו בשמו", הרים את האולם במשפט שנכנס לפנתיאון ב־2012.
אחר כך הוסיף: "השבוע נקרא כיצד אישה אחת שינתה את ההיסטוריה היהודית. נקרא כיצד לפני כ־2,500 שנה אנטישמי פרסי ניסה להשמיד את העם היהודי, ונקרא כיצד סוכלה מזימה זו על ידי אישה אמיצה אחת - אסתר".
או ב־2018: "בשבוע שעבר קראנו את מגילת אסתר, המספרת על הניסיון להשמיד את העם היהודי. הם נכשלו אז - הם ייכשלו היום. לעולם לא נאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני. לא עכשיו, לא בעוד עשור - לעולם לא". זה היה המוטיב שנה אחר שנה.
הוועידות נערכו בוושינגטון, כך שהנאומים נישאו לפני או אחרי פגישות של נתניהו עם נשיאי ארה"ב. גם אם לא נאמרה מעולם, המטאפורה היתה ברורה כשמש: מרדכי של ימינו, הלוא הוא נתניהו, בא אל אחשוורוש התורן - אובמה, טראמפ, ביידן ושוב טראמפ - במטרה להסיר את רוע הגזירה. דרמר, אם תרצו, היה אסתר, ובאנגלית המילים אפילו מתחרזות.
השנים חלפו, ואמריקה היססה. אובמה בחר בהסכם פיוס עם הצוררים. טראמפ קרע את ההסכם ודחק את האיראנים לפינה כלכלית, אבל גם הוא לא הסכים להפעיל כוח נגד תוכנית הגרעין. ביידן - או מי שניהל את העניינים מטעמו - עשה לא את זה ולא את זה. הרפיסות שהפגין נוצלה בידי האיראנים עד תום. הם הדהירו את תוכניות השמד בגרעין, בטילים ובכיבוש קרקעי. איש לא עצר אותם. גם לא ישראל.
נפל פחד היהודים עליהם
בטהרן, שעון הספירה לאחור להשמדת ישראל המשיך לרוץ. בד בבד, שוב כמו במגילה, מישהו בצד האיראני החליט להתנקש באחשוורוש של ימינו. המודיעין האמריקני דיווח שאיראן ניסתה להרוג את דונלד טראמפ. פעמיים. רה"מ נתניהו אישר את הדברים. אפשר להניח בביטחון ששירותי המודיעין של ישראל הם אלה שחשפו את הקנוניה. אחרי הכל, למי יש מודיעין מדויק כחוט השערה על הנעשה באיראן, אם לא לישראל?
האם כמו במגילת אסתר, החשבון האישי הזה עודד את טראמפ לשלוח את מפציצי ה־B-2 לפורדו ולנתנז? האם הוא עשה זאת כטובה תחת טובה למי שחשפו את המזימה? או אולי משום שהזדעזע מגזירת השמד האיראנית על העם היהודי, כפי שמומשה ב־7 באוקטובר?
ובכן, ההיסטוריה אף פעם לא חוזרת אחד לאחד, כי נראה שכל התשובות נכונות. אבל מעל לכולן, היה לו שיקול אחר. ההצלחה התנ"כית של ישראל להשיב מכה אנושה לחמאס, להפיל את חיזבאללה, להביא בעקיפין לבריחה של אסד, להקריס את הציר האיראני, ואז להכניע את איראן עצמה ב־12 ימים פלאיים - כל אלה היו הזרז הכי משמעותי של הווינר, דונלד טראמפ.
כי אלמלא הצליחו היהודים להכות "מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן" במבקשי נפשם, ואם לא היו מתקיימות לנגד עינינו המילים העתיקות "אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ (התכוונו) אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא - אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" - אזי טראמפ כנראה לא היה עולה על עגלת הניצחון. מי שידקדקו במאורעות המגילה יראו שגם המעבר של אחשוורוש מהצד של המן לזה של מרדכי היה כמעט מקרי, או כנראה אלוקי.
אז כהיום, התחלפות קיצונית שכזו, מהשפל הנורא ביותר של טבח שמחת תורה להצלחות הכבירות במערכה נגד איראן, מעוררת תחושות ניסיות. התפעמות של התערבות אלוקית באמצעות בני אדם, שעשו מעשים שכאילו מתעלים על חוקי הטבע.
אגב, גם מי שלא מאמינים כלל יצטרכו להודות שהיושב במרומים ממלא תפקיד מרכזי במאורעות. זאת משום הנאחזים בו. האייתוללות נושאים את שמו לשווא בהצדקת האידיאולוגיה הרצחנית שלהם. טראמפ, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אומר שהצלתו ממוות בניסיון ההתנקשות בפנסילבניה לפני כשנה קרתה משום שאלוקים מועיד לו תפקיד בעולם הזה. וגם ראש הממשלה שלנו, אדם מעשי וקר רוח, מחושב לפרטי פרטים ושחקן שח מדופלם, נתלה ביד אלוקית, שסייעה לו ולכל העוסקים במלאכה להביא את הניצחון המיוחל על הגדולה שבאויבינו. הוא מאמין מעמקי ליבו שבלעדי ההוא שם למעלה - דבר לא היה קורה.
גזירת השמד הוסרה, לפחות לכמה שנים. מהמן ועד ימינו, למדנו שבכל דור ודור קם איזה מטורף תורן עם ההצעה הגאונית להרוג את היהודים. לפעמים זה די מצליח לו, כמו אצל היטלר המקורי. לפעמים פחות, כמו מול עלי חמינאי.
אך מה שעושה את ההבדל, חוץ מיד האלוקים, זה כמובן היכולת היהודית להילחם. בסיפור המגילה, מרדכי ואסתר היו זקוקים לחסדי המלך כדי לבטל את רוע הגזירה - בערך כמו שחשנו אנחנו בזעיר אנפין במאר־א־לאגו.
מנגד, מדינת ישראל של ימינו, על עשרות אלפי האנשים החכמים, האמיצים והנחושים שפעלו למענה, הזכירה לכל ההמנים שמשתעשעים ברעיון השמדת היהודים, שבעת הזו יהיה להם הרבה יותר מסובך לבצע את זממם. אפשר שהם אף צרבו בקרב ההיטלרים הבאים את הלקח שלא יישכח: מי שינסה להשמיד את היהודים - יושמד בעצמו.
כמובן, עדיין איננו חסינים לחלוטין. ובכל זאת, "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו". הבין את זה אחרוורוש של ימינו, דונלד בן פרד, שאחרי ההצלחה הישראלית שלח את המפציצים שלו לסגור את האירוע בפורדו. זהו אותו טראמפ שלא מזמן הטיל מכסים על העולם. או כמו שכתבו את זה במגילה: "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם"...
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו