הזדמנות לוועידת מדריד מחודשת

רעידת האדמה הנוראה בשבת השחורה, על השלכותיה הקשות, הפכה למשבר מזעזע, שגרם גם להזדמנויות אסטרטגיות. בנימין נתניהו, שאחראי יותר מכולם לאם כל הטעויות - העדפת חמאס והעשרתו - ניצל את ההזדמנויות, שהאחרונה שבהן היא החלטתו האמיצה לפתוח במלחמה מוצדקת מאד לסילוק הגרעין האיראני.

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

אבל דווקא על רקע ההצלחה בשבוע האחרון, בולט כישלונו לנצל את השינויים המדהימים שהתרחשו במזרח התיכון ב־18 החודשים האחרונים לטובת הסדר מדיני, שיעניק לישראל ביטחון ברמה שמעולם לא היתה לה. האיש שלא מצליח לזהות סיכויים גאה כל כך ביכולתו לזהות סכנות, שבעצמן נובעות מאי־יכולתו לזהות סיכויים אלה.

הסכם המעצמות עם איראן מיולי 2015 לא היה אידאלי מבחינתה של ישראל, בעיקר מפני שלא התייחס למערך הטילים האיראני, אבל הוא היה עדיף בהרבה על ה"הישג" הדיפלומטי הגדול של נתניהו: הצלחתו לשכנע את הנשיא טראמפ לפרוש מההסכם ולאפשר לאיראן לדהור לעבר ייצור נשק גרעיני. כך נוצרה סכנה גדולה יותר, שהביאה לצורך לפעול צבאית נגד איראן, בינתיים לבדנו, מתוך ידיעה שלמרות המבצע המזהיר והחשוב, לא נוכל להסיר את האיום הגרעיני ללא סיוע צבאי מצד ארה"ב.

כמו ערב ועידת מדריד באוקטובר 1991, שהתקיימה עם סיומה המוצלח של מלחמת המפרץ הראשונה והתפרקות בריה"מ, גם עכשיו נוצר "מפגש כוכבים": קופד ראשו של חמאס בעזה, והוא לא יהיה הגורם שינסה לטרפד שיחות כאלו; "הנשק המדויק" של חיזבאללה לא מאיים יותר, והארגון נאבק כיום על קיומו הפוליטי בלבנון מול ממשלה חדשה, שמעוניינת בהסדר עם ישראל ושלא מוכנה להשלים עם שלטון המיליציות בגבולותיה; סוריה של אסד התקפלה ביום אחד ופינתה מקום לממשלה שמעוניינת להצטרף להסכמי אברהם, ושמכריזה על כך שאין לה עניין להתעמת עם ישראל; הנשיא הפלשתיני מגנה את טבח 7 באוקטובר ומציגו כאסון גדול יותר לפלשתינים מה"נכבה" ב־1948, וכשפורצת שריפה בדרך לירושלים הוא מציע לשלוח את מכבי האש שלו לעזרתנו; והנשיא האמריקני רואה עצמו קרוב לישראל, מעוניין מאוד להביא לשלום בין ישראל לשכנותיה ומאמין כי מדובר בתהליך מעשי.

ב־1991, ראש הממשלה הניצי ביותר שידעה ישראל, יצחק שמיר, הבין כי על רקע מלחמת המפרץ הראשונה, והקואליציה הערבית שנוצרה סביב ארה"ב בעקבות פלישת עיראק לכווית, יהיה נכון לקבל את הזמנת האמריקנים ולהשתתף בוועידת מדריד, לצד מנהיגים סורים, לבנונים, ירדנים ופלשתינים, כדי להביא לשלום אזורי. הוועידה יצרה תקדים היסטורי בהרכב משתתפיה, וקידמה מאוד את התהליכים הדו־צדדי והרב־צדדי.

ההתפתחויות המדיניות והביטחוניות עשויות להוביל לוועידה דומה. התכנסות שכזו, בהובלת ארה"ב, תוכל להתקיים בחסות מדינות ערב שחתמו עימנו על הסכמי שלום, עם כל השותפות להסכמי אברהם, עם סוריה ולבנון ששיחות השלום איתן החלו ונפסקו, ועם מדינות נוספות שיהיו מוכנות להשתתף בשיקום עזה ובניהולה הזמני.

ברוח מדריד, יוקמו משלחות דו־צדדיות למשא ומתן על הסדרי שלום, ולצידן שיחות רב־צדדיות לגבי פיתוח המזרח התיכון. נתניהו השתתף בוועידת מדריד ואמור להבין את חשיבותה הרבה. עם תום המלחמה באיראן, יהיה זה הזמן לחדש את ההתכנסות ולהשלים את מה שנקטע לאחר שנבחר ב־1996, אז הציב בפני הפלשתינים תנאים שידע היטב כי לא יוכלו לעמוד בהם. לשם כך יהיה צורך בממשלה רחבה, שתוכל להתקיים עד לבחירות הבאות, בלי אלו שנושאים לשווא את שמה של הציונות הדתית ושמכנים את עצמם "עוצמה יהודית".