ד"ר יאיר גרדין
חוקר מחשבת ישראל
חוקר את ספרות הזוהר ואת סיפורי עלילותיהם של רשב"י וחבורתו. ספרו "פנים חדשות - פרקים בתולדות סיפורי החכמים בספרות הזוהר" יצא לאור לאחרונה בהוצאת למדא, האוניברסיטה הפתוחה
ד"ר יאיר גרדין, אנחנו מציינים בסוף השבוע את ל"ג בעומר, המזוהה עם רבי שמעון בר יוחאי, רשב"י, וספר הזוהר שכתיבתו מיוחסת לו. האם המעמד המיתי של הזוהר מוצדק לדעתך?
"יש פער גדול בין ההילה של הזוהר והדימוי שנוצר לו במסורת ובתרבות היהודית, לבין הטקסטים הזוהריים עצמם. כשמעיינים בספרות הזוהר, מגלים שחלק גדול מן התכנים שמופיעים בה הם תכנים שהיו יכולים להשתלב היטב גם בספרות התלמוד והמדרש, או בהגות היהודית של ימי הביניים.
"זה נכון שחלק מן התכנים בזוהר הם תכנים 'חתרניים' יותר בעלי נועזות דתית מסוימת. כך, למשל, אנחנו מבחינים בתיאורים אנושיים של האלוהות, הנראית ומתנהגת בדמות אדם. אנחנו גם עדים למתחים ולדינמיות בתוך האלוהות עצמה ולעירוב מוגבר בין העולם האנושי לעולם האלוהי. אבל בחלוף מאות שנים מאז נכתבה והתפרסמה ספרות הזוהר, גם חלק גדול מהתכנים ומהרעיונות הללו כבר נטמעו בהגות ובמסורת היהודית - וכיום חלק גדול מהם כבר הפך במידה רבה למיינסטרים".
עד כמה מרכזיים הם תיאורי האלוהות האנושיים?
"אחת התמות המרכזיות בזוהר, וכנראה גם אחת מאלו שהפכו אותו לשנוי במחלוקת והוסיפו לדימוי שלו כחתרני או כמסוכן, היא התפיסה שאלוהים, או האלוהות, היא דבר מורכב המכיל חלקים או ישויות שונות, שלפעמים מכונים 'ספירות', 'פרצופים' או מתוארים כבני משפחה, ויש ביניהם יחסי גומלין: הם מזינים זה את זה, מתקרבים ומתרחקים זה מזה ומשלימים זה את זה.
"התפיסה הזוהרית היא שהיחסים בין החלקים הללו באלוהות מושפעים מהמתרחש בעולם וממעשי בני אדם, וגם משפיעים בחזרה על העולם ועל ההתרחשויות שבו. כך, למשל, חטאים מביאים לפירוד בין הספירות ולהתגברות מידת הדין, ואילו מעשים טובים מביאים להרמוניה בין הספירות ולהתגברות מידת החסד. בהתאמה לכך, כאשר מידת הדין שולטת מצבו של העולם ירוד, וכאשר מידת החסד דומיננטית העולם זוכה לשפע".
התכנים החתרניים והשנויים במחלוקת שהזכרת משפיעים במידת מה גם על אותן אזהרות מפני קריאה בזוהר ללא הכנה מתאימה. מהי, בעצם, הסכנה שעלולה להיות טמונה בספר?
"האזהרות והאיסורים על עיון בזוהר במהלך ההיסטוריה נבעו משתי סיבות מרכזיות: הסיבה האחת היא הפולמוס והמחלוקת העקרוניים על התכנים הקבליים שהופיעו בו, ואשר נתפסו על ידי רבים כטעות תיאולוגית וככפירה, למשל הפרדת האלוהות לגורמים שהזכרנו כאן, או פרשנות מוטעית לטעמי המצוות.
"הסיבה השנייה היא חשש מכך שעיון בזוהר או פרשנותו כפשוטו יובילו לסטייה מקיום תורה ומצוות, מתוך הבנה לא נכונה של הדברים. אבל למעשה, ספרות הזוהר היא אחד החיבורים העשירים והמגוונים שקיימים במסורת היהודית, ומי שמתעניין בעולמות הללו ימצא אוצרות הגותיים וספרותיים. השפה הארמית שבה נכתבה רוב ספרות הזוהר עשויה אולי להיות חסם בפני חלק מהציבור, אבל כיום כבר ניתן למצוא תרגומים ופירושים נגישים, גם מן הצד המסורתי וגם מן הצד המחקרי, ולמי שמעוניין בכך אני ממליץ לנסות ללא חשש".
נחשים בתודעה
איך משתלב רשב"י בכל המפעל הספרותי הזה?
"חלקים נרחבים מספרות הזוהר מספרים לנו על חבורת חכמים, שבראשה עומד רשב"י, ההולכת בדרכים, חווה מפגשים וחוויות ועוסקת בתורה דרך הפרשנות הזוהרית לפסוקים ולמצוות. המסגרת הספרותית הזו היא אחד החוטים המרכזיים שמקשרים את כל הטקסטים הללו לכדי חיבור אחד. מבחינה זו רשב"י הוא הגיבור של ספר הזוהר. הוא מוסר לחכמים ולקוראים את הסודות הקבליים ואת מה שמתרחש בעולמות העליונים".
איך צמחה דמותו של רשב"י וכיצד נוצרה תדמיתו?
"הסיפורים המפורסמים על כניסת רשב"י ובנו למערה ויציאתם ממנה מופיעים כבר בתלמוד הבבלי והירושלמי, ומשמשים בסיס לעיצוב הדמות הזוהרית שלו שהופכת לדמות מרכזית, חזקה וצבעונית. רשב"י של הזוהר הוא לא רק ראש החבורה שמלמד את החברים תורה: הוא החכם שכל סודות התורה והאלוהות גלויים בפניו, הוא הצדיק שמחזיק על גבו את קיום העולם, הוא מי שנלחם בדמות הנחש המיתית המאיימת להחריב את העולם, ולעיתים הוא אף מזוהה ברמיזה כחלק מן האלוהות עצמה. הזוהר מספר לא רק עליו אלא על חבורת החכמים השלמה, שנוטה הרבה פעמים להיבלע ולהישכח בצל הרשב"י".
ובמחקר שלך התמקדת במידה רבה דווקא בדמויות החכמים הנוספות.
"נכון. העיון בסיפורים עליהן מגלה שהתמונה של רשב"י כדמות החכם האולטימטיבי של הזוהר היא נכונה, אבל רק חלקית. מסביב לרשב"י פועלות דמויות נוספות מעניינות לא פחות".
איזו דינמיקה נוצרת בין החכמים שבחבורה?
"כשיוצאים מתוך נקודת המוצא של הזוהר, שאומרת שגם האלוהות מורכבת מצדדים ומכוחות שונים שיש ביניהם דינמיקה ותנועה מתמדת, ברור גם מדוע התורה של הזוהר לא מסופרת מפי חכם אחד, אלא נלמדת בחבורת חכמים עם מאפיינים שונים, שלא כולם בה עשויים בדמות הרשב"י. גם במשפחתו של רשב"י מתגלות תפיסות עולם שונות וקונפליקטים.
"דוגמה בולטת למנעד הדמויות אפשר למצוא בדמותו הזוהרית של רבי יוסי, ה'אנטי־גיבור' בחבורת החכמים. באחד הסיפורים מתואר רבי יוסי כמי שהולך בדרך עם חכם נוסף ומהרהר בדעתו על הא ועל דא, ולפתע נתקל בנחש הרודף אחריו. הוא שואל את חברו אם גם הוא רואה את הנחש, אבל חברו משיב שלא, ואנחנו מבינים שמדובר כאן בנחש שנגלה רק לעיני רבי יוסי.
"מי שמכיר סיפורים מז'אנר מעשי החכמים יכול לצפות שרבי יוסי יתחמק מהנחש, ייאבק איתו או יגרש אותו, אבל הסיפור המפתיע מתאר את הנחש הדמיוני רודף אחרי רבי יוסי, גורם לנפילתו על הארץ ומלמד אותו אגב כך שמי שהולך בדרך ומהרהר בדברים שאינם דברי תורה - עלול להיענש. קריאה מעמיקה בסיפור מצביעה על כך שמי שמכשיל את רבי יוסי זה הוא עצמו, שדעתו המוסחת מביאה עליו את הנחש שנמצא רק בתודעתו ומכשיל אותו. אנחנו פוגשים כאן חכם לא מושלם שטועה, אך לומד ומתפתח דרך הכישלון".
עיון בסיפורים על חכמים נוספים מראה עוד דוגמאות ללמידה מטעויות.
"שתי דמויות מובהקות בהקשר הזה הן דמויותיהם של רבי חייא ורבי יוסי. המוטיב המרכזי בסיפורים על צמד דמויות אלו מתאר את שני החכמים הולכים בדרך ונתקלים באדם זר ובדרך כלל מוזר, ומזלזלים בו, עד שבסופו של דבר מתברר שמדובר בחכם פלאי שיש בידיו סודות שהם אינם יודעים, ושמי שהם חשדו בו התגלה כנעלה עליהם. כלומר, למידה מתוך ניסוי וטעייה".
נדמה לי שהלמידה היומיומית הזאת, הכמעט פרוזאית, הופכת את הזוהר לנגיש וריאליסטי יותר.
"אני מסכים. הרי הקורא הממוצע אינו רואה את עצמו כבן דמותו של רשב"י, אלא מציב את עצמו באופן טבעי בעמדת התלמיד, שטועה ונופל, ויכול גם להזדהות איתו. תופעה מעניינת שהופכת את תהליך הלמידה הזה למורכב אף יותר היא הדינמיקה הקבועה בין רבי חייא לרבי יוסי: במרבית הסיפורים על הצמד מתואר רבי חייא כדמות החכם הבכיר יותר, אשר רואה את דמות הזר ומתיימר לשפוט אותו לכף חובה.
"רבי יוסי, חברו הזוטר, מקפיד בדרך כלל שלא לנקוט עמדה, להציע שאולי יש באותו הזר משהו שהם אינם רואים, ולתת להתרחשות להתפתח. בדרך כלל מתברר שהצדק עם רבי יוסי ולא עם רבי חייא, ושהחכם שהשכיל להישאר בעמדת הפתיחות והשאלה פגש את המציאות ואת הסוד שבה בצורה מדויקת יותר. מבחינה זו הסיפורים הללו מלמדים לא רק את מוסר ההשכל שמבקש מאיתנו לדון כל אדם לכף זכות, אלא גם את העמדה הנפשית שהזוהר מציע לגשת איתה אל המציאות - עמדה הפתוחה ללמוד ולשמוע, ללא ביטחון מופרז או שיפוטיות".
מסתורין בשמי הלילה
מעבר לרבי חייא ולרבי יוסי, אילו עוד תפיסות עולם מנוגדות אפשר לזהות בתוך משפחת רשב"י?
"אחת הדמויות המעניינות בהקשר הזה היא דמותו של רבי פנחס בן יאיר, חותנו של רשב"י המבוגר ממנו, שלא פעם נוקט עמדה שונה מזו של רשב"י. אחד הסיפורים הבולטים בהקשר הזה מתאר את רבי פנחס הרוכב על חמורו בדרך לחפש את רשב"י. החמור הוא חמור פלאי שמוביל את רבי פנחס בכוחות עצמו למקום שבו רשב"י יושב, וכשהם מגיעים הם רואים את רשב"י מלמד את החברים תורה בשדה, ולהקה של ציפורים מעופפת מעליהם כדי להגן עליהם מהשמש הקופחת.
"כאשר רבי פנחס מגיע, מתפתח בינו לבין רשב"י דיון בשאלה אם ראוי שהציפורים יסבלו כדי לאפשר לחכמים ללמוד תורה בשדה. רשב"י סבור שמכיוון שהקדוש ברוך הוא עושה להם נס - ראוי שכך יהיה, ואילו רבי פנחס טוען שמדובר בצער בעלי חיים שאינו ראוי, ושאותו האל עצמו מרחם על כל מעשיו ולא רק על בני האדם. בסופו של דבר הציפורים משוחררות לדרכן, ועץ צומח באופן פלאי כדי להצל על הלומדים".
האם אפשר לראות בכך ביקורת על תפיסתו ההיררכית, ואולי אף הנוקשה, של רשב"י?
"לדעתי כן. הסיפור מציב זה מול זה את רבי פנחס, שמזוהה עם מידת החסד ומדגיש את ההיבט ההרמוני במציאות, אל מול רשב"י, שמזוהה עם מידת הדין ומדגיש את ההיבט ההיררכי והמפריד. במקרה הזה צד החסד והרחמים של רבי פנחס מנצח את צד ההיררכיה והדין של רשב"י, והערך של צער בעלי חיים והרחמים כלפי כל ברייה גובר במידה מסוימת גם על ערך לימוד התורה וכבוד החכמים. מן הסיפורים ניכר שרשב"י מכיר גם במקומו של רבי פנחס, ובכך שלעיתים נכון להעדיף את מידת החסד על פני מידתו שלו".
איך משתלב במשפחה הזו בנו של רשב"י, רבי אלעזר, המוכר מסיפור כניסתו למערה?
"זו נקודה חשובה. פעמים רבות לא נותנים מספיק את הדעת על כך שלרשב"י יש בן המטופח כיורשו. כבר בסיפורי חז"ל על רשב"י ובנו, וגם בסיפורי הזוהר, מתואר רבי אלעזר כמי שאמנם יורש מאביו את ההנהגה, אבל גם מקפיד למתן אותה היכן שנדרש. במובן הזה העיון בסיפורים ממקם את רשב"י בתוך משפחה שיש בה גם את מידת הדין וגם את מידת החסד, ואת הבן היורש שבסופו של דבר ממזג בין שתיהן. אני חושב שגם בתמונה המשפחתית הרחבה הזו אפשר לראות סוג של ביקורת מרומזת על עמדתו הקיצונית של רשב"י, וביטוי לתפיסה שאומרת שכדי להגיע לאיזון יש צורך במורכבות ובריבוי".
מהו לדעתך כוחו של הזוהר? חברה טובה שלי תיארה אותו כספר שאפשר לקרוא בו, לא להבין מילה, ועדיין להיות מושפע ממנו בצורה מרחיקת לכת.
"דווקא היעדר הנגישות של הזוהר והילת המסתורין שיש סביבו הם שמושכים אליו קוראים ולומדים. הדבר קשור גם בשפה הזרה והייחודית שלו, שיש בתוכה אלמנט משמעותי של עמימות, רב־משמעות ומסתוריות, שהופכות את הקריאה בו למעניינת יותר. גם העובדה שהטקסטים הזוהריים נוטים לדבר בסמלים - פותחת בפני הקוראים מרחב פרשנות רחב".
בזוהר עצמו דמויות החכמים מנסות להתמודד עם העמימות והמסתורין שהזכרת.
"בוודאי, זה יכול לקרות למשל כאשר חכמי החבורה הולכים בדרך ונתקלים בחיזיון מוזר: אדם שעל ראשו ציפור שצווחת, כוכב שביט בשמי הלילה או אנשים שמתנהגים בצורה משונה. במרבית המקרים המפגש עם התופעה המסתורית נתפס בעיני החכמים כהזמנה למפגש עימה ולשיחה על משמעויותיה".
אילו תובנות מספר הזוהר רלוונטיות לנו כיום?
"האחת היא ההבנה שריבוי וגיוון הם הכרח. מציאות מיטבית וחברה בריאה לא מבוססות על דוֹגמה אלא על דינמיקה בין כוחות, בדומה לתיאור הזוהרי של האלוהות ולתיאור הסיפורי של החבורה. בסיפורי הזוהר העיקרון הזה בא לידי ביטוי בכך שהאירועים בו מתרחשים בדרך כלל במצבים שבהם מפגש הכולל גם דעות שונות.
"התובנה השנייה היא שאת המסר המרכזי לומדים לא מהטקסט, אלא מההתרחשות. החכמים של סיפורי הזוהר מתוארים כמעט תמיד כמי שעוסקים בתורה תוך כדי הליכה, באמצעות מפגש עם בני אדם - יהודים ושאינם יהודים - ודרך תופעות טבע ובעלי חיים. הם משוחחים על הפחד תוך שהם הולכים בעצמם בלילה החשוך בין ההרים, לומדים על הרע ועל החטא כשהם פוגשים בנחש, ולומדים על בשרם את האופן שבו נכון לפרש פסוקים שפשטם לא ברור דרך מפגשים עם אנשים מסתוריים, שקשה לעמוד על טיבם ממבט ראשון.
"הופתעתי לגלות גם בטקסטים הקדומים הללו תכנים שיכולים להיות משמעותיים לימינו, כמו השיח על היחס לזר, לעולם הטבע ולבעלי החיים, והעמדה הפתוחה ולא השופטת שהזוהר מציע לגשת איתה לבני אדם, לטקסט ולמציאות. היכולת שלנו לקרוא שוב את הטקסטים והמסורות הללו שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים, ולמצוא בהם תובנות ורעיונות רלוונטיים - היא בעיניי אחד ההיבטים החשובים בעיסוק במדעי הרוח ובמחשבת ישראל בימינו".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
