בשעה שלוש לפנות בוקר צלצל הטלפון בביתו של רב־סרן ד"ר אלון עוז, ראש מדור זיהוי רפואי ברבנות הצבאית. "תבוא", אמר הקול בצד השני של הקו. הוא לא שאל עוד שאלות, ומבלי לדעת מדוע הוזעק יצא לדרך.
את הדרך למחנה שורה, רק דקות בודדות של נסיעה, הוא כבר ידע לעשות בעיניים עצומות, לאחר שנה וחצי של עבודה בלתי נתפסת במעבדה שראתה את הזוועות הקשות ביותר בישראל, ובתוך זמן קצר נכנס מבעד לשער. הוא לא ידע שהשעות הגורליות שיעברו עליו ועל צוותו יכניסו אותם לספרי ההיסטוריה. הם יכריזו שזיהו את גופתו של הנעדר צבי פלדמן, אחרי 43 שנים.
ביום ראשון האחרון יצאה ההודעה ללא התרעה מוקדמת: "במבצע מיוחד של המוסד וצה"ל השבנו הביתה את גופתו של לוחם השריון רס"ל צבי פלדמן ז"ל, שנפל בקרב בסולטן יעקוב ביוני 1982 במלחמת לבנון הראשונה. 43 שנים לאחר שגופתו נחטפה, ושש שנים לאחר שגופתו של חברו לטנק, זכריה באומל, הושבה במבצע מיוחד, הצליחו במוסד בדרך־לא־דרך לעלות על עקבותיו של פלדמן, והשיבו את גופתו לישראל".
"אם גופתו של פלדמן היתה חוזרת לישראל לפני שנה, לא היתה לנו אפשרות לזהות אותו", חושף ד"ר עוז, "תוך כדי המלחמה הבנו שאנחנו הולכים להתמודד עם ממצאים מאוד מורכבים וקשים, ולשם כך הצטיידנו במכשירים הטובים ביותר בעולם, ובצוות שלנו עובדים ביולוגים, דוקטורים, פרופסורים, השורה הראשונה באקדמיה ובתעשייה, שעזבו הכל ונרתמו למשימה הקדושה הזו - עובדים ללא לאות יום ולילה, לא רק בתהליך הזיהוי אלא בפיתוח יכולות חדשות. מבחינתי אני נמצא בתפקיד חיי".
אנשי יחידת הזיהוי והקבורה ברבנות הצבאית לא מרבים להיחשף. מדובר בחלק הקשה ביותר לעיכול בצה"ל, המקום שבו זוהו וטופלו מאות חללים בשנה וחצי האחרונות, עבודה שלאחר 7 באוקטובר לוותה בהיחשפות לזוועות שלא ייאמנו. הפעם, תחת הנחיות מחמירות, הם מספרים את מה שקרה מאחורי הקלעים של הסיפור שהסתיים בהודעה שריגשה מדינה שלמה.
מסרבים לקבל את הבשורה
על רוב הפרטים מאחורי המבצע של המוסד להשבת גופתו של צבי פלדמן חל איפול כבד, ובקשות "ישראל היום" לראיין את הגורמים שפעלו בלב שטח סוריה וחפרו בבית הקברות נענו בשלילה מוחלטת. אך למרות זאת, ניתן לחשוף חלק ממה שהתרחש.
צבי פלדמן נולד בתל אביב ונקרא על שם סבו, שנספה בשואה. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל הוא הצטרף לחבריו ולחם בטנק שעליו פיקד חזי שי, יחד עם זכריה באומל שהיה נהג הטנק.
עשרה ימים לפני שחרורו, בקרב שנערך שעות ספורות לפני הפסקת אש, נכנסו הטנקים של גדוד 362 לתוך מארב סורי גדול מדרום לכפר סולטן יעקוב. הסורים פתחו לעברם באש כבדה בקרב שהתנהל לאורך כל הלילה. עשרות כלי רק"ם ישראליים נפגעו בשטח, ובהם נהרגו 22 לוחמים ו־30 נוספים נפצעו. בתום הקרב התברר כי שישה לוחמים נעדרים, מתוכם שלושה הוחזרו בעסקת שבויים. גורלם של שלושה נוספים - יהודה כ"ץ, צבי פלדמן וזכריה באומל - לא נודע.
צעד יוצא דופן התרחש ב־2004, אז כינס הרב ישראל וייס, הרב הצבאי הראשי דאז, בית דין מיוחד, שבמסגרתו קבע את מותם של שלושת הנעדרים. המשפחות לא קיבלו את פסק הדין הרבני, ואחת אף יצאה לקרב משפטי כנגד הרב.
"כשהתמניתי לתפקיד חשבתי שנכון לפתור את סוגיית הנעדרים בצה"ל", אומר הרב וייס. "בעודי עושה שיעורי בית הגיע אלי יונה באומל, אביו של זכריה באומל הי"ד, אחד הנעדרים מהקרב. במשך 20 שנה הוא חיפש את בנו בכל העולם, אך יצא מאוכזב. הוא ביקש שאקים בית דין שיקבע על פי מדדים הלכתיים אם בנו בחיים או לא".
הרב וייס נעתר לבקשה והקים בית דין, שבו במשך שנה ישבו שלושה דיינים, והוא בהם, וניתחו את המידע שנאסף במשך עשורים. "כיום אני יכול לומר שעל פי הממצאים שהונחו על שולחני, יכולתי לומר איפה עמד כל חייל ובאיזה כיוון בקרב בסולטן יעקוב". בסופו של דבר, הגיעו הרבנים למסקנה שהשלושה אינם בחיים, מסקנה שאותה חיזקו בתמיכה של שלושה מהרבנים הדומיננטיים ביותר אז - הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף. את הממצאים הגיש גם לראש הממשלה דאז אריאל שרון, לשר הביטחון ולרמטכ"ל. "כשהגענו למשפחות ואמרנו להן את הפסיקה - הם דחו אותה. לצערי, העובדה שלא קיבלו אותה אינה אומרת שהיא לא נכונה, ואני רק יכול להצטער על כך שלא קיבלו אותה. הילדים אינם".
ההודעה על איתור גופתו של צבי פלדמן, שש שנים לאחר החזרת גופתו של זכריה באומל, היתה סגירת מעגל לרב וייס, שספג מתקפה לא פשוטה לאחר הפסיקה שלו. "מדובר באירוע מאוד עצוב, אבל עם זאת גם שמח - מכיוון שאין שמחה כהתרת הספקות. אם היו ספקות למישהו - הם הותרו כעת. הילדים אינם בחיים, ועכשיו אפשר באופן ברור להשלים עם הפסיקה הזו, לסגור כמה שאפשר את מעגלי הכאב ולחיות לצד הזיכרון.
"אני מקווה שגם הנעדרים האחרים ישובו אל אדמת הקודש, ואחזור ואומר את מה שאמרתי למשפחות לאורך כל הדרך - צה"ל הוא צבא שאין כמותו בעולם, והוא לא ישקוט, הוא לא מסוגל להשאיר את חייליו וחלליו מאחור, יחלוף כמה זמן שיחלוף. אנחנו לא מזניחים את יקירינו לעולם", אומר הרב וייס.
עבודה מדויקת ומהירה
תחת הכותרת הידועה "מדינת ישראל תעשה הכל" בוצעו בעשרות השנים האחרונות ניסיונות רבים לעלות על עקבותיהם של שלושת הלוחמים הנעדרים. במסגרת הסכם אוסלו, לדוגמה, הועברה חצי מדיסקית הזיהוי של זכריה באומל על ידי יאסר ערפאת. ב־2016 הועבר לידי ישראל טנק מג"ח מהקרב שהיה במוזיאון שריון ברוסיה. ב־2019 הוחזרה גופתו של זכריה באומל לישראל במבצע סודי.
באמ"ן ובמוסד לא התייאשו חרף השנים שעברו, והמשיכו לאסוף פרטים על גורלם של הנעדרים, כוהתמורות בשנה האחרונה הובילו לכך שהפרטים הללו התגבשו לכדי תמונה מלאה. קציני השבויים והנעדרים הבינו שיש כעת אפשרות אמיתית לפתרון התעלומה אחרי שנים רבות.
לאחרונה הובאו במבצע של אמ"ן, המוסד ויחידה 504 שרידי גופה למדינת ישראל. צריך לומר כי לאורך השנה וחצי האחרונות הובאו גופות רבות לארץ, רובן מעזה, כדי לנסות לעלות על עקבות החטופים שנרצחו ושנחטפו, אך משהו פה היה שונה. בין הממצאים היה סרבל השריון של צבי פלדמן, שאותו זיהה סא"ל י', ראש מחלקת שבויים ונעדרים ובעצמו שריונר שחזר לשירות לפני 13 שנים. עם כניסת הגופה לישראל אמרו הקצינים קדיש מעל הארון. לאחר מכן עשה הרכב הצבאי את דרכו לעבר מחנה שורה.
סגן־אלוף הרב ניר יפה משמש ראש ענף זיהוי וקבורה ברבנות הצבאית בשנה האחרונה, וראה לצערו לא מעט חללים ושכול בתקופה זו. "מלאכת הזיהוי היא מלאכת מחשבת, עבודה מאוד מורכבת שאותה צריך לעשות בצורה המדויקת והמהירה ביותר, בין היתר מכיוון שבעידן התקשורת עלינו לדאוג לכך שהמשפחה תקבל את ההודעה בצורה מסודרת, ולא בתקשורת או ברשתות".
בשעות הקטנות של הלילה קיבל גם יפה את הטלפון, אשר בישר על כך שהם לקראת עבודה היסטורית. "באמצע הלילה קיבלנו את ההודעה על כך שיש ממצאים שייתכן כי הם שייכים לצבי פלדמן. בגלל הצורך לשמור על מידור בנינו במהירות צוות מאוד מצומצם של אנשים, שחלקם מראשי המומחים בתחומים הרלוונטיים בישראל, וזימנו אותם כדי לבחון את מה שהובא. צריך להבין שהמידור היה כל כך גבוה, שלא מעט מהאנשים שעבדו לא ידעו בדיוק על מה הם עובדים".
"ראינו את הסרבל", אומר עוז, "אבל עד כמה שזה מרגש, מבחינתי זה לא אחד מאמצעי הזיהוי שבאמצעותם אנחנו מזהים חלל. הסרבל יכול להיות אולי כלי תומך, שייתן לנו כיוון, אבל אנחנו משתדלים להתעלם ממנו, כי אנחנו לא רוצים שהוא יטעה אותנו או ישחד אותנו ללכת לכיוון מסוים".
"עצב גדול, שמחה גדולה"
כדי להבין עד כמה העבודה על השרידים, שנקברו לפני עשורים, היתה מאתגרת, יש לחזור לרגע לתאריך שייחקק לדיראון עולם בזיכרונו של כל ישראלי באשר הוא - 7 באוקטובר. "אני רופא שיניים ומומחה לשיקום הפה", מספר עוז. "את תפקידי התחלתי בסוף אוגוסט 2023. זה היה אמור להיות תפקיד די רגוע, כמו שהיה לקודמי, שבעיקר עוסק במוכנות ובבניין הכוח. ב־7 באוקטובר הכל התהפך".
מטרתו של מדור הזיהוי הרפואי היא לתכלל את זיהוי החללים כאשר יש צורך לעשות זאת באמצעים ביומטריים או דנ"א. 7 באוקטובר, שבמהלכו הובאו יותר מ־1,000 נרצחים למחנה שורה, חלקם במצב קשה ביותר, הפך את המדור לאחד הכלים הקריטיים ביותר במחנה. "מדובר באסון בקנה מידה גדול מאוד, והיה צורך לתת תשובות באופן מדויק, אבל גם מהיר ככל האפשר".
עבודה זו, אומר עוז, נעשית עד היום. "לפני שבועיים יצאנו למבצע ענק, שכמוהו לא היה בשום מעבדה בעולם, ואשר במסגרתו עברנו על כלל הממצאים בשדה תימן כדי לשלול את קיומם של ממצאים של אנשינו שנרצחו ב־7 באוקטובר. צריך לומר שזו זכות גדולה גם לשלול, מכיוון שאתה מספק עוד מידע למשפחות".
7 באוקטובר חידד את ההבנה שיש צורך לשדרג דרמטית את מדור הזיהוי הרפואי. לשם כך הוקם המרכז הגנומי במחנה שורה, שבו מכשור מהטובים בעולם, וחוזק באופן משמעותי שיתוף הפעולה עם צבא ארה"ב. מרכז מקביל בצבא האמריקני זיהה בשנים האחרונות חללים שנהרגו במתקפה על פרל הרבור במלחמת העולם השנייה, ובמשלחת של הרבנות הצבאית למדו מכך רבות כדי ליישם את הידע גם אצלנו.
במשך שעות ארוכות עמלו אנשי הצוות המסווג על הממצאים שהובאו מסוריה, כשמאחורי הקלעים מתעדכנים כל העת במטכ"ל על ידי הרב הצבאי הראשי אייל קרים. "מדובר בצוות מאוד מצומצם עם מומחיות גדולה בתחומים האלו, שמגיע למשימות כאלה למען מטרה אחת בלבד - להחזיר את הבנים הביתה", אומר יפה.
הצוות עבד במשך שעות ארוכות, ולבסוף, בשעות המאוחרות של הלילה, זיהו באופן רשמי את גופתו של צבי פלדמן. "קיבלתי טלפון בסביבות 3:30 או 4 והם אמרו לי 'יש זיהוי מוחלט'. בינגו. זה היה מאוד מרגש. מדובר בסיום של הליך מודיעיני ומבצעי ארוך מאוד שהתבצע בצה"ל, והצלחנו לחבר אותו לעולם של הזיהוי הגנומי ולהביא למשפחה הודעה אחרי עשרות שנים", הוא מספר.
יממה לאחר הזיהוי המרגש התייצבו עוז ואנשיו בהלוויה של צבי פלדמן. "בחיים לא האמנתי שאהיה בהלוויה של נעדר מקרב סולטן יעקוב, אבל מבחינתי אני נמצא בתפקיד חיי", אומר עוז. "אני מודה על הזכות להיות בתפקיד הזה בעת הזו. בזכות היכולות החדשות האלו הצלחנו לזהות מקרים מאוד מורכבים ויוצאי דופן, וזה נותן לי סיפוק אדיר".
יפה: "אני גאה מאוד באנשים שלנו. סגרנו מעגל עבור משפחה. בהלוויה שמענו את אחותו אומרת שמצד אחד מדובר בעצב גדול ומצד שני בשמחה גדולה. וגם אני מרגיש כך, ברגשות מעורבים. מצד אחד עצב על עוד חלל שנקבר, אבל מצד שני הבאנו את פלדמן לקבר ישראל, וזה מאוד מספק ברמה האישית, המקצועית והלאומית".
"אנחנו פועלים בתחושת שליחות", מסכם עוז. "אני יכול לומר שאני נפעם מהרוח פה. יש ברבנות הראשית אנשים שעוסקים כעת בעבודת קודש, ברגעים הכי קשים, יש מומחים שמגיעים לכאן לא לטובת הכיס או הקריירה אלא כדי לסייע לעם ישראל. מבחינתי הזיהוי של צביקה הוא מאורע משמח, וכולי תקווה שהוא לא נקודת הסיום, שנצליח להחזיר את החטופים החיים ושנצליח למצוא את שאר חברינו ולהביא אותם לקבורה במדינת ישראל. זו משימתנו".