גדול מדי, חזק מדי

ביום שני, עוד בטרם שקעה השמש, הופרך כבר רוב תצהירו השקרי של רונן בר - תצהיר שהוגש בצהרי אותו יום וגובה על ידי מיטב הפרקליטים של מחלקת הבג"צים. התקשורת הממסדית ובכירי הדיפ־סטייט לשעבר שקעו באורגיה של זעזוע מאורגן ורטט אורגזמי של הערצה. היה משעשע במיוחד לקרוא את טורה של דינה זילבר, שהתפייטה: "התצהיר של רונן בר הוא מוצג נדיר, אוסף רסיסי לב שבור שמתפקע מכאב ומאחריות". הלבבות של 1,200 קורבנות ההפקרות של בר שבורים יותר. איך?

טובים ממני התייחסו ויתייחסו לחלקים הנוגעים במחאה ובדרישות הביטחון של ראש הממשלה. די אם נזכיר את החשיפות של עמית סגל. אבל אי אפשר שלא להתייחס לטענות של בר בנושא ליל 7 באוקטובר. אפשר לפרק את השקרים למרכיביהם. בר טוען שהוציא התרעה לכלל הצבא - זה שקר בוטה. מדובר פה בטענה חדשה, שהרי פקודת התרעה היא פקודה קונקרטית, מסמך משפטי שמתייחס באופן ישיר לארגון חשוד, לפעולת טרור שעלולה לקרות, מסמך שניתן לתחקר עליו.

וזה לא קרה. זה לא הופיע בתחקיר שב"כ או בתחקירי הצבא. בר מנסה פה לכאורה להטעות את השופטים, שאינם אנשי צבא וביטחון, בעזרת שימוש שקרי במונח פקודת התרעה. הוא טוען שעמדת שב"כ באשר לעזה היתה אגרסיבית, שהוא נבלם על ידי הדרג המדיני, שהציע שוב ושוב לתקוף את חמאס ולחסל את ראשיו. המסמכים אומרים אחרת. אבל נניח שהוא באמת הוביל רוח התקפית - אם כן, מדוע באותו הלילה, בהינתן התארגנות מאסיבית של חמאס, בר לא מעוניין ליזום תגובה אגרסיבית, שתעלה בקנה אחד עם שאר מדיניותו?

בר הגיש התרעה למלחמה בחודש יולי 2023. הוא הגיע במיוחד לכנסת. אחריותו כראש שב"כ אינה על חיזבאללה, על איראן או על שווייץ, אלא על שתי זירות קונקרטיות - איו"ש ועזה, שבשתיהן ארגון טרור אחד מאיים על ביטחון ישראל - חמאס. בתצהיר שפורסם בשני הוא טוען שאיש, כולל הוא, לא העריך שתפרוץ מתקפה שכזו. אם כך, מהי מהות ההתרעה למלחמה שבר הניח? האם מדובר בהודעה פוליטית? האם בר הניח התרעה שלא האמין בה כדי לסחוט ממשלה נבחרת?

על פי התצהיר, בשעה 1:33 נשלח כוח טקילה לכיוון הדרום. כלומר, החל מאותו הרגע נשקלת דרך פעולה של חטיפה או פשיטה נקודתית, כחמש שעות טרם הפשיטה. מדוע ההוראה להעיר את רה"מ נתניהו ולערבו באירוע שעלול להפוך לאסטרטגי ניתנת רק ב־5:15 ומבוצעת רק ב־6:29? בר הגיע לכנסת כדי להזהיר מפני מלחמה, אבל כשכל הסימנים צורחים "יש ספק? אין ספק", הוא אפילו לא טורח להרים טלפון לריבון.

אבל מילא הריבון. מדוע חיילי השריון, גולני והנח"ל ששומרים על הגדר לא מקבלים את ההתרעה? מדוע מסיבת הנובה לא מפונית? מדוע הרבש"צים לא מקבלים אזהרה? המשטרה? תושבים? חיל האוויר? משהו? אלו שאלות שאני שואל שוב ושוב לא בגלל האינטרס הפוליטי, אפילו לא בשל חוצפתו הבלתי נתפסת של בר והמרד בהחלטת הממשלה לפטרו. שב"כ היה הארגון שניהל את הערב, את הדיונים, את החמ"ל. הוא היה אחראי מודיעינית על רצועת עזה. בר היה האיש עם הכי הרבה מידע באותו הלילה, והוא ניסה לסגור את האירוע בעצמו. לדעתי, היה לזה קשר ברור לאזהרתו של יובל דיסקין, קודמו בתפקיד, רק שלושה שבועות קודם לכן שנתניהו ינסה לגנוב מלחמה.

ניסיון מר

הסיפור הוא לא רק בר. שואלים אותי, איך אני לא סומך על שב"כ? ניסיון השנים. ניסיון מר. שב"כ הוא המשך ישיר לשירות הידיעות של ההגנה, ש"י. הסזון זה הם. הש"י הוקם כדי לרדוף שני אויבים: הערבים ו"הפורשים". בשנות ה־50 רדף שב"כ את הימין, את הקומוניסטים ואת אורי אבנרי. אפילו ייסדו עיתון מתחרה ל"העולם הזה". סוזי קסטנר, בתו של ישראל קסטנר, מאשימה את שב"כ בשליחות בן־גוריון ברצח אביה. אפילו בוואדי סאליב ובמרד הימאים הש"ב עבד.

ויש קו 300 וניסיון טפילת האשמה על איציק מרדכי, הפעלת הסוכן המדיח "שמפניה" ועוד סוכנים אחרים. רק השבוע חשפה איילה חסון כיצד הפעילה המחלקה היהודית סוכן בתוך הפגנות הימין בעד הרפורמה.

שב"כ רואה ב־500 נערי גבעות איום גדול יותר מאשר הפשע המאורגן הערבי שמונה עשרות אלפי חמושים. איך אני יודע? כי לטענתם זה לא תפקידם. מה תפקידם? כנראה לצלם הפגנות ימין ולצוד גוזמבות ואת קצין שב"כ א', שהדליף חומר שלא סיכן את המדינה אך בהחלט הביך את בר ואת חברתו גלי בהרב־מיארה.

אבל חוסר האמון שלי בשב"כ לא נובע רק מהניסיון, אלא מהדמוקרטיה. אחרי הכל, היה זה בר עצמו שקבע - שב"כ חזק זה דמוקרטיה חלשה. היפוכו נכון לא פחות. הסיפור של מדינת ישראל הוא סיפור של פרטאץ' שהופך למקודש.

בן־גוריון תפר תפקיד יועמ"ש שלא קיים בשום מקום אחר בעולם הדמוקרטי, כדי לעקוף את שר המשפטים מהציונים הכלליים. היום זו אבן הראשה של השיטה. הפשרות המפא"יניקיות של אתמול מסריחות מפוליטיקה ומניגודי עניינים מובנים, הופכות עבור השמאל לעקרונות דתיים מקודשים. למה? כי ככה שומרים על כוח, על כסף ועל כבוד.

האמת היא שהדיפ־סטייט חזק כל כך לא בגלל האנשים בו. הם לא רעים בהכרח, הם לא צדיקים - הם אנשים. וכשאנשים נפגשים עם כוח בלתי מוגבל, המון סמכות ואפס תשובות לציבור - הכוח אכן משחית.

בשום מדינה בעולם אין תובע כללי שהוא גם עורך הדין של הממשלה והמבקר של פעולותיה. פה יש יועמ"שית. בשום מדינה אין ארגון שאוחז גם בסמכויות סביב ריגול פנימי וסיכול טרור מבפנים, גם באחריות על טריטוריית אויב כמו רצועת עזה, וגם מנהל את האבטחה של בכירי הממשלה והמדינה. אבל לנו יש שב"כ. בשום מדינה בית המשפט העליון אינו יושב גם כבית המשפט לערעורים של המחוזי וגם כבית דין לחוקה. לנו יש את בג"ץ, בית דין לחוקה שאינה קיימת, עם סמכות בלתי מוגבלת לבטל חלקים בה.

וכן, אני דורש לפרק את הארגונים, לחלק את הסמכויות כך שכל ארגון יתעסק בתפקידיו. שב"כ נועד לסיכול טרור טקטי, זרוע האבטחה שלו וזרוע המודיעין האסטרטגי שבו חייבות להיפרד, ואת החטיבה היהודית רצוי להעביר למשטרה. כי כשארגון הוא גדול מדי, חזק מדי, חופף בסמכויות נרחבות מדי, הם גונבים את הסוסים ברווחים שבין הסמכויות.

רק כך, רק כך, ניתן לשבור את כוחו של הדיפ־סטייט.