המדינה זה הוא: החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד בנימין נתניהו התקבלה ב־21 בנובמבר 2019 בשלושה תיקים, ושינתה את הפוליטיקה הישראלית. נתניהו החליט לעשות הכל כדי שמשפטו יתנהל כאשר הוא ראש ממשלה העסוק בענייני המדינה. הוא החליט לשלם מחירים שלא היה מוכן לשלם בעבר כדי להקים ממשלות, ושילב בהן את שנואי נפשו, שנשבע כי לא יכהנו לעולם בקואליציות שיקים. הוא קיבל החלטות המנוגדות לכל מה שהטיף לו בעבר, והכל מכוון למטרה אחת - להימנע מגזר דין מרשיע.
תצהירו של ראש שב"כ רונן בר השבוע הוא אחת ההוכחות האמינות ביותר למאמצי נתניהו להתחמק מגזר דין, כאשר הוא נדרש לחתום על מסמך הדורש תנאי ביטחון בלתי סבירים בעליל לניהול המשפט, מסמך שנועד, למעשה, למנוע את קיום התהליך המשפטי.
ההפיכה המשפטית היא חלק מהנושאים שלהם התנגד קודם לכן ועכשיו הוא מקדם. היא הביאה להפגנות הענק ולקרע חמור בתוכנו, קרע שעודד את אויבינו. המלחמה, שפרצה במשמרתו של נתניהו ונבעה במידה רבה ממדיניותו לחזק את חמאס על חשבון הרשות הפלשתינית, הפכה לכלי המשתיק נושאים אחרים והמצדיק היעדרויות שכיחות מבית המשפט. קביעתו של בר כי סירוב נתניהו לסיים את המלחמה בעזה, כפי שהתחייב, נובעת ממניעים זרים היא אישור מצמרר לתחושת רבים שרה"מ נאחז במלחמה, זמן רב לאחר שהיה צורך לסיימה, ודוחה בכך את שחרור כל החטופים.
הלב אינו רוצה לקבל את מה שהמוח הבין כבר מזמן. מי שמנהיג את המדינה במשך שנים ארוכות כל כך, משוכנע כי "המדינה זו אני" ומסכן אותנו.
וזה מחזיר אותנו להחלטה האומללה של בג"ץ מ־6 במאי 2020. פה אחד החליט הרכב מורחב של 11 שופטי העליון לאפשר לנתניהו להתמנות לראשות הממשלה לאחר הבחירות, וכל זה במצב שבו אין הוא רשאי לכהן כשר, שהרי שר שמוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר. בית המשפט אמר אז כי "לעת הזאת אין מקום להתערב בהסכם הקואליציוני". בעת ההיא הוחלט מה שהוחלט. בעת הזאת מתחייבת החלטה שתתקן את הטעות ההיא.
מטה הפריפריות. תמיד היה נדמה לנו כי הפריפריות צריכות להיות בעלות הברית הטבעיות ביותר של העבודה ומרצ, הן בגלל גישתנו החברתית, שעמדה על הרחבת השירותים החברתיים, והן משום שקראנו להעדיף את הפריפריה על השטחים. זה לא היה פשוט כל כך. אני זוכר כתבת טלוויזיה ערב הבחירות ב־2003. רואיינה בה תושבת עיר פיתוח, שפתחה בפני הכתב את המקרר וטענה כי מדיניות הממשלה גרמה לכך שהמקרר ריק. כשנשאלה אם תצביע לעמרם מצנע, שהיה אז מועמד העבודה, אמרה כי לא תעשה זאת משום שהוא "אוהב ערבים". היה לנו קשה מאוד, ואולי בלתי אפשרי, לשכנע כי גישתו המדינית של השמאל הציוני למען חלוקת הארץ אמורה להבטיח את הרוב היהודי לדורות, בשעה שתומכי שלמות הארץ מובילים אותנו למדינה אחת שתישלט על ידי רוב לא יהודי, וסוף לחזון הציוני.
אבי דבוש וח"כ נעמה לזימי עומדים בראש מטה הפריפריות במפלגת "הדמוקרטים" החדשה. לא יהיה להם קל, אף שגם הם באים ממחוזות הפריפריה וקל להם לפנות בגובה העיניים לקהל היעד שלהם. הם עושים עבודה קשה וחשים כי דבריהם נשמעים, אך הדרך ארוכה. ב־1992 עמד עמיר פרץ בראש מטה עיירות הפיתוח ב"עבודה". הוא קיים אינספור פגישות, כאשר מאחוריו ההילה של ראש עיר מוצלח מאוד בשדרות. הישגו הגדול היה ירידה של כשני אחוזים בהצבעת הליכודניקים המסורתיים בפריפריה. הם לא עברו למרכז־שמאל, אבל פשוט נשארו בבית. זה עשוי להיות יעד צנוע אך אולי גם מכריע בבחירות הבאות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו