כאשר יצא מילורד דודיק, הנשיא של רפובליקה סְרְפְּסְקַה, מן הבית של משפחת בכר בקיבוץ בארי, הוא אמר משפט אחד: "את המילים האלה לא אשכח לעולם". קודם לכן, במשך דקות ארוכות, הם ישבו זה מול זה בסלון הבית שנותר כשהיה בבוקר 7 באוקטובר 2023: החקלאי אבידע בכר והנשיא האורח. בכר דיבר, ודודיק הקשיב, כפי שמקשיבים לאח.
אותן מילים שלא ישכח לעולם תיארו כיצד ארבעת בני משפחת בכר ננעלו בממ"ד עם פריצת המחבלים לקיבוץ, כיצד אבידע נאבק כדי שלא יפתחו את הדלת, כיצד החלו חיות האדם הצרים על החדר לירות ולזרוק רימונים לתוך הממ"ד, וכיצד ראה האב ההמום והפצוע את אשתו ואת בנו מתים מול עיניו, ואת בתו נפצעת.
מחוץ לבית, אחרי שחיבק את בכר, נשאל הנשיא אם ירצה לספק הצהרה לתקשורת, והשיב בפשטות ובכנות, שכה נדירות אצל הפוליטיקאים: "אני לא יכול. איך אפשר לדבר אחרי מה ששמעתי עכשיו?". אחרי כמה רגעים החווה בידו לכיוון עזה והפטיר: "שום דו־קיום אינו אפשרי איתם, עם מי שבאו לרצוח אנשים חפים מפשע ועם מי שתומך ברוצחים".
הנשיא של רפובליקה סרפסקה לא נזקק לביקור הנוכחי בישראל כדי ללמוד מה נגד מי בסכסוך הישראלי־פלשתיני. הוא בקיא בעובדות ובפרטים, ובעיקר אמיץ ונחוש להכיר בסיבה שמזינה את הסכסוך במשך כ־150 השנים האחרונות - השנאה והרצון להשמיד את ישראל.
דודיק תומך בישראל כבר שנים רבות, אך הטבח של 7 באוקטובר חידד מאוד את עמדתו והציב אותו כאחד הקולות הבהירים ביותר בעד המדינה היהודית. מייד אחרי הטבח הורה להאיר בצבעי כחול ולבן את בניין הנשיאות בבאניה לוקה, בירת הרפובליקה. "רק תחשבו על זה: באותו יום ממש על בניין הנשיאות של החבל הסרבי בבוסניה התנוסס הדגל של ישראל, ואילו על בניין הממשל בסרייבו, בירת החבל המוסלמי של בוסניה ובירת המדינה כולו, התנוסס הדגל של המחבלים - דגל פלשתין", מעיר דודיק (66) בשיחה בלעדית עם "ישראל השבוע", ומגלה טפח מן המורכבות שאופפת את מדינתו מאז הקמתה.
בוסניה היא אכן מדינה ייחודית שאין כדוגמתה בעולם כולו. בעקבות מלחמות הבלקן, ובמטרה מוצהרת למנוע שפיכות דמים, קובצו יחד שלוש קבוצות אוכלוסין למסגרת מדינתית אחת: בוסניאקים מוסלמים, סרבים אורתודוקסים וקרואטים קתולים. כדי למנוע עימותים, ובעיקר כדי שלא יתפתו לפתור את הריבים באמצעות נשק, הופרדו הכוחות - החבל הסרבי, שמכונה רפובליקה סרפסקה, זכה לאוטונומיה מורחבת. בראש המדינה המאוחדת הוצב גוף קולקטיבי, נשיאות שמורכבת משלושה נציגים של שלוש קבוצות אוכלוסין.
על פניו, בהתאם לחזון האוטופי של נציגי האיחוד האירופי וארה"ב שהקימו את בוסניה יש מאין, חלוקת הכוחות היתה אמורה להוביל לפיוס. החלטות חשובות, חלמו יוזמי הפרויקט, יתקבלו רק בהסכמה, איש לא יכפה דבר על רעהו, ובא לבלקן המוכה גואל. בפועל, המטרה הנעלה הושגה רק בחלקה. התותחים אכן שותקים בבוסניה כבר יותר מ־30 שנה, אבל השנאות העתיקות לא הלכו לשום מקום. במידה רבה בוסניה המאוחדת היא פיקציה, והדוגמה של דודיק לביטויי סולידריות מנוגדים לטבח 7 באוקטובר ממחישה זאת היטב. בשעה שהסרבים של בוסניה התייצבו לצד ישראל כמצוות נשיאם, המוסלמים לא היססו לתמוך ברוצחים.
"זה לא נגמר בהקרנת דגל אש"ף על בניין הממשל בסרייבו", מוסיף דודיק ומתאר סדרה של הפגנות תמיכה בחמאס ובחיזבאללה שנערכו בסרייבו המוסלמית, "אצלנו בבאניה לוקה, וברפובליקה סרפסקה כולה, דבר כזה לא יכול לקרות. התמיכה בישראל מוחלטת".
איראן אינה הבעיה רק שלכם
שתי מגמות הפוכות באות לידי ביטוי לא רק בהזדהות סמלית. לפני יותר מעשור, כאשר בוסניה היתה חברה במועצת הביטחון של האו"ם והרשות הפלשתינית ביקשה מהקהילה הבינלאומית לקבל מעמד של מדינה, הקול של בוסניה היה מכריע. המוסלמים כמובן רצו לתמוך, אך דודיק, בשם רפובליקה סרפסקה, אמר לא. מכיוון שהחלטות של מדיניות חוץ אמורות להתקבל בהסכמה, משמעות הדבר היתה וטו, והמהלך של הרשות הפלשתינית סוכל.
עם זאת, גם המוסלמים למדו לחסום את אהדת ישראל של דודיק. כאשר הציע בפומבי להעביר את השגרירות של בוסניה לירושלים, כפי שעשה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, היה זה תורם של הבוסניאקים להגיד לא.
העברת השגרירות אמנם לא קרתה, אולם מבחינת דודיק אין ספק שבירתה של ישראל היא ירושלים, ושטראמפ צדק. ככלל, הנשיא של רפובליקה סרפסקה הוא חסיד גדול של הנשיא הנוכחי בבית הלבן, וגם לאהדה הזאת היסטוריה ארוכה. "לא הסתרתי את תמיכתי בו עוד לפני שנבחר לראשונה בנובמבר 2016, ושילמתי על כך מחיר כבד", נזכר דודיק. "כאשר טראמפ זכה בבחירות הראשונות הייתי אמור לטוס לטקס ההשבעה שלו, ויומיים לפני הטיסה הממשל היוצא של ברק אובמה הטיל עלי סנקציות - עונש פוליטי מובהק של נשיא דמוקרטי על תמיכתי הפומבית ביריבו הרפובליקני".
מאז הימים ההם דודיק "זכה" גם בעיצומים מהנשיא ביידן, שהרחיק לכת וכלל ברשימת הסנקציות את כל הצמרת הפוליטית של רפובליקה סרפסקה ואף את בני משפחתו של דודיק. תומכי חמאס וחיזבאללה בצד המוסלמי של בוסניה - כמה מפתיע - לא טופלו באופן דומה. עליהם לא הוטלו שום סנקציות.
אולם אם מישהו בחוגי הדמוקרטים בארה"ב העריך שאמצעי הענישה ישברו את דודיק או יכריחו אותו להתיישר, ההערכה התבררה כמוטעית לגמרי. במהלך קמפיין הבחירות האחרון בארה"ב הוא שוב תמך בגלוי בטראמפ, ועשה זאת בהתלהבות טבעית, בלתי מעושה. הוא הסתובב בכובע המצחייה האדום עם הכיתוב "Make America Great Again", והרעיף על המועמד הרפובליקני ועל מצעו מחמאות למכביר. במקביל, ביקש בנובמבר אשתקד מהסרבים המתגוררים בארה"ב לתת את קולותיהם לטראמפ, בין היתר משום ש"יגן על ערכי המשפחה ועל ערכים שמרניים אחרים". אחרי הבחירות התמיכה הזאת לא פחתה כהוא זה, אף על פי שהממשל הרפובליקני טרם פנה לבטל את הסנקציות על דודיק.
אתה תומך גם בתוכנית טראמפ לרצועת עזה?
"בוודאי. ההצעה שלו כל כך הגיונית ונכונה. האוכלוסייה העוינת של עזה צריכה ללכת למקום אחר. הם הראו את טיבם, ראינו מה הם רוצים לעשות לכם, אף שידה של ישראל תמיד היתה מושטת לשלום. ב־7 באוקטובר הם באו לרצוח אנשים תמימים, לא חמושים, שרק רצו לחיות, לחגוג את החיים. כאשר מבקרים בקיבוץ בארי או באתר מסיבת הנובה ברעים, מבינים את האופי המפלצתי של הפשע המחריד שנעשה שם. הקיצוניות של ערביי עזה הביאה טרגדיה ליישובי העוטף, אך גם ריסקה את הרצועה ואת האשליה המערבית שניתן לחיות לצידה בשלום ולטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. אחרי טבח כזה לא ניתן לחיות לצידם, ולכן אני תומך בתוכנית טראמפ".
אתה מוצא ביטויים לקיצוניות אסלאמיסטית גם בבלקן?
"ועוד איך. דגלי חמאס ודאעש בהפגנות בסרייבו לא היו רק סמלים - הם העבירו מסר פוליטי. האסלאמיסטים אינם מחפשים דו־קיום, הם שואפים להשליט את רצונם ואת האידיאולוגיה שלהם על אחרים. והם עוד מעיזים להטיל על ישראל, קורבן הטבח, האשמות שווא של ביצוע 'רצח עם'. במשך תקופה ארוכה אנחנו סובלים מהתוקפנות, שמזכירה את מה שאתם חווים. איראן, למשל, אינה רק הבעיה של ישראל. במשך שנים היא משמשת ספונסר ראשי של ארגוני אסלאם קיצוני בסרייבו".
"יודעים מהם סבל וחירות"
החששות של דודיק נטועים היטב בעובדות. האסלאם הקיצוני היכה שורשים בחלק המוסלמי של בוסניה, וברור שהוא עדיין נחלתו של מיעוט מקרב הבוסניאקים, אך המגמה מפחידה. חקירות הפיגועים שבוצעו על ידי אסלאמיסטים ברחבי אירופה חשפו כי ברבים מהמקרים העקבות הובילו לבוסניה. למרבה הצער, איראן השיעית כבר לא היחידה ששולחת את זרועותיה הרעילות אל החבלים המוסלמיים של המדינה הבלקנית. טורקיה של ארדואן מתחרה בה על הבכורה. בתחרות הזאת מפלס הקיצוניות ושטיפת המוח רק עולה, וזה עוד לפני שהזכרנו את ההשפעה המשחיתה של "אל־ג'זירה" הקטארית, אשר משדרת ברחבי הבלקן בשפות המקום.
אין פלא שבמצב הנוצר הנשיא דודיק מוצא הרבה קווים מקבילים בין מצבם של היהודים במזרח התיכון לבין מצבם של הסרבים בבוסניה: "בדיוק כפי שישראל אינה מתירה לשום גורם חיצוני להכתיב לה מתי ואיך היא צריכה להגן על עמה, גם אנחנו דוחים את הרעיון שבענייני הביטחון שלנו יחליטו אלה שלא מכבדים אותנו. הביטחון אינו עניין של פשרה - הוא עניין של הישרדות".
מה אתה מנסה ללמוד מישראל?
"אנחנו לומדים מישראל את משמעות של הנחישות, האחדות והאמונה בעוצמה שלה. בנימין נתניהו והעם בישראל מפגינים את מה שנחוץ לכל אומה בת חורין - הנחישות להגנה עצמית כשצריך, בלי קשר למחיר. הנחישות הזאת צמחה לא מפוליטיקה, אלא מניסיון היסטורי. היהודים והסרבים הם שני עמים שעמדו כתף אל כתף במאה ה־20, כאשר רבים קיוו לחזות בהשמדה שלנו. הם לא הצליחו, והם ימשיכו להיכשל. כאשר ישראל מגינה על עצמה, היא לא רק מגינה על ההווה אלא גם מממשת את הנדר שניתן נוכח הסבל של אבותיכם ומכבדת את זכרם. אנחנו מבינים זאת, משום שגם אנחנו חוזרים על הנדר הזה במקומות של הסבל ושל הגבורה של העם שלנו. אמרה יהודית קובעת 'אל תשאל כמה זמן זה יימשך - תשאל אם שווה להילחם'. זאת המהות של המאבק של הישראלים ושל הסרבים: לעולם לא לחדול להיאבק על מה שמקודש לך".
יש קווים נוספים בין הסיפור הישראלי לסיפור של הסרבים ושל רפובליקה סרפסקה?
"היהודים הם העם שסבל הכי הרבה בעולם, והסרבים סבלו יותר מאחרים בבלקן. ישראל מסרבת להתנצל על קיומה, וכך גם אנחנו. אנחנו מגינים על האמת, אנחנו משמרים את הזיכרון ואנחנו מבינים שההיסטוריה לא התחילה אתמול. בעצם, ביד ושם וביאסנובאץ (מחנה השמדה שבו רצחו הנאצים ושותפיהם האוסטשים הקרואטים רבבות יהודים ומאות אלפי סרבים) מכירים באותו הנדר. 'מי שלא זוכר את העבר נידון לחזור עליו', אומר פתגם ידוע. זו בדיוק הסיבה מדוע לנו, הסרבים, יש חובה לזכור - לא לשנוא אלא לשרוד. ולמנוע מעוולות לחזור שוב, בין שהם פוגעים בעם שלנו ובין שבכל עם אחר. אני מאמין שאתם רואים בעם הסרבי חבר אמת ועם שיודע מהו סבל ומהי חירות. שני העמים שלנו למדו שהמחיר של חירות גבוה, אולם המחיר של שעבוד גבוה אפילו יותר. על כן אנחנו מבינים אלה את אלה טוב יותר מאשר אחרים. על כן אנחנו עומדים אלה לצד אלה, בזמנים טובים ובזמנים קשים".
ישראל בנתה את כוחה, בין היתר, על עוצמה כלכלית ועל עוצמה טכנולוגית. האם אתה מזהה אפשרויות בתחומים האלה ברפובליקה סרפסקה?
"יש לנו משאבים, יש לנו ידע, יש לנו אנשים מוכשרים - חסר לנו שלום שיאפשר לעשות שימוש בכל אלה. יש לנו מקורות אנרגיה, חקלאות, תיירות וטכנולוגיות מידע, אבל סרייבו כל הזמן מנסה לפגוע בהתפתחות שלנו. בדיוק כפי שישראל מסרבת לתת לאחרים לקבוע את עתידה, אנחנו לא נסכים להפוך לבני ערובה של מצור פוליטי וביורוקרטי מסרייבו".
מה הסיבה שהרוב המוסלמי בבוסניה מנסה להתנכל לכם?
"אנחנו לא מבקשים את מה שלא שלנו, אבל לא נוותר על מה ששייך לנו. הגבולות מקודשים עבור כל עם, במיוחד כאשר הם מעוגנים בהסכמים בינלאומיים. בשבילנו, הגבולות של רפובליקה סרפסקה מושתתים על בסיס רוחני והיסטורי, והקהילה הבינלאומית ערבה להם. דו־שיח אפשרי רק כאשר יש כבוד הדדי אמיתי. הבעיה של בוסניה היא שהאליטה הפוליטית של הבוסניאקים לא רוצה פשרה - הם רוצים עליונות, וזאת אינה הדרך ליציבות. אנחנו יודעים שההסכמה צריכה לשקף פשרה, ולא כניעה. נתניהו הראה שזה אפשרי כאשר חתם על הסכמי אברהם ובנה יחסים עם מדינות ערב תוך עקיפת הקיצונים. זה המודל שגם אנחנו רוצים לקדם".
לשלב ידיים מול השנאה
הבעיה של רפובליקה סרפסקה אינה מסתכמת רק בשאיפות ההתפשטות של הרוב המוסלמי בבוסניה, שמנסה שוב ושוב לכרסם במעמד האוטונומי שלה. הקושי האמיתי, לדידו של דודיק, נעוץ בעובדה שמרבית מדינות אירופה, למעט הונגריה של ויקטור אורבן, נותנות לכך יד. בשל המבנה המיוחד של בוסניה, לעמדה של שחקנים חיצוניים נודע משקל עצום: לבית המשפט החוקתי של בוסניה מתמנים שופטים זרים, וזר נוסף משמש בתפקיד הנציב העליון, מנהל חיצוני בעל סמכויות רחבות ביותר.
ניהול מדינה על ידי מנהל חיצוני, שכלל לא נבחר על ידי אזרחיה, הוא אבסורד כשלעצמו, אבל במקרה של הנציב הנוכחי, כריסטיאן שמידט, נוסף לקלחת מרכיב אחר: המינוי של שמידט הגרמני לא אושר על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, ולכן אין לו כל תוקף, לפחות בעיני הצמרת של רפובליקה סרפסקה.
דודיק סירב למלא אחר הוראות שמידט, וכנשיא חתם על חוק שהתקבל בפרלמנט והצהיר כי לפסיקה של בית המשפט לחוקה של בוסניה אין תוקף ברפובליקה סרפסקה. על המעשים האלה הועמד לדין בסרייבו. איך אפשר להעמיד לדין פלילי מנהיג נבחר של ישות פוליטית על חתימת אישור לחוק שהתקבל ברוב קולות - אתם שואלים? מתברר שבבוסניה של ימינו גם הבלתי אפשרי - אפשרי.
אבל ההעמדה לדין באישום פוליטי מובהק היתה רק קדימון. הפיצוץ האמיתי, שמאיים כעת לפרק את בוסניה ואולי אף להשליך אותה חזרה אל האש של מלחמה מחודשת, הגיע בדיוק כאשר דודיק נחת בישראל כדי להשתתף בוועידה בינלאומית רמת דרג בהובלת השר לתפוצות ולמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי. תחילה בית המשפט הבוסני פרסם את גזר דינו של המנהיג הסרבי (שנת מאסר ואיסור לכהן בתפקיד פוליטי למשך שש שנים), וכעבור ימים אחדים דרש מהאינטרפול להוציא צו מעצר בינלאומי נגדו.
פוליטיקאי אחר אולי היה שש אלי אור הזרקורים הפתאומי שנחת עליו בשל הפסיקה השערורייתית, אבל דודיק בעיקר נבוך. נבוך מכך שתשומת הלב התקשורתית הוסטה מן העיקר - מהמאבק באנטישמיות שלשמו הגיע לישראל - אל הטפל והצהוב: "באתי למדינת היהודים כדי לשלב ידיים במלחמה מול שנאת יהודים. אנטישמיות היא רשע, שלמרבע הצער לא נעלמה עם תום מלחמת העולם השנייה. כיום היא לובשת צורות חדשות, לעיתים במסווה של דאגה למטרות אחרות, אך במהות זאת אותה השנאה כלפי יהודים וישראל. אירופה מראה לנו שהיא לא למדה מלקחי העבר, וזה אמור להדאיג את כולנו. אנחנו לא מחלקים את היהודים ל'טובים' ו'רעים' ולא משתמשים בסטנדרטים כפולים. אנחנו יודעים היטב מה זה להיות קורבן ואיך זה כשרוצים להשמיד אותך רק כי אתה קיים. לכן לאנטישמיות לעולם לא יהיה מקום ולא תהיה אחיזה ברפובליקה סרפסקה".
"אין צירופי מקרים בפוליטיקה", מסביר דודיק את תזמון האירועים, בשעה שהרוחות סערו סביבו ואמצעי תקשורת ברחבי העולם התחרו ביניהם מי ייתן כותרת דרמטית יותר באשר לצו המאסר שהונף מעליו. "בדיוק ברגע שהגעתי לישראל כדי לדבר בגנות האנטישמיות, הקיצוניות והטרור, סרייבו נוקטת מעשה של שנאה פוליטית ודתית, אשר מגיעה מאותם אנשים שצעדו ברחובות העיר עם דגלי חמאס. מי שהתהדרו בסמלים של חמאס ודאעש דורשים לעצור אותי רק משום שאני נמצא בירושלים, משום שאני עומד לצד אומה אשר יודעת מה זה להילחם על הישרדות, משום שאני מסרב לשתוק נוכח קולות השנאה נגד היהודים והסרבים, ששוב עולים בבוסניה. המסר שלי ברור מאוד: הייתי בישראל כאשר הם ניסו להשתיק אותי, ואני אגיע לכאן שוב".
מבקשים לכפות ערכים זרים
אם המשך התמיכה של דודיק במדינת היהודים אינו מוטל בספק, הרי עתידה של מדינתו המסוכסכת דווקא לוט בערפל, עכשיו יותר מאי פעם. כל ניסיון אלים מצד הבוסניאקים לעצור אותו עלול להצית קרבות של ממש, אך גם בלעדיו האיחוד הרעוע של המוסלמים, הסרבים והקרואטים חורק ומתפורר.
אל המתחים הפנימיים נוסף התיאבון של המעצמות, כאשר כמעט כולם מנסים למשוך בחוטים. בריסל וטורקיה לטובת הבוסניאקים; הונגריה, סרביה ורוסיה לטובת רפובליקה סרפסקה; וקרואטיה לטובת הקרואטים, כמובן. הפלונטר חמור כל כך, שכמו במקרים של סכסוכים אחרים המבטים מופנים לכיוון טראמפ. אולי המושיע מהבית הלבן יתיר גם את הקשר הבוסני, מה גם שהדמיון בהשקפת העולם בינו לבין מילורד דודיק פשוט מדהים, ולא רק בכל הקשור לתמיכה הבלתי מסויגת של השניים בישראל.
לא במקרה נשיא רפובליקה סרפסקה מוחא כף להחלטותיו של הנשיא האמריקני ולמלחמתו בתנועות השמאל הרדיקליות. "המחאות וההפגנות נגדי, בדומה להפגנות נגד נתניהו בישראל, מומנו על ידי אותם מוקדי כוח - USAID וקרנות אחרות שמבקשות לעצב את העולם בהתאם להשקפתם ולכפות על עמים ריבוניים ערכים זרים", מסביר דודיק ומוסיף כי הוא משוכנע שהניסיון של השפעת חוץ ומאמצי ה"דיפ־סטייט" לא יצלחו: "גם טראמפ, גם נתניהו וגם אנוכי משמשים מטרה, ולא משום שעשינו משהו לא נכון, אלא מכיוון שאנחנו לא מוכנים להיכנע. הם לא מסוגלים לנצח אותנו בבחירות, ופונים לשיטות אחרות כדי להזיז אותנו".
בדומה לדונלד טראמפ, דודיק מוצא את עצמו תחת מתקפה רבתי בעוד נושא מעורר מחלוקת: הוא סירב לפתוח דלת בפני הגירה מוסלמית. "רפובליקה סרפסקה לא הסכימה להפוך למרכז איסוף למהגרים, מכיוון שאנו יודעים מה זה מביא - פגיעה בביטחון, בזהות ובחברה", טוען דודיק. "שוב רואים את ההבדל בינינו לבין סרייבו: אנחנו מגינים על חוק וסדר, בשעה שהם מעוניינים להציף באופן בלתי אחראי את המדינה במהגרים בכסות של שיח על זכויות אדם".
כנהוג בימים אלה, דודיק אף הציע לאמריקנים לחתום על הסכם לחיפוש ולהפקה של מתכות נדירות, שאולי מצויות באדמת רפובליקה סרפסקה. לדבריו, יש היתכנות למציאת ליתיום, מגנזיום ומינרלים אחרים במזרח החבל, והפוטנציאל הכלכלי שלהם עשוי להגיע ל־100 מיליארד דולר.
"אני משוכנע שדונלד טראמפ הוא האיש שישחרר את העולם", הכריז דודיק אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב, ונדמה שבחודשים האחרונים רק התחזק בדעתו. שחרור העולם הוא משימה כבדה, אך אולי אפשרית קצת יותר כאשר ניגשים אליה יחד. לפחות ככל שזה תלוי בו, "טראמפ של הבלקן" מוכן לצעוד אל המטרה לצד טראמפ המקורי, ויהי מה.
