כך הדימוי של "וילה בג'ונגל" מסכן את כולנו

מחקרים יעסקו בעתיד בשאלה מתי התגבשה תפיסתה של מדינת ישראל את עצמה ואת מקומה במרחב כ"וילה בג'ונגל". זו מגמה שביטאה התרחקות ממעורבות אקטיבית במרחב הקרוב למדינת ישראל, בשאיפה להתבצרות מאחורי גדרות וחומות. לפי ויקיפדיה, השימוש בדימוי "וילה בג'ונגל" מיוחס לאהוד ברק. ניתן לפרש את הדימוי במבט של חסד, כמבטא לא יותר מאשר את הכרת הפערים התרבותיים והכלכליים בין מדינת ישראל לבין שאר המדינות הסובבות אותה במרחב האזורי.

אך בממדי העומק, הדימוי "וילה בג'ונגל" שימש כותרת להשקפת עולם ולתפיסה קיומית, שבמידה רבה עיצבה את התנהלותה האסטרטגית של מדינת ישראל בעשורים האחרונים. ועדת חקירה ממלכתית, ככל הנראה, לא תוכל לברר מה היו המניעים לתפנית שגרמה לישראל להתכנס אל גבולות הווילה בשלווה מדומיינת. היא בוודאי לא תתמודד עם השאלה מה חוללה התמקדות תרבותית וכלכלית מוכוונת מערבה, למנהטן, לפאלו אלטו ולברלין, בהתנתקות מהמגמות המתרחשות במרחב האזורי.

מלבנון לסוריה

בנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון במאי 2000 הישראלים ציפו שבסיום נוכחותם של כוחות צה"ל במרחבים שמחוץ למדינת ישראל יובטחו לישראל תנאים ביטחוניים טובים יותר. בתוך כך, ישראל איבדה נכס אסטרטגי משמעותי שנבנה בעמל שנים - צבא דרום לבנון, שפעל במרחבי דרום לבנון בחסות צה"ל ובהכוונתו. זה היה למעשה כוח הפרוקסי היחיד שמדינת ישראל הצליחה להקים בשכנות אליה. קיומו נבע מאינטרסים מקומיים של תושבי דרום לבנון, אך נוכחותו ופעולתו הוסיפו נדבך משמעותי במשוואת הביטחון הלאומי הישראלית. הליכה שבי אחרי תודעת הווילה בג'ונגל מנעה מהשיח הישראלי דיון ביקורתי במגמות שהתפתחו בלבנון ובאזור כולו, בעקבות הנסיגה מרצועת הביטחון.

קשה לתפוס איך גם אחרי 7 באוקטובר משווקי דימוי הווילה בג'ונגל ממשיכים לקדם את תוכנית המדינה הפלשתינית, שתציב למדינת ישראל גבול מזרחי בקו כפר סבא-כביש 6, מה שילכוד את הריכוז הישראלי הגדול ברצועת החוף ללא תנאי הגנה הכרחיים

מדימוי הווילה משתרג אשכול של דימויים קרובים, כמו שאיפת ההיפרדות מהפלשתינים, בסיסמה "הם שם ואנחנו כאן", עד כדי מוכנות לצמצום מרחבי הווילה למען מניעת חיכוך ומפגש עם אלה משם.

קשה לתפוס איך גם אחרי 7 באוקטובר משווקי דימוי הווילה ממשיכים לקדם את תוכנית המדינה הפלשתינית, שתציב למדינת ישראל גבול מזרחי בקו כפר סבא-כביש 6. אולי יהיה זה גבול מוכר בקהילה הבינלאומית, אך הוא בוודאי ילכוד את הריכוז הישראלי הגדול ברצועת החוף ללא תנאי הגנה הכרחיים.

בשבועות האחרונים קריסת שלטון אסד והמגמות המתהוות בסוריה חייבו את ישראל למענה מיידי, שהיה כרוך בפריצת מחסומי תודעת הווילה בג'ונגל. לצד המאמץ ההגנתי, שחייב את צה"ל לחדירה למרחבי אזור החיץ בין ישראל לסוריה, למאמץ האחיזה הישראלית במרחב הסורי בקדמת הגבול יועדה תכלית אסטרטגית מיוחדת: הקרנת כוח צבאי ישראלי על המגמות המתפתחות בסוריה.

המהלך הזה מבטא את ההבנה שאם ישראל תתייצב בתצפית פאסיבית בהגנה על קו גבול רמת הגולן, ולא תעז לצאת מעבר לחומות הווילה - לא יהיו בידיה המנופים המתאימים ליצירת עמדת השפעה ומיקוח, לשם הבטחת האינטרסים הביטחוניים הישראליים במערכת המתהווה בסוריה ובלבנון. במבט הזה, באורח פלא, ההתפתחויות בסוריה אילצו את מדיניות הביטחון הישראלית לניפוץ החסמים שכבלו אותה, עם התכנסותה התודעתית ארוכת השנים אל גבולות הווילה.

בגלוי ובסמוי, כבר מראשית המפעל הציוני היישוב היהודי התמודד עם מתח בין שתי המגמות: התכנסות אל גבולות הווילה - או השתלבות במרחב הערבי. המתח קיבל ביטוי גם מבחינה אדריכלית: בעוד מושבות העלייה הראשונה, כמו כפר תבור ויבנאל, נבנו לאורך ציר ראשי באופן שיאפשר תנועת ערבים ויהודים דרך המושבה - היישובים שנבנו בעלייה השלישית והלאה נבנו מחוץ לדרך הראשית, במבנה של מחנה סגור. מתוך כך, ובמיוחד בהתמודדות עם מאורעות 1936-1939 ועם פעילות פלוגות השדה של יצחק שדה ושל וינגייט, נוצרה מחלוקת בשאלת היציאה מהגדר אל המרחב.

תפיסת ההגנה של וינגייט ושל יצחק שדה קבעה את הכורח המבצעי ביציאה החוצה, לשם חיכוך במרחב שמחוץ לגדרות. התנועה במרחב שמחוץ ליישובים היתה ביטוי לשאיפה להשתלבותם במרחב

בספרה "חרב היונה" אניטה שפירא מספרת על האופן שבו אורד וינגייט ניסה להוביל את אנשיו לפעילות הגנה אקטיבית מחוץ לגדר. גישתו של וינגייט עוררה בקיבוצי עמק יזרעאל דחייה והתנגדות, שנבעו מעצם השאלה - היכן הקו שבו ברור לכל כי מגינים על הקיום? האם רק על קו הגדר? האם היציאה מהגדר היא כבר משהו המצוי מעבר לכורח שעליו מגינים ככורח קיומי?
הדיון לא התנהל רק בממד הערכי־מוסרי, אלא התחיל בממד המבצעי. תפיסת ההגנה של וינגייט ושל יצחק שדה קבעה את הכורח המבצעי ביציאה החוצה, לשם חיכוך במרחב שמחוץ לגדרות היישובים. זו היתה תפיסתם של אנשי "השומר" כבר בראשית התגבשותו של כוח המגן העברי. התנועה החופשית במרחב שמחוץ ליישובים היתה עבורם לא רק צורך במילוי משימת ההגנה, אלא גם ביטוי לשאיפה להשתלבותם במרחב גם בממד התרבותי.

בהכרת הצורך בהשתלבות אזורית פעילה, כבר בשנותיה הראשונות פנתה מדינת ישראל, בהנהגת בן־גוריון, לפעילות יזומה במרחבים שמחוץ לגבולות המדינה. כשעדיין שלט בישראל משטר צנע כלכלי, במדינות אפריקה פעלו משלחות ישראליות בתחומי החקלאות והביטחון. בשנות ה־60 סייעה ישראל לכורדים העיראקים בלחימה נגד צבא עיראק, בהשתתפות צנחנים ישראלים.

מהות הפער

בין גישת ההסתגרות בגבולות הווילה לבין הגישה המחייבת מעורבות אקטיבית במרחב שמעבר לגבולות קיים פער עמוק בתפיסת המציאות. במידה רבה, השאיפה להתכנסות בגבולות הווילה מבוססת על ההנחה שניתן לייצב את מצבה הביטחוני של מדינה דרך יצירת סטטוס־קוו של גבולות, ובהתכנסות כל מדינה לפעילות בתחומי גבולותיה. בשווייץ, לדוגמה, על אף הנסיבות ההיסטוריות האירופיות, הצליחו לקיים מצב של סטטוס־קוו הנתפס כסופי וקבוע.

הגישה השנייה מערערת על הנחת היכולת לשימור תנאי קיום בסטטוס־קוו יציב וסופי. המציאות האנושית בכללותה, ובוודאי במערכת הזיקות בין מדינות, נתונה בתפיסה זו לשינויים ולטלטלות בלתי צפויים. בגישה זו, מעמדה האסטרטגי של מדינה נבחן לא רק במה שהמדינה מצליחה לייצב בשטחה הריבוני, אלא גם בבריתות שהיא מקיימת עם ישויות במרחב, וביכולתה למעורבות אקטיבית במרחבי ההשפעה המעצבים מגמות אזוריות. כך טורקיה פועלת בלוב ובקרן אפריקה, ועכשיו היא ניגשת להקמת בסיסים צבאיים בלב המרחב הסורי. לאחרונה מצרים פועלת בסומליה במעורבות צבאית, וגם קטאר פועלת במרחב האזורי באמצעות יכולותיה הכספיות, וגם הרחק מעבר לאוקיינוס.

המוסד וסוכניו בהחלט פעלו בהצטיינות, וממשיכים לפעול, בחיכוך ובמעורבות במעגלים הקרובים והרחוקים מחוץ למדינת ישראל. אך לעיתים נדרשת גם מעורבות בנוכחות גלויה, ולא רק צבאית. מגמת ההתכנסות הישראלית בגבולות הווילה התגלתה בכישלונה, בהשלכותיה הביטחוניות והתרבותיות. גם בממד הזה, תפיסת הביטחון הלאומי הישראלית נדרשת לעדכון מהותי.